Relegate assets to subdir (+ new pages)

פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה.md

@@ -3,15 +3,15 @@ title: אתיקה
 description: 
 published: true
 date: 2024-03-21T16:45:41.903Z
-tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה חדשה, שפינוזה
+tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה חדשה, שפינוזה, תואר_ראשון, נומנון_תופעה, משל_המערה, דואליזם, סוקראטס, קאנט, אפלטון, אריסטו, פרויד
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 ---
 
 !!! info ""
-    [מבוא (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_מבוא_ירמיהו_יובל.pdf), [טקסט מלא (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/ethics_-_spinoza_-_curley.pdf), [חלק א' (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_א׳.pdf), [ב'](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ב׳.pdf), [ג'](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ג׳.pdf), [ד'](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ד׳.pdf), [ה'](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ה׳.pdf)
+    [מבוא (עברית)](../assets/אתיקה_-_מבוא_ירמיהו_יובל.pdf), [טקסט מלא (אנגלית)](../assets/ethics_-_spinoza_-_curley.pdf), [חלק א' (עברית)](../assets/אתיקה_-_חלק_א׳.pdf), [ב'](../assets/אתיקה_-_חלק_ב׳.pdf), [ג'](../assets/אתיקה_-_חלק_ג׳.pdf), [ד'](../assets/אתיקה_-_חלק_ד׳.pdf), [ה'](../assets/אתיקה_-_חלק_ה׳.pdf)
 
-[שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה) תיעב את הסגנון של [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט). *מי אתה, שתכתוב לנו בגוף ראשון?*, בוודאי אמר. *למה שתשתף אותנו בכל הלבטים שלך?*
+[שפינוזה](.) תיעב את הסגנון של [דקארט](../דקארט). *מי אתה, שתכתוב לנו בגוף ראשון?*, בוודאי אמר. *למה שתשתף אותנו בכל הלבטים שלך?*
 
 שפינוזה ביקש לעשות פילוסופיה בצורה טכנית וקרה - תחילה בהגדרות, ומהן להוציא את ה*אתיקה* כולה.
 
@@ -20,19 +20,19 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 אושר יבוא רק אם נבין את טבע המציאות, המטאפיזיקה - טבע המציאות - אליה צולל שפינוזה בחלק א'. הניתוח של שפינוזה עיוור לאדם כתופעה מיוחדת - הוא מדבר על מה שמתרחש במציאות כולה, מבלי לייחד את האדם או להתמקד בו. יתר החלקים עוסקים באפיסטמולוגיה - תורת ההכרה. 
 
 
-בכתבים של שפינוזה ניכרת ההשפעה של היהדות שלו בכלל והרמב"ם בפרט, ויש האומרים אפילו [בודהיזם](/פילוסופיה/בודהיזם). שפינוזה איגד מסורות חשיבה שונות לכדי שיטה אחת, שעוררה ויכוח עמוק.
+בכתבים של שפינוזה ניכרת ההשפעה של היהדות שלו בכלל והרמב"ם בפרט, ויש האומרים אפילו [בודהיזם](../../בודהיזם). שפינוזה איגד מסורות חשיבה שונות לכדי שיטה אחת, שעוררה ויכוח עמוק.
 
 שפינוזה ויתר על יהדותו, והשתלח בדת בחריפות - אולם, אינו היה אתאיסט; הוא האמין באל, אבל באל שונה מאוד מהמקובל. שפינוזה כונה *הנסיך של הפילוסופיה*, והחקר בהגות שלו הולך ומעמיק במרוצת הזמן, בעולם החילוני יותר שלנו.
 
-![spinoza_-_diagram.png](/פילוסופיה/חדשה/spinoza_-_diagram.png)
+![spinoza_-_diagram.png](../assets/spinoza_-_diagram.png)
 ^תפיסת^ ^המציאות^ ^של^ ^שפינוזה,^ ^בדיאגרמה^ ^שארנון^ ^לא^ ^אוהב.^
 
 
-[^49]: הגישה היוונית אחרי [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס), שהרס לוכלם, הייתה מעשית לחלוטין; אם הידיעה הפילוסופית לא הייתה בעלת ערך מעשי, הם לא היו עוסקים בה.
+[^49]: הגישה היוונית אחרי [פארמנידס](../../יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס), שהרס לוכלם, הייתה מעשית לחלוטין; אם הידיעה הפילוסופית לא הייתה בעלת ערך מעשי, הם לא היו עוסקים בה.
 
 ## בעיית האחדות והריבוי
 
-את תולדות הפילוסופיה ניתן לחלק שרירותית לזרמי ה*ריבוי* וה*אחדות*. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), למשל, [דגל בריבוי](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#הסיבה-האמיתית), בעוד ש[פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס), למשל, דגל באחדות; [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) סבר ש[בסיס ההוויה הוא העצמים](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being), ולא באחדות אחת כוללת; ובהמשך כמובן, עלו פילוסופים שניסו לשלב בין ההסברים. מול כתביו של שפינוזה, הניסיון הזה עולה כבעיה (אל אף שהוא עצמו אינו מכתירה ככזו) - הוא מנסה לאחד במידת מה בין השניים, באופן שווה ושקול (*האחדות היא ריבוי והריבוי הוא אחדות*), למרות רוחו של הגל, בהמשך. 
+את תולדות הפילוסופיה ניתן לחלק שרירותית לזרמי ה*ריבוי* וה*אחדות*. [אפלטון](../../יוונית/אפלטון), למשל, [דגל בריבוי](../../יוונית/אפלטון/פיידון#הסיבה-האמיתית), בעוד ש[פארמנידס](../../יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס), למשל, דגל באחדות; [אריסטו](../../יוונית/אריסטו) סבר ש[בסיס ההוויה הוא העצמים](../../יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being), ולא באחדות אחת כוללת; ובהמשך כמובן, עלו פילוסופים שניסו לשלב בין ההסברים. מול כתביו של שפינוזה, הניסיון הזה עולה כבעיה (אל אף שהוא עצמו אינו מכתירה ככזו) - הוא מנסה לאחד במידת מה בין השניים, באופן שווה ושקול (*האחדות היא ריבוי והריבוי הוא אחדות*), למרות רוחו של הגל, בהמשך. 
 
 
 ספינוזה עושה זאת בזיהוי מוחלט בין **אלוהים** ל**טבע**[^7] - הטבע מכיל את כל הריבוי שאנו רואים אמפירית - אך האל הוא אחד, בלתי ניתן לחלוקה. 
@@ -66,7 +66,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 
 שפינוזה  מיישם בצורה לוגית, עקבית, מבלי למצמץ, את הגדרת העצם האריסטותלית - תהיה התוצאה אשר תהיה.
 
-בדומה ל[*משל הקו המחולק*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-הקו-המחולק) של אפלטון, שפינוזה מחלק את ההוויה לדרגות שונות: **עצם** הוא מה ש**נמצא** - אנטולוגי, בעוד ש**מושג** הוא מה ש**נתפס** - אפיסטימי.
+בדומה ל[*משל הקו המחולק*](../../יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-הקו-המחולק) של אפלטון, שפינוזה מחלק את ההוויה לדרגות שונות: **עצם** הוא מה ש**נמצא** - אנטולוגי, בעוד ש**מושג** הוא מה ש**נתפס** - אפיסטימי.
 
 ### תואר
 > 4. ב**תואר** אני מבין את מה שהשכל \[אינסופי\][^4] תופס על אודות העצם בתור מה שמכונן את מהותו.
@@ -93,7 +93,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 
 כל קרטיזאני וכל איש דת יקבל את ההגדרות האלה עד כה בלי עוררין. אבל מכאן, ב15 משפטים בלבד, שפינוזה יגרור את ההגדרות האלה לתפיסה הפוכה לחלוטין - למוניזם - וכאן הגאונות של המהפכה שלו.
 
-בתפיסתו של שפינוזה, בני האדם הם אופן סופי של אלוהים, שמונכחת בהם הן המחשבה האלוהית וההתפשטות האלוהית. גם כאן, דקארט היה מסכים בגדול - אבל התפיסה שלהם נבדלת: בעוד שהם מסכימים שרוח וחומר שניהם רכיבי מפתח של האדם, אצל שפינוזה הם לא רכיבים נפרדים - אלא אותו הדבר ממש: שני היבטים שונים של אותו הדבר. כך שפינוזה אינו נדרש ל[בעיית הגוף-נפש](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#התיאוריה-הפסיכופיזית-של-דקארט) של דקארט. שפינוזה שולל את הקשר הסיבתי בין הגוף לנפש, משום שהם אותו דבר - אופנים מקבילים של אותו העצם.
+בתפיסתו של שפינוזה, בני האדם הם אופן סופי של אלוהים, שמונכחת בהם הן המחשבה האלוהית וההתפשטות האלוהית. גם כאן, דקארט היה מסכים בגדול - אבל התפיסה שלהם נבדלת: בעוד שהם מסכימים שרוח וחומר שניהם רכיבי מפתח של האדם, אצל שפינוזה הם לא רכיבים נפרדים - אלא אותו הדבר ממש: שני היבטים שונים של אותו הדבר. כך שפינוזה אינו נדרש ל[בעיית הגוף-נפש](../דקארט/הגיונות#התיאוריה-הפסיכופיזית-של-דקארט) של דקארט. שפינוזה שולל את הקשר הסיבתי בין הגוף לנפש, משום שהם אותו דבר - אופנים מקבילים של אותו העצם.
 
 #### אופן אינסופי ישיר ומתווך
 במכתבים לחברים, שפינוזה כי חוקי טבע - כמו תנועה ומנוחה של החומר - הם **אופן אינסופי ישיר** - ביטוי אינסופי של אלוהים. מנגד, פני היקום כולו הם **אופן אינסופי מתווך** של אלוהים.
@@ -130,7 +130,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 
 > כאן יוצא שפינוזה כנגד הדת, בטענה שהיא קשר אנכי. *למה הילד קיבל סרטן?* **בגלל אלוהים**. *למה הדבורים אוספות צוף?* **בגלל אלוהים**. הסבר שכזה הוא לא הסבר מדעי; הוא אפילו לא הסבר. הסרטן של הפעוט בלא עוול בכפיו, כמו התנהגותן המופלאה של הדבורים, תוסבר באופנים אחרים - כי הוא אכל אסבסט, או כי יש להן גן מסוים - ולא בגלל העצם. כשם שהאופן ההוא נובע מן העצם, גם האופן הזה נובע מן העצם; לייחוס של אופן מסוים אחד עם עצם אין כוח הסברי.
 
-![spinoza_-_diagram.png](/פילוסופיה/חדשה/spinoza_-_diagram.png)
+![spinoza_-_diagram.png](../assets/spinoza_-_diagram.png)
 ^היי,^ ^הנה^ ^הדיאגרמה^ ^הזו^ ^שוב.^
 
 ### אידאה
@@ -160,7 +160,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 
 > דמיינו, למשל, שבחרתם לא לאכול מוצרים מן החי, על דעת עצמו, אבל פתאום עברתם ליד מנגל עם *מדליוני פילה ברוטב יין אדום*. הריח נהדר. *לעזאזל עם זה*, אתם עלולים לחשוב, *זה מריח נהדר*, ולאכול. זה לא החופש השפינוזי. אולם, אם תעמדו בפיתוי, אין זה אומר שיש חוק שמנע מכם לאכול - אלא שעשיתם את מה ש*באמת רציתם לעשות*, מתוך הטבע שלו - ולא מתוך כניעה לגחמות ולפיתויים. זהו החופש החיובי של שפינוזה: לא לפעול מכורח הנסיבות, אלא מטבע עצמך כפי שקבעת אותו.
 
-זהו פתרון ל[בעיית החירות אצל דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#חירות-ורצון), שמתרץ את הפתרון כבלתי-נתפס על ידינו. היכן שדקארט עדיין סבור שיש חופש, שפינוזה שולל אותו, והוא **דטרמיניסטי לחלוטין**[^10]. האדם הוא ככדור ביליארד[^11], שזז לפי חוקי המכניקה; כל אשליה של חופש היא מבורות של אותם החוקים. *הריני עובר לדבר על בני האדם כאילו היו משטחים, קווים וגופים*, אומר שפינוזה במפורש; האדם הוא כגוף גיאומטרי, כמכונה, ואפילו מחשבותיו אינן אלא סדרה של אסוציאציות על פי חוקי הלוגיקה.
+זהו פתרון ל[בעיית החירות אצל דקארט](../דקארט/הגיונות#חירות-ורצון), שמתרץ את הפתרון כבלתי-נתפס על ידינו. היכן שדקארט עדיין סבור שיש חופש, שפינוזה שולל אותו, והוא **דטרמיניסטי לחלוטין**[^10]. האדם הוא ככדור ביליארד[^11], שזז לפי חוקי המכניקה; כל אשליה של חופש היא מבורות של אותם החוקים. *הריני עובר לדבר על בני האדם כאילו היו משטחים, קווים וגופים*, אומר שפינוזה במפורש; האדם הוא כגוף גיאומטרי, כמכונה, ואפילו מחשבותיו אינן אלא סדרה של אסוציאציות על פי חוקי הלוגיקה.
 
 אבל איך עולם כזה משאיר מקום לאתיקה (שמו של ספר זה)? הרי המוסר הוא זה שנזרק מהחלון ראשון בעולם דטרמיניסטי. איך מתיימר שפינוזה להעניק לנו *שחרור משיעבוד*, אחרי שהציב כ*חופש* הגדרה שנשגבת מכל בני האדם?
 
@@ -199,7 +199,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 
 אבל למה בכלל לדבר על הגוף והנפש כדברים שונים, לאור השיטה של שפינוזה? הרי יש רק עצם אחד! 
 
-המחשבה הזו מדרדרת אותנו חזרה ל[פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס) - להוויה אחת, בלתי משתנה. אולם אנחנו רואים שינוי כל הזמן - הגופים משפיעים אחד על השני, והמחשבות משפיעות אחת על השנייה - האופנים המתפשטים והאופנים החושבים. שפינוזה לא שולל כאן את הסיבתיות הזו - אלא את הסיבתיות *בין האופנים*. שפינוזה לא שולל את הריבוי - נהפוכו: הוא כופה אותו, במשפט 16 (ג').
+המחשבה הזו מדרדרת אותנו חזרה ל[פארמנידס](../../יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס) - להוויה אחת, בלתי משתנה. אולם אנחנו רואים שינוי כל הזמן - הגופים משפיעים אחד על השני, והמחשבות משפיעות אחת על השנייה - האופנים המתפשטים והאופנים החושבים. שפינוזה לא שולל כאן את הסיבתיות הזו - אלא את הסיבתיות *בין האופנים*. שפינוזה לא שולל את הריבוי - נהפוכו: הוא כופה אותו, במשפט 16 (ג').
 
 > ג, 4: שום דבר אינו יכול להיהרס אלא על ידי סיבה חיצונית.
 
@@ -314,7 +314,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 אך מה אומרים כאן אריסטו ושפינוזה?
 אנו לא מדברים על תחשיבים לוגים, אלא על טבע המציאות. בתרחיש הזה, אני לא יודע שעישון הוא ה*סיבה* לסרטן - ודאי יש עוד אינספור סיבות לסרטן. רק אם אדע את כל הסיבות האלה, אוכל להגיד שאני *יודע* שעישון גורם לסרטן. אין כאן כשל לוגי - אלא כשל אפיסטמי: אני לא יודע את הסיבה במלואה, החופפת את התולדה במלואה. אנחנו לא רק משרשרים כאן מחשבות לוגית - אלא משרשים אותם על טבע המציאות. הלוגיקה היא תנאי שלילי לאמת - בלי לוגיקה, אין אמת. אולם, אין משמעות הדבר שדי במחשבה לוגית לאמת וכל האמת. שפינוזה לא שואף למבנה תקף - אלא למבנה נאות.
 
-לכן מתחיל שפינוזה לעגן את המציאות ב**אל**. היכן שהעוגן של דקארט הוא האני, ה[*קוגיטו*](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#fnref12), שפינוזה מתחיל את התהליך הלוגי בעוגן הארכימדי הראשוני הן של הלוגיקה והן של המציאות.
+לכן מתחיל שפינוזה לעגן את המציאות ב**אל**. היכן שהעוגן של דקארט הוא האני, ה[*קוגיטו*](../דקארט/הגיונות#fnref12), שפינוזה מתחיל את התהליך הלוגי בעוגן הארכימדי הראשוני הן של הלוגיקה והן של המציאות.
 
 > משפט 11: אלוהים, או העצם בן אינסוף תארים, שכל אחד מהם מבטא מהות נצחית ואינסופית, קיים בהכרח.
 
@@ -339,11 +339,11 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 [^13]: שוכנת פנים.
 [^14]: הנמסרת מבחוץ.
 [^15]: ולא בקטע של *ניו אייג'* (אני אומר את זה כגנאי), כמו ב*פרדס חנה כרכור*, אומר דן 
-[^16]: הכוונה היא לא לגוף אחד, כמו כדור הארץ, אלא לטבע, ל[פיזיס (φύσεις)](/פילוסופיה/יוונית) - המציאות המתקיימת מכוח עצמה.
-[^17]: אני לא מאמין, זה עוד פעם [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס)
+[^16]: הכוונה היא לא לגוף אחד, כמו כדור הארץ, אלא לטבע, ל[פיזיס (φύσεις)](../../יוונית) - המציאות המתקיימת מכוח עצמה.
+[^17]: אני לא מאמין, זה עוד פעם [פארמנידס](../../יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס)
 
 !!! info ""
-    [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/נקודות_לסיכום_השיעור_האחרון_על_שפינוזה_(12.2).pptx)
+    [מצגת](../נקודות_לסיכום_השיעור_האחרון_על_שפינוזה_(12.2).pptx)
 
 ## ה"מדע החדש" של שפינוזה
 
@@ -367,14 +367,14 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 
 *אז איך אפשר לדבר על טוב **מוחלט?***
 
-שפינוזה מתבסס על המטאפיזיקה כדי לקבוע את הטוב הזה. לא *אני* אומר לך כאדם פרטי, אומר שפינוזה - אלא *הנצח*. הוא מבקש לעמוד על הטוב המשותף. את השיפוט הזו הוא מבסס על האקסיומה השניה בחלק ב' - *האדם חושב*. זוהי מהותו של האדם, ולכן, מי שחוטא למהות הזו - בכך שחושב לא נכון - הוא *רע*. אם רק נחשוב נכון, ונטפס במעלה [דרגות  ההכרה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#דרגות-ההכרה), נוכל להגיע לאותו טוב מוחלט.
+שפינוזה מתבסס על המטאפיזיקה כדי לקבוע את הטוב הזה. לא *אני* אומר לך כאדם פרטי, אומר שפינוזה - אלא *הנצח*. הוא מבקש לעמוד על הטוב המשותף. את השיפוט הזו הוא מבסס על האקסיומה השניה בחלק ב' - *האדם חושב*. זוהי מהותו של האדם, ולכן, מי שחוטא למהות הזו - בכך שחושב לא נכון - הוא *רע*. אם רק נחשוב נכון, ונטפס במעלה [דרגות  ההכרה](אתיקה#דרגות-ההכרה), נוכל להגיע לאותו טוב מוחלט.
 
 המטרה של שפינוזה, בגדול, היא לשרטט תחילה את מבנה המציאות, ואחריה למקם את האדם בתוך המבנה הזה. לשיטתו, אם נבין את המקום שאנחנו תופסים בכל הדברים[^42], יתחולל בנו מהפך של ממש. הוא לא מתיימר לחשוף בפנינו את התכלית, או לטעון שכולנו נגיע להבנה כזו - נהפוכו, רובנו לא[^53].
 
 !!! warning ""
     חשוב להבחין בין **תכלית** ל**מהות**: מהותו של הסכין היא לחתוך; סכין עשוי שעווה אינו מממש אותה היטב. אבל, הוא לא קיים כדי לדקור *את האיש ההוא* - בין שהוא משעווה ובין שממתכת.
 
-[^50]: זוהי השאלה שמעלה [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) בדיאלוג [*אאותיפרון*](/פילוסופיה/אתיקה#תיאוריית-הציווי-האלוהי).
+[^50]: זוהי השאלה שמעלה [אפלטון](../../יוונית/אפלטון) בדיאלוג [*אאותיפרון*](../../אתיקה#תיאוריית-הציווי-האלוהי).
 [^53]: תחשבו שאתם תקועים בפקק. מי הם אלו שצופרים? אלו מאחור, שלא רואים מה קורה; אלו שעומדים ליד התקלה שחוללה את הפקק יותר רגועים. זה מה ששפינוזה מבקש לטעון: ההכרה של הדברים תביא איתה אושר.
 ### אדם - הנפש
 
@@ -385,7 +385,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 
 שפינוזה, כאמור, הוא דטרמיניסט. דטרמיניזם מגיע לרוב (אבל לא תמיד) עם אינסוף דברים *גרועים* נוספים, כמו אתאיזם, וא-מוסריות. אולם, דווקא בעמדה של שפינוזה, *הסופר דטרמיניסטית*, אף אחד מאלו לא נוכח. לשיטתו, האדם **אינו** *ממלכה בתוך ממלכה* - הוא אינו נזר הבריאה, הדבר שאלוהים התכוון אליו, מרכז היקום - וככזה, הוא בסך הכל עוד חלק מהטבע - כמו חתולים ועכבישים. הנקודה הזו עולה אצל שפינוזה הרבה ובלהט: **האדם אינו מיוחד**. איך כל זה קורה?
 
-ניתן להמחיש זאת עם [משל המערה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-המערה) של אפלטון, המתאר את [משל הקו המחולק](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-הקו-המחולק). בניגוד למשל הקו המחולק הסטטי, משל המערה הוא דינאמי - איך חוצים מדרגת הכרה אחת לאחרת. מה המניע של אדם לטפס במעלה דרגות ההכרה? ה[**ארוס**](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) - התשוקה ליפה[^44]. 
+ניתן להמחיש זאת עם [משל המערה](../../יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-המערה) של אפלטון, המתאר את [משל הקו המחולק](../../יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-הקו-המחולק). בניגוד למשל הקו המחולק הסטטי, משל המערה הוא דינאמי - איך חוצים מדרגת הכרה אחת לאחרת. מה המניע של אדם לטפס במעלה דרגות ההכרה? ה[**ארוס**](../../יוונית/אפלטון/משתה) - התשוקה ליפה[^44]. 
 
 #### דרגות ההכרה
 שפינוזה גם מחלק את ההוויה לדרגות הכרה: הראשונה, גרועה ושגויה[^51]; השנייה, טובה יותר, ומספקת להכרת המציאות ולאושר; והשלישית, נשגבת ועליונה לחלוטין, שהדרך אליה לא ידועה, איכשהו מהדרגה השנייה.
@@ -395,7 +395,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 הדימיון הוא הכרה באידאות מבולבלות וחלקיות - *לא כפי שהשכל מסדר אותן* - ולפיכך שגויות[^51]. זוהי הכרה חושית, שמועה, הכרה מתוך סברה - דוגמת ה*דוקסה* היוונית. בדרגה הזו, הטוב והרע יחסיים לכל אדם - ובהכרח יהיו התנגשויות. דרגה זו היא ה"קליטה החושית" - הייחוס השגוי של קשר סיבתי בין אופן המחשבה לאופן ההתפשטות. ההכרה בדרגה הזו מוגבלת מאוד - היא שוללת כל דבר שאני לא בא איתו במגע חושי (אני לא רואה את *אוסטרליה* - מאיפה לי לדעת שיש בכלל *אוסטרליה*? אני לא ראיתי *אוסטרליה*?). הזיהוי הכושל הזה של קשר סיבתי בין האופנים הוא זה שמוביל לראייה מבולבלת; משום שהדרגות הבאות מנתקות את הקשר הזה (לא *ראיתי כיסא אז חשבתי על כיסא*, אלא *השתשלות לוגית*, בלי קשר לחושים או לאסוציאציות), הראייה שלהן אמינה. 
 
 2. תבונה
-ההכרה שלי בדברים שמפעילים אותי בצורה מסוימת. היכן שהדימיון הוא נקודת מבט מסוימת, התבונה היא הכרה בסדר הדברים כפי שהם נובעים מאלוהים - התכונות המשותפות של הדברים. היא אינה מבוססת על החושים ועל ניסיון אמפירי, אך היא נובעת מחשיבה תבונית - א-פריורית. עכשיו משאנחנו רואים את המשותפות של הדברים, אנו יכולים לעמוד על ה*טוב* המשותף. ברמה הזו, כל המחשבה שלי משתלשלת לוגית: כל מחשבה נגזרת ממחשבה אחרת - לא *אולי*, לא *נראה לי*, לא *אסוציאטיבית*, אלא **בטוח**. אני לא זקוק לאדם אחר, שיחשוב על האסוציאציה הנכונה - כמו הוכחה גיאומטרית, אני לא זקוק לאף אחד או לשום דבר כדי להבין אותה כיאות[^51]. היא מגיעה מ[הבנה של החוקים](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#שאלת-הכוללים). 
+ההכרה שלי בדברים שמפעילים אותי בצורה מסוימת. היכן שהדימיון הוא נקודת מבט מסוימת, התבונה היא הכרה בסדר הדברים כפי שהם נובעים מאלוהים - התכונות המשותפות של הדברים. היא אינה מבוססת על החושים ועל ניסיון אמפירי, אך היא נובעת מחשיבה תבונית - א-פריורית. עכשיו משאנחנו רואים את המשותפות של הדברים, אנו יכולים לעמוד על ה*טוב* המשותף. ברמה הזו, כל המחשבה שלי משתלשלת לוגית: כל מחשבה נגזרת ממחשבה אחרת - לא *אולי*, לא *נראה לי*, לא *אסוציאטיבית*, אלא **בטוח**. אני לא זקוק לאדם אחר, שיחשוב על האסוציאציה הנכונה - כמו הוכחה גיאומטרית, אני לא זקוק לאף אחד או לשום דבר כדי להבין אותה כיאות[^51]. היא מגיעה מ[הבנה של החוקים](אתיקה#שאלת-הכוללים). 
 
 3. סקירה אינטואיטיבית
 ההכרה שלי בדברים כפי שהם. היא ההכרה במהות המסוימת של דבר; הבנת הדבר מתוך-תוכו[^48]. זוהי הכרה לא בתכונות המשותפות של הדברים, אלא בלב ליבו של דבר מסוים אחד - לא מן החושים ומן הניסיון האמפירי, אלא באופן תבוני. בתמצית, הסקירה האינטואיטיבית היא הבנה תבונית לא של הדברים המשותפים (שהיא תבונה), אלא של דבר מסוים. 
@@ -405,7 +405,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 המעבר בכל סוגי ההכרה האלה הכרחי: כולנו מתחילים בדימיון, אך לא כולם מגיעים לתבונה, ובוודאי שלא לסקירה האינטואיטיבית.
 
 
-לאחר שהגדיר בפנינו את המטאפיזיקה בחלק א', שפינוזה צולל לעובי הקורה באשר לאדם בחלקים ב'-ה' - החלק מהגדרת ה[אידאה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#אידאה). לצרכינו, המושג סינונימי ל*מושג* - בדומה לדקארט - ולא לאידאה האפלטונית. האידאה יכולה להיות חלקית, או [אידאה הולמת](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#אידאה).
+לאחר שהגדיר בפנינו את המטאפיזיקה בחלק א', שפינוזה צולל לעובי הקורה באשר לאדם בחלקים ב'-ה' - החלק מהגדרת ה[אידאה](אתיקה#אידאה). לצרכינו, המושג סינונימי ל*מושג* - בדומה לדקארט - ולא לאידאה האפלטונית. האידאה יכולה להיות חלקית, או [אידאה הולמת](אתיקה#אידאה).
 אצל שפינוזה, כאמור, אופן גורר אופן - ואין קשר בין התארים: אתה לא רעב מכיוון שהקיבה ריקה - אלו שתי נקודות מבט לאותו הדבר ממש, בלי שום קשר סיבתי[^45]. לקבוע תכלית - ש*אתה רעב **מכיוון** שהקיבה ריקה* - זה להפוך את המבנה על זה על פיו, בלי שום בסיס. חומר הוא דבר מסוים, שמושפע סיבתית מחומר אחר, ומחשבה היא דבר אחר, שמושפע סיבתית מדבר אחר. תמיד ישנה *הלימה* בין המחשבות לחומר: שניהם השתלשלות של אלוהים, פעם בתואר ההתפשטות ופעם בתואר המחשבה. 
 
 מהי, אפוא, אידאה אמיתית? היא מחשבה אמיתית על המציאות; *לא משום שהיא עולה בקנה אחד עם המציאות החומרית* (כי היא *תמיד* תואמת את החומר, בהגדרה) - אלא לאור קריטריון פנימי באידאה עצמה. מדע, לפי שפינוזה, לא צריך להתבסס על תצפיות - אלא על אמות-מידה בתוך הטענות עצמן, בדומה ל*אור הטבעי* של דקארט. האידאה האמיתית מכילה את המאפיינים האלה - והאמיתות שלה אינה קשורה כלל ועיקר לקשר סיבתי עם החומר. לעומתה, האידאה החלקית נובעת מהסתכלות אנושית מוטעה - אילו נבחן שוב את האידאה, בהיעדר שיפוט אנושי זר, נגלה את האידאה האמיתית.