Relegate assets to subdir (+ new pages)

פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/דדוקציה.md

@@ -1,6 +1,6 @@
 ---
 title: הדדוקציה הטרנסנדנטאלית
-tags:
+tags: - שנה_ג, שנה_ד, קאנט, סינתטי_א_פריורי, קאנט
   - שנה_ג
   - סמסטר_א
   - פילוסופיה
@@ -43,7 +43,7 @@ tags:
 חלק מהמושגים האלו לא ניתנים להצדקה אמפירית - כמו סיבתיות (או גורל). במקרה האמפירי - הכל נפלא, אין בעיה: המושג שלך מוצדק לגמרי. אבל במושגים *שלא* ניתן להצדיק אמפירית, מושגים אפריורים, אנחנו נדרשים לסוג *אחר* של הצדקה כדי ש"ייעשה קנייננו" - למה שנוכל להחיל אותם על הניסיון?
 
 !!! success "ראה גם"
-	[Henrich, 1989](Dieter.pdf) - על הדדוקציה של קאנט
+	[Henrich, 1989](assets/Dieter.pdf) - על הדדוקציה של קאנט
 
 הנריך מרגיש שהמונח מורה כאן לא על המושג הלוגי של הדדוקציה, אלא על מושג משפטי נפוץ בעת החדשה. דדקוציות היו כתבים משפטיים שביקשו לבסס בעכלות או זכות שימוש, בעיקר על שטחים: הייתה להם חשיבות גדולה בדיפלומטיה בין שליטים.
 
@@ -74,7 +74,7 @@ tags:
 > > B123-124
 
 
-[יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) חיפש, ובצדק לא מצא, הצדקה לשימוש במושגים אפריוריים, כמו *סיבתיות*, אומר קאנט: הוא מצא סיבתיות רק במונחה ה*אמפירי* - מונחה האפריורי הוא "הזייה שטווה מוחנו"[^27]. 
+[יום](../../יום) חיפש, ובצדק לא מצא, הצדקה לשימוש במושגים אפריוריים, כמו *סיבתיות*, אומר קאנט: הוא מצא סיבתיות רק במונחה ה*אמפירי* - מונחה האפריורי הוא "הזייה שטווה מוחנו"[^27]. 
 
 המעבר מ"מושג של איזה מושא" ל"מושגים של מושגים בכלל" נדמה בעייתי. זה דבר אחד לומר שאנחנו מתנסים בדברים גם באמצעות מושגים ודבר אחר לומר שיש מושגים של מושאים בכלל. הטענה היא **שאם** יש מושגים אפריוריים, **אז** הם חייבים להיות כאלה שחלים על מושאים בכלל, שהרים הם חלים על מושאים לפני כל ניסיון - הם מושגים *שרק באמצעותם אפשר לחשוב מושא של הניסיון*.
 
@@ -144,7 +144,7 @@ tags:
 > 
 > > B133-135
 
-[יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) חושב שיש רק עצמי רבגוני: קאנט משיב לו כאן שאחדות העצמי *היא* מקור הרבגוני - ולא הקלט החושי שמגיע אחר כך. **האפרצפציה הטהורה** היא "העיקרון הגבוה ביותר בכל ההכרה האנושית".
+[יום](../../יום) חושב שיש רק עצמי רבגוני: קאנט משיב לו כאן שאחדות העצמי *היא* מקור הרבגוני - ולא הקלט החושי שמגיע אחר כך. **האפרצפציה הטהורה** היא "העיקרון הגבוה ביותר בכל ההכרה האנושית".
 
 בקיצור, כותב קאנט:
 
@@ -190,7 +190,7 @@ tags:
 > > B137-138
 
 
-ניתן לחשוב על החלת המושג כמו [הפרדה בין צורה לרקע בפסיכולוגיה](/פסיכולוגיה/מבוא/תפיסה#תפיסת-צורה-היכר): אנחנו מזהים הבדל בין האובייקט (הצורה) לרקע, מה שתופס את האובייקט (אני, האחדות המקורית של האפרצפציה, וכו'). 
+ניתן לחשוב על החלת המושג כמו [הפרדה בין צורה לרקע בפסיכולוגיה](../../../../פסיכולוגיה/מבוא/תפיסה#תפיסת-צורה-היכר): אנחנו מזהים הבדל בין האובייקט (הצורה) לרקע, מה שתופס את האובייקט (אני, האחדות המקורית של האפרצפציה, וכו'). 
 
 !!! warning "זכרו - קאנט מדבר כאן על תנאים *הכרחיים*, לא מספיקים; לפעמים יכול להיות אני, בלי תפיסה תקינה (ר' גם - [The man who mistook his wife for a hat](https://en.wikipedia.org/wiki/The_Man_Who_Mistook_His_Wife_for_a_Hat))"
 
@@ -276,7 +276,7 @@ tags:
 !!! is-warning ""
 	עבור קאנט, אנחנו לא פשוט *קולטים* מה ששם בחוץ; מפתה לחשוב שהכחלי יושב על העץ ומצייץ אם נסתכל עליו ואם לא. אבל עבור קאנט, הכחלי הוא (*עבורנו*) תוצר פעיל ממש *שלנו* - *אני* גיבבתי את המקור, הציוץ, והנוצות בכך ששיימתי אותן כ*כחלי*, ובכך *כוננתי* את הכחלי.
 	
-	 ![כחלי](./כחלי.jpg)
+	 ![כחלי](./assets/כחלי.jpg)
 	
 	 <small>כחלי. אני כוננתי! </small>
 
@@ -302,7 +302,7 @@ tags:
 	
 	איני יכול שלא לתפוס ג'ירפות אלא בחלל ובזמן - זה **חוק**. זה שיש בכלל כבידה, ג'ירפות (כי אם לא היה להן צוואר ארוך הן היו מתות בסוואנה) זה כבר (חוק) אמפירי.
 
-	![giraffe](./giraffe.jpg)
+	![giraffe](./assets/giraffe.jpg)
 	
 	<small>ג'ירפה. חלל-זמנית אפריורי, נוכחת אפוסטריורי.</small>
 
@@ -405,7 +405,7 @@ tags:
 [^28]: קאנט האמין באמת ובתמים שדברים כמו הפיזיקה הם אמנם אמפיריים, אבל כבר לא יופרכו - בהיותם אמיתות של הטבע. אולם היום דברים כמו גיאומטריות לא-אוקלידיות ופיזיקת קוונטים מערערים על הקו הזה. נקרא לזה שריד היסטורי.
 [^29]: שופנהאואר מרחיב ומבהיר נקודה זו ב*עיקרון הסיבה המספקת*, פרק רביעי, ס' 20-24.
 [^30]: בטיעון פילוסופי, *קל לראות* תמיד מבשר אסון.
-[^31]: רומז ל[דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#הקוגיטו). דקארט סבור שה*אני החושב* קודם לכל ידיעה ותפיסה, וקאנט חושב הפוך - הידיעה והתפיסה מכוננים את האני החושב (בזמן, בשכל...). אלו לעומת [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום), שלא מכיר ב*אני* בכלל, אלא רק אוסף של *מצבי-אני* (אני רעב, אני עולה על הרכבת, אני מלטף את ג'ינג'יסטותאלס, החתול הג'ינג'י בבית הסטודנט, וכו' - בלי עקרון מאחד יחיד).
+[^31]: רומז ל[דקארט](../../דקארט/הגיונות#הקוגיטו). דקארט סבור שה*אני החושב* קודם לכל ידיעה ותפיסה, וקאנט חושב הפוך - הידיעה והתפיסה מכוננים את האני החושב (בזמן, בשכל...). אלו לעומת [יום](../../יום), שלא מכיר ב*אני* בכלל, אלא רק אוסף של *מצבי-אני* (אני רעב, אני עולה על הרכבת, אני מלטף את ג'ינג'יסטותאלס, החתול הג'ינג'י בבית הסטודנט, וכו' - בלי עקרון מאחד יחיד).
 [^32]: קאנט כקאנט נוהג - אלו שלוש שמות קשים לאותו הדבר בדיוק שהוא משחיל לנו בפסקה אחת. 
 [^33]: מסתתרת כאן הנחה סמויה ש*יש בכלל ניסיון*: קאנט מקבל אותה כמובנת מאליה ולא מנסה להניא את הספקן מדעתו בפרויקט הפילוסופי שלו.
 [^34]: *Exemplifies*