diff --git a/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת.md b/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת.md
index 28fc6af9..aa8f85a1 100644
--- a/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת.md
+++ b/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת.md
@@ -2,7 +2,7 @@
 title: ביקורת התבונה הטהורה
 description: 
 published: true
-date: 2024-07-14T11:00:41.353Z
+date: 2024-07-15T11:46:06.596Z
 tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, קאנט
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
@@ -97,6 +97,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
 
 
 # האסתטיקה הטרנסנדנטלית
+
 > [טקסט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת_התבונה_הטהורה_חלק_ראשון_-_האסתטיקה_הטרנסצנדנטאלית.pdf)
 {.is-info}
 
@@ -104,6 +105,18 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
 
 > אתם יושבים בבית הסטודנט ומבליח ג'ינג'יסטותאלס, החתול הג'ינג'י (ועכשיו, חבר הסגל מן המניין) מתיישב עליכם. חקירה טרנסנדנטלית היא לא, *האם ג'ינג'יסטותאלס יושב פה לפניי?* - זה ברור - אלא *אילו תנאים היו צריכים להתקיים כדי שג'ינג'יסטותאלס יישב פה לפניי?* התנאים שאם הם מתקיימים, ג'ינג'יסטותאלס יישב פה לפני בהכרח, ואם לא - אז לא.
 {.is-info}
+ 
+## ההכרה
+
+ההכרה היא היחס בין **המכיר** ל**מוכר** - בין הסובייקט (אני) לאובייקט (עולם). ההכרה אינה מתחילה בשכל אפריורי, אלא בניסיון. אולם, בלי הרכיבים המתאימים בהכרה, אין לנו איך לעבד ולהכיל את המציאות: עבור ה*חדר הריק* של לוק, חייב להיות קודם חדר. את ההכרה מחלק קאנט ל[חושיות](#החושיות) ול[הסתכלות](#ההסתכלות), אך הפרדה זו היא מלאכותית: בפועל, השניים תמיד באים יחד.
+
+> שוב - **הכרה** תמיד בנויה מ**חושיות** ומה**הסתכלות**, *יחד*; המפגש ביניהם הוא ההכרה ממש.
+{.is-warning}
+
+
+> דמיינו שיש לכם מגרסה (שמה *שרדר*, מספר דן). היא מוכנה מראש עם כל השיניים והמנוע וזה. אולם, היא לא ממש מגרסה עד שהיא לא גורסת משהו; היא מחכה שייכנס פנימה חודר. זה לא אומר ש*מקור כל הגריסה בגריסה* - כשמכניסים דפים או מה שזה לא יהיה - אלא במפגש בין המגרסה לחומר הגריסה.
+{.is-info}
+
 
 ## החושיות
 
@@ -111,7 +124,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
 
 ## ההסתכלות
 
-(חלק ראשון) אנו מבצעים שיפוטים באמצעות ה**הסתכלות**[^1] - אותו הדבר בהכרה שמאפשר לי לכונן שיפוטים סינתטיים אפריוריים: החושיות היא הקליטה, וההסתכלות היא ההכרה המיידית, האינטואיטיבית, בתוכן אותה הקליטה. כשאני פותר 5 + 7, השכל שלי מזהה ב5 חמש יחידות של משהו, ב7 שבע יחידות של משהו, מזהה חוקיות בסימן ה+, ולאור כל אלו מבצע את השיפוט הסינתטי. 
+(חלק ראשון) אנו מבצעים שיפוטים באמצעות ה**הסתכלות**[^1] - אותו הדבר בהכרה שמאפשר לי לכונן שיפוטים סינתטיים אפריוריים: החושיות היא הקליטה, וההסתכלות היא ההכרה המיידית, האינטואיטיבית, בתוכן אותה הקליטה. כשאני פותר 5 + 7, השכל שלי מזהה ב5 חמש יחידות של משהו, ב7 שבע יחידות של משהו, מזהה חוקיות בסימן ה+, ולאור כל אלו מבצע את השיפוט הסינתטי.  
 
 שאלת ההסתכלות היא שאלה טרנסנטנדלית - איך יכול להיות שיש לנו כושר שיפוט כזה בהכרה?
 
@@ -126,19 +139,24 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
 התופעה היא *מה שהדבר המכיר מכיר*, כשהלה ניצב מולו - *בלי מה שהשכל מוסיף לו*. לעומתה, **פנומנון** הוא הדבר המופיע *יחד עם אותה תוספת של השכל*. משום שבאסתטיקה אנחנו דנים רק בהסתכלות, אנו דנים ב*תופעה*, ולא ב*פנומנון*.
 
 
-## החלל והזמן כתנאים טרנסנדנטליים
+## חומר וצורה
 
-התוכן של ה*הסתכלויות שלנו* - הדברים שאנו קולטים (צבעים, צורות), מורכב מ*חומר* ו*צורה*, בדומה ל[אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מהו-העצם-חומר-צורה-תרכובת). ה*צורה* - האופן שבו הדברים מסודרים - היא א-פריוריית, וחומר החישה הוא אפוסטריורי. 
+ההכרה מאפשרת לנו להכיר ב**תופעות** - המושאים הבלתי-קבועים של הסתכלות אמפירית. 
 
-החומר הוא מה שניתן לנו בחושים, אומר לוק - כל מה שבשכל שלנו, מגיע מהם. לייבניץ משיב לו שהכל מגיע מן החושים, *זולת השכל עצמו*[^8]. עצם זה שהשכל מוכן מראש הוא תנאי לכך שדברים ייכנסו פנימה; החדר הריק של לוק חייב להיות חדר לפני שנוכל להכניס לו דברים. עקרונות הסידור עצמם לא יכולים היו להיקלט מן הבחוץ - מה היה קולט אותם?
+אותן התופעות, תוכן ה*הסתכלויות שלנו* - הדברים שאנו קולטים (צבעים, צורות), מורכב מ*חומר* ו*צורה*, בדומה ל[אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מהו-העצם-חומר-צורה-תרכובת). ה*צורה* - האופן שבו הדברים מסודרים - היא א-פריוריית, וחומר החישה הוא אפוסטריורי. 
+
+החומר הוא מה שניתן לנו בחושים[^10], אומר לוק - כל מה שבשכל שלנו, מגיע מהם. לייבניץ משיב לו שהכל מגיע מן החושים, *זולת השכל עצמו*[^8]. עצם זה שהשכל מוכן מראש הוא תנאי לכך שדברים ייכנסו פנימה; החדר הריק של לוק חייב להיות חדר לפני שנוכל להכניס לו דברים. עקרונות הסידור עצמם לא יכולים היו להיקלט מן הבחוץ - מה היה קולט אותם?
 
 העיקרון המסדר הוא ה*צורה* - היא מוכנה ברוח אפריורי.
+
+## החלל והזמן כתנאים טרנסנדנטליים
+
 ה*חלל* וה*זמן* גם הם צורות כאלו, ולכן התפיסה הקנטיאנית מערבת אותנו כגורם פעיל בכינון עולם התופעות: אין בהכרח *חלל* כשלעצמו או *זמן* כשלעצמו, אלא צורת ארגון אפריוריית, הנובעת מאיתנו. הדברים **כפי שהם באמת** אינם בהכרח נגישים לנו. החלל והזמן הם הסתכלות טרנסנדנטלית - הם אפריוריים, והם תנאי האפשרות של ההסתכלויות שלנו.
 
 > כלומר, החלל והזמן *הם הדברים המאפשרים שיפוטים אפריוריים סינתטיים* - אי אפשר לבצע שיפוטים כאלה *אודותיהם*, אלא הם המצע שעל בסיסו השיפוטים האלה מתבצעים.
 > {.is-success}
 
-החלל והזמן, אפוא, הם *צורות ההסתכלות* - האופן שבו החומר (המושאים) מאורגן בתודעה שלנו. 
+החלל והזמן, אפוא, הם ***צורות** ההסתכלות* - האופן שבו החומר (המושאים) מאורגן בתודעה שלנו. 
 
 
 > ההפרדה הזו מדברת רק על **התופעות**: הדברים כפי *שהם נדמים לנו*; הדברים **כשלעצמם** - כפי שהם באמת - לחלוטין אינם נגישים לנו; זולת הידיעה שהם קיימים, אין לנו כלום.
@@ -206,7 +224,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
 > שימו לב: **השכל וההסתכלות *תמיד* באים יחד**. בלי השכל, המושגים ריקים; בלי ההסתכלות, המושגים עיוורים. קאנט מתקומם כאן כנגד הרציונליסטים, שקובעים טענות אפריוריות אודות דברים בלתי-חושיים, ואומר - בלי ההסתכלות, אין שכילה. 
 {.is-warning}
 
-> זוהי התשובה של קאנט ל[בעיית האינדיקוציה]() : לא רק הסיבתיות היא ברוח, כמו שיום אומר, אלא *עולם התופעות כולו* הוא ברוח - ולכן, לסיבתיות יש מעמד מרכזי שוב.
+> זוהי התשובה של קאנט ל[בעיית האינדיקוציה](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת#בעיית-האינדוקציה) : לא רק הסיבתיות היא ברוח, כמו שיום אומר, אלא *עולם התופעות כולו* הוא ברוח - ולכן, לסיבתיות יש מעמד מרכזי שוב.
 {.is-info}
 
 [^1]: מילה גרמנית בלתי-אפשרית כזו - מתורגמת באנגלית ל*Intuition*
@@ -217,4 +235,5 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
 [^6]: [*פיכטה*](https://en.wikipedia.org/wiki/Johann_Gottlieb_Fichte) התחיל ב*שכל* וקיבל שיטה מטאפיזית מטורפת לגמרי, ואמר (באופן קצת חצוף) שזו בסך הכל *השיטה של קאנט*. לרוע המזל, פיכטה כתב את זה שקאנט היה בחיים - וקאנט גמז אותו במכתב תגובה ציבורי. פיכטה קרא לבן שלו עמנואל (על שם קאנט), אבל דן לא מוכן לקרוא לחתולים שלו בשמות של פילוסופיים (אלא *סלבים מעולם הזהר*). הוא מצין שאם כבר, לכלבים אפשר לתת שמות של *אמפריציסטים*, שהחתולים ממילא מעדיפים לישון על הכתבים שלהם.
 [^7]: קאנט קורה לאידיאליזם של ברקלי *אידיאליזם הוזה*.
 [^8]: ב*מסות חדשות על שכל האדם*. אין ספק שהיה לגרמנים האלה חוש הומור, אומר דן.
-[^9]: שם מזעזע, אומר ארנון.
\ No newline at end of file
+[^9]: שם מזעזע, אומר ארנון.
+[^10]: ויש רק חמש כאלה, אומר דן, אלא אם אנחנו, כמו שופנהאואר, מאמינים שאורי גלר מפרמט דיסקטים בכוח המחשבה.
\ No newline at end of file