shmick/study
1
0
Fork 0
Code Issues Pull Requests Packages Projects Releases Wiki Activity

docs: update פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח

Browse Source
This commit is contained in:
matanhorovitz
2024-06-18 17:47:20 +03:00
committed by shmick
parent cd34eeef97
commit ae506edf8f
1 changed files with 50 additions and 18 deletions
Download Patch File Download Diff File Expand all files Collapse all files

68
פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md
View File

@@ -2,7 +2,7 @@
title: הפנמנולוגיה של הרוח
description:
published: true
date: 2024-06-18T14:28:12.223Z
date: 2024-06-18T14:47:18.318Z
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, הגל
editor: markdown
dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
@@ -384,23 +384,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
כל ידע מופיע מגיע כבר עם קנה מידה משלו - הוא מבין את עצמו בצורה מסוימת, ולא דורש את קנה המידה שלי. כהגליאנים, מטרתנו לתת לידע המופיע כמות שהוא לבחון את עצמו בקנה המידה שלו, לשפוט את עצמו.
חשיבה היא עסק של הסתכנות - *דעו לכם שככה וככה* - אני מתיימר לדעת את האמת, להגיד את האמת, ולעמוד ביומרה שלי. מכיוון שכל חשיבה היא מודעות עצמית, היא מלווה ביומרה לעמוד בנורמה הזו. בספרנו, אומר הגל, אנחנו רק נסתכל; רק נצפה - מה קורה? ונקווה לגלות, שצורת הידע המופיע - מעצם היותו יומרני - יתאמץ להוכיח את עצמו, ולפרוע את החוב שלו עצמו. אך למעשה, אומר הגל - הוא נכשל; הדמויות נכשלות ביומרה שלהן עצמן, שמביאה איתה סוג של הצטללות, התקדמות, תנועה. כל אחת מהדמויות שהגל מציג מהווה שלב מסוים, שמתוקף הכישלון שלו ממשיך להתקדם בכיוון מסוים - זו התופעה שמתממשת, התופעה, הידע המופיע. זו חתירה עוצמתית, שתצעיד אותנו בדרך.
## המודעות בוחנת את עצמה
> במה שהמודעות מכריזה עליו, בתוך עצמה, בתור הבעצמו או בתור האמיתי, אנו מוצאים את קנה המידה שהיא עצמה מציבה כדי למדוד בו את הידע שלה.
> 84-83§
המודעות מציגה לעצמה קנה מידה - נורמה שהיא מתיימרת לעמוד בה. אנחנו איננו נדרשים לקנה מידה; המודעות מכילה בתוכה אחד שכזה.
> לכן איננו נדרשים להביא עמנו קני מידה וליישם במהלך החקירה רעיונות ומחשבות משלנו.
**פנפנולוגיה** משמע לצפות ותו לא; יש כאן עדיין בחינה, אך לא מנקודת המבט שלי - אנו נותנים לתופעה לבחון את עצמה.
> הואיל והמודעות בוחנת את עצמה, גם מהיבט זה כל שנותר לנו הוא לצפות ותו לא. 85§
# ודאות חושית
זהו הפרק הראשון ב*פנמנולוגיה*. הדמות שעולה מיד היא דמותם של האמפרציסטים ([לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק)) - הרשמים המיוחדים שנחרטים על הרוח, *טאבולה ראסה*. הם ההתחלה של משהו, ללא מגע יד אדם.
@@ -437,6 +421,54 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
הגל לא אוהב את המונח **תורת הכרה**, משום שהוא נועל אותנו לסובייקט מסוים, ההכרה כדבר קבוע שיש להכיר. הוא מעדיף את הדינאמיקה של ה[פנמנולוגיה](#הפנמנולוגיה-כמתודה) - תפיסת המציאות כפי שהיא מציגה את עצמה.
## המודעות בוחנת את עצמה
> במה שהמודעות מכריזה עליו, בתוך עצמה, בתור הבעצמו או בתור האמיתי, אנו מוצאים את קנה המידה שהיא עצמה מציבה כדי למדוד בו את הידע שלה.
> 84-83§
המודעות מציגה לעצמה קנה מידה - נורמה שהיא מתיימרת לעמוד בה. אנחנו איננו נדרשים לקנה מידה; המודעות מכילה בתוכה אחד שכזה.
> לכן איננו נדרשים להביא עמנו קני מידה וליישם במהלך החקירה רעיונות ומחשבות משלנו.
**פנמנולוגיה** משמע לצפות ותו לא; יש כאן עדיין בחינה, אך לא מנקודת המבט שלי - אנו נותנים לתופעה לבחון את עצמה.
> הואיל והמודעות בוחנת את עצמה, גם מהיבט זה כל שנותר לנו הוא לצפות ותו לא. 85§
זו הדרמה בספר: הידע שהגל עומד להצעיד כאן לא עומד בעצמו - זהו סיפור של כל כישלון. הידע הוא לא משהו סטטי, אלא משהו בתנועה - [טלוס]() כזה לעמוד ביומרה שהוא מציב.
לכל אורך הספר, ניכרים חילופי גוונים בולטים מהסיבה הזו ממש - הגל משתדל לא להתערב.
## טבע מושא חקירתנו מתעלה על ההפרדה הזאת
> מאחר שאנו חוקרים כעת את האמת של הידע, נדמה שאנו חוקרים את מה שהידע הוא בעצמו. אולם בחקירה זו הידע הוא המושא שלנו, הוא עבורנו; והיותו של מה שיתקבל **בעצמו** יהא לפיכך היותו דווקא עבורנו; מה שאנו נטען כי הוא מהותו לא יהא האמת שלו, אלא רק הידע שלנו ממנו. המהות או קנה המידה יתגלעו בתוכנו, ומה שאמור להיות מושווה עמם ושעליו צריך להחליט באמצעות ההשוואה הזאת, לא בהכרח יהיה חייב להכיר בהם.
ניכר כאן שוב המתח בין האובייקט-לסובייקט; אנחנו מבקשים ידע אובייקטיבי, אבל בעצם הניסיון הוא נהפך למה-שהוא-עבורנו - לא למהות של הדבר עצמו.
> אולם טבע מושא חקירתנו מתעלה על ההפרדה הזאת, או על המראית הזאת של הפרדה והנחה מראש. המודעות מספקת את קנה המידה שלה לעצמה, כך שהחקירה תהא השוואה של המודעות עם עצמה; וזאת משום שההבדלה שנעשתה לפני רגע מתגלעת בתוך המודעות. בתוכה, המודעות היא משהו **עבור** אחר, או במילים אחרות, בעצמה יש לה כבר מניה וביה את המסוימות של מומנט הידע; בה-בעת, עבור המודעות, האחר הזה אינו רק **עבורה**, אלא גם מחוץ ליחס הזה או **בעצמו**, משמע: מומנט האמת.
בתוך ההפרדה הזו יש בלבול, *מראית*, דעה קדומה שיש לבוא איתה בדברים.
איך *אני* יכול לדעת מה זה ידע? איני יכול לתפוס אותו, אלא במלתעות שלי - אבל אם הוא במלתעות שלי, הרי שכבר הכתמתי אותו. אז האם הידע נשגב ממני, כמו שעולה מדברינו קודם?
אבל אם נקבל את זה, עולה שאני לא יודע מה אני מנסה לעשות - אני *מנסה* לדעת. אולי הניסיון שלי שגוי, או לא ניתן למימוש, אבל לא לדעת מה *אני* מנסה לעשות - זה אבסורד. אתה יכול להטיל ספק ביכולתך להשיג את מבוקשך - אבל לא במה שאתה מבקש ממש.
> אי ההתאמה בין האני לבין העצם זהו ההבדל שלהם, השלילי בכלל, ולמעשה הוא נשמתם או מה שמניע אותם
{.info}
יש מודעות; ידע מופיע שמתיימר לעמוד בנורמה. הוא בהכרח יודע מה הנורמה, וודאי שדבר עמידתו בנורמה - מוכיח לעצמו שהוא מממש את הנורמה. אבל, אומר הגל, יש אי-התאמה - בין האני לבין העצם, בין המודעות לבין עצמה. הדמויות שיופיעו והיומרות שלהן הן הפער הזה, שמניע אותנו, את הרוח.
> אם ההפרכה היא יסודית היא נלקחת מן העיקרון עצמו ומפותחת מתוכו ואינה מועלית מבחוץ, על ידי מבטחות וסתם הבזקי רעיונות שכנגד.
< *ההקדמה הראשונה, עמ' 94*
> במקום להיות עקרון ההנעה השרירותי… \[יש] להניח לתוכן שיניע את עצמו מתוך טבעו שלו ואז לעיין בתנועה זו.
> *שם, עמ' 160*