vault backup: 2025-01-28 10:54:00

2025-01-28 10:54:00 +02:00
parent 26446ffde2
commit 92341fb599
2 changed files with 68 additions and 17 deletions
--- a/פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/index.md
+++ b/פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/index.md
@@ -1065,6 +1065,71 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 אריסטו מציג כאן משרעת רגשות לנוכח הזולת - שמח תמיד לגביו, עוין תמיד לגביו, ומשהו באמצע - המידה ה"נכונה". אבל בהגדרה הזו מסתתר שיפוט של צדק ועוול: אנו נשמח בשמחת מי ש"מגיע לו", ונצר בעצב של מי ש"לא מגיע לו". 


+## תבונה מעשית?
+
+לב ליבה של השיטה האריסטותלית היא **התבונה המעשית** - שיקול הדעת שאנחנו מפעילים בעת הפעולה; עיצוב ומיטוב התבונה המעשית היא תכלית ה*אתיקה*. 
+
+בתקופה המודרנית, מאז יום, יש ספק כבד בתבונה המעשית - אולם פילוסופים עכשווים אחרים נסוגים חזרה לעמדה האריסטותלית. 
+
+>  התנסות ברגש פירושה עירנות לסיטוצאיה כמשפילה, או מביישת, או מקממת, או לא נעימה, או מפעימה, או נפלאה; וכולי.
+
+ המצבים *מפעילים אותנו*.
+
+> כל אחד משמות התיאור האלה מגדיר מה שאני רוצה לקרוא 'מסר'. ב'מסר' כוונתי דרך שבה משהו עשוי להיות רלוונטי או בעל חשיבות לרציות או למטרות או לשאיפות או להרגשות של סובייקט; או במילים אחרות, תכונה של דבר-מה שבעטיה הוא עניין שסובייקט אינו אדיש כלפיו.
+> 
+> > צ'ארלס טיילור
+
+
+בסיטואציה מגולמים המניעים שמניעים אותנו - בחושים וברגש. 
+
+בניגוד לאלפטון, שבז לעולם החושי שאותו מגדיר כסוג של [מערה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-המערה), אריסטו מתעקש להתמקד בעולם הזה - בתבונה המעשית שכוחה ליצור, כוח חיים; אם התבונה העיונית היא המקבילה ל*עולם האידאות* של אפלטון, התבונה המעשית היא הכאן ועכשיו, וחשובה בעיניי אריסטו לא פחות.
+
+
+אריסטו לא מספק מרשם לאיך ראוי לפעול; הוא מנסה לכונן את התבונה שתדע לשפוט *כל מקרה לגופו*, כדי לדעת איך לפעול.
+
+> בשיקול הטוב מצטיין איש הנבון \[...] מצויה בנו בשתי צורותיה 
+> 
+> > 146
+
+> עלינו לשים לב למה שאנשים מנוסים וקשישים \[...] ועל כן הם רואים נכוחה.
+> 
+> > 152
+
+
+> לגבי כל מה ששייך לתחום המעשים מבחינים באמת רק בתוך הסתכלות \[...] נראה בהם הגיונות גרידא.
+> 
+> > 256
+
+
+באתיקה, אין הוכחות נצחיות: יש רק את הניסיון והכוונה. התבונה המעשית היא *עין בנפש*, שרואה בכל מקרה לגופו את מה שנכון, *כדרך שיגדיר אדם נבון*.
+
+> המסקנה שנגזרת משתי ההנחות הופכת להיות הפעולה. למשל, אשר אתה מבין שכל אדם צריך ללכת ואתה עצמך אדם, אתה באופן מיידי הולך. \[...] שוב, עליי ליצור דבר-מה טוב, ובית הוא דבר-מה טוב, אני באופן מידי יוצר בית. שוב, אני זקוק למלבוש, ומעיל הוא מלבוש, אני זקוק למעיל. מה שאני זקוק לו עליי ליצור;  אני זקוק למעיל, עליי ליצור מעיל. והמסקנה "עלי ליצור מעיל" היא פעולה.
+>
+> מתוך *על תנועות בעלי החיים*
+
+האופי עוזר לנו לזהות את מה ש*טוב*, והשכל עוזר לנו לזהות את מה *אפשרי* - בתוך כל מצב נתון.
+
+> האדם של התבונה המעשית הוא אדם בעל אופי טוב, כלומר אדם שהפנים ערכים אתיים מסוימים באמצעות תרגול מילדות, וסיגל לעצמו קונספציה מסוימת של החיים האנושיים הטובים כחתירה הרמונית פחות או יותר להגשמתן של הערכים האלה. לו או לה יהיה עניין עמוק בידידות, צדק, אומץ, מתינות, נדיבות; הרציות שלו יעוצבו בהתאם לאינטרסים האלה; והוא יישאב מתפיסה מופנמת זו של ערך הרבה קווים מדריכים ומתמשכים לפעולה, 'חצים מצביעים' על מה שיש לשים לב אליו בסיטואציה פרטיקולרית. הבסיס המתמיד הזה, מופנם ומגולם במערכת הרציות של הפועל, הולך כברת דרך ארוכה בהסבר מה שאדם זה עשוי לראות ויראה בסיטואציה חדשה: קריאה למעשה גבורה, לנתינה נדיבה, לצדק.
+> 
+> > מרתה נוסבאום
+
+האופי מחמש אותנו בכלים להגיע למצב נתון, ואז אנחנו מגיעים למצב הזה - מצב חדש - ועלינו להחליט איך לפעול, וזה השכל: אתה מגיע עם הבנה מסוימת, ואז צריך להפנים את המצב לאורה. 
+
+> האם מצויינות בשיקול דעת משמעה היכולת לראות מה נובע מנקודת המוצא? אם נקודת המוצא היא מערכת של הנחות שכבר נאספו, אזיי במקרים פשוטים מבחינה לוגית רק רפה-שכל עלול להיכשל בהסקת המסקנה.
+> 
+> > ברודי
+
+היסק התבונה המעשית, *הישג אנושי אדיר* בעיניי אריסטו, הוא התוצאה של כל התהליך - זיקוק של כל הניסיון, ההרגלים, והמצבים הקודמים לכדי הטוב במצב הזה, לעבר הטוב הכולל. ההיסק מכל מצב לתוצאה הוא עניין זניח, אבל *בניית ההיסק* - להגיע למצב שאנחנו בעמדה הנכונה ובתנאים הנכונים לבצע אותו - הוא ההיסק.
+
+> מי שרוצה את המטרה רוצה את האמצעים הנחוצים בהכרח להשגתה
+> 
+> > קאנט
+
+
+
+
+
+


 [^1]: מיל מדבר על האושר *הכולל*, של כל המעורבים בדבר, ולא רק על אושרו של הפרט.