Relegate assets to subdir (+ new pages)

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md

@@ -3,23 +3,23 @@ title: תיאיטיטוס
 description: Θεαίτητος
 published: true
 date: 2024-07-16T13:32:47.631Z
-tags: פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סמסטר ב, שנה ב, תיאיטיטוס
+tags: פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סמסטר ב, שנה ב, תיאיטיטוס, תואר_ראשון, נומנון_תופעה, סוקראטס, קאנט, אריסטו
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 ---
 !!! info "חומר הקורס"
-    [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=52715#section-0), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2699441), [טקסט](/פילוסופיה/יוונית/theaetetus_(benardete_translation).pdf)
+    [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=52715#section-0), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2699441), [טקסט](../../theaetetus_(benardete_translation).pdf)
 
 
 היוונית האפלטונית מוזרה בדרך כלל, ובמיוחד ב*תיאיטיטוס* (tee-AY-tee-tus) - כדי לגרום לנו לעצור ולהסתכל על המוכר כמוזר, ולחשוב פעמיים על הדברים המובנים מאליהם. התרגום האנגלי, של [^51]Seth Benardete, משמר את הכוונה הזו ומתורגם באופן קשה גם הוא, נאמן לכוונה האפלטונית[^1]. 
 
 
-אנחנו נתעלק על התיאיטיטוס כדי להבין את הדיאלוג ככלי פילוסופי - *למה הוא עושה את זה? מה מביעה הבחירה של אפלטון בדיאלוג על דעתו לגבי הפילוסופיה?*. בתקופתו של [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) היו לא מעט סגנונות אחרים - סגנון פתגמי כמו הרודטוס; שירי כמו [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס) ו[אמפדוקלס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים#אמפדוקלס-מאקראגאס); או כמסה ספרותית כמו [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו)[^2]. לשאלה זו יש שתי תשובות[^3]: 
+אנחנו נתעלק על התיאיטיטוס כדי להבין את הדיאלוג ככלי פילוסופי - *למה הוא עושה את זה? מה מביעה הבחירה של אפלטון בדיאלוג על דעתו לגבי הפילוסופיה?*. בתקופתו של [אפלטון](..) היו לא מעט סגנונות אחרים - סגנון פתגמי כמו הרודטוס; שירי כמו [פארמנידס](../../קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס) ו[אמפדוקלס](../../קדם-סוקראטיים/חומרניים#אמפדוקלס-מאקראגאס); או כמסה ספרותית כמו [אריסטו](../../אריסטו)[^2]. לשאלה זו יש שתי תשובות[^3]: 
 
 
-- מיילס[^4], בפרשנותו הארוכה של הדיאלוג (עמ' 3-6), מיילס כותב שהמבנה הספרותי של אפלטון הוא כיסוי לא מהותי - הפתיחה מציגה את הבעיה והדמויות, וה"מנה העיקרית" היא הטיעונים. לשיטתו, ניתן להצרין אותם בצורה לוגית. בתשובתו, מיילס מניח כמובן שאת הפילוסופיה ניתן להצרין לשרשרת של טענות[^5], ושהפילוסופיה צריכה להיות ברורה, בהירה וציבורית[^6]. ולבסוף, מיילס מניח שהפילוסופיה היא, בעיקרה, לשונית; פילוסופיה נעשית דרך השפה, והיא אפשרית רק אם [המבנה המושגי של השפה שלנו יכול לתפוס בכלל את העולם](/פילוסופיה/לשון/פרגה)[^14].  
+- מיילס[^4], בפרשנותו הארוכה של הדיאלוג (עמ' 3-6), מיילס כותב שהמבנה הספרותי של אפלטון הוא כיסוי לא מהותי - הפתיחה מציגה את הבעיה והדמויות, וה"מנה העיקרית" היא הטיעונים. לשיטתו, ניתן להצרין אותם בצורה לוגית. בתשובתו, מיילס מניח כמובן שאת הפילוסופיה ניתן להצרין לשרשרת של טענות[^5], ושהפילוסופיה צריכה להיות ברורה, בהירה וציבורית[^6]. ולבסוף, מיילס מניח שהפילוסופיה היא, בעיקרה, לשונית; פילוסופיה נעשית דרך השפה, והיא אפשרית רק אם [המבנה המושגי של השפה שלנו יכול לתפוס בכלל את העולם](../../../לשון/פרגה)[^14].  
 
-- [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) אומר שאין תוכן מדעי פילוסופי אמיתי בדיאלוגים, או דמויות מהותיות בדיאלוגים - הן כולן "פה" כזה או אחר של אפלטון. הגל סבור שאפלטון כתב כך משום שהרוח האנושית בתקופה היוונית פשוט לא הייתה מוכנה לחשיבה המדעית - העיסוק בפילוסופיה כמדע שכלתני טהור; אפלטון כתב כך, לדידו, משום שזה מה שההיסטוריה אפשרה לו באותה העת.
+- [הגל](../../../חדשה/הגל) אומר שאין תוכן מדעי פילוסופי אמיתי בדיאלוגים, או דמויות מהותיות בדיאלוגים - הן כולן "פה" כזה או אחר של אפלטון. הגל סבור שאפלטון כתב כך משום שהרוח האנושית בתקופה היוונית פשוט לא הייתה מוכנה לחשיבה המדעית - העיסוק בפילוסופיה כמדע שכלתני טהור; אפלטון כתב כך, לדידו, משום שזה מה שההיסטוריה אפשרה לו באותה העת.
 
 האמנם?
 
@@ -30,7 +30,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 
 ## מבנה הדיאלוג האפלטוני
 
-הדיאלוגים האפלטוניים בדרך כלל עוסקים באיזשהו נושא חותך, שמוצג כבר בפתיח.[ *מהי ידיעה?*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון) [*מהו צדק?*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס). אולם, יש להיזהר מלהניח שהדיאלוגים נשארים רק בשאלות האלה; צרות באות בצרורות, והדיאלוגים האפלטוניים נהיים [שואבי אבק](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה). 
+הדיאלוגים האפלטוניים בדרך כלל עוסקים באיזשהו נושא חותך, שמוצג כבר בפתיח.[ *מהי ידיעה?*](../מנון) [*מהו צדק?*](../גורגיאס). אולם, יש להיזהר מלהניח שהדיאלוגים נשארים רק בשאלות האלה; צרות באות בצרורות, והדיאלוגים האפלטוניים נהיים [שואבי אבק](../פוליטאה). 
 
 בתיטיטאוס, הנושא הוא *מהו ידע*; מהי בכלל ה*ידיעה*? מהו ידע? האם ניתן בכלל לדעת מה  מרכיב את היסודות של הידיעה? האם ניתן לדעת את היודע, את עצמנו?
 
@@ -43,7 +43,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 
 יכול מאוד להיות, שהמבנה של השאלה הוא זה שהכתיב את הפורמט של דיאלוג - משהו לגבי מהות הידיעה הוביל את אפלטון להאמין שפילוסופיה תמיד מתקיימת בשיחה - ולכן הוא בחר לכתוב שיחות, חיות ובועטות. 
 
-נהוג לומר שההבדל בין הפילוסופיה שקדמה ל[דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) לזו שאחריו הוא בין פילוסופיה נאיבית לפילסופיה רפלקטיבית. נדמה שהיוונים מניחים שיש לנו משהו שהוא *שכל*, שהוא כמו חלון פתוח, שיכול לקלוט דברים מהעולם - הנגיש לו ישירות. לעומתם, דקארט ו[קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) לא מניחים דבר כזה - קאנט סבר שהיודע כל הזמן בונה את מה שהוא יודע, בלי גישה בלתי-אמצעית לעולם; המציאות עצמה לא נגישה לנו סתם ככה. הם מניחים שישנו רכיב מסוים של הבנייה בידיעה שלנו[^10]. 
+נהוג לומר שההבדל בין הפילוסופיה שקדמה ל[דקארט](../../../חדשה/דקארט) לזו שאחריו הוא בין פילוסופיה נאיבית לפילסופיה רפלקטיבית. נדמה שהיוונים מניחים שיש לנו משהו שהוא *שכל*, שהוא כמו חלון פתוח, שיכול לקלוט דברים מהעולם - הנגיש לו ישירות. לעומתם, דקארט ו[קאנט](../../../חדשה/קאנט) לא מניחים דבר כזה - קאנט סבר שהיודע כל הזמן בונה את מה שהוא יודע, בלי גישה בלתי-אמצעית לעולם; המציאות עצמה לא נגישה לנו סתם ככה. הם מניחים שישנו רכיב מסוים של הבנייה בידיעה שלנו[^10]. 
 
 היום ישנם אנשים שהם *אפיסטמולוגים*. יש להם כרטיס ביקור שרשום עליו שהם *אפיסטמולוגים* - זה המקצוע שלהם![^11]. אפלטון שואל לעומתם - האם יש בכלל דבר כזה *אפיסטמולוגיה*? האם יש בכלל *אפיסטמה*[^12], שניתן לתת עליה את הדעת?
 
@@ -51,7 +51,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 על מה אנחנו עומדים? I stand under it.
 
 
-אפלטון מניח תחילה, כמו [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), שהכל זורם - ואין דבר קבוע כלשהו. אפלטון בוחן גם את האפשרות שהידיעה היא הכוונה לשונית כלשהו - איזושהי פעולה לשונית. ולבסוף, אפלטון בוחן את השאלה - *האם ניתן לדעת את האני?*.
+אפלטון מניח תחילה, כמו [היראקליטוס](../../קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), שהכל זורם - ואין דבר קבוע כלשהו. אפלטון בוחן גם את האפשרות שהידיעה היא הכוונה לשונית כלשהו - איזושהי פעולה לשונית. ולבסוף, אפלטון בוחן את השאלה - *האם ניתן לדעת את האני?*.
 
 אפלטון חוקר את הנושאים האלה עם שני מתמטיקאים - תאודורס, מתמטיקאי מבוגר וחשוב, ותיאיטיטוס - מתמטיקאי צעיר מהחשובים בהיסטוריה. 
 
@@ -109,15 +109,15 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 תיאודורוס גם הוא דמות חשובה. בשלב הזה, הוא אדם מבוגר, ומגיע מקירינייקה (Cyrenaica). תיאודורוס וסוקראטס חברים, ותיאודורוס עצמו אינו אתונאי - הוא מורה נודד. תיאודורוס לא מתלהב מהשיח הפילוסופי ולא נגרר אליו, אלא מנדב את תיאיטיטוס הצעיר במקומו. 
 
 בדיאלוג מוצגים מגוון רחב של תחומים - אבל נשאלת השאלה: האם הם *ידע*? מהו בכלל *ידע*? המתמטיקה, אנו מסכימים, היא *ידע* - מה יכולה הידיעה להיות אם לא מתמטיקה?
-הדיאלוג עוסק בנטייה של אנשי מקצוע לראות את העולם מבעד לעדשה שלהם - הפילוסוף רואה את הפילוסופיה בעדשה פילוסופית. איך תיאודורוס, שאינו פילוסוף, תופס את חברו סוקראטס - מחוץ לעדשה הפילוסופית? הוא בוודאי חושב שהוא *קצת wierdo* - כמו [קאליקלס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס#קאליקלס-הצדק-הטבעי).
+הדיאלוג עוסק בנטייה של אנשי מקצוע לראות את העולם מבעד לעדשה שלהם - הפילוסוף רואה את הפילוסופיה בעדשה פילוסופית. איך תיאודורוס, שאינו פילוסוף, תופס את חברו סוקראטס - מחוץ לעדשה הפילוסופית? הוא בוודאי חושב שהוא *קצת wierdo* - כמו [קאליקלס](../גורגיאס#קאליקלס-הצדק-הטבעי).
 
-לפתיח יש כמה תפקידים חשובים: הוא מציג את הנושאים שיידונו בדיאלוג, את הדמיויות, ואת המסגרת - ואפילו לרמוז על הנושאים *שלא* יידונו בדיאלוג, אבל נושאים השלכות על התוכן שלו. ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה), למשל, מוזכר [המסע לסיציליה של אלקיביאדס, וחילול הפסלים](/כלליים/מלחמה/יוון#המלחמה-הפלופונסית).
+לפתיח יש כמה תפקידים חשובים: הוא מציג את הנושאים שיידונו בדיאלוג, את הדמיויות, ואת המסגרת - ואפילו לרמוז על הנושאים *שלא* יידונו בדיאלוג, אבל נושאים השלכות על התוכן שלו. ב[משתה](../משתה), למשל, מוזכר [המסע לסיציליה של אלקיביאדס, וחילול הפסלים](../../../../כלליים/מלחמה/יוון#המלחמה-הפלופונסית).
 
 התיאיטיוס הוא דיאלוג דרמטי, וכאמור - עובר ממוצג למסופר, וערוך. 
 
 ### נושאים בפתיח
 
-בפתיח, טרפיון מחפש את אאוקלידוס בשוק, ולא מוצא אותו. הדיאלוג מתרחש במגארה - כשעה צפונה מאתונה כיום - ועוינת לה היסטורית. במאגרה ישנה אסכולה פילוסופית, שנוטה חזק ל[פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס), ללוגיקה ומתמטיקה, ובטענה שידע הוא רק מה שניתן להביע בכלים מתמטיים. התפיסה הפרמינדאית שוללת מהם את הרעיון של *פוטנציה* - אפשרות מימוש; רק מה שממומש קיים. איך משהו שלא קיים בהוויה האחת יכול להיות ממומש?
+בפתיח, טרפיון מחפש את אאוקלידוס בשוק, ולא מוצא אותו. הדיאלוג מתרחש במגארה - כשעה צפונה מאתונה כיום - ועוינת לה היסטורית. במאגרה ישנה אסכולה פילוסופית, שנוטה חזק ל[פארמנידס](../../קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס), ללוגיקה ומתמטיקה, ובטענה שידע הוא רק מה שניתן להביע בכלים מתמטיים. התפיסה הפרמינדאית שוללת מהם את הרעיון של *פוטנציה* - אפשרות מימוש; רק מה שממומש קיים. איך משהו שלא קיים בהוויה האחת יכול להיות ממומש?
 זוהי מגארה על קצה המזלג - עיר מאוד מתמטית, פילוסופית, ובמידה רבה קצת סטטית.
 
 טרפיון ואאוקלידוס, למרות העוינות הפוליטית והפער העמדתי, הם חברים ותלמידים של סוקראטס[^20]. התפיסה הפארמינדית שלהם מקשה על הרעיון של **ידיעה עצמית  - מהו בכלל העצמי בעולם סטטי? איך אפשר להכיר אותו?**
@@ -135,14 +135,14 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 
 הפליאה של הפתיח טרפיון ואאוקלידוס מוצאים אחד את השני מציפה נושא נוסף - **איך בכלל מכירים משהו, ואיך מכירים את עצמנו?**[^22] - אבל הוא לא מתקדם בדיאלוג.
 
-העריכה של הדיאלוג מעלימה מעיניו עובדה עלילתית חשובה, בסוף הדיאלוג. סוקראטס אומר שם לתיאיטיטוס - [שנאלץ לעזוב בכדי לעמוד בפני בית המשפט](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה), ולקבל את כתב האישום שלו. כשאאויקלידס מתאר את התיקונים שעשה בדיעבד, סוקראטס כבר בכלא, נאבק על חייו - ועומד להפסיד. ההקשר הזה נמחק לחלוטין בעריכה של אאוקלידס! 
+העריכה של הדיאלוג מעלימה מעיניו עובדה עלילתית חשובה, בסוף הדיאלוג. סוקראטס אומר שם לתיאיטיטוס - [שנאלץ לעזוב בכדי לעמוד בפני בית המשפט](../אפולוגיה), ולקבל את כתב האישום שלו. כשאאויקלידס מתאר את התיקונים שעשה בדיעבד, סוקראטס כבר בכלא, נאבק על חייו - ועומד להפסיד. ההקשר הזה נמחק לחלוטין בעריכה של אאוקלידס! 
 
 אם אין דבר כזה *פוטנציה* - האם אפשר לדבר בכלל על הנפש - משהו דינאמי, מתשנה, *בכוח*? הנפש, הרי, היא אוסף של יכולות שאנו *יכולים* להוציא אל הפועל. הנפש היא דבר חמקמק - לא רק שהיא לא דבר חומרי, היא גם דבר מאוד פוטנציאלי; איך מכירים משהו כזה בכלל? בדיאלוג מוצגים שני מובנים של הכרה: *ידיעה* - *Epistêmê* - המילה היוונית למדע, ו*הכרה* - *Gnosis* - מה שאנחנו יודעים על עצמנו, או על מישהו אחר[^21]. אחד הנושאים בדיאלוג הוא הבדל בין שני מובני ההכרה האלה - האם יש לנו את שניהם בדבר הנפש? איפה יושבת הנפש על הרצף הזה? נדמה שאפלטון סבור שבדבר הנפש, יש לנו רק *הכרה*, ולא *ידיעה* - ועצם ההכרה במגבלה הזו היא הכרה עצמית.
 
 המתמטיקה היא בוודאי *ידיעה*, סבור אפלטון, אבל הנפש היא רק *הכרה*. מה ההבדל ביניהם? האם אחד יותר טוב מאחר? 
 
 
-נושא נוסף בדיאלוג הוא פנאי[^28] - לטרפיון ואאוקלידוס יש פנאי, ולכן הם נשארים במגארה וקוראים בשיחה. הפנאי במובן האפלטוני הוא לא רק ארגון לוח זמנים מוצלח, אלא חוסר דחיפות מסוים - אף אחד לא מנסה להבין *מהו הטוב* מהיום למחר, אלא כעיסוק עיוני טהור, חופשי מאילוצי הישרדות יומיומיים. הדיון בדיאלוג כולו יוצא מנקודת הפתיחה הזו, של *פנאי* - פנאי שאין לסוקראטס, העומד בפני משפט - אך הוא מוצא אותו בכל זאת, אפילו כשהוא [עומד בפני מותו בכלא](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון)[^29].
+נושא נוסף בדיאלוג הוא פנאי[^28] - לטרפיון ואאוקלידוס יש פנאי, ולכן הם נשארים במגארה וקוראים בשיחה. הפנאי במובן האפלטוני הוא לא רק ארגון לוח זמנים מוצלח, אלא חוסר דחיפות מסוים - אף אחד לא מנסה להבין *מהו הטוב* מהיום למחר, אלא כעיסוק עיוני טהור, חופשי מאילוצי הישרדות יומיומיים. הדיון בדיאלוג כולו יוצא מנקודת הפתיחה הזו, של *פנאי* - פנאי שאין לסוקראטס, העומד בפני משפט - אך הוא מוצא אותו בכל זאת, אפילו כשהוא [עומד בפני מותו בכלא](../פיידון)[^29].
 
 
 ### פתיח שני
@@ -173,7 +173,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 ### דוגמת הבוץ
 סוקראטס מושל את הידיעה ל*בוץ* (147). אם נשאל *מה זה בוץ*, ונשיב - יש בוץ לקדרות, ובוץ לבנייה, ובוץ לרב-המלאכה - זו לא תשובה טובה; התשובה המתבקשת היא, *אדמה מעורבבת עם מים ביחסים מסוימים* - זהו הסבר פשוט[^44]. אין צורך לפנות לסוגי הבוץ השונים כדי להבין מה זה *בוץ*. הידיעה היא ניתוח אנליטי[^45], פירוק עד הסוף והבנה של השלם כסך כל מרכיביו. 
 
-אלא שיש בעיה גם עם המודל הזה לידיעה. נניח ונפרק ונפרק ונפרק, ובסוף [אין שם כלום](/פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה#תפיסת-הריקות). לא תהיה לנו ידיעה לעולם - רק ניתוח אינסופי לחלקים. מנגד, ייתכן וישנם יסודות אטומיים בסיסיים - אבל אז כיצד נכיר אותם במלואם? איך ננתח *אותם*? זו, במובנים רבים, בעיה מרכזית מדיאלוג, שסוקראטס יעמוד עליה בהמשך.
+אלא שיש בעיה גם עם המודל הזה לידיעה. נניח ונפרק ונפרק ונפרק, ובסוף [אין שם כלום](../../../בודהיזם/מהיאנה#תפיסת-הריקות). לא תהיה לנו ידיעה לעולם - רק ניתוח אינסופי לחלקים. מנגד, ייתכן וישנם יסודות אטומיים בסיסיים - אבל אז כיצד נכיר אותם במלואם? איך ננתח *אותם*? זו, במובנים רבים, בעיה מרכזית מדיאלוג, שסוקראטס יעמוד עליה בהמשך.
 
 אולי, מנגד, הידיעה מורכבת גם מידיעה אינטואיטיבית? מעיין מבנה דו-קומתי, עם הפרדה בין אנליזה לתפיסה אינטואיטיבית? זה נשמע קצת הוקוס-פוקוס, קצת כמו האידאות; אנו פשוט *תופסים אותן בהבנה שכלית*. אולם, ייתכן וזה אכן המצב אצל אפלטון - וכך אובדת הידיעה במלואה.
 
@@ -183,13 +183,13 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 תיאיטיטוס נמצא במעיין מאבק - יש לו רעיון תקוע בראש, והוא אינו מצליח להביא אותו לכדי שלמות, לכדי ביטוי. כאן נכנס אחד המשלים הכי יפים ומפורסמים של סוקראטס.
 
 !!! info ""
-    [מאמר - הדוגמה המתמטית ב*תיאיטיטוס*](/burnyeat_the_philosophical_sense_of_plato.pdf)
+    [מאמר - הדוגמה המתמטית ב*תיאיטיטוס*](assets/burnyeat_the_philosophical_sense_of_plato.pdf)
 
 
 ### סוקראטס כמיילדת
 אנחנו נסתכל על המשל גם בתוך הדיאלוג, וגם מגובה 30,000 רגל כדי לראות איך אפלטון בונה משלים.
 
-המשל, יחד עם [האפולוגיה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה), ה[גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס), ה[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) וה[פיידון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון), הוא אחד המקומות הבודדים שסוקראטס נותן תיאור *חיובי* למסע הפילוסופיה שלו, לידיעה שיש לו.
+המשל, יחד עם [האפולוגיה](../אפולוגיה), ה[גורגיאס](../גורגיאס), ה[משתה](../משתה) וה[פיידון](../פיידון), הוא אחד המקומות הבודדים שסוקראטס נותן תיאור *חיובי* למסע הפילוסופיה שלו, לידיעה שיש לו.
 
 סוקראטס מספר שאימו, פינארטה, הייתה מיילדת, ו*גם לו יש את האומנות הזו* (149A). זה פשוט לא נכון; לסוקראטס אין את האומנות הזו, והטענה הזו היא הטעייה מכוונת בכדי לעורר מחשבה. 
 
@@ -209,7 +209,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 
 סוקראטס מציג את עצמו, כאמור, כעקר - אך הוא טוען שיש לו יכולת מיוחדת - לאפשר *לאחרים* להוליד, ולהשתפר בכך. זה הדבר ש*מוזר* בסוקראטס: הוא מוזר בכך שאינו יודע, אך מאפשר לאנשים לדעת, וללכת להשתפר. הוא אפילו טוען בהמשך הדיאלוג שאלו שעוזבים אותו מיד מתדרדרים, עד ששבים אליו שוב להשתפר.
 
-בטענה של סוקראטס יש אלמנטיים מאוד [סופיסטיים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/סופיסטים). סוקראטס מנסה לשכנע את תיאיטיטוס ללמוד איתו, בטענה שיעזור לו להוליד ילדים רעיוניים - אבל פתאום מתברר שהוא בכלל לא יכול לעשות את זה![^48] למה להוליך את תיאיטיטוס המסכן בפח?
+בטענה של סוקראטס יש אלמנטיים מאוד [סופיסטיים](../../קדם-סוקראטיים/סופיסטים). סוקראטס מנסה לשכנע את תיאיטיטוס ללמוד איתו, בטענה שיעזור לו להוליד ילדים רעיוניים - אבל פתאום מתברר שהוא בכלל לא יכול לעשות את זה![^48] למה להוליך את תיאיטיטוס המסכן בפח?
 
 
 ### הסבל בדיאלוגים אפלטוניים
@@ -217,9 +217,9 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 
 האדם הטוב - המרשים, המלומד - חייב *לסבול* כדי להיהפך למי שהוא. נדמה שאפלטון מסכים עם העיקרון הזה, ובונה עליו את הדיאלוגים. כנראה, חושבים אפלטון וסופקלס, ש*אין דרך אחרת*.
 
-ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה), דיוטימה מתארת שכדי להגיע לאידאה של היופי, אנחנו חייבים לטפס בכל סולם האהבה - להתחיל מגוף אחד, להתאכזב ממנו, לאהוב גופים רבים, נפש, ולבסוף - ידיעות. אין דרך אחרת לקבל את האידאה של היופי - אנחנו חייבים לטעות, לסבול, כדי להגיע לשם[^49].
+ב[משתה](../משתה), דיוטימה מתארת שכדי להגיע לאידאה של היופי, אנחנו חייבים לטפס בכל סולם האהבה - להתחיל מגוף אחד, להתאכזב ממנו, לאהוב גופים רבים, נפש, ולבסוף - ידיעות. אין דרך אחרת לקבל את האידאה של היופי - אנחנו חייבים לטעות, לסבול, כדי להגיע לשם[^49].
 
-המסקנה פה מוזרה, וקשה - אנחנו לא נלמד, אם אנחנו לא נטעה, בהכל חוץ מתחומים מאוד מאוד מסוימים - כמו המתמטיקה. אפלטון נותן ביטוי למבנה הזה בדיאלוגים - בכולם יש איזושהי תקלה, משהו מוזר, שמכריח אותנו לקרוא שוב. למשל, ב[משל המערה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-המערה) - סוקראטס שואל, *מה אם מישהו יוציא אותנו מהמערה בכוח*? מאיפה *הוא* הגיע? וכשאותו האדם חוזר למערה, פתאום האנשים במערה מסתובבים, מדברים אחד עם השני - קודם לא ראו זה את זה כלל. מה קורה פה? אלפטון מציג את הבעיה, ולא נותן את ההסבר.
+המסקנה פה מוזרה, וקשה - אנחנו לא נלמד, אם אנחנו לא נטעה, בהכל חוץ מתחומים מאוד מאוד מסוימים - כמו המתמטיקה. אפלטון נותן ביטוי למבנה הזה בדיאלוגים - בכולם יש איזושהי תקלה, משהו מוזר, שמכריח אותנו לקרוא שוב. למשל, ב[משל המערה](../פוליטאה#משל-המערה) - סוקראטס שואל, *מה אם מישהו יוציא אותנו מהמערה בכוח*? מאיפה *הוא* הגיע? וכשאותו האדם חוזר למערה, פתאום האנשים במערה מסתובבים, מדברים אחד עם השני - קודם לא ראו זה את זה כלל. מה קורה פה? אלפטון מציג את הבעיה, ולא נותן את ההסבר.
 
 האומנות הסוקראטית, כפי שהיא מוצגת במשל המפורסם הזה, מוצגת כשילוב של כמה סוגי ידע:
 
@@ -273,14 +273,14 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 בואו נסתכל שוב על ההגדרה החדשה. *ידיעה איננה אלא תחושה*. ואיפה התחושה ב*מתמטיקה*, שבהגדרה אי אפשר לחוש? זוהי רעידת אדמה אפיסטמית למתמטיקה (זכרו, תיאיטיטוס הוא מתמטיקאי - זה מה שהוא עושה כל היום!). האם אנחנו *מרגישים* ש`2+3=5`? זה לא נראה ככה? זה זיהוי שכלי - לא תחושתי.
 
 ### הזיהוי עם פרוטאגורס
-ב152, חושף סוקראטס את ההגדרה של תיאיטיטוס כ[זו של פרוטאגורס](/פילוסופיה/הציטוטים#fnref15) - *האדם הוא קנה המידה* של כל הדברים. הוא מכביר לזהות את האמרה הזו כתורתו של [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), שמגובה במשורר הומרוס. מאיפה מגיעה הקפיצה הזו? למה סוקראטס בונה את המגדל הזה ומטיח אותו בתיאיטיטוס?
+ב152, חושף סוקראטס את ההגדרה של תיאיטיטוס כ[זו של פרוטאגורס](../../../הציטוטים#fnref15) - *האדם הוא קנה המידה* של כל הדברים. הוא מכביר לזהות את האמרה הזו כתורתו של [היראקליטוס](../../קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), שמגובה במשורר הומרוס. מאיפה מגיעה הקפיצה הזו? למה סוקראטס בונה את המגדל הזה ומטיח אותו בתיאיטיטוס?
 
 !!! info ""
     מ30,000 רגל - הקפיצה הזו היא חלק מההולדה הסוקראטית - להכניס את תיאיטיטוס ל*Aporia*.
 
 הוא מנסה לשאול את תיאיטיטוס - *כיצד משהו יכול להיות אחד*? מתמטיקאי *אמור* לדעת את זה. סוקראטס מראה ש*אפשר* להיות מתמטיקאי גדול מאוד, בלי לדעת בכלל - מה הוא אחד? בכך, היא חורגת מהפילוסופיה; היא אינה מודעת לעצמה.
 
-בהמשך (161C), טוען סוקראטס - אם פרוטאגורס צודק, הרי שכל העיסוק שלי חסר תועלת. ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה), [אריסטופאנס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה#אריסטופאנס) נותן נאום יפה, שאריסטופאנס ההיסטורי לא אמר אף פעם. אפלטון שם בפיו עמדה חזקה מאוד - הפילוסופיה איננה אפשרית. במהלך פרוטאגוראס-היראקליטוס-הומרוס הזה, מציג סוקראטס את העמדה ש*אין ידע במובן שפילוסופים מחפשים ידע* - ידע קבוע ונצחי. אבל נחשו מה - אין דבר כזה!
+בהמשך (161C), טוען סוקראטס - אם פרוטאגורס צודק, הרי שכל העיסוק שלי חסר תועלת. ב[משתה](../משתה), [אריסטופאנס](../משתה#אריסטופאנס) נותן נאום יפה, שאריסטופאנס ההיסטורי לא אמר אף פעם. אפלטון שם בפיו עמדה חזקה מאוד - הפילוסופיה איננה אפשרית. במהלך פרוטאגוראס-היראקליטוס-הומרוס הזה, מציג סוקראטס את העמדה ש*אין ידע במובן שפילוסופים מחפשים ידע* - ידע קבוע ונצחי. אבל נחשו מה - אין דבר כזה!
 
 כדי למשוך אליו פילוסופים צעירים, כמו תיאיטיטוס, סוקראטס צריך להתעמת בשיא הכוח עם העמדה הזו, של המשוררים - *הומרוס והצבא שלו*. בפילוסופיה, בניגוד לפוליטיקה, אנחנו צריכים להתעמת עם העמדות האנטי-פילוסופיות - בכדי להגן על הפילוסופיה, סוקראטס חייב *לכתוש* את הפילוסופיה. הוא כותש בצורה דומה את המתמטיקה - *יש בה בכלל מה לדעת?*[^55].
 
@@ -304,7 +304,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 אם הידע הוא פרטני, נשאלת השאלה - מי אנחנו? תיאיטיטוס רוצה ודאות מוחלטת[^58], ועכשיו סוקראטס גובה ממנו את המחיר.
 
-(152D) סוקראטס שואל - האם עמדתו של פרוטאגורס עומדת? הוא מציג אותה כעמדה המוסכמת של כל החכמים (*חוץ מ[פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס)*) - *שום דבר איננו אחד - שום דבר איננו הווה - הכל מתהווה, הכל בתנועה, הכל זורם* - זו העמדה של המשוררים, ולכן הוא מכתיר את הומירוס כגנרל שלהם. העמדה הזו היא הבסיס לטענת המשוררים, יריביהם המרים של הפילוסופים - שהם יודעים, והפילוסופים לא יודעים.
+(152D) סוקראטס שואל - האם עמדתו של פרוטאגורס עומדת? הוא מציג אותה כעמדה המוסכמת של כל החכמים (*חוץ מ[פארמנידס](../../קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס)*) - *שום דבר איננו אחד - שום דבר איננו הווה - הכל מתהווה, הכל בתנועה, הכל זורם* - זו העמדה של המשוררים, ולכן הוא מכתיר את הומירוס כגנרל שלהם. העמדה הזו היא הבסיס לטענת המשוררים, יריביהם המרים של הפילוסופים - שהם יודעים, והפילוסופים לא יודעים.
 
 העמדה הזו יותר מוכרת, יותר מוסכמת, עד היום[^55]. למה? בואו ננסה להבין את העמדה, לדעת את האויב.
 
@@ -316,7 +316,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 ### דוקטרינת ביטול האחדות
 
-אצל [פראמנידס](), תנועה ושינוי הם אשליה. אצל [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), התנועה היא יותר בסיסית - כל קביעות אינה אלא נגזרת שלה[^59]. 
+אצל [פראמנידס](), תנועה ושינוי הם אשליה. אצל [היראקליטוס](../../קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), התנועה היא יותר בסיסית - כל קביעות אינה אלא נגזרת שלה[^59]. 
 
 למה בכלל סוקראטס גורר את זה לכן?
 אם ידיעה אינה אלא תחושה, תחושה היא נגזרת של זה שחש אותה - מי שחש *הוא* קנה המידה. אם זה אכן המצב, לא ייתכן קנה מידה מחוצה לי - אחרת אינני קנה המידה. ואם רק אני הוא קנה המידה, ואני מתשנה כל הזמן, הרי שאין משהו בסיסי יותר, רמה מטאפיזית בסיסית שנשארת היא עצמה. העמדה הזו חותרת תחת הרבה דברים שאנחנו מאמינים - החושים, האני, השפה והיומיום.
@@ -342,7 +342,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 #### ביטול אחדות האני
 
-(155C) ואיך זה יכול להיות, אומר סוקראטס, שבינואר אני יותר גבוה מתיאיטיטוס, ובאוגוסט אני כבר נמוך יותר - למרות שלא קרה לי שום דבר?[^63] כאן תיאיטיטוס נכנס ל*אפוריה*; איך אנחנו שומרים על זהותנו תוך כדי שינוי? זו השאלה שהציתה את [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) לחקירה שלו ב[מטאפיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה), [פיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/פיזיקה) וכמובן ה[אתיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה). את אריסטו, הפלא הזה שולח עד לאל, כדי להסביר קביעות בתוך השוני; סוקראטס בוחר מצידו בכיוון ההפוך.
+(155C) ואיך זה יכול להיות, אומר סוקראטס, שבינואר אני יותר גבוה מתיאיטיטוס, ובאוגוסט אני כבר נמוך יותר - למרות שלא קרה לי שום דבר?[^63] כאן תיאיטיטוס נכנס ל*אפוריה*; איך אנחנו שומרים על זהותנו תוך כדי שינוי? זו השאלה שהציתה את [אריסטו](../../אריסטו) לחקירה שלו ב[מטאפיזיקה](../../אריסטו/מטאפיזיקה), [פיזיקה](../../אריסטו/פיזיקה) וכמובן ה[אתיקה](../../אריסטו/אתיקה). את אריסטו, הפלא הזה שולח עד לאל, כדי להסביר קביעות בתוך השוני; סוקראטס בוחר מצידו בכיוון ההפוך.
 
 > For nothing else \[wonder\] is the begining of philosophy
 
@@ -428,7 +428,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 (166B) סוקראטס מציג את פרוטאגוראס כמי שכועס שהעירו אותו משנתו[^71], ומציג את טענתו בצורה החזקה ביותר. 
 
-זיכרון, אומר פרוטאגוראס, איננו זהה לידיעה בכלל. אנחנו לא יכולים לדעת אם הזכרונות שלנו מתייחסים למה שקרה, אי פעם. *האם אתה חושב שמישהו באמת יפחד ויטען את הטענה הבאה?*[^72] **אדם יכול לדעת, ולא לדעת, בעת ובעונה אחת; [חוק הסתירה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה#חוק-הסתירה) לא חל עליו!** הוא לא יפחד להגיד ש*There is no "he"*, but *hes*** - שבתודעה אנושית אין אחדות.
+זיכרון, אומר פרוטאגוראס, איננו זהה לידיעה בכלל. אנחנו לא יכולים לדעת אם הזכרונות שלנו מתייחסים למה שקרה, אי פעם. *האם אתה חושב שמישהו באמת יפחד ויטען את הטענה הבאה?*[^72] **אדם יכול לדעת, ולא לדעת, בעת ובעונה אחת; [חוק הסתירה](../../אריסטו/אתיקה#חוק-הסתירה) לא חל עליו!** הוא לא יפחד להגיד ש*There is no "he"*, but *hes*** - שבתודעה אנושית אין אחדות.
 
 פרוטאגוראס קובע כי *another is different to another*[^72] - החישה *פרטית לחלוטין*; העולם שמופיע *לי* נבדל *לחלוטין* מהעולם המופיע *לך*. 
 
@@ -437,7 +437,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 נכון, אין אחידות, אין חוק סתירה, אין זיכרון - אבל יש עדיין חוכמה, אומר פרוטאגוראס. אבל, חוכמה קשורה לא *לאמת*, אלא *כוח* - הכוח לשנות את מה שמופיע לאחר בתודעה מ*רע* ל*טוב* (על פי השיפוט של מי שמשנה את העמדה). האדם החכם **can make** good things appear[^74].
 
 !!! info ""
-    אנדי מושל את זה לסיפור של [גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס) על אחיו, הרופא; אחיו יודע רפואה, אבל הוא לא יצליח לשכנע את המטופל לשתות תרופה מרה. גורגיאס, הרטוריקן, כן מצליח - אז מי יודע רפואה? **חוכמה** היא **עשייה** בתפיסה הסופיסטית, שמציג כאן שוב פרוטאגוראס.
+    אנדי מושל את זה לסיפור של [גורגיאס](../גורגיאס) על אחיו, הרופא; אחיו יודע רפואה, אבל הוא לא יצליח לשכנע את המטופל לשתות תרופה מרה. גורגיאס, הרטוריקן, כן מצליח - אז מי יודע רפואה? **חוכמה** היא **עשייה** בתפיסה הסופיסטית, שמציג כאן שוב פרוטאגוראס.
 
 
 אם תנהג ככה *גם אתה*, מטיף פרוטאגוראס לסוקראטס, הפילוסופיה שלך תתקדם גם היא - בעשייה, ולא בהרהור[^74].
@@ -489,18 +489,18 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 אלו שמשוחחים בפילוסופיה בענייני תועלת, אומר סוקראטס, יהיו נלעגים - בבתי המשפט ובחרה. אך אלו שידונו ב*פנאי*, לא יסבלו כך. סוקראטס מבחין בין שני סוגי אנשים - הפילוסופים, וה*Dikani Koi* - העסקנים, עורכי הדין.
 
 !!! info ""
-    סוקראטס מתאר כאן אידיאל של פילוסוף, שהשפיע השפעה עצומה על הפילוסופיה כולה - מ[אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) ועד [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) - כמי שעולה לנקודת מבט גבוהה יותר, נקודת מבטו של האל.
+    סוקראטס מתאר כאן אידיאל של פילוסוף, שהשפיע השפעה עצומה על הפילוסופיה כולה - מ[אריסטו](../../אריסטו) ועד [הגל](../../../חדשה/הגל) - כמי שעולה לנקודת מבט גבוהה יותר, נקודת מבטו של האל.
 
-אבל הפנאי שנדרש לכך - אין אותו בכלל לסוקראטס; האישומים כנגדו כבר החלו, לקראת משפטו ב*[אפולוגיה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה)*.
+אבל הפנאי שנדרש לכך - אין אותו בכלל לסוקראטס; האישומים כנגדו כבר החלו, לקראת משפטו ב*[אפולוגיה](../אפולוגיה)*.
 
 > הנאום של פרוטאגוראס מטאפיזי לגמרי; למה סוקראטס מתעקש להשוות לעורכי דין? פרוטאגוראס אומר, באחד מהרסיסים שלו, שמטרתו *להפוך את הלוגוס החלש לחזק, ואת הלוגוס החלש לחזק* - ומי עושה את זה?
 
 !!! warning ""
     בעצם ההשוואה, סוקראטס מקניט לא רק את העמדה של פרוטאגוראס, אלא את פרוטאגוראס עצמו - *וזה מה שנעשה עם העמדה שלך? נשרת **עורכי דין**?*
 
-(174) עורכי הדין האלו, אומר סוקראטס, הם ערמומיים, חכמים, כפופים כאלה, ועבדים לשעון המשפט[^76]. הפילוסוף, מנגד, לא יודע בכלל איך להגיע לכיכר העיר. הוא לא יודע שום דבר על העיר, ועל תושביה - למי יש אדמה, מי מיוחס; הוא כל כך לא יודע, שהוא אפילו לא יודע שהוא לא יודע. הוא נופל, כמו [תאלס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/המילטיים#תאלס), לבור המים. הוא כל כך תקוע בשמיים ובכוכבים, שהוא אינו יודע מה מתחת לרגליו; הוא כל עסוק בטבע האדם, שהוא לא יודע מי האדם שהוא השכן שלו[^77]. אדם כזה, בבית המשפט, יהיה מגוחך לגמרי.
+(174) עורכי הדין האלו, אומר סוקראטס, הם ערמומיים, חכמים, כפופים כאלה, ועבדים לשעון המשפט[^76]. הפילוסוף, מנגד, לא יודע בכלל איך להגיע לכיכר העיר. הוא לא יודע שום דבר על העיר, ועל תושביה - למי יש אדמה, מי מיוחס; הוא כל כך לא יודע, שהוא אפילו לא יודע שהוא לא יודע. הוא נופל, כמו [תאלס](../../קדם-סוקראטיים/המילטיים#תאלס), לבור המים. הוא כל כך תקוע בשמיים ובכוכבים, שהוא אינו יודע מה מתחת לרגליו; הוא כל עסוק בטבע האדם, שהוא לא יודע מי האדם שהוא השכן שלו[^77]. אדם כזה, בבית המשפט, יהיה מגוחך לגמרי.
 
-ומנגד, ההפך הוא גם הנכון - אותם עורכי הדין, חדי הלשון, ייראו מגוחכים לגמרי כסוקראטס גורר אותם לשיח (כמו [מנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון)). אבל, סוקראטס נגרר אל הדין יותר משעורכי הדין נגררים אל סוקראטס.
+ומנגד, ההפך הוא גם הנכון - אותם עורכי הדין, חדי הלשון, ייראו מגוחכים לגמרי כסוקראטס גורר אותם לשיח (כמו [מנון](../מנון)). אבל, סוקראטס נגרר אל הדין יותר משעורכי הדין נגררים אל סוקראטס.
 
 (175B) תיאודורוס מוקסם מנאומו של סוקראטס (*He dropped the Kool-Aid*), ומקבל אותו באופן מלא; אם רק היית משכנע כך את כולם, גם הוא היה משתחרר מטלאות העיר!
 
@@ -527,7 +527,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 ### בעיית אחדות הנפש
 
-(183) כעת, אומר סוקראטס, נפלנו בין הכיסאות: מצד אחד, הזרימה ההיראקליטאית, ומצד שני, הקביעות המוחצת של [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס). תיאודורוס לוקח את פתח המילוט הזה, ומגלגל את הדיון לתיאיטיטוס. סוקראטס מספר לפתע שהוא פגש את פארמנידס הזקן כשהיה צעיר (184), ולכן הוא חושש לדון בעמדה של פארמנידס, מחשש שלא ירד לסוף דעתו. מדוע פארמנידס מטיל אימה על סוקראטס, והיראקליטוס - הצד השני של אותו המטבע - לא?
+(183) כעת, אומר סוקראטס, נפלנו בין הכיסאות: מצד אחד, הזרימה ההיראקליטאית, ומצד שני, הקביעות המוחצת של [פארמנידס](../../קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס). תיאודורוס לוקח את פתח המילוט הזה, ומגלגל את הדיון לתיאיטיטוס. סוקראטס מספר לפתע שהוא פגש את פארמנידס הזקן כשהיה צעיר (184), ולכן הוא חושש לדון בעמדה של פארמנידס, מחשש שלא ירד לסוף דעתו. מדוע פארמנידס מטיל אימה על סוקראטס, והיראקליטוס - הצד השני של אותו המטבע - לא?
 
 פארמנידס, אומר אנדי, ולא היראקליטוס, הוא זה שמטיח בחריפות את השאלה - **מה זה להיות?**[^79] הוא קובע כי כל טענה, היא טענה הוויתית - אבל מתוקף *מה* אנחנו יכולים לקבוע מה הווה? *How does it work?*
 
@@ -544,7 +544,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 !!! info ""
     ידיעה עד כה נראתה לנו, ולכל הפילוסופיה הקדם-סוקראטיית, היא העדר ההבחנה הזו בין **חישה** ל**חשיבה**; חשיבה היא לא פעולה שקשורה ביש גופני כזה או אחר[^84].
 
-הידיעה נראתה לנו עד כה כמשהו נשגב, מיסטי - לפתע סוקראטס גורר אותה למטה, כמשהו מאוד בסיסי, ומאוד נחוץ. זהו הדיון הראשון במסורת המערבית באחדות הנפש כתנאי לאחדות החוויה (שהמשיכו [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#הקוגיטו) ו[קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט)[^85]).
+הידיעה נראתה לנו עד כה כמשהו נשגב, מיסטי - לפתע סוקראטס גורר אותה למטה, כמשהו מאוד בסיסי, ומאוד נחוץ. זהו הדיון הראשון במסורת המערבית באחדות הנפש כתנאי לאחדות החוויה (שהמשיכו [דקארט](../../../חדשה/דקארט/הגיונות#הקוגיטו) ו[קאנט](../../../חדשה/קאנט)[^85]).
 
 אבל האם הנפש עושה זאת בעצמה, או בכלי כלשהו, כמו *חשיבה*? חשיבה היא היכולת לבנות מורכבות, ולהבין מורכבות - כמו שפה: אני לוקח מילים כאלו וכאלו ושם אותן במבנה כזה וכזה כדי להביע ככה וככה. אבל זו עדיין סוג של הרכבה, מחלקים קיימים. מה הוא האחד שממנו מגיעים כל הרבים האלה?
 
@@ -554,7 +554,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 הפילוסופיה העכשווית נוטה להגביל את עצמה לחשיבה זו. אפלטון לא מסכים.
 
-- חשיבה שכלית - *Nous* - התופסת *אחדויות*. יכול זו, לפי אפלטון, היא הפתיחות הנפשית ל[צורות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#האידאה). אלא שחשיבה זו היא ידיעה תיאורטית טהורה; אין לה *צורה* משל עצמה - רק פתיחות, **אמת**. אם ידיעה היא מתן הגדרה, הרי שלא נוכל לדעת את החשיבה השכלית אף פעם ידיעה מלאה - שזה בעייתי, כי היא הכרחית לדעת[^86].
+- חשיבה שכלית - *Nous* - התופסת *אחדויות*. יכול זו, לפי אפלטון, היא הפתיחות הנפשית ל[צורות](../פיידון#האידאה). אלא שחשיבה זו היא ידיעה תיאורטית טהורה; אין לה *צורה* משל עצמה - רק פתיחות, **אמת**. אם ידיעה היא מתן הגדרה, הרי שלא נוכל לדעת את החשיבה השכלית אף פעם ידיעה מלאה - שזה בעייתי, כי היא הכרחית לדעת[^86].
 
 !!! warning ""
     אחד המעברים הכי דרמטיים מהפילוסופיה היוונית למודרנית היא זניחת ה*Nous* - הגישה השכלית הבלתי-אמצעית, המובנת מאליה, למציאות כפי שהיא בעצמה.
@@ -570,7 +570,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 זו כבר התקדמות: תיאיטיטוס מכיר בידיעה מעבר לחישה, וכסוג של שיפוט - ההגדרה מקפלת בתוכה ידיעה עצמית מסוימת. הנפש צריכה להיות משהו אחד, מודע לעצמו, כדי שתהיה ידיעה. אנחנו *חווים דעה* (doxa) על פי מה שנראה לנו (dokein). ההגדרה הזו אינטואיטיבית יותר: אנחנו חושבים על משהו בעולם, ואם הוא גם אמיתי - אנחנו יודעים.
 
 
-אבל מהי ה*אמת* בסברה האמיתית? [תומס אקווינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אקווינוס) מגדיר אותה כ*Adequatio intellectus et rei* - דעה מספיקה ואמיתית, מפגש של השכל והעולם. עד כה, דיברנו על הידיעה כסוג של זיהוי, וגם ההגדרה הזו היא סוג של זיהוי: זיהוי תואם של מצב העולם. 
+אבל מהי ה*אמת* בסברה האמיתית? [תומס אקווינוס](../../../נוצרית/אקווינוס) מגדיר אותה כ*Adequatio intellectus et rei* - דעה מספיקה ואמיתית, מפגש של השכל והעולם. עד כה, דיברנו על הידיעה כסוג של זיהוי, וגם ההגדרה הזו היא סוג של זיהוי: זיהוי תואם של מצב העולם. 
 
 
 ### בחינת ההגדרה השלישית
@@ -641,7 +641,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 המשל מסביר לנו איך אנחנו זוכרים את הרשמים עצמם, אך לא את המקור שלהם - ולא את הקליטה שלהם: רק הייצוגים.
 
 !!! info ""
-    Stanley Rosen, המורה של אנדי, מתאר את משל השעווה כמקביל ביחס בין [זיכרון והיזכרות במנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#למידה-כהיזכרות). הזיכרון הוא החותם של האידאה, והעלאת הזיכרון היא העלתו למודעות עכשיו. למעשה, משל השעווה הוא גרסא מחולנת למיתוס ההיזכרות - שם כתוב שהנפש למדה בעבר את כל הצורות, ועתה היא רק נזכרת בהם. אלא שכן אין לנו שום הסבר מניין יש לנפש את הזכרונות האלה.
+    Stanley Rosen, המורה של אנדי, מתאר את משל השעווה כמקביל ביחס בין [זיכרון והיזכרות במנון](../מנון#למידה-כהיזכרות). הזיכרון הוא החותם של האידאה, והעלאת הזיכרון היא העלתו למודעות עכשיו. למעשה, משל השעווה הוא גרסא מחולנת למיתוס ההיזכרות - שם כתוב שהנפש למדה בעבר את כל הצורות, ועתה היא רק נזכרת בהם. אלא שכן אין לנו שום הסבר מניין יש לנפש את הזכרונות האלה.
 
 סוקראטס מונה *שבעה-עשר* אפשרויות שונות לסברה מוטעית תחת המשל הזה[^94], אבל רק בשלושה מהם סברת שקר היא אפשרית (192):
 
@@ -686,22 +686,22 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 תיאיטיטוס מתקשה לקבל את זה, כמתמטיקאי: טעות, הוא סבור, היא היסח דעת. אבל למעשה, זוהי התכחשות: מתמטיקאים טובים יכירו גם באפשרות של טעות שאינה היסח דעת. לכן, סוקראטס אומר, משל השעווה הוא לא מושלם - יש צורך במשל נוסף שיעמוד על כל תהליך החשיבה, ולהיכנס לקרב צמוד יותר עם הלא-הווה והלא-נודע (196C): נצטרך להסביר איך אנחנו *לא יודעים* דברים שאנחנו *יודעים*. אנחנו יודעים מה זה `7` מה זה `7`, אבל יכולים לא לדעת מה זה `7 + 5`.
 
-(196E) סוקראטס קובע בפני תיאיטיטוס כי למעשה, עד עכשיו התנהלו בעזות מצח: הם השתמשו במילים כמו *להכיר* (gnosis) ולא להכיר (*agnosisa*), ידיעה (*episteme*) ואי ידיעה (*syniena*). אבל אין לנו בכלל הגדרה של ידע - זה מה שאנחנו מחפשים! אנחנו נקלעים כאן ל[פרדוקס של מנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#מהי-הסגולה-הטובה): כולנו יודעים *משהו* על ידע - אחרת לא היינו שואלים עליו בכלל - אבל אנחנו לא יכולים להעביר את הידיעה הזו לידיעה מושגית. 
+(196E) סוקראטס קובע בפני תיאיטיטוס כי למעשה, עד עכשיו התנהלו בעזות מצח: הם השתמשו במילים כמו *להכיר* (gnosis) ולא להכיר (*agnosisa*), ידיעה (*episteme*) ואי ידיעה (*syniena*). אבל אין לנו בכלל הגדרה של ידע - זה מה שאנחנו מחפשים! אנחנו נקלעים כאן ל[פרדוקס של מנון](../מנון#מהי-הסגולה-הטובה): כולנו יודעים *משהו* על ידע - אחרת לא היינו שואלים עליו בכלל - אבל אנחנו לא יכולים להעביר את הידיעה הזו לידיעה מושגית. 
 
-אם נפנה את המבט פנימה, נגלה לפחות את החוויה של ההבדל בין *רכישת ידיעה* (Posessing knowledge) לבין *ידיעה* (Knowing) (197C). אם אני יודע כל מיני דברים על מאווררים של מחשבים, אבל אני לא מתשמש בהם עכשיו כי אנדי "מנפח לי את הראש בדיבור המטומטם הזה של אפלטון"[^98] - ובעצם אני יודע, בלי לדעת. יש כאן הבדל בין פעיל לסביל, כמו [ההבדל בין *דונאמיס* ל*אנרגאה* אצל אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/פיזיקה#המבנה-המטאפיזי-של-הטבע). 
+אם נפנה את המבט פנימה, נגלה לפחות את החוויה של ההבדל בין *רכישת ידיעה* (Posessing knowledge) לבין *ידיעה* (Knowing) (197C). אם אני יודע כל מיני דברים על מאווררים של מחשבים, אבל אני לא מתשמש בהם עכשיו כי אנדי "מנפח לי את הראש בדיבור המטומטם הזה של אפלטון"[^98] - ובעצם אני יודע, בלי לדעת. יש כאן הבדל בין פעיל לסביל, כמו [ההבדל בין *דונאמיס* ל*אנרגאה* אצל אריסטו](../../אריסטו/פיזיקה#המבנה-המטאפיזי-של-הטבע). 
 
 
 אפלטון מנסה לעמוד על ההבדל והשחק בין הידיעה הסבילה לפעילה במשל זה. אולם, מדהים ככל שהיה (*לא סתם הוא שרד 2,600 שנה!*) הוא עדיין גס מדי - ואנדי סבור שזה בכוונה. אפלטון משתמש במשלים כדי לתאר בעקיפין דברים שהוא סבור שלא ניתן לתאר במילים. למה?
 
 ### למה משלים בכלל?
 
-יש אנשים כמו [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) שסבורים שאפלטון משתמש במשלים כ*Schwarmerei*](https://www.merriam-webster.com/dictionary/schwarmerei) - *Platonic over-enthusiasim*]. במקום לעשות את העבודה המושגית הקשה (*Arbeit*), הוא עושה כל הרעש והצלצולים הצבעוניים האלה כקיצורי דרך.  
+יש אנשים כמו [קאנט](../../../חדשה/קאנט) שסבורים שאפלטון משתמש במשלים כ*Schwarmerei*](https://www.merriam-webster.com/dictionary/schwarmerei) - *Platonic over-enthusiasim*]. במקום לעשות את העבודה המושגית הקשה (*Arbeit*), הוא עושה כל הרעש והצלצולים הצבעוניים האלה כקיצורי דרך.  
 
 אפשר להבין את קאנט: יש משהו מאוד מכעיס ולא מספק במשלים של אפלטון - סוג של הוקוס-פוקוס. 
 
 אפלטון היה אומר שקאנט צודק, *רק אם באמת **ניתן*** לתאר את הדברים האלו מושגית. אחרת, הרי זה *הישג של התבונה* לדעת מתי להשתמש במשל, ואיך: סוג של [ביקורת התבונה הטהורה](ביקורת_מבוא.md) האפלטונית: הכרת התבונה במגבלות שלה.
 
-לאלפלטון יש סיבה טובה להאמין שהתבונה פשוט לא מסוגלת, באופן מלא, להכיר בתבונת התודעה - ולכן המשלים הם לא מילוי חורים, כמו ש[הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) וקאנט אומר. הגל היה אומר ש*תראה, איך מבינים את המשלים? עם ה**חשיבה המושגית!*** כנראה שאפשר היה לעשות זאת למרות הכל[^99].
+לאלפלטון יש סיבה טובה להאמין שהתבונה פשוט לא מסוגלת, באופן מלא, להכיר בתבונת התודעה - ולכן המשלים הם לא מילוי חורים, כמו ש[הגל](../../../חדשה/הגל) וקאנט אומר. הגל היה אומר ש*תראה, איך מבינים את המשלים? עם ה**חשיבה המושגית!*** כנראה שאפשר היה לעשות זאת למרות הכל[^99].
 
 ### משל שובך היונים
 
@@ -797,7 +797,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 אם נגדיר את השלם כסך חלקיו, השלם *יתפורר לסך חלקיו*. האנליזה תמשיך עד אינסוף, ובשום שלב לא תהיה ידע - רק רכיבים קטנים יותר שגם אותם צריך לחלק.
 
-ומה אם נגיע עד לחלקים ש*אי אפשר לפרק*? אם אי אפשר לנתח - **אי אפשר לדעת**; אם אנליזה היא פירוק של תרכובות לחלקים, איך מבחינים בין החלקים? מה הופך חלק אחד לנבדל מהאחר? זהו [עקרון הזהות של הבלתי-נבדלים](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ#עקרון-הזהות-של-הבלתי-נבדלים).
+ומה אם נגיע עד לחלקים ש*אי אפשר לפרק*? אם אי אפשר לנתח - **אי אפשר לדעת**; אם אנליזה היא פירוק של תרכובות לחלקים, איך מבחינים בין החלקים? מה הופך חלק אחד לנבדל מהאחר? זהו [עקרון הזהות של הבלתי-נבדלים](../../../חדשה/לייבניץ#עקרון-הזהות-של-הבלתי-נבדלים).
 
 אז ידיעה נוצרת מ*אי ידיעה?* פארמנידס יקום מהקבר ויאכל אותנו.
 
@@ -916,7 +916,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 לכן המתמטיקאי צריך, חושב סוקראטס, לעמוד על החוויה של להיות מתמטיקאי, ולא לדעת להסביר את הלמידה. סוקראטס קובע בפני סוקראטס, שיש סוג ידע גבוה יותר של ידיעה - *חלק* מהעולם הנלמד, אך לא כולו כפי שחשב קודם. 
 
-ועתה מתבקשת שאלה מדויקת יותר - האם אנחנו יוצאים עם הגדרה חיובית למהי ידיעה, כמו שיצאנו עם ידיעה חיובית ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה)?
+ועתה מתבקשת שאלה מדויקת יותר - האם אנחנו יוצאים עם הגדרה חיובית למהי ידיעה, כמו שיצאנו עם ידיעה חיובית ב[משתה](../משתה)?
 
 התשובה המתבקשת היא שלא - אבל אנדי מציע פרשנות אחרת. תזכרו בהגדרות שלנו - של [דוגמאות שונות של ידיעה](#ההגדרה-הראשונה), של [ידע כתפיסה חושית](#ההגדרה-השניה), של [ידע כסברת אמת](#ההגדרה-השלישית), ושל ידיעה כ[סברת אמת ולוגוס](#ההגדרה-הרביעית) - בין שבהפיכת החשיבה למפורשת, הבנת כל היסודות, או תפיסת סימן ההיכר. 
 
@@ -941,11 +941,11 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 [^13]: אינשטיין אומר, *היופי במתמטיקה היא שהיא מסבירה **כל דבר***.
 [^14]: הדעה הזו הייתה דומיננטית במיוחד בפילוסופיה האנגלו-אמריקנית במאה ה20, ממש כהנחת יסוד; לשיטתם, הכלים הלוגיים החדשים מאפשרים לנו לחשוף כשלים שאפלטון עצמו לא יכול היה להיות מודע אליהם. היא נקשרה בעמדה שסברה כי ניתן, באמצעות ניתוח סטילומטרי, ממוחשב ומדעי, להבין מתי נכתבו הדיאלוגים - לפני מות סוקראטס, אחריו, וכו'. היום שתי העמדות האלו בקריסה; מלבד קביעתו של אריסטו שה*חוקים* הוא הדיאלוג האחרון של אפלטון, לא הצלחנו עד היום לתארך בוודאות אף אחד מהדיאלוגים. במקום העמדה הקורסת הזו לא קמה עמדה אחרת - גם אם נקבל עלינו שהעלילה חשובה, אין הסכמה על למה ואיך.
 [^15]: לא, לא אאוקלידוס המפורסם; ההוא הגיעה כמה מאות שנים אחר כך.
-[^16]: גם ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) יש שרשרת מסירה מסובכת כזו; אולם, המשתה נשאר מסופר, ועוסק בעבר - בעוד שהתיאיטיטוס עובר למוצג, ומספר על ההווה.
+[^16]: גם ב[משתה](../משתה) יש שרשרת מסירה מסובכת כזו; אולם, המשתה נשאר מסופר, ועוסק בעבר - בעוד שהתיאיטיטוס עובר למוצג, ומספר על ההווה.
 [^17]: במובן זה, הדיאלוג הוא אנדרטה של אפלטון לתלמיד שלו, שמת לפניו.
-[^18]: תיאודורוס מקפיד "להוריד" את תיאיטיטוס כדי שלא ייחשבו שהוא נמשך עליו, ולכן מכתיר אותו *מכוער נעל* כמו סוקראטס. בהתחשב בזה ש[אלקיביאדס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) נמשך לסוקראטס בסופו של דבר, זה די אירוני.
+[^18]: תיאודורוס מקפיד "להוריד" את תיאיטיטוס כדי שלא ייחשבו שהוא נמשך עליו, ולכן מכתיר אותו *מכוער נעל* כמו סוקראטס. בהתחשב בזה ש[אלקיביאדס](../משתה) נמשך לסוקראטס בסופו של דבר, זה די אירוני.
 [^19]: *Thauma*
-[^20]: אאוקלידוס נוכח גם במותו של המוות, ב[פיידון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון).
+[^20]: אאוקלידוס נוכח גם במותו של המוות, ב[פיידון](../פיידון).
 [^21]: ביוונית יומיומית של המאה ה5 לספירה, המונחים האלו היו נרדפים - ואפלטון עלב אותם לכדי בעיה פילוסופית.
 [^22]: אנדי מזכיר כיצד ישראלים שמדברים אנגלית נתפסים כמאוד בוטים, משום שהעברית מעניקה לנו חיתוך ואינטונציה מסוימת שאנחנו לא ערים לאיך שהיא עוברת כשאנחנו מדברים אנגלית. מה מהבוטות הזו הוא אנחנו? מה מגיע מהחברה?
 [^23]: תיאיטיטוס פצוע קשה; לא רק פציעות פיזיות, אלא גם חולה מדיזנטריה.
@@ -966,7 +966,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 [^38]: *Aporia*
 [^39]: אנדי מספר שהמחלקה לפסיכולוגיה בבן גוריון מנסה לעבור ממדעי הרוח למדעי החיים. אולם, הוא אומר, אם נשאל את הפסיכולוגים - *מהו מדע?* מהו הדבר הזה שכולנו כל כך רוצים - לא נקבל תשובה טובה - השאלה גסה מדי. באותו האופן, המתמטיקאים, הגיאומטרים, שותקים.
 [^40]: *Dialektos* - בא מ*Dia Legesthai* להבין משהו דרך משהו, במקרה הזה שיח, שיתוף רעיונות.
-[^41]: כפי שקורה ב[פוליטאה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה), כשקפאלוס, סמן המסורת האתונאית, מפנה את מקומו בשיח.
+[^41]: כפי שקורה ב[פוליטאה](../פוליטאה), כשקפאלוס, סמן המסורת האתונאית, מפנה את מקומו בשיח.
 [^42]: המילה *חובבן* מגיעה משורש *חבב* - אהבה, כמו גם בצרפתית - *Amateur* (אוהב זאת). במקרה הזה, איש המקצוע, שאולי אינו חש תשוקה למושא החקירה שלו, מפנה מקומו למי שמוכשר פחות, אבל אוהב את מה שהוא חוקר.
 [^43]: סוקראטס מניח כאן שישנו דבר אחד שמאגד את כל הסוגים - איזו אידאה של לדעת (ובאופן מעניין, האידאות אינן עולות כלל בדיאלוג), אבל זה לא בהכרח נכון - פילוסופים אחרים, דוגמת ויטגנשטיין, מערערים על העמדה הזו.
 [^44]: *logos*
@@ -985,12 +985,12 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 [^57]: *Psuedes*
 [^58]: בצפון ג'רזי איפה שגדלתי, הבית של ה*סופראנוס*, אומר אנדי, לומדים - אם מישהו רוצה מה שרע עבורו, *Give it to them hard*. תיאיטיטוס רוצה ודאות? אין בעיה.
 [^59]: זה סוג של העמדה של הפיזיקה הקוואנטית, ושל תורת האבלוציה - המינים החולפים והחלקיקים בפיזיקה הקלאסית הם תופעה חולפת של רובד מטאפיזי עמוק יותר.
-[^60]: זוהי התיאוריה הפיזיקלית של [אמפדוקלס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים#אמפדוקלס)
-[^61]: זוהי בעיה שמציף [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום)
-[^62]: [הבודהיסטים גם חושבים ככה](/פילוסופיה/בודהיזם/מותנית), וגם הרמב"ם - שסבר כי אלוהים בורא את העולם בכל רגע מחדש.
+[^60]: זוהי התיאוריה הפיזיקלית של [אמפדוקלס](../../קדם-סוקראטיים/חומרניים#אמפדוקלס)
+[^61]: זוהי בעיה שמציף [יום](../../../חדשה/יום)
+[^62]: [הבודהיסטים גם חושבים ככה](../../../בודהיזם/מותנית), וגם הרמב"ם - שסבר כי אלוהים בורא את העולם בכל רגע מחדש.
 [^63]: תיאיטיטוס בן 15, כן? הם גדלים ממש מהר בגיל הזה.
 [^64]: *Tol pan kinesis*
-[^65]: זה הניסוח של [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה), שמהדהד את העמדה הזו.
+[^65]: זה הניסוח של [שפינוזה](../../../חדשה/שפינוזה), שמהדהד את העמדה הזו.
 [^66]: *Auto kach auto* - דבר דורש דבר - ניסוח אפלטוני קלאסי לאידאות.
 [^67]: ב*מעבר לטוב ורוע*, זו בדיוק העמדה שניטשה טוען בדברה.
 [^68]: יש אירוניה מסוימת בעמדה של פרוטאגורס. מצד אחד, הוא אומר, *האדם הוא קנה המידה*. מנגד, כסופיסט, פרוטאגורס (ההיסטורי, ולא רק האפלטוני) לימד את התורה שלו תמורת שכר מופקע לאנשים העשירים - ומשהגיע אליהם, אמר, *אני אלמד אתכם משהו שההמון לא יודע*. סוקראטס, דרך תיאיטיטטוס, לוקח גם הוא חלק במשחק הזה, בכך שמעביר לתיאיטיטוס עמדה "נסתרת".
@@ -999,50 +999,50 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 [^71]: כמו שאומר שמואל הנביא במקרה - *מה הרגזתני להעלות אותי?*.
 [^72]: היוונית האפלטונית סבוכה ומבלבלת פה, על דרך השלילה, במתכוון. 
 [^73]: *Heteros* - אחר.
-[^74]: ב[פוליטאה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה), אפלטון מציג את החינוך כ[סיבוב הנפש](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-המערה) - מעבר לצללים לאמת *כפי שהיא*. על אף שככה זה נשמע גם אצל פרוטאגוראס, חשוב להבחין: אצל פרוטאגוראס - אין *דבר שלישי* לסובב אליו - אמת - אלא רק את הדעה *שלי*.
+[^74]: ב[פוליטאה](../פוליטאה), אפלטון מציג את החינוך כ[סיבוב הנפש](../פוליטאה#משל-המערה) - מעבר לצללים לאמת *כפי שהיא*. על אף שככה זה נשמע גם אצל פרוטאגוראס, חשוב להבחין: אצל פרוטאגוראס - אין *דבר שלישי* לסובב אליו - אמת - אלא רק את הדעה *שלי*.
 [^75]: *Schole*
 [^76]: אבל, שימו לב - סוקראטס כן ער לכל הדברים האלה, לייחוס (שהיוונים מאוד אהבו) ולמתחים פוליטיים - הוא יודע בדיוק מי הוא תיאיטיטוס, ומי אביו.
 [^77]: כמו האנשים שנולדים וחיים כל חייהם בברונקס ונשמעים כמו באגס-באני, אומר אנדי.
-[^78]: כמו ש[אריסטו אומר שצריך לעשות](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה#fn17)
-[^79]: [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#what-is-being)
+[^78]: כמו ש[אריסטו אומר שצריך לעשות](../../אריסטו/אתיקה#fn17)
+[^79]: [אריסטו](../../אריסטו/מטאפיזיקה#what-is-being)
 [^80]: *Organa*
-[^81]: [מוטיב חוזר אצל אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#המסע-הסוקראטי-אחר-הסיבה)
+[^81]: [מוטיב חוזר אצל אפלטון](../פיידון#המסע-הסוקראטי-אחר-הסיבה)
 [^82]: *Dianoia* - חשיבה. סוקראטס מתעקש על הפועל הזה.
 [^83]: *Epistopein*
 [^84]: כולל המוח. אכלתם אותה, קוגניציה.
 [^85]: בדברו על ה*אגו הטרנסנדנטלי* - ה*אני הטרנדנדנטלי* של קאנט מרכיב את הסדר מרשמי החושים - דבר נבנה. לעומת העמדה האפלטונית, שאחדות החוויה *נחשפת* אלינו, ולא נבנית על ידינו.
-[^86]: ה*Nous* הוא לא נושא שידון בו תיאיטיטוס - הוא אינו בין שיח מתאים (החשיבה שלו מושגית - מספר? מושג). אפלטון מדבר עליו ב[משל הקו המחולק](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-הקו-המחולק).
+[^86]: ה*Nous* הוא לא נושא שידון בו תיאיטיטוס - הוא אינו בין שיח מתאים (החשיבה שלו מושגית - מספר? מושג). אפלטון מדבר עליו ב[משל הקו המחולק](../פוליטאה#משל-הקו-המחולק).
 [^87]: *Doxazein*
-[^88]: *Alethe Doxa* ([מנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון)).
+[^88]: *Alethe Doxa* ([מנון](../מנון)).
 [^89]: בכל פעם שאפלטון אומר את זה, זה אף פעם לא קורה.
 [^90]: *Psuede doxa*
-[^91]: ב[מנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#מהי-ידיעה) מדברים על זה.
+[^91]: ב[מנון](../מנון#מהי-ידיעה) מדברים על זה.
 [^92]: אבל, [גטייר הרס לנו גם את זה](https://plato.stanford.edu/entries/knowledge-analysis/#GettProb).
 [^93]: *Eidolon* - מקור המילה *Idol*
-[^94]: אף אחד בעולם היווני לא מקבל ספקנות כזו: היראקליטוס אומר שהעולם משתנה כל הזמן, אבל *יש עולם* - והספקנים היוונים אומרים שקשה לזהות את הרשמים ה*נכונים*, אבל שישנם רשמים נכונים. הספקנות בתצורה הזו - של ניתוק מוחלט בין החושים לידיעה - מופיעה לראשונה ב[הגיונות](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות) של [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט#הספקנות-הקרטזית)
+[^94]: אף אחד בעולם היווני לא מקבל ספקנות כזו: היראקליטוס אומר שהעולם משתנה כל הזמן, אבל *יש עולם* - והספקנים היוונים אומרים שקשה לזהות את הרשמים ה*נכונים*, אבל שישנם רשמים נכונים. הספקנות בתצורה הזו - של ניתוק מוחלט בין החושים לידיעה - מופיעה לראשונה ב[הגיונות](../../../חדשה/דקארט/הגיונות) של [דקארט](../../../חדשה/דקארט#הספקנות-הקרטזית)
 [^95]: *synapsis* - פער קטן, שאפשר לסגור
 [^96]: *aestheos*
 [^97]: *dianoya*
 [^98]: ניסוח של אנדי - אני רק השליח.
-[^99]: הגל, ב[פנמנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח), מתארת את התפתחות הפילוסופיה כמו ילד: אפלטון הוא כמו ילד צעיר, ועשה כמיטב יכולתו בשלב שבו היה - ומאז, ההיסטוריה התקדמה, הילד גדל, והיום אפשר להמשיג את זה.
+[^99]: הגל, ב[פנמנולוגיה של הרוח](../../../חדשה/הגל/רוח), מתארת את התפתחות הפילוסופיה כמו ילד: אפלטון הוא כמו ילד צעיר, ועשה כמיטב יכולתו בשלב שבו היה - ומאז, ההיסטוריה התקדמה, הילד גדל, והיום אפשר להמשיג את זה.
 [^100]: אנדי מתאר שכשעלה לארץ, בקיבוץ שהתנדב היו לסוסים רק שתי שמות: מושיק וראובן. מת מושיק, והסוס הבא נהיה גם מושיק, וככה הלאה.
-[^101]: אולי זו טעות במובן, כמו שאומר [פרגה](/פילוסופיה/לשון/פרגה). אפלטון לא מציע את זה. מיילס מדבר על זה בפרשנות שלו.
+[^101]: אולי זו טעות במובן, כמו שאומר [פרגה](../../../לשון/פרגה). אפלטון לא מציע את זה. מיילס מדבר על זה בפרשנות שלו.
 [^102]: בשובך היונים לא בתוך כלוב - הן עפות בתוכו בחופשיות.
-[^103]: השוו את סוקראטס ל[גלאוקון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-הקו-המחולק) - שלא משחרר מסוקראטס בשום אופן - ודורש ממנו את האופי הפילוסופי שסוקראטס חושב שלא יוכל ללמד אותו. לתיאיטיטוס אין *הילוך חמישי* כזה - וזו כנראה הסיבה שבדיאלוג לא מופיעה תורת האידאות בכלל; לתיאיטיטוס אין *ארוס* פילוסופי, בכלל.
+[^103]: השוו את סוקראטס ל[גלאוקון](../פוליטאה#משל-הקו-המחולק) - שלא משחרר מסוקראטס בשום אופן - ודורש ממנו את האופי הפילוסופי שסוקראטס חושב שלא יוכל ללמד אותו. לתיאיטיטוס אין *הילוך חמישי* כזה - וזו כנראה הסיבה שבדיאלוג לא מופיעה תורת האידאות בכלל; לתיאיטיטוס אין *ארוס* פילוסופי, בכלל.
 [^104]: *Dikanikos*
 [^105]: *via dolorosa* - דרך הייסורים הזו.
 [^106]: *Doxa Alethe Meta Logos*
-[^107]: זהו אותו נושא השיח שעלה ב[מנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון) בדרך ללריסה.
+[^107]: זהו אותו נושא השיח שעלה ב[מנון](../מנון) בדרך ללריסה.
 [^108]: *Stoicheia* - יסודות, אותיות
 [^109]: אילו מן יסודות אלו? זה מאוד עמום; Burnyeat חושב שמדובר בכל דבר שאנחנו מבקשים לדעת על ידי פירוק: יסודות פיזיים, רעיונות, שפה.
 [^110]: *Onomaton symplokei* - מארג של הרכיבים.
 [^111]: *Aisthetis*
 [^112]: סדין בפולנית, אני חושב.
 [^113]: *הקודם* (פולנית). כתבתי את זה רק כי זה הצחיק אותי.
-[^114]: זוהי שאלת הסיבתיות המכנית שסוקראטס מתמודד איתה ב[פיידון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#המסע-הסוקראטי-אחר-הסיבה) - איך יכול להיות שכל אחד בנפרד הוא אחד, אבל יחד הם שניים? (כל אחד בנפרד הוא אי זוגי, אבל יחד הם זוגיים, וכו').
+[^114]: זוהי שאלת הסיבתיות המכנית שסוקראטס מתמודד איתה ב[פיידון](../פיידון#המסע-הסוקראטי-אחר-הסיבה) - איך יכול להיות שכל אחד בנפרד הוא אחד, אבל יחד הם שניים? (כל אחד בנפרד הוא אי זוגי, אבל יחד הם זוגיים, וכו').
 [^115]: *אני אוהב את הבעיות המטאפיזיות האלה*, אומר אנדי, *כי הן הורסות לכם את סוף השבוע*.
 [^116]: ה*תיאיטיטוס* הוא הראשון משלושת הדיאלוגים האחרונים של סוקראטס - *תיאיטיטוס*, *סופיסט*, ו*מדינאי*.
 [^117]: *Kyklos*
-[^118]: [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח)!!! (אנדי מאשר)
+[^118]: [הגל](../../../חדשה/הגל/רוח)!!! (אנדי מאשר)
 [^119]: *Diaphora*
-[^120]: זוהי נקודת הפתיחה של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) ב[ביקורת התבונה הטהורה](ביקורת_מבוא.md), וכאמור - של [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) ב[פנמנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח).
+[^120]: זוהי נקודת הפתיחה של [קאנט](../../../חדשה/קאנט) ב[ביקורת התבונה הטהורה](ביקורת_מבוא.md), וכאמור - של [הגל](../../../חדשה/הגל) ב[פנמנולוגיה של הרוח](../../../חדשה/הגל/רוח).