From ada2d043def99fded04b243127460212bdacecb2 Mon Sep 17 00:00:00 2001 From: matanhorovitz Date: Tue, 2 Jul 2024 15:40:24 +0300 Subject: [PATCH] =?UTF-8?q?docs:=20update=20=D7=A4=D7=99=D7=9C=D7=95=D7=A1?= =?UTF-8?q?=D7=95=D7=A4=D7=99=D7=94/=D7=99=D7=95=D7=95=D7=A0=D7=99=D7=AA/?= =?UTF-8?q?=D7=90=D7=A4=D7=9C=D7=98=D7=95=D7=9F/=D7=AA=D7=99=D7=90=D7=99?= =?UTF-8?q?=D7=98=D7=99=D7=98=D7=95=D7=A1?= MIME-Version: 1.0 Content-Type: text/plain; charset=UTF-8 Content-Transfer-Encoding: 8bit --- פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md | 60 +++++++++++++++++++++++++++- 1 file changed, 58 insertions(+), 2 deletions(-) diff --git a/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md b/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md index 7a085bb4..9ad713bd 100644 --- a/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md +++ b/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md @@ -2,7 +2,7 @@ title: תיאיטיטוס description: published: true -date: 2024-06-27T14:21:17.682Z +date: 2024-07-02T12:40:21.886Z tags: פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סמסטר ב, שנה ב, תיאיטיטוס editor: markdown dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z @@ -578,10 +578,15 @@ appears, knowledge is nothing else than perception זו כבר התקדמות: תיאיטיטוס מכיר בידיעה מעבר לחישה, וכסוג של שיפוט - ההגדרה מקפלת בתוכה ידיעה עצמית מסוימת. הנפש צריכה להיות משהו אחד, מודע לעצמו, כדי שתהיה ידיעה. אנחנו *חווים דעה* (doxa) על פי מה שנראה לנו (dokein). ההגדרה הזו אינטואיטיבית יותר: אנחנו חושבים על משהו בעולם, ואם הוא גם אמיתי - אנחנו יודעים. + +אבל מהי ה*אמת* בסברה האמיתית? [תומס אקווינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אקווינוס) מגדיר אותה כ*Adequatio intellectus et rei* - דעה מספיקה ואמיתית, מפגש של השכל והעולם. עד כה, דיברנו על הידיעה כסוג של זיהוי, וגם ההגדרה הזו היא סוג של זיהוי: זיהוי תואם של מצב העולם. + + ## בחינת ההגדרה השלישית הפעם, סוקראטס - באופן מוזר - לא ייבחן את ההגדרה עצמה, אלא את ההשלכה שלה: הוא ינסה באמצעותה להסביר מה זה *שיפוט שקר* (187D). רק אם נוכל להסביר באמצעותה איך אפשר *לפספס* משהו, נדע להגיד איך *קולעים* למשהו. ידיעה נדמית כמו *שיפוט אמת מוצדק*[^92] + התקדמנו במובן מסוים, אבל במובן אחר אנחנו תקועים: תיאיטיטוס *עדיין* מבקש הגדרה ודאית, חד משמעית וחותכת. כדי לבדוק את ההגדרה, סוקראטס יטיח בה כמה דיכוטומיות. @@ -621,6 +626,56 @@ appears, knowledge is nothing else than perception (190) חשיבה, מסביר סוקראטס, היא שיח - הנפש בוחנת דברים מול עצמה, ובשלב מסוים, הוא פוסק - הנפש אומרת, *זה* (doxa). המורכבות הזו - בין השיח לזיהוי - היא הידיעה, אבל לא בדיוק ברור *איך*. סוקראטס ישאיר את זה על השולחן - לא יפרש את זה עד הסוף עם תיאיטיטוס. +(190B) אם טעות היא פשוט טעות בזיהוי, שואל סוקראטס - איך אי פעם טעינו? איך הסתכלנו פעם על א' ופעם על ב' - וטעינו? + +ב187, תיאיטיטוס וסוקראטס מסכימים שאפשר או לדעת או לא לדעת. אולם ב191, סוקראטס מבקש לחזור בו מההסכמה הזו - כדי לעמוד על המצב של ה*לא הווה* מושאים נוכחים בנפש ונפקדים במציאות. סוקראטס מנסה לסביר מושאים שנוכחים בזיכרון שלנו, אבל שאיננו יכולים להשיג, בשני משלים - [משל גוש השעווה](#משל-גוש-השעווה) ו[משל שובך היונים](#משל-שובך-היונים) + +## משל גוש השעווה + +(191D) סוקראטס מתאר בנפש גושי שעווה - אצל חלקנו היא נקייה יותר ובאחרים עכורה יותר, בחלקנו קשה יותר ובחלקנו רכה יותר. גוש גדול הוא עם קיבולת גדולה יותר - יותר זיכרון - ולהיפך. גוש שעווה נקי מקביל לזיכרון מדויק, וגוש שעווה עכור יותר הוא כזה שהרשמים שקלטנו לזיכרון מוטים. גוש שעווה נזיל מדי מרמז על זיכרון חלש - דברים נמסים ממנו הלאה; גוש שעווה קשה מדי מרמז על זיכרון חלש גם כן - קשה לטבוע בו דברים מלכתחילה. + +| שעווה | זיכרון | +| רכה | חלש - קשה להיזכר | +| קשה | חלש - קשה לזכור | +| נקייה | אמין | +| מלוכלכת | לא אמין, מוטה | +| גדולה | זיכרון גדול | +| קטנה | זיכרון קטן | + + +סוקראטס מתאר את הזיכרון כמתנה מהמוזות, שבו בכוחנו לטבוע דברים, וגם *צלמים*[^93] שאנו יצרנו. + +המשל מסביר לנו איך אנחנו זוכרים את הרשמים עצמם, אך לא את המקור שלהם - ולא את הקליטה שלהם: רק הייצוגים. + +> Stanley Rosen, המורה של אנדי, מתאר את משל השעווה כמקביל ביחס בין [זיכרון והיזכרות במנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#למידה-כהיזכרות). הזיכרון הוא החותם של האידאה, והעלאת הזיכרון היא העלתו למודעות עכשיו. למעשה, משל השעווה הוא גרסא מחולנת למיתוס ההיזכרות - שם כתוב שהנפש למדה בעבר את כל הצורות, ועתה היא רק נזכרת בהם. אלא שכן אין לנו שום הסבר מניין יש לנפש את הזכרונות האלה. +{.is-info} + +סוקראטס מונה *שבעה-עשר* אפשרויות שונות לסברה מוטעית תחת המשל הזה[^94], אבל רק בשלושה מהם סברת שקר היא אפשרית (192) + +- משהו ידוע, אבל לא מוחש כרגע, לעומת משהו ידוע וכן מוחש כרגע + +אנחנו יודעים מי זה סוקראטס, אבל הוא לא עומד מולנו כרגע; אנחנו יודעים מי זה תיאיטיטוס, והוא כן עומד מולנו כרגע; אנחנו חושבים שתיאיטיטוס הוא סוקראטס. + +- משהו ידוע ולא מוחש, לעומת משהו מוחש אבל לא ידוע + +אנחנו יודעים מי זה סוקראטס, אבל הוא לא עומד מולנו כרגע; אנחנו רואים עוד איזה בחור, אבל לא יודעים מי הוא; אנחנו אומרים שהוא סוקראטס + +- אנחנו יודעים ורואים את שניהם ומחליפים ביניהם + +אנחנו רואים את סוקראטס וגם את תיאיטיטוס, אבל אומרים שתיאיטיטוס הוא סוקראטס וסוקראטס הוא תיאיטיטוס + + +בכל המקרים, נדרשת השוואה באמצעות החושים. בכל שלושת המקרים, הטעות היא בתפר בין הזיהוי לחיתום בזיכרון; סוקראטס **מעולם לא מעלה את האפשרות שהתפיסה החושית מוטעית**. למה לא? + +## בעיות במשל השעווה + +## למה מושלם בכלל? + +## משל שובך היונים + +### מה זה מסביר? + +### נסיון לתיקון [^17]: במובן זה, הדיאלוג הוא אנדרטה של אפלטון לתלמיד שלו, שמת לפניו. [^18]: תיאודורוס מקפיד "להוריד" את תיאיטיטוס כדי שלא ייחשבו שהוא נמשך עליו, ולכן מכתיר אותו *מכוער נעל* כמו סוקראטס. בהתחשב בזה ש[אלקיביאדס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) נמשך לסוקראטס בסופו של דבר, זה די אירוני. @@ -697,4 +752,5 @@ appears, knowledge is nothing else than perception [^89]: בכל פעם שאפלטון אומר את זה, זה אף פעם לא קורה. [^90]: *Psuede doxa* [^91]: ב[מנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#מהי-ידיעה) מדברים על זה. -[^92]: אבל, [גטייר הרס לנו גם את זה](https://plato.stanford.edu/entries/knowledge-analysis/#GettProb). \ No newline at end of file +[^92]: אבל, [גטייר הרס לנו גם את זה](https://plato.stanford.edu/entries/knowledge-analysis/#GettProb). +[^93]: *Eidolon* - מקור המילה *Idol* \ No newline at end of file