vault backup: 2024-11-20 15:49:43

פסיכולוגיה/אישיות/.~lock.תרגול_2.pptx#

@@ -0,0 +1 @@
+,shmick,Tieke,20.11.2024 15:18,file:///home/shmick/.config/libreoffice/4;

פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md

@@ -284,8 +284,83 @@ title: התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד
 
 אם החזרה היא שחזור בפועל (התנהגות) של הזיכרון, אז העיבוד הוא הספיגה ההדרגתית של הפירוש, של התובנה -  תהליך של הפנמה והתוודעות אשר מוביל לשינוי.
 
+## אבל ומלנכוליה
+
+!!! info ""
+	[מצגת](/פסיכולוגיה/אישיות/תרגול_2.pdf), [מאמר](/פסיכולוגיה/אישיות/Mourning and melancholia.pdf)
+
+
+**אבל** ו**מלנכוליה** הן שתיהן תופעות של אבדן אובייקט ותחושה שלילית שנובעת בעקבות האבדן. 
+
+**אובייקט** יכול להיות כל סוג של מושא מחשבתי - אדם, עבודה, יכולת, מצב וכדומה.
+
+### דמיון ושוני
+
+**אבל** הוא תהליך טבעי ומודע - האדם יודע מה איבד, בין אם האובייקט ובין אם הקשר שלו לאובייקט. לעומת זאת, **מלנכוליה** היא, לפי פרויד, תהליך פתולוגי ולא מודע.
+
+> ...באבל מדובר בעולם הנעשה דל וריק ואילו במלנכוליה מדובר באני עצמו הנעשה כזה...
+
+
+> ...החולה יודע על האובדן שגרם למלנכוליה ביודעו מי אבד לו, אך לא מה אבד לו ביחס אליו...
+
+
+במלנכוליה קיימת פגיעה בתחושת העצמי והתרוששות עזה של האגו.
+
+> האבל מפגין מאפיינים זהים למלנכוליה, למעט אחד: באבל חסרה הפגיעה בדימוי העצמי
+
+באובדן של אדם, למשל, אנחנו יודעים  *מי* אבד, אבל אנחנו לא תמיד מודעים עד הסוף ל*מה* אבד יחד איתו - מערכת היחסים שלנו, החלומות שלנו לעתיד...
+
+כאמור, המלנכוליה כוללת פגיעה בעצמי - תחושה שפרויד סבור שלא כרוכה באבל - ועמימות גדולה; מלנכוליה כרוכה לעיתים בדו-ערכיות כלפי האובייקט שאבד. אותה העמימות היא זו שפוגעת בזמינות לתודעה.
+
+### עבודת האבל
+
+אבל כרוך בבוחן מציאות תקין וחשוב. הוא כרוך בעימות בין האגו (המודע) והאיד (הלא מודע) בנוגע למשיכת הליבידו מהאובייקט: האיד הילדי מסרב להכיר באובדן האובייקט, בעוד שהאגו כופה את כורח המציאות על האיד. 
+
+תהליך הוויתור על האובייקט הוא ממושך והדרגתי, ומאפשר לאובייקט שאבד במציאות להמשיך להתקיים בינתיים בנפש.
+
+לבסוף, המתאבל מפנים כי האובייקט האהוב אינו קיים עוד, ומגשמת התנתקות הליבידו, ואנחנו יכולים להשקיע את האנרגיות באובייקט חדש[^5].
+
+
+### מלנכוליה
+
+בניגוד לאבל, האובדן חסום לתודעה - היחס לאובייקט שאבד מעורר הרבה חרדה, שגוררת הדחקה.
+
+בעבודת המלנכוליה יש סתירה: אובדן האובייקט לצד הפגיעה באגו. איך זה ייתכן שמישהו אבד בחוץ והתחושות הקשות מופנות פנימה?
+
+> בהתאם לאנלוגיה עם האבל, חייבים היינו להסיק שהמלנכולי סבל מאובדן הקשור באובייקט שלו, אך מתוך היגדיו עולה ונגלה אבדן הקשור באני שלו
+
+בניגוד לאבל, מלנכוליה כרוכה בהתדלדלות של העולם החיצוני ושל האגו. המטופל חש חסר ערך, לא ראוי לאהבה ומגונה מוסרית.
+
+> אם נטה אוזן להאשמותיו העצמיות המגונות של המלנכולי, אזי יהיה קשה לנו לדחות את הרושם, שהאשמותיו העצמיות הכבדות ביותר תואמות לרוב במידה מזערית לאישיותו, אך לאחר שינויים זעירים ניתן יהיה להלבישן על אדם אחר שהחולה אוהב, אהב או אמור לאהוב
+
+ההאשמות העצמיות במלנכוליה לא קשורות באישיות המטופל - אלא בטיב מערכת היחסים עם האובייקט האהוב. 
+
+פרויד מציע שהיו לנו תוכחות עצמיות ביחס לאובייקט, שהוסרו מאיתנו עם האבדן וכעת מופנות כלפי האגו.
+
+> **צילו של האובייקט נופל על האני**
+
+הרשות הביקורתית באגו ***תוקפת*** את החלק המזוהה עם האובייקט, בתהליך פיצול פתולוגי.
+
+#### הזדהות נרקיסיסטית ונרקיסיזם שני
+העמימות במלנכוליה נובעת מעירוב של אהבה - הזדהות נרקיסיסטית - ושנאה - סדיסטית.
+
+פרויד מתאר **נרקיסיזם ראשוני** - תהליך נורמלי - שכרוך בהפניה מלאה של האנרגיה לעבר העצמי, כמו תינוק שחושב שרק הוא קיים. 
+
+בשלב הבא מופיע **נרקיסיזם שניוני** -  הכרה באובייקטים חיצוניים שקשורים בעצמי. כלומר, בנרקיסיזם ראשוני, אם התינוק רעב מופיע חלב; בנרקיסיזם שניוני הוא מבין שיש אמא, והיא מביאה חלב.
+
+אנחנו גדלים כמובן מעבר לנרקיסיזם, אבל חתיכה ממנו תמיד נמצאת שם - לכן אנחנו מחפשים, למשל, קצת מעצמנו באנשים שאנחנו מקיימים איתם קשרים חברתיים.
+
+לעומת כל אלו, **נרקיסיזם משני** היא תהליך פתולוגי, שבו אנחנו מפנים את האנרגיה כלפי פנים בעקבות האבדן - אובדן החלק שאנחנו מזדהים עמו. ההזדהות הנרקיסיסטית היא הרכיב שמבחין בין אבל למלנכוליה.
+
+#### סדיזם
+
+מלנכוליה מציפה גם **סדיזם**[^6] - עינוי עצמי כדי לספק שנאה שבמקור הופנתה לאובייקט, כעינוי בעקיפין של האובייקט עצמו. 
+
+
 
 [^1]: מעבר לפסיכולוגים, גם רופאי שיניים עשו היפנוזה בשלב מסוים, כדי לרכך את הכאב. צריך רישיון של משרד הבריאות. היום השימוש בהיפנוזה לא נפוץ, אבל קיים.
 [^2]: הכוונה היא לאו דווקא למיניות ישירה, אלא לכל מפגש מוקדם מדי עם מיניות - כמו להיכנס לחדר ולמצוא את ההורים שוכבים.
 [^3]: מכאן מגיע הביטוי *אישיות אנאלית* לאנשים חולי-סדר.
-[^4]: חשוב לזכור שהחשיבה של פרויד מאוד הטרונורמטיבית - היום העניינים סבוכים יותר.
+[^4]: חשוב לזכור שהחשיבה של פרויד מאוד הטרונורמטיבית - היום העניינים סבוכים יותר.
+[^5]: ליטל ממחישה את הנקודה באמצעות תהליך האבל ביהדות - העלייה לקבר אחרי שבעה ימים, הישיבה למשך חודש - תהליך הדרגתי וברור.
+[^6]: סדיזם ולא מזוכיזם, כי הכוונה מאחורי השנאה היא לעבר אובייקט חיצוני, ולא לעבר העצמי - אני מנסה לפגוע באובייקט אחר ופוגע בעצמי, ולא פוגע בעצמי מלכתחילה.