From 9c07fae0385341a90abd47df9d2be957210ae382 Mon Sep 17 00:00:00 2001 From: matanhorovitz Date: Tue, 16 Jul 2024 18:48:32 +0300 Subject: [PATCH] =?UTF-8?q?docs:=20update=20=D7=A4=D7=99=D7=9C=D7=95=D7=A1?= =?UTF-8?q?=D7=95=D7=A4=D7=99=D7=94/=D7=97=D7=93=D7=A9=D7=94/=D7=94=D7=92?= =?UTF-8?q?=D7=9C/=D7=A8=D7=95=D7=97?= MIME-Version: 1.0 Content-Type: text/plain; charset=UTF-8 Content-Transfer-Encoding: 8bit --- פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md | 10 ++++++++-- 1 file changed, 8 insertions(+), 2 deletions(-) diff --git a/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md b/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md index 14675d0d..a2b6e326 100644 --- a/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md +++ b/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md @@ -2,7 +2,7 @@ title: הפנמנולוגיה של הרוח description: published: true -date: 2024-07-16T15:43:50.500Z +date: 2024-07-16T15:48:29.308Z tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, הגל editor: markdown dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z @@ -904,8 +904,14 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא מימוש התאוות של העבד הכי הקל שיש: הוא מצווה על העבד מה לעשות. תודעות האדון מנסה לעשות שמות בעולם רק באיון העבד; הוא אף פעם לא מגיע מנקודת רוויה. יש כאן את הישג התאווה, בלי המחיר שלה. זה לא מימוש עצמי - זה חסרון; זו הוויה נרפית! > העבודה, לעומת זאת, היא תאווה **מרוסנת**, התכלות מעוכבת, כלומר: העבודה **יוצרת**. ההתייחסות השלילית אל המושע נעשית **צורתו** ומשהו **קבוע**. +> *195* -דווקא בעבודה שלו, העבד מותיר חותם ממשי בעולם - טובע את חותמו במוחלט, באמיתי, וככה מתממש. +דווקא בעבודה שלו, העבד מותיר חותם ממשי בעולם - טובע את חותמו במוחלט, באמיתי, וככה מתממש. בבית, בעבודה, בנעליים, העבד מצביע ואומר - *זה אני!*. + +> ביראה, ההיות-עבור-עצמו הוא **בעבד עצמו**; ביצירה הופך ההיות-עבור-עצמו עבור העבד להיותו שלו עבור עצמו, והעבד נהיה מודע לכך שהוא עצמו הווה בעצמו ועבור עצמו. בהיותה **מוצבת מחוצה לו**, הצורה לא הופכת עבורו למשהו אחר ממנו; כי הצורה היא היותו הטהור עבור עצמו, אשר בכך הופך עבורו לאמת. +> *196* + +העבד לא חופשי לחלוטין - הוא עדיין בשירות האדון - אבל היכן שהאדנות תקועה, חסרת תנועה וחסרת מימוש, העבד מגלה משהו נשגב מהאדון - יכולתו לטבוע חותם במציאות, שה**אחרות** היא מומנט בעצמיות שלו; אני לא רק רוח, נפש, רעיון - אני בנאדם ממשי, בהקשר ממשי, ויכול לטבוע חותם בעולם עצמו - ולהופכו לבית שלי. [^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות.