vault backup: 2025-01-31 12:05:22
This commit is contained in:
@@ -229,6 +229,45 @@ tags:
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
### אמביוולנציה והתפתחות
|
||||
|
||||
העמדה הדיכאונית מאופיינת בהשגת היכולת לחוות **סותרנות** (אמביוולנציה) - ההבנה שהאדם השנוא הוא גם האדם האהוב. האהבה אינה נמחקת כשמופיעה שנאה, אלא ממשיכה להתקיים לצידה. אין אפשרות למחוק או להשיב לאחור את ההיסטוריה של היחסים, מה שמוביל לעצבות. זהו גם ויתור על אומניפוטנציה - הכרה בתלות שלנו באחר.
|
||||
|
||||
### צורות שונות של קנאה
|
||||
|
||||
קליין מבחינה בין שלוש צורות של קנאה, שכל אחת מהן מייצגת רמה שונה של התפתחות נפשית.
|
||||
|
||||
- **צרות עין**
|
||||
|
||||
הצורה הפרימיטיבית ביותר - שנאת האובייקט על *חווית* החזקתו במשהו שלעצמי אין. צרות עין מובילה לחמדנות, ולרצון פעיל לגזול מהאובייקט ולהרוס לו. צרות העין מתעוררת דווקא בתגובה לסיפוק ועונג, ולא לתסכול; היא מקושרת לדחף תוקפני מולד או לתסכול חריף, ומובילה לריקון האובייקט והעצמי.
|
||||
|
||||
- **חמדנות**
|
||||
|
||||
היא הרצון לרכוש בעלות מוחלטת על האובייקט, כאשר הקלקול הוא תוצר לוואי של הרצון להשתלט.
|
||||
|
||||
- **קנאה**
|
||||
|
||||
בצורתה המפותחת יותר, קנאה מערבת מבנה משולש - אני, אחר-אהוב ואחר-שנוא. היא מייצגת יחסי אובייקט שלמים ומורכבים, ומאפשרת סותרנות (אמביוולנציה) - שמחה עבור האחר לצד קנאה בו.
|
||||
|
||||
## תנועה בין העמדות
|
||||
|
||||
> ברצוני להעיר בקצרה על הנטייה בקרב הוגים אנליטיים, כולל קליין עצמה, להפריז בערכו של האופן הדיכאוני ולהפחית בערכו של האופן הפרנואידי-סכיזואידי....\[תיאור כזה] חסרה בו הערכה לאופי **הדיאלקטי** היסודי של היחסים בניהם. האופן הפרנואידי-סכיזואידי והאופן הדיכאוני משמשים במהותם כהקשרים השוללים ומשמרים זה את זה. האופן הדיכאוני יש בו אינטגרציה, פתרון והכלה, ואם אינו נתקל בהתנגדות הוא מוביל לוודאות, לניוון, לסגירות, ליהירות ולתחושת מוות. האופן הפרנואידי-סכיזואידי מאפשר פיצול חיוני בין החיבורים ופתיחת הסגירויות של האופן הדיכאוני, ובכך מכונן מחדש את האפשרות של חיבורים טריים ומחשבות רעננות
|
||||
>
|
||||
> > תומס אוגדן
|
||||
|
||||
[תומס אוגדן](../התייחסותית#אוגדן) הדגיש שבריאות נפשית אינה התקדמות חד-כיוונית לעמדה הדיכאונית, אלא היכולת לנוע בין שתי העמדות. העמדה הדיכאונית לבדה עלולה להוביל לסגירות וניוון, בעוד העמדה הסכיזו-פרנואידית מאפשרת פיצול חיוני ופתיחות לחדש. למשל, התאהבות דורשת יכולת לפיצול זמני - לראות את האהוב כמושלם, לפחות לזמן מה.
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
## תרומה לפסיכואנליזה
|
||||
|
||||
התיאוריה של קליין הרחיבה משמעותית את גבולות הטיפול הפסיכואנליטי. בניגוד לפרויד שראה באנליזה טיפול המתאים רק למי שיש לו *אגו צופה* - אנשים נוירוטים שלוקים בעימות בין הסופר-אגו לאיד שהאגו אינו משתלט עליו - קליין פתחה את האפשרות לטיפול בילדים ובהפרעות קשות.
|
||||
|
||||
האנליזה הקלייניאנית שמה דגש על משמעות סמלית של משחק ואסוציאציות, זיהוי חרדות דרך [הזדהות השלכתית](#הזדהות-השלכתית), ומיקום ה[העברה](../פסיכואנליטית#העברה) במרכז הטיפול. בניגוד ל[גישתה של אנה פרויד](../האגו#אנה-פרויד) שהתמקדה בבניית מבנים נפשיים, הגישה הקלייניאנית מדגישה פרשנות עמוקה של חרדות תוך עקיפת הגנות.
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
[^1]: הכוונה היא **לא** ל**פנטזיה** (*fantasy*) - לא לחלום בהקיץ על איזה רצון.
|
||||
[^2]: קליין היא מהחלוצות של [טיפול במשחק](/פסיכולוגיה/התפתחותית/משחק).
|
||||
[^3]: לא *Demon*, אלא ציץ (סליחה).
|
||||
|
||||
Reference in New Issue
Block a user