vault backup: 2025-04-03 13:40:04

פילוסופיה/בודהיזם/יוגהצ'ארה.md

@@ -1,4 +1,6 @@
 
+!!! info "[מצגת](./סוגיות.pdf) (תודה לגיא!)"
+
 
 > העולם הזה אינו אלא רשמים בלבד, משום שהוא מופיע כאובייקטים שאינם אמיתיים ... תוכן החוויה החושית מציג את עצמו כאובייקט חיצוני, אף על פי שאובייקט כזה אינו קיים באמת... כל דבר המתגלה כאובייקט חיצוני כאשר בפועל אין בנמצא אובייקא כזה, אינו אלא רושם בלבד, כמו שערות על הירח הנראות לעיניו של מי שלקה בקטרט... לכן, כל תכני החוויה החושית אינם אלא רשמים בלבד.
 > 
@@ -9,6 +11,14 @@
 
 המציאות היא סוג מסוים של אשליה - כמו שאדם עם קטרקט מייחס את הפסים בראייה שלו לירח. *אין* פסים על הירח, אבל החוויה החושית *שלו* היא אמיתית. אולי *כל המציאות כולה* היא עיוות כזה?[^1] מה שיש לנו הוא לא המציאות - אלא רושם חושי המתיימר להיות מציאות[^2].
 
+
+הרעיון היוגהצ'ארי - שאין מציאות של ממש - סותר (כמובן) את האינטאוציה שלנו - אנחנו *ממש* מרגישים שאנחנו רואים משהו מציאותי. דווקא החתירה הזו נגד האינטואיציה הופכת את העסק למעניין. הכוונה היא לא לשכנע אותנו שאין מציאות (תראו איך זה הלך ל[ברקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי)), אלא רק לבחון מחדש את היחס בין תודעה למציאות, ובמיוחד בהקשר של הסבל: האם הסבל הוא תוצר של המציאות, או שמא גם מהתודעה?
+
+
+!!! warning "יוגהצ'ארה היא זרם פילוסופי *עצום* - כמו התווית *אידיאליזם* במערב; היזהרו מלהכליל"
+
+הזרמים נעים בין זרמים מתונים יותר, הגורסים שיש לנו *גישה* רק לתודעה, לבין זרמים קיצוניים עד כדי הטענה שיש *רק* תודעה[^5]. 
+
 ## ריקות כהיעדר כפילות
 
 > לפיכך בני האדם מהופנטים בשינה בשל רשמים שהותיר בהם ההרגל לאמץ אופני חשיבה שגויים; וכמו בחלום, כשהם רואים דברים שאינם ממשיים, כל עוד אין הם מתעוררים בעקבות השגת ידיעה טרנדנסטית, שהיא מעבר למחשבה, והיא ההפך משינה, או אז באמצעות הגשמה של התודעה המזוככת הטבעיות, הם מבינים שמושאי החושים אינם קיימים
@@ -63,12 +73,55 @@
 נניח וראינו עץ. *אוקיי, ראיתי עץ*. *אני* ראיתי אותו, ויש לי *ייצוג* של העץ, בחוץ. היוגהצ'ארה אומרים הפוך - ה*ייצוג* הוא זה שכונן את העץ, כמו נווה מדבר מדומיין. אבל הייצוג הזה מותנה - הוא לא חיזיון תעתועים יש מאין. ההבנה של היחס הזה וההתפכחות מהטבע המדומיין היא הטבע השלישי - *טבע מושלם*. יש *משהו* - אבל לא משהו *מסוים* - לא בקבוק או כחול או אני - יש פשוט *זה*.
 
 
-יוגהצ'ארה מדברים רבות גם על תת-מודע, רעיון אותה הם מכנים **שמונה התודעות**. החוויה, או התודעה, היא רק קצה הקרחון; רובה היא **תודעת המחסן** (ālayavijñāna), ורובה של התודעה נובע החוצה ממנה. המציאות במידה רבה נובעת *החוצה* מתודעת המחסן, ומה שקורה מזין את בחזרה את תודעת המחסן, בהיזון חוזר. 
+יוגהצ'ארה מדברים רבות גם על תת-מודע, רעיון אותו הם מכנים **שמונה התודעות**. החוויה, או התודעה, היא רק קצה הקרחון; רובה היא **תודעת המחסן** (ālayavijñāna), ורובה של התודעה נובע החוצה ממנה. המציאות במידה רבה נובעת *החוצה* מתודעת המחסן, ומה שקורה מזין את בחזרה את תודעת המחסן, בהיזון חוזר. 
+
+<small>(כאן היה ציור יפה של הקרחון של [פרויד](/פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית); אני לא שם אותו כי אני בז לפרויד. בכל מקרה.)</small>
+
+ארז מושל את הרעיון לעריכת וידאו - התוצר הסופי הוא תוצאה של עיבוד, חיתוך ושינוי מקיף. בתמצית, התודעה שלנו היא התוצר המוכן - ו*אין* לנו גישה לתהליך העריכה, כמו שלצופה בסרט אין גישה לפריימים שנחתכו ממנו. התודעה המוגמרת היא ה**מחשבה** (mano-vijnñāa).  אחרי ישנה ה*תודעה המזוהמת* - האגו, העצמי.
+
+המבנה הכללי הוא בערך ככה:
+
+- תודעת המחסן (התניות, שפה, אישיות, וכדו' - משול ל*קרקע* התודעתית, מלאה בזרעים, כמו [קארמה](/פילוסופיה/בודהיזם#המהפכה-האופנישדית)).
+
+	הבודהיזם הקדום הסתפק בקארמה ככוח קוסמי, בזרעים שהפעולות שלנו זורעים ביקום. אבל איפה זה קארמה? מי סופר אותה? היוגהצ'ארה מנסים לחדד ולקרקע את הרעיון הזה; הקארמה מאבדת את המימד המטאפיזי לטובת המימד הפסיכולוגי-פרטני.
+
+- מודעות חסרת מושא (Non-referential consciousness).
+- תודעה "טהורה"
+- תודעה מפוצלת - בין *פרט* (סובייקט) ל*כלל* (אובייקט)
+	
+	אינטואיטיבית, אנחנו חושבים את האובייקט כדבר יציב, ואת הסובייקט כארעי. היוגהצ'ארה מכוננת אותם יחד - תוצר של פיצול של תודעה אחת, שחלקיו עומדים ביחס מסוים.  אני לא רואה את כוס התה כי היא שם בחוץ, אלא כי אני *אני* וכי יש לי *התנייה מסוימת* למצוא בחוץ משהו שהוא *כוס תה*.
+
+
+אז מה המטרה של מדיטציה? היא היפוך של התהליך: אנחנו מנסים לחזור מן החושים, דרך התודעה המפוצלת, ולחזור חזרה ל**תודעה ה"טהורה"**. אלא שהחיפוש הזה עצמו עלול לפגוע בעצמו - אם *נחפש* את ה*תודעה הטהורה*, לא נמצא אותה - צריך פשוט *להניח*. 
+
+!!! warning "אבל אם באה משאית? היא רק בתודעה שלי!"
+	זה שהכל נובע מהתודעה *לא אומר* שאנחנו צריכים להתעלם מזה כהזייה. המשאית מגיעה, ואם אני לא אזוז היא תדרוס לי ת'צורה. ג'וקים מגעילים אותי אבולוציונית ונחשים מפחידים אותי. הרעיון הוא להימנע מלייחס לדברים האלה ערך *אמת* - כדאי לזוז מהמשאית, להתרחק מהג'וק ולא להציק לנחש, אבל לא מתוך מעמד של אמת מטאפיזית, אלא כי, בתודעה שלי, הם מזיקים.
+	
+	אם יגיע דוב ונגיד, *רגע, יש פה דוב? בעצם...*, זה ייגמר מהר מאוד. הרעיון הוא לא *לדחות* את הצורך לעצמי ולהפרדה ברורה בין העצמי למציאות, אלא גם לחרוג *מעבר* לו, כהתפתחות והעשרה מסוימת.
+
+
+## ביקורת
+
+בגדול, ההתנגדות ליוגהצ'ארה נעה סביב שלושה צירים:
+
+- זמן ומרחב
+
+	איך ייתכן שהחוויה החושית שלנו נתונים לחוויה החושית של חלל וזמן? אנחנו לא מסוגלים לחשוב על מציאות ללא מרחב, ובטח שלא ללא זמן[^2]. עצמים לא מופיעים סתם פתאום; אם הכל בתודעה, למה הכל לפי דפוסים מסוימים? למה אין שולחנות באמצע הכביש?
+
+	וואסובנדהו משיב - *חלום*; כמו שבחלום החוקים נשמרים, אבל עדיין אין לו ערך של מציאות ממש - ייתכן שגם התודעה היא כזו. רק משום שהתודעה פועלת על פי דפוסים, אין המשמעות היא שאפשר לייחס לה אמת.
+
+- שליטה ודמיון
+
+	
+
+
+- חוויה משותפת
 
 
 
 
 [^1]: [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס) - *היין מתוק לך ומר לי...*
 [^2]: מזכיר את התפיסה של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/אסתטיקה) - איננו יכולים לתפוס *אלא* בחלל ובזמן, ודרך הקטגוריות.
-[^3]: מזכיר את המוניזם של [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#תואר) (*אלוהים* (או טבע) *הוא דבר חושב*).
-[^4]: *suchness thusness*
+[^3]: מזכיר את המוניזם של [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#תואר) (*אלוהים* (או טבע) *הוא דבר חושב*). ארז מחדד שהרעיון היוגהצ'ארי לא טוען לאמת מטאפיזית, אלא יותר פסיכולוגית.
+[^4]: *suchness thusness*
+[^5]: זה נשמע כמו [סוליפסיזם](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#fn:19).