Relegate assets to subdir (+ new pages)

פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md

@@ -4,10 +4,10 @@ title: החיים הרפלקטיביים
 
 
 !!! info "חומר הקורס"
-	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55545#section-0), [סילבוס](https://bgu4u.bgu.ac.il/pls/scwp/!app.ann), [ספר (The Examined Life - Nozick)](/פילוסופיה/אתיקה/nozick.pdf)
+	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55545#section-0), [סילבוס](https://bgu4u.bgu.ac.il/pls/scwp/!app.ann), [ספר (The Examined Life - Nozick)](assets/nozick.pdf)
 
 
-![life](/פילוסופיה/אתיקה/examined.jpg)
+![life](assets/examined.jpg)
 
 
 [רוברט נוזיק](https://en.wikipedia.org/wiki/Robert_Nozick) הוא פילוסוף יהודי-אמריקאי מחונן שכתב את הספר *The Examined Life*, שמשלב מגוון אדיר של נושאים ומקפל אותם לתוך הפילוסופיה ולחיים שלנו. 
@@ -19,7 +19,7 @@ title: החיים הרפלקטיביים
 שמו של הספר הוא התייחסות לסוקראטס - 
 
 > חיים שאין להם חקירה, לא כדאי לו לאדם לחיותם
-> > [סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), [*אפולוגיה*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה)
+> > [סוקראטס](../יוונית/אפלטון), [*אפולוגיה*](../יוונית/אפלטון/אפולוגיה)
 
 סוקראטס הוא זה שגרר את הפילוסופיה מהקדם-סוקראטיים, שחקרו את הטבע, לכיוון חקר אינטימי של החיים. השאלה הסוקראטית המרכזית ביותר היא -
 
@@ -32,13 +32,13 @@ title: החיים הרפלקטיביים
 > כל עוד רוחי בי ואני יכול, לא אחדל מלשאוף לחוכמה ולעוררכם ולדבר על איך כל אחד מכם שאפגוש בו כפי שרגיל אני לדבר. אנא, הטוב באנשים \[ . . . ] הרי אינך מתבייש לדאוג לכסף, שירבה בידך ככל האפשר, ולשם ולכבוד, ואילו לתבונה ולאמת ולנשמתך, שתהא טובה ככל האפשר, אינך דואג ואינך שם לב ?
 > > סוקראטס, *אפולוגיה*
 
-חוכמה, אומר סוקראטס, היא הניסיון להבין ולדעת מה חשוב בחיים, ואיך ראוי לחיות - ובמובן מסוים, סוג מסוים של אהבה[^1].  היא הניסיון לא רק להבין, אלא להוציא לפועל חיים בצורה הטובה ביותר - עניין דרמטי ומרגש, ולא רק בגלל שחייו של סוקראטס מוטלים על הכף. בעיניי סוקראטס, לדאוג לדברים אחרים - כמו כסף - על פני דברים כמו חוכמה, צדק ויופי - אלו חיים מביישים, עד כדי כך שראוי לוותר עליהם. הוא מציב את החקירה הפילוסופית כתנאי הכרחי לחיים טובים - ובעיניו, גם תנאי מספיק; [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) חולק עליו בהמשך[^2].
+חוכמה, אומר סוקראטס, היא הניסיון להבין ולדעת מה חשוב בחיים, ואיך ראוי לחיות - ובמובן מסוים, סוג מסוים של אהבה[^1].  היא הניסיון לא רק להבין, אלא להוציא לפועל חיים בצורה הטובה ביותר - עניין דרמטי ומרגש, ולא רק בגלל שחייו של סוקראטס מוטלים על הכף. בעיניי סוקראטס, לדאוג לדברים אחרים - כמו כסף - על פני דברים כמו חוכמה, צדק ויופי - אלו חיים מביישים, עד כדי כך שראוי לוותר עליהם. הוא מציב את החקירה הפילוסופית כתנאי הכרחי לחיים טובים - ובעיניו, גם תנאי מספיק; [אריסטו](../יוונית/אריסטו) חולק עליו בהמשך[^2].
 
 באיזה מובן אותם החיים מלאי החקירה הם *טובים*? איך בדיוק הם משפרים את החיים? 
 
 ### מודעות עצמית
 
-חקירה, מביאה מודעות עצמית, וזו מביאה לאוטונומיה מוגברת - אנחנו יודעים מי אנחנו, למה אנחנו מסוגלים, וככה משתחררים מהרבה מהחסמים שלנו ופועלים בכוונה תחילה - יצורים שמחוקקים לעצמנו את החוק, כמו ש[קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) חושב; אנחנו לא יצורים דוגמטיים שנשמעים רק לסמכויות מן החוץ, אלא נושאים בחיים שלנו בכבוד מסוים, בענווה ובסובלנות.
+חקירה, מביאה מודעות עצמית, וזו מביאה לאוטונומיה מוגברת - אנחנו יודעים מי אנחנו, למה אנחנו מסוגלים, וככה משתחררים מהרבה מהחסמים שלנו ופועלים בכוונה תחילה - יצורים שמחוקקים לעצמנו את החוק, כמו ש[קאנט](../חדשה/קאנט) חושב; אנחנו לא יצורים דוגמטיים שנשמעים רק לסמכויות מן החוץ, אלא נושאים בחיים שלנו בכבוד מסוים, בענווה ובסובלנות.
 
 עד כמה הכרחיות המידות הטובות האלה לחיים טובים? סוקראטס, אריסטו והיוונים מקבלים אותן כחיוניות - אבל האם זה כזה ברור? ומה לגבי *אין שכל, אין דאגות?* *יוסיף דעת, יוסיף מכאוב*? הירושה הזו של היוונים אינה מובנת מאליה; האם רמת הרווחה באמת משתפרת עם המידות הטובות? כמה מן המידות הטובות צריך לחיים טובים? האם יש *יותר מדי?*[^3]  חשבו למשל על מודעות עצמית - *יותר* מדי מודעות עצמית הרי יכולה לעשות הרבה נזק.
 
@@ -85,13 +85,13 @@ title: החיים הרפלקטיביים
 
 ובאיזה אופן הפילוסופיה היא ההכנה הנכונה למוות? באיזה אופן המוות הוא מורה פילוסופי חשוב? איך הפילוסופיה תעזור לנו למות *מוות טוב?* מה זה בכלל מוות טוב? יש דבר כזה?
 
-החיים הם תהליך מסוים, ותהליכים הם דבר שקשה מאוד להכיר; הגישה ה[אפלטונית](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), למשל, תובעת שאנחנו יכולים לדעת רק את הדברים ה*נצחיים*, הקבועים - ולא את העולם הזה, המתהווה. באופן דומה, אנחנו מבינים תהליכים באמצעות נקודות קבועות; אולי זו הסיבה שאנחנו מנסים להבין את החיים - המוות המתהווה - בנקודה הקבועה שלהם, היא המוות. זו זווית אפיסטמית.
+החיים הם תהליך מסוים, ותהליכים הם דבר שקשה מאוד להכיר; הגישה ה[אפלטונית](../יוונית/אפלטון), למשל, תובעת שאנחנו יכולים לדעת רק את הדברים ה*נצחיים*, הקבועים - ולא את העולם הזה, המתהווה. באופן דומה, אנחנו מבינים תהליכים באמצעות נקודות קבועות; אולי זו הסיבה שאנחנו מנסים להבין את החיים - המוות המתהווה - בנקודה הקבועה שלהם, היא המוות. זו זווית אפיסטמית.
 
-[סולון](https://en.wikipedia.org/wiki/Solon), המחוקק האתונאי הגדול, קבע ש*אי אפשר להגיד על אדם שהוא מאושר עד שהוא מת*. זוהי הגישה היוונית, שמהדהדת גם בכתביהם של רבים, לרבות ה[אתיקה של אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה). במובן מסוים, טיבם של החיים הוא המהלך - למשל אם אדם מתחיל ממקום גרוע ומגיע למקום טוב, או להיפך; אולי רק בבירור המהלך כולו, שזמין לנו רק במוות, נוכל לשפוט אם חיים הם *טובים* או לא טובים. יש הרי מבנים טובים יותר ופחות לחיים - חיים של שיפור מתמיד עדיפים על חיים של התדרדרות, אפילו אם הממוצע של איכות החיים שלהם גרוע יותר. בעצם ההתדרדרות יש משהו טראגי. 
+[סולון](https://en.wikipedia.org/wiki/Solon), המחוקק האתונאי הגדול, קבע ש*אי אפשר להגיד על אדם שהוא מאושר עד שהוא מת*. זוהי הגישה היוונית, שמהדהדת גם בכתביהם של רבים, לרבות ה[אתיקה של אריסטו](../יוונית/אריסטו/אתיקה). במובן מסוים, טיבם של החיים הוא המהלך - למשל אם אדם מתחיל ממקום גרוע ומגיע למקום טוב, או להיפך; אולי רק בבירור המהלך כולו, שזמין לנו רק במוות, נוכל לשפוט אם חיים הם *טובים* או לא טובים. יש הרי מבנים טובים יותר ופחות לחיים - חיים של שיפור מתמיד עדיפים על חיים של התדרדרות, אפילו אם הממוצע של איכות החיים שלהם גרוע יותר. בעצם ההתדרדרות יש משהו טראגי. 
 
 ### המוות כמורה פילוסופי 
 
-הפילוסופים הנ"ל תופסים את המוות כמשהו בעל ערך *פדגוגי*, מחנך; כמו שסוקראטס מספר לנו לקראת מותו ב[*פיידון*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון), על החשיבות של מה שאינו חומרי - הנפש, ומה שטוב לה, והחיים שלאחר המוות, אם ישנם - והדרך שאפילו הם בעלי ערך פדגוגי מסוים.
+הפילוסופים הנ"ל תופסים את המוות כמשהו בעל ערך *פדגוגי*, מחנך; כמו שסוקראטס מספר לנו לקראת מותו ב[*פיידון*](../יוונית/אפלטון/פיידון), על החשיבות של מה שאינו חומרי - הנפש, ומה שטוב לה, והחיים שלאחר המוות, אם ישנם - והדרך שאפילו הם בעלי ערך פדגוגי מסוים.
 
 רעיון נוסף הוא שהרעיון של המוות הוא האופן העמוק ביותר שבו אנחנו לומדים את מידת ה*ענווה*, המידה החשובה ביותר בעיני תרבויות רבות, דתיות ולא דתיות. בימי הביניים אפילו היו בובות קטנות של שלדים, עם הכיתוב - *Memento mori*  - זכור את המוות. 
 
@@ -165,7 +165,7 @@ title: החיים הרפלקטיביים
 > 
 > <div style="text-align: left">Τhe degree and kind of a man's sexuality reaches up into the ultimate pinnacle of the spirit</div>
 > 
-> > [ניטשה](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה), [*מעבר לטוב ולרוע*](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר לטוב ולרוע)
+> > [ניטשה](../חדשה/ניטשה), [*מעבר לטוב ולרוע*](../חדשה/ניטשה/מעבר לטוב ולרוע)
 
 
 האם מיניות היא תופעה עמוקה? או שהיא עניין פסיכולוגי גרידא? זאת השאלה שנוזיק שואל בפרק.
@@ -180,7 +180,7 @@ title: החיים הרפלקטיביים
 
 ## אהבה
 
-איך שלא נחתוך את זה, אהבה היא דבר מרכזי בחיים, אולי חיוני כדי להיות מאושרים. יש אפילו המבססים אתיקה בשלמותה על אהבה. כבר מהפרה-סוקראטיים, האהבה מקבלת מעמד קוסמי - כמו אצל [אמפדוקלס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים#אמפדוקלס), שחשב שהיקום נברא מהניגוד בין אהבה לשנאה. היוונים הקדמונים היו יראים מאהבה ככוח משחית ובלתי-נשלט, ועד היום קשה לנו להעלות על הדעת אדם בלי *שום* אהבה כלשהי, *למשהו*[^8].  לאהוב משהו, נדמה לנו, הוא חלק בלתי נפרד מלהיות אנושי.
+איך שלא נחתוך את זה, אהבה היא דבר מרכזי בחיים, אולי חיוני כדי להיות מאושרים. יש אפילו המבססים אתיקה בשלמותה על אהבה. כבר מהפרה-סוקראטיים, האהבה מקבלת מעמד קוסמי - כמו אצל [אמפדוקלס](../יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים#אמפדוקלס), שחשב שהיקום נברא מהניגוד בין אהבה לשנאה. היוונים הקדמונים היו יראים מאהבה ככוח משחית ובלתי-נשלט, ועד היום קשה לנו להעלות על הדעת אדם בלי *שום* אהבה כלשהי, *למשהו*[^8].  לאהוב משהו, נדמה לנו, הוא חלק בלתי נפרד מלהיות אנושי.
 
 אבל *מה זה* הדבר הזה? 
 
@@ -194,7 +194,7 @@ title: החיים הרפלקטיביים
 זו לא אמירה זניחה - היא מצמצמת לנו את התחום. לכל בעלי החיים ובני האדם יש *well being* מסוים, אבל ל*תפוחים* לא. אז באיזשהו מקום, אתה לא יכול לאהוב *תפוחים* - זה רק שיתוף השם. האם בכלל אפשר לאהוב *חפצים?* אפשר לריב על זה: נדמה שנוזיק חושב שלא, אבל אחרים - כמו הפילוסוף הפוליטי ג'ראלד כהן - חושבים שכן. 
 
 
-![apples](./apples.jpeg)
+![apples](./assets/apples.jpeg)
 <small>לא אהבה?</small>
 
 ומה לגבי *אהבה עצמית?* באיזה תנאים, אם בכלל, זהו אותו המושג של *אהבה?* לכאורה, לאדם לא יכולה להיות אהבה *ארוטית* לעצמו: זה נשמע לנו בעייתי. ומנגד, לכולנו יש הנחת יסוד שאדם אוהב את עצמו. 
@@ -236,7 +236,7 @@ title: החיים הרפלקטיביים
 **הסוג השלישי** הוא שביעות-רצון מחיינו ככלל, וככזה הוא יותר מורכב. זו הערכה שלא קשורה לרגע הזה - יכול להיות שעכשיו בשנייה זו לא ואוו, אבל ככלל אתה מבסוט.
 
 
-נוזיק מזכיר מאוחר יותר גם **סוג רביעי** - *מצב רוח* מאושר. מצב רוח אינו כרוך בהערכה מסוימת, ולא בהכרח קשור לאובייקט מסוים. חשבו, למשל, על [חרדה](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/חרדה). היא, שלא כמו פחד, לא קשורה במצב-עניינים מסוים - אתה יכול פשוט לחטוף חרדה בלי שום קשר לכלום, ובלי שיש לך מה לעשות: אין בו הערכה או קשר למצב. מצב הרוח יכול להיות גם *נטייה* מסוימת - מוכנות לחוש רגש חיובי או לבצע שיפוט חיובי (או שלילי). 
+נוזיק מזכיר מאוחר יותר גם **סוג רביעי** - *מצב רוח* מאושר. מצב רוח אינו כרוך בהערכה מסוימת, ולא בהכרח קשור לאובייקט מסוים. חשבו, למשל, על [חרדה](../../פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/חרדה). היא, שלא כמו פחד, לא קשורה במצב-עניינים מסוים - אתה יכול פשוט לחטוף חרדה בלי שום קשר לכלום, ובלי שיש לך מה לעשות: אין בו הערכה או קשר למצב. מצב הרוח יכול להיות גם *נטייה* מסוימת - מוכנות לחוש רגש חיובי או לבצע שיפוט חיובי (או שלילי). 
 
 ולבסוף מציע נוזיק **סוג חמישי** - [נירוונה](אמיתות.md#השחרור-nirvana) כזו, שבה אתה מתנתק מעצמך ורק דרך זה מגיע לאושר עילאי מסוים, במנותק מהבלי העולם באשר הם.
 
@@ -250,7 +250,7 @@ title: החיים הרפלקטיביים
 
 נקודת הפתיחה הראשונה שלנו היא עונג פרוידיאני - *עיקרון המציאות של פרויד* - שקובע שאנחנו מתנהלים במטרה למקסם את ההנאה החושית. ברור שיש מעבר להנאה רגעית - אהיה מוכן לוותר על לבהות בחלון ראווה יפה כדי לא לפספס את הטיסה שלי לתאילנד. אבל גם מנקודת מבט של ריבוי ההנאה ככל האפשר, ההגדרה נופלת -  יש הרבה סוגי *אושר* שכמעט ולא כרוכים בהנאה - חשבו למשל על מטפס הרים: הוא עושה את זה לכיף, אבל זה כרוך בסבל פיזי נורא - אפילו אובדן אצבעות! לא מספיק לנו להיות *דלי של חוויות טובות*.
 
-נדמה כי אושר הוא מעבר ל*מצבים המורגשים* (felt states). אנחנו נהנים מדברים מסוימים *משום* שאנחנו חושבים שהם טובים - סוג מסוים של [דילמת אאותיפרון](/פילוסופיה/אתיקה#תיאוריית-הציווי-האלוהי): זה טוב כי אני נהנה מזה, או שאני נהנה מזה כי זה טוב?
+נדמה כי אושר הוא מעבר ל*מצבים המורגשים* (felt states). אנחנו נהנים מדברים מסוימים *משום* שאנחנו חושבים שהם טובים - סוג מסוים של [דילמת אאותיפרון](../אתיקה#תיאוריית-הציווי-האלוהי): זה טוב כי אני נהנה מזה, או שאני נהנה מזה כי זה טוב?
 
 נוזיק חוקר את השאלה באמצעות ניסוי המחשבה של *מכונת החוויות*:
 
@@ -311,7 +311,7 @@ title: החיים הרפלקטיביים
 להיות ממשי, אומר נוזיק, זה להיות *חד* - ממוקד, ברור. קל להבין את זה מההיפך - אם אתה נישא על גבי החיים, אדיש, *זורם*, אתה פחות ממשי: ממשות היא משהו יותר מאורגן, יותר מסוים - זה מעיד על כך שאתה פועל באופן יותר *אמיתי*, במובן האותנטי, מישהו שאפשר לתפוס באופן ברור יותר מי הוא. האדם ה*זורם* הוא יותר חומר גלם מאשר משהו ממומש.
 
 !!! success "ראו גם"
-	[Harry Frankfurt - Identification and wholeheartedness](./frankfurt.pdf)
+	[Harry Frankfurt - Identification and wholeheartedness](./assets/frankfurt.pdf)
 
 המימוש הזה כרוך גם בנקודת פתיחה מסוימת - שעלולה להרוס את המימוש, או להעצים אותו - 
 
@@ -377,7 +377,7 @@ title: החיים הרפלקטיביים
 - הגישה היחסית - מה שנותן לחיים ערך הוא ביחס בין פרטים (למשל, עזרה, חברות...)
 * הגישה האובייקטיביסטית - הערך מגיע מבחוץ - אפילו מחוץ לתודעה (למשל, יש גלקסיות יפות, גם אם אין יצורים שיכולים לתפוס אותן)
 
-חזרנו ל[דילמת אאותיפרון](/פילוסופיה/אתיקה#תיאוריית-הציווי-האלוהי): אנחנו מעריכים דברים כי הם טובים, או שהם טובים כי אנחנו מעריכים אותם? 
+חזרנו ל[דילמת אאותיפרון](../אתיקה#תיאוריית-הציווי-האלוהי): אנחנו מעריכים דברים כי הם טובים, או שהם טובים כי אנחנו מעריכים אותם? 
 
 !!! success "ראו גם"
 	[Τhomas Nagel - The View from Nowhere]() - על המתח בין הפרטני לכולל
@@ -386,12 +386,12 @@ title: החיים הרפלקטיביים
 
 נפוץ להבין ערכים כעניין אגואיסטי - זו הנחת העבודה ה"רגילה" בפסיכולוגיה, למשל: ערכים הם התיעול הטוב ביותר של המניעים (האגואיסטים) של האדם. 
 
-אבל יש האומרים שאגואיזם של ערכים מכשיל את עצמו: כדי שאני אעריך את X אני צריך לחשוב מלכתחילה שלX יש ערך כשלעצמו - זה חייב לבוא מבחוץ. דוגמה נוספת - אם אני חושב שאומנות היא בעלת ערך, אז היא בעלת ערך עבורי וגם עבור כולם - לא הגיוני שאני אגנוב לאנשים אחרים את הצבעים והמכחולים כדי שאני אעשה אומנות. קאנט ניסה לנסח את הסתירה הזו באופן מוחלט ב[צו הקטגורי](/פילוסופיה/אתיקה#הצו-הקטגורי).
+אבל יש האומרים שאגואיזם של ערכים מכשיל את עצמו: כדי שאני אעריך את X אני צריך לחשוב מלכתחילה שלX יש ערך כשלעצמו - זה חייב לבוא מבחוץ. דוגמה נוספת - אם אני חושב שאומנות היא בעלת ערך, אז היא בעלת ערך עבורי וגם עבור כולם - לא הגיוני שאני אגנוב לאנשים אחרים את הצבעים והמכחולים כדי שאני אעשה אומנות. קאנט ניסה לנסח את הסתירה הזו באופן מוחלט ב[צו הקטגורי](../אתיקה#הצו-הקטגורי).
 
 ## בעיית הרוע
 
 !!! success "ראה גם"
-	[בעיית הרוע (מבוא לפילוסופיה של הדת)](/פילוסופיה/דת/רוע)
+	[בעיית הרוע (מבוא לפילוסופיה של הדת)](../דת/רוע)
 
 בעיית הרוע היא בעיה מטאפיזית, שמטרידה את האנושות בכלל ואנשים מאמינים בפרט כבר אלפי שנים. אולם, הדיון שלנו הוא סביב הקשר של הבעיה לחיים הרפלקטיביים, גם של אנשים לא מאמינים[^4].
 
@@ -424,7 +424,7 @@ title: החיים הרפלקטיביים
 
 האל, הטוב, או האוטופיה הליברלית מהווים מצפן מסוים, שלפיהם אנחנו יכולים להשתפר ולנווט. אבל בעיות דוגמת אלו מעלות את העמדה ש*לא יכולה* להיות אוטופיה - ושכל ניסיון לרדוף אותה יגרום ליותר נזק מתועלת: עצם רדיפת האוטופיה היא סוג של רוע. אולי אין ולא תיתכן חברה בלי הצרימות האלה, בלי חוסר ההרמוניה הזה, וגם החברה האוטופית לכאורה מכילה בה את הקשיים האלה.
 
-[לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ), מנגד, מציע שהרוע הוא *תוצר* של העולם המושלם, [העולם הטוב ביותר](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה#עקרון-הטוב-ביותר): אלוהים *כן* ברא את העולם הכי טוב, שהוא העולם שבו ישנו הריבוי הגדול ביותר מהעקרונות המצומצמים ביותר - *האחדות האורגנית* הגדולה ביותר. ואולי אפילו אלוהים *פגע* בשלמות הזו כדי לצמצם את הרוע שנובע מעולם כזה - ברור שמעט עקרונות עם ריבוי אדיר יכללו בתוכם גם רוע כלשהו - אבל כך או כך, זה האידיאל. אבל אולי, מוסיף שלמה, גם עולם *כזה* הוא רוע כהיעדר, שנוזיק נפנף קודם: הרוע הוא תוצאת לוואי של חיבור בין רכיבים טובים, ולא רכיב ממש כשלעצמו. 
+[לייבניץ](../חדשה/לייבניץ), מנגד, מציע שהרוע הוא *תוצר* של העולם המושלם, [העולם הטוב ביותר](../חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה#עקרון-הטוב-ביותר): אלוהים *כן* ברא את העולם הכי טוב, שהוא העולם שבו ישנו הריבוי הגדול ביותר מהעקרונות המצומצמים ביותר - *האחדות האורגנית* הגדולה ביותר. ואולי אפילו אלוהים *פגע* בשלמות הזו כדי לצמצם את הרוע שנובע מעולם כזה - ברור שמעט עקרונות עם ריבוי אדיר יכללו בתוכם גם רוע כלשהו - אבל כך או כך, זה האידיאל. אבל אולי, מוסיף שלמה, גם עולם *כזה* הוא רוע כהיעדר, שנוזיק נפנף קודם: הרוע הוא תוצאת לוואי של חיבור בין רכיבים טובים, ולא רכיב ממש כשלעצמו. 
 
 ואולי בכלל על כל מתח כזה, מציע נוזיק, אלוהים *כן* ברא עולם תואם - עולם שמבוסס על *חסד* ועולם שמבוסס על *דין* וככה עד אינסוף לכל האפשרויות. למה אין עולם בלי רוע? *יש* עולם בלי רוע - פשוט לא זה. אולי זה מספיק לפתור את הבעיה המטאפיזית. אבל זה *עדיין* לא מספיק, אומר נוזיק, כי - 
 
@@ -447,11 +447,11 @@ title: החיים הרפלקטיביים
 
 ## שעמום
 
-!!! info "[טקסט - *The Miasma of Boredom*](./boredom.pdf) [(Kekes)](https://en.wikipedia.org/wiki/John_Kekes)"
+!!! info "[טקסט - *The Miasma of Boredom*](./assets/boredom.pdf) [(Kekes)](https://en.wikipedia.org/wiki/John_Kekes)"
 
 אולי ניתן להבין את החיים דווקא מהיעדר - ג'ון קקס בוחן את הזווית הזו מתופעת ה*שעמום*. שעמום זו תופעה מאוד בסיסית ואופיינית לבני אדם. האם לחיות משעמם? איזה מין דבר זה בכלל? 
 
-יש לשעמום מובן אנושי ייחודי. אם לחיה "משעמם" ותזרוק לה כדור, היא מיד תתלהב ותרדוף אחריו: שעמום הוא פשוט חוסר של עוררות. אבל *כשלבני אדם* משעמם, הם עלולים להגיע למצב שהם *דוחים* את העוררות, ופשוט לא פועלים: החוויה היא אחרת. היא צריכה להיות **משמעותית**. שעמום הוא איום קיצוני יותר על בני האדם: הוא יכול אפילו להוביל אותנו לכדי [אובדנות](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/אובדנות). אם זו תופעה כל כך ייחודית לבני אדם, אולי נוכל ללמוד דרכה משהו על להיות אנושיים.
+יש לשעמום מובן אנושי ייחודי. אם לחיה "משעמם" ותזרוק לה כדור, היא מיד תתלהב ותרדוף אחריו: שעמום הוא פשוט חוסר של עוררות. אבל *כשלבני אדם* משעמם, הם עלולים להגיע למצב שהם *דוחים* את העוררות, ופשוט לא פועלים: החוויה היא אחרת. היא צריכה להיות **משמעותית**. שעמום הוא איום קיצוני יותר על בני האדם: הוא יכול אפילו להוביל אותנו לכדי [אובדנות](../../פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/אובדנות). אם זו תופעה כל כך ייחודית לבני אדם, אולי נוכל ללמוד דרכה משהו על להיות אנושיים.
 
 
 > <div style="text-align: left">Boredom may be a short-lived experience we all occasionally have, a a lasting condition. The latter is a serious problem because it leads to a general loss of a sense of our values, retreat into ourselves, estrangement from other people, and a pervasive sense of distaste, irritability, and the futility of all activities. Enjoyments in life are replaced with scorn, activity with lethargy, the innocent eye with the knowing unmasking of the corruption that is thought always to lie not far below the surface of deceptive appearances. The world is not seen and appreciated, but dispiritedly seen through and deplored. Modes of evaluation are regarded as veils that obscure the bitter truth about the pointlessness of life.</div>
@@ -483,7 +483,7 @@ title: החיים הרפלקטיביים
 > > קהלת, פרק א'
 
 
-התיאור של קקס הוא, בעצם, [דיכאון](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/דיכאון). האם יש בכלל שעמום משמעותי *בלי* דיכאון? 
+התיאור של קקס הוא, בעצם, [דיכאון](../../פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/דיכאון). האם יש בכלל שעמום משמעותי *בלי* דיכאון? 
 
 השעמום הקיצוני הוא סוג של מוות, לתרגיה, היעדר פעילות. ילדים קטנים מתלהבים מכל דבר, ומתרוצצים בתזזיתיות: הם מלאי חיים. אבל לא ברור שקל לשמר רמת פעילות כזו (אם כדאי בכלל לשמר אותה) גם כשמתבגרים, מבלי להגיע למצב שאנו *שחוקים* (jaded). השעמום הוא מוות של הרצון, מוות של הרוח, ואפילו מוות ממש - גם אם אתה חי ביולוגית.
 
@@ -492,7 +492,7 @@ title: החיים הרפלקטיביים
 
 >  <div style="text-align: left">Attitudinal boredom is a pervasive response to life as whole. It is not instrumental to anything worth caring about, but a reaction to the futility of caring about anything. It is a personal attitude that other may not share. The life some us find boring, others may find interesting. The source of attitudinal boredom is how we feel about our life, not how it actually is. Of course, life may actually be as bad as how we feel about it, but what matters is our estranged, debilitating, personal attitude, not whether it is reasonable. Attitudinal boredom is not about the world, but about ourselves who have the attitude. It is primarily emotional and reactive, and at most only secondarily cognitive and truth-directed</div>
 
-שעמום חודרני הוא העדשה שדרכה אנו שופטים את החיים. הוא מוביל אותנו לשפוט את החיים כמעיין *sub specie aeternitatis* - תת-סוג של אינסוף, שמותיר אותנו חסרי אונים, סוג של [אינטלקטואליזציה](/פסיכולוגיה/אישיות/האגו#מנגנוני-הגנה)[^17].
+שעמום חודרני הוא העדשה שדרכה אנו שופטים את החיים. הוא מוביל אותנו לשפוט את החיים כמעיין *sub specie aeternitatis* - תת-סוג של אינסוף, שמותיר אותנו חסרי אונים, סוג של [אינטלקטואליזציה](../../פסיכולוגיה/אישיות/האגו#מנגנוני-הגנה)[^17].
 
 >  <div style="text-align: left">We feel desolated and an irritable contempt for all those who cravenly disguise from themselves the awful truth we have faced about the futility of everything. Other people's activities seem stupid, shallow, or motivated by self-deception that they contrive to hid from themselves by phony optimism \[...] In severe cases, disengagement turns into *estrangement* that if full of scorn for all those who do not face the fact that there is nothing to live for. Estrangement makes boredom misanthropic[^18]</div>
 
@@ -501,14 +501,14 @@ title: החיים הרפלקטיביים
 
 שעמום נקודתי *מעודד* יצירתיות: הוא מעודד אותנו לפעול ולמצוא אפיקים חדשים להיות [יצירתיים](#יצירתיות)[^19]. שעמום *חודרני* עושה בדיוק הפוך: הוא קוטל יצירתיות. 
 
-![boredom](./boredom.jpg)
+![boredom](./assets/boredom.jpg)
 <small>מצ'עמם[^18].</small>
 
 
 
-באיזה מידה השעמום מעיד על חוסר משמעות תשתיתית? שופנהאואר חשב שאפילו שעמום חולף הוא עדות לריקנות של החיים: גם אם אנחנו מצליחים להפיג אותו כאן או כאן, אנחנו דוהרים מהסחת הדעת הזו לבאה, עצם נוכחותה של הריקנות הזו מעיד שהחיים במהותם חסרי משמעות. במובן הזה, [לחנך ילדים למצוא עניין במשהו הוא סוג של שקר אצילי](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#כלבים-פילוסופיים).
+באיזה מידה השעמום מעיד על חוסר משמעות תשתיתית? שופנהאואר חשב שאפילו שעמום חולף הוא עדות לריקנות של החיים: גם אם אנחנו מצליחים להפיג אותו כאן או כאן, אנחנו דוהרים מהסחת הדעת הזו לבאה, עצם נוכחותה של הריקנות הזו מעיד שהחיים במהותם חסרי משמעות. במובן הזה, [לחנך ילדים למצוא עניין במשהו הוא סוג של שקר אצילי](../יוונית/אפלטון/פוליטאה#כלבים-פילוסופיים).
 
-גם [פסקל](/פילוסופיה/דת/אמונה#ההימור-של-פסקל) מסכים עם הריקנות הזו, אבל סבור שאפשר להתגבר עליה על ידי *קישור* עצמנו למישהו מעבר (ספוילר: אלוהים). גם נוזיק סבור שערך הוא אובייקטיבי, אבל *משמעות* היא סובייקטיבית: קישור של העצמי לאותו הערך. ההגות במשמעות של הערכים, בקישור הזה ממש, הוא החיים הרפלקטיביים - עד שניעצר במשהו אינסופי, או במשהו פנימי באופן מוחלט (ועדיף שיהיה שניהם). זהו, באופן פורמלי - משהו אינסופי ובעל ערך פנימי מוחלט - אלוהים. לכן מאחורי המחשבה של פסקל יש איזשהו היגיון פילוסופי.
+גם [פסקל](../דת/אמונה#ההימור-של-פסקל) מסכים עם הריקנות הזו, אבל סבור שאפשר להתגבר עליה על ידי *קישור* עצמנו למישהו מעבר (ספוילר: אלוהים). גם נוזיק סבור שערך הוא אובייקטיבי, אבל *משמעות* היא סובייקטיבית: קישור של העצמי לאותו הערך. ההגות במשמעות של הערכים, בקישור הזה ממש, הוא החיים הרפלקטיביים - עד שניעצר במשהו אינסופי, או במשהו פנימי באופן מוחלט (ועדיף שיהיה שניהם). זהו, באופן פורמלי - משהו אינסופי ובעל ערך פנימי מוחלט - אלוהים. לכן מאחורי המחשבה של פסקל יש איזשהו היגיון פילוסופי.
 
 ## חוכמה
 
@@ -577,7 +577,7 @@ stand in order to live well and cope with the central problems and avoid the dan
 
 זה נשמע די שרירותי; למה שניתן משקל חצי-חצי? למה שלא נלך רק לפי האידיאל ה"מלוכלך"? ומנגד, אם האידאל הוא מצפן - למה לא להתייחס רק למצפן? צפון זה צפון!
 
-אנחנו נוטים לשפוט את האידיאלים *שלנו* לאור היישום במציאות (לא, זה לא עובד כי בפועל ככה וככה..., בגלל הבוץ של המציאות), אבל אידיאלים מנוגדים לנו לאור *הרעיון*, האידיאל הטהור (קומוניזם זה רע כי...). המקביל לכשל הזה ברמה הבינאישית הוא **[טעות הייחוס הבסיסית](/פסיכולוגיה/חברתית/ייחוסים#טעויות-ייחוס)**: למשל, אם מישהו אחר קמצן כלפיך, תייחס את זה ישר *אליו* - ה*איש הזה* הוא קמצן; אבל אם *אתה* נוהג בצורה קמצנית, תייחס את הפעולה ל*סביבה* (לא, אם היה לי... בחודש שעבר נתתי...).
+אנחנו נוטים לשפוט את האידיאלים *שלנו* לאור היישום במציאות (לא, זה לא עובד כי בפועל ככה וככה..., בגלל הבוץ של המציאות), אבל אידיאלים מנוגדים לנו לאור *הרעיון*, האידיאל הטהור (קומוניזם זה רע כי...). המקביל לכשל הזה ברמה הבינאישית הוא **[טעות הייחוס הבסיסית](../../פסיכולוגיה/חברתית/ייחוסים#טעויות-ייחוס)**: למשל, אם מישהו אחר קמצן כלפיך, תייחס את זה ישר *אליו* - ה*איש הזה* הוא קמצן; אבל אם *אתה* נוהג בצורה קמצנית, תייחס את הפעולה ל*סביבה* (לא, אם היה לי... בחודש שעבר נתתי...).
 
 
 אפשר להגיד שהשיקולים המעשיים רומסים את האידיאל: אידיאל הוא רק מה שעובד. אפשר גם להגיד שיש בנו *רוע* מסוים שמונע מאיתנו ליישם את האידאל בצורתו הטהורה - ואז דווקא מתעוררת שאיפה *חזקה* יותר לעבר האידאל. 
@@ -613,7 +613,7 @@ stand in order to live well and cope with the central problems and avoid the dan
 
 הכיוון האחד מכפיף אותנו למציאות, והכיוון השני מכפיף את המציאות אלינו: או שהאידאלים הם יציר תבוני, חוק מציאות כזה, או שאידאלים חסרי ערך בלי האנשים שהוגים אותה, נומינליים בלבד - ה*אתיקה* היא *אתיקה של בני אדם*, באופן מהותי. 
 
-אם האתיקה היא אנושית, אנחנו יכולים לשנות אותם ולכפור בהם ככל שאנחנו משתנים ולומדים יותר על עצמנו - אידאלים מסוימים נראו טובים בשלב מסוים, והיום הם כבר לא כאלה: [תועלתנות](/פילוסופיה/אתיקה#התועלתנות), למשל, נשמעת כמו רעיון טוב, אבל היום הושלכה הצידה בקביעה שהיא *תובענית מדי* **מאיתנו**, כבני אדם.
+אם האתיקה היא אנושית, אנחנו יכולים לשנות אותם ולכפור בהם ככל שאנחנו משתנים ולומדים יותר על עצמנו - אידאלים מסוימים נראו טובים בשלב מסוים, והיום הם כבר לא כאלה: [תועלתנות](../אתיקה#התועלתנות), למשל, נשמעת כמו רעיון טוב, אבל היום הושלכה הצידה בקביעה שהיא *תובענית מדי* **מאיתנו**, כבני אדם.
 
 זו שאלה פילוסופית עמוקה מאוד - האם האתיקה היא אובייקטיבית, או אנושית?
 
@@ -624,9 +624,9 @@ stand in order to live well and cope with the central problems and avoid the dan
 אומרים על אדם ש"יש לו פילוסופיה" גם אם הוא לא פילוסוף ממש - אלא רק כשהוא מודע יותר במקום מסוים, אפילו אם זו לא מודעות מוחלטת. השקפה יחסית סדורה - גם אם לא פילוסופית *ממש* - יכולה להיות השקפה פילוסופית, או לפחות כך נדמה לנו בחטף.
 
 נוזיק מנסה להבין את מגבלות הפילוסופיה - איפה עובר הגבול בין *פילוסוף* ל*פלספן*. 
-יש מתח מסוים בין פילוסופיה *אינטלקטואלית* (אידאלית, במובן מסוים) לפילוסופיה *מעשית* - כאופן חיים מסוים. נוזיק מתריע גם ממתן נתח *גדול* מדי לפילוסופיה בחיים. מה הפילוסופיה אמורה לעשות? מה אנחנו אמורים לצפות ממנה? אלו שאלות שעלו ב[עת החדשה](/פילוסופיה/חדשה), ואפילו קודם לכן, בזרמים הספקניים שחשבו שתפקיד הפילוסופיה היא לעורר הטלת ספק - משום היא מושלכת הלאה. 
+יש מתח מסוים בין פילוסופיה *אינטלקטואלית* (אידאלית, במובן מסוים) לפילוסופיה *מעשית* - כאופן חיים מסוים. נוזיק מתריע גם ממתן נתח *גדול* מדי לפילוסופיה בחיים. מה הפילוסופיה אמורה לעשות? מה אנחנו אמורים לצפות ממנה? אלו שאלות שעלו ב[עת החדשה](../חדשה), ואפילו קודם לכן, בזרמים הספקניים שחשבו שתפקיד הפילוסופיה היא לעורר הטלת ספק - משום היא מושלכת הלאה. 
 
-במאה ה20, הדיון הזה התעורר לחיים ביתר שאת - עד כמה עלינו להמשיך ברעיון של *שיטה פילוסופית* גדולה, שתסביר לנו *הכל* על האמת והמציאות - כמו של [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה), [קאנט]((/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת), ו[הגל]((/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח). ה[פוזיטיביזם הלוגי](/פילוסופיה/לשון/פוזיטיבים) סבר שמטאפיזיקה היא רק מבע רגשי מיותר, ושתפקידה של הפילוסופיה היא רק "ניקוי אורוות" למי שבאמת מגלה את האמת - המדע. [ויטגנשטיין](/פילוסופיה/לשון/ויטגנשטיין) ראה את הפילוספיה ככלי טיפולי מסוים, לבעיה האמיתית שלנו - כשלים בשפה.
+במאה ה20, הדיון הזה התעורר לחיים ביתר שאת - עד כמה עלינו להמשיך ברעיון של *שיטה פילוסופית* גדולה, שתסביר לנו *הכל* על האמת והמציאות - כמו של [שפינוזה](../חדשה/שפינוזה/אתיקה), [קאנט]((/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת), ו[הגל]((/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח). ה[פוזיטיביזם הלוגי](../לשון/פוזיטיבים) סבר שמטאפיזיקה היא רק מבע רגשי מיותר, ושתפקידה של הפילוסופיה היא רק "ניקוי אורוות" למי שבאמת מגלה את האמת - המדע. [ויטגנשטיין](../לשון/ויטגנשטיין) ראה את הפילוספיה ככלי טיפולי מסוים, לבעיה האמיתית שלנו - כשלים בשפה.
 
 > \[...] הבעיות הפילוסופיות נוצרות כאשר הלשון יוצאת לחופשה
 > 
@@ -684,23 +684,23 @@ I did not die.
 
 
 
-[^1]: אפלטון לוקח את הרעיון הזה רחוק יותר ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה).
-[^2]: ב[אתיקה הניקומאכית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה).
-[^3]: זהו רעיון ה[*תבונה המעשית*](/פילוסופיה/אתיקה#דרך-האמצע) האריסטותלי למציאת דרך האמצע.
-[^4]: ר' גם - [*Truth and truthfulness*](/פילוסופיה/אתיקה/truth.pdf), ברנרד ויליאמס.
-[^5]: אהמם, [מטאפיזיקה](/פילוסופיה/מטאפיזיקה), [פילוסופיה של הדת](/פילוסופיה/דת).
-[^6]: [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה).
+[^1]: אפלטון לוקח את הרעיון הזה רחוק יותר ב[משתה](../יוונית/אפלטון/משתה).
+[^2]: ב[אתיקה הניקומאכית](../יוונית/אריסטו/אתיקה).
+[^3]: זהו רעיון ה[*תבונה המעשית*](../אתיקה#דרך-האמצע) האריסטותלי למציאת דרך האמצע.
+[^4]: ר' גם - [*Truth and truthfulness*](assets/truth.pdf), ברנרד ויליאמס.
+[^5]: אהמם, [מטאפיזיקה](../מטאפיזיקה), [פילוסופיה של הדת](../דת).
+[^6]: [שפינוזה](../חדשה/שפינוזה/אתיקה).
 [^7]: והוסרל עצמו היה אנליטי ומתמטיקאי מבריק - זה לא נכתב מזלזול במדע.
 [^8]: אולי פסיכופתים, וגם אז - זהו היוצא מן הכלל המעיד על הכלל.
 [^9]: ביוונית, למשל, יש המון מילים שונות להמון סוגים שונים של אהבה - *פיליה*, *ארוס*, *אורקסיה*, *אגת'ה*... (φίλια, έρως, ὄρεξια, αγαθά...)
 [^10]: באופן יוצא דופן, אנחנו בעברית נהנים מההבחנה בין *אושר* ל*שמחה*, ואנחנו לא משתמשים במונחים האלו לסירוגין. 
 [^11]: ר' גם - *Μοrality*, ברנרד וויליאמס. 
-[^12]: שפינוזה, [*אתיקה*](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה). משפט אחרון.
+[^12]: שפינוזה, [*אתיקה*](../חדשה/שפינוזה/אתיקה). משפט אחרון.
 [^13]: שלמה מזכיר שם של ספר: *Αll joy, no fun*
-[^14]: לא במקרה [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה) מתחיל את ה[אתיקה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה) ב*אלוהים*.
+[^14]: לא במקרה [שפינוזה](../חדשה/שפינוזה) מתחיל את ה[אתיקה](../חדשה/שפינוזה/אתיקה) ב*אלוהים*.
 [^15]: קאנט חשב שאלו שאלות שהתבונה חותרת אליהן באופן טבעי ([*אנטינומיות*](פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/דיאלקטיקה#מהי-אנטינומיה)), אם כי אינה יכולה לתת להן תשובה (וכך מגיעה ל*סתירות ומבוכות*).
 [^16]: תשובות כאלו רלוונטיות במיוחד בהקשרים של קהילות יותר מסורתיות, כמו חרדים: מחנכים אותם להיות טובים בחינוך קשה, נטול-חופש, אבל בסוף יוצאים אנשים טובים יותר (אולי).
 [^17]: שופנהאואר, אגב, נקט בעמדה הזו במפורש: *התייאשתי מהחיים, אז אתעסק בהם אינטלקטואלית* (ודיכא את כולנו בדרך, מוסיפה יערה).
 [^18]: שנאת אדם.
-[^19]: שלמה קושר את זה למושג ה[אם טובה דיה](/פסיכולוגיה/אישיות/ויניקוט#אם-טובה-דיה).
+[^19]: שלמה קושר את זה למושג ה[אם טובה דיה](../../פסיכולוגיה/אישיות/ויניקוט#אם-טובה-דיה).
 [^20]: זו מרגישה לי מחשבה אריסטותלית - *שרטוט האמת הקווים כלליים*.