diff --git a/.obsidian/workspace.json b/.obsidian/workspace.json
index a159ceb6..779d767d 100644
--- a/.obsidian/workspace.json
+++ b/.obsidian/workspace.json
@@ -165,6 +165,7 @@
},
"active": "596b6044e8291300",
"lastOpenFiles": [
+ "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/109.pdf",
"פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה.md",
"פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md",
"פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/פאראקונסיסטנטית.md",
@@ -202,7 +203,6 @@
"פסיכולוגיה/תודעה/מצבים.md",
"().md",
"פסיכולוגיה/תודעה/index.md",
- "פסיכולוגיה/תודעה/העצמי.md",
"פילוסופיה/אתיקה/boredom.jpg",
"פילוסופיה/מטאפיזיקה/horse.jpg",
"פילוסופיה/מטאפיזיקה/snooker.jpg",
diff --git a/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md b/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md
index 5d21a64a..1c07de0a 100644
--- a/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md
+++ b/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md
@@ -1263,7 +1263,7 @@ would be rather more after my heart - I mean such an increase in the menace of R
ניטשה מבחין ביניהם על סמך יחסם **לסבל ולאכזריות**, **חוש ההיסטוריה** שלהם, והיחס שלהם ל**שוויון בין המינים**. אבל יותר מכל, ניטשה מבחין בין השניים על סמך *ה*מידה הטובה שמאפיינת את הפילוסופים הניטשאנים - ה**יושרה**[^73].
----
+### החוש ההיסטורי
ערכים, אמונות, דרכי חיים, הם יצורים היסטוריים: הם נוצרים בהקשרים היסטוריים ונעלמים עם דעיכתו - הם יצורים זמניים לחלוטין. עבור הדתות, ובמיוחד היהדות והאיסלאם, כתבי הקודש והערכים שלהם הם נצחיים - ולכן מחקר ביקורתי שלהם בעייתי מבחינה תיאולוגית. המחקר הזה הגיע רק עם הרנסנס באיטליה והחילון בגרמניה של המאה ה19. עד אז, ההיסטוריה של הטקסטים - מי קדם למי ואיך הוא חי - לא היה רלוונטי בכלל: זהו החוש ההיסטורי.
@@ -1282,6 +1282,56 @@ would be rather more after my heart - I mean such an increase in the menace of R
הדחף הדתי, הערכי, המוסרי, הוא *דחף לשטח* - להפוך את כולם לשווים. לכן ניטשה מזהיר מפני מי שאוהב מדי צדק - *מאחורי עיני השופט, מסתתר התליין*. העולם המודרני מניח את טובתו של הצדק, הוא השוויון. ניטשה טוען *ההיפך* - צדק מחייב *לא שוויון*, אלא סולם דירוג נוקשה - בין אנשים, ובין דברים, על פי הטבע; היכולת לדרג נכון היא הביטוי הגבוה ביותר של צדק, לדידו של ניטשה[^77]: צדק הוא לתת לכל דבר מה שמגיע לו[^78].
+ב222-225, ניטשה מנסה להפריד בין הפילוסופים למודרנה ממנה באו.
+
+> The hybrid European-all in all, a tolerably ugly plebeian - simply needs a costume: he requires history as a storage room for costumes. To be sure, he soon notices that Dot one fits him very well; so he keeps changing. Let anyone look at the nineteenth century with an eye for these quick preferences and changes of the style masquerade; also for the moments of despair over the fact- that "nothing is becoming!"
+>
+> > 223
+
+ניטשה מתאר כאן ניסיון נואש למלא ריק ערכי - ממות האל, ומעליית הדמוקרטיה. הניסיון הזה הוא **היסטוריציזם** - ההסתכלות לפיה הכל חולף, ואין נצחי[^79]. כל תרבות חיה מציבה לאדם מודל לחיקוי - ה*Phronimos*[^80] האריסטותלי, ה*Romanitas* הרומי[^81], הג'נטלמן הנוצרי, תלמיד החכמים היהודי - לפיו הוא שופט אם חייו צלחו או לא. כל אלו הן *זהויות עבות* - אני קולקטיבי, ומבחינתו נצחית: אנחנו קוראים אחורה את ההיסטוריה לפי המודל של היום.
+
+ובעולם המודרני, המחולן, הבורגני - האם יש אני קולקטיבי כזה? *כבר לא* - אנחנו לא יכולים להיות סמוראים יותר: העולם של הסמוראי אבד ולא ישוב. אנחנו מכירים את כל התלבושות הללו, איך איננו יכולים להתאים להן משום שאיננו יכולים להתייחס אליהן ברצינות התהומית הנדרשת. הזהות העבה שלנו אבדה, ונותרה זהות רדודה.
+
+מחד גיסא, אנחנו יותר רדודים - קרובים יותר לאדם האחרון, אומר 224. ומאידך גיסא, חוסר ההתאמה שלנו לתחפושת כזו או אחרת הופכת אותנו לפתוחים יותר. תרבות אצילית *ממש* (ניטשה מדגים עם צרפת) היא *סגורה* - ניסיתם פעם לטייל בצרפת ולדבר באנגלית? - וככזו מנועה מהאפשרויות שהניהיליזם מייצר.
+
+### סבל ואכזריות
+
+הרצון לבטל את הסבל כבר כאן, בעולם הזה, הוא תוצר של קריסת הנצרות: ב222, ניטשה מציג את *ההתנגדות לסבל* כדת היחידה שנותרה לאדם המחולן: הפאר האימפריאלי והלהט הדתי - *admiram glorium dei* - נעלמו. המדע שואף לתת לכולם רמת חיים ונוחות שתמנע מהם סבל - חשבו על הז'רגון האמריקני - *המלחמה בסמים, המלחמה בעוני, המלחמה בסרטן* - אפילו *המלחמה נגד המלחמה*.
+
+בסעיף 225, כותב ניטשה -
+
+> Whether it is hedonism or pessimism, utilitarianism or eudaemonism-all these ways of thinking that measure the value of things in accordance with *pleasure* and pain, which are mere epiphenomena and wholly secondary, are ways of thinking that stay in the foreground and naivetes on which everyone conscious of creative powers and an artistic conscience will look down not without derision, nor without pity. Pity with you-that, of course, is not pity in your sense: it is not pity with social "distress," with society and its sick and unfortunate members, with those addicted to vice and maimed from the start, though the ground around us is littered with them; it is even less pity with grumbling, sorely pressed, rebellious slave strata who long for dominion, calling it "freedom." *Our* pity is a higher and more farsighted pity: we see how man makes himself smaller, how *you* make him smaller-and there are moments when we behold *your* very pity with indescribable anxiety, when we resist this pity-when we find your seriousness more dangerous than any frivolity. You want, if possible-and there is no more insane "if possible" - *to abolish suffering*. And we? It really seems that we would rather have it higher and worse than ever. Well-being as you understand it-that is no goal, that seems to us an end, a state that soon makes man ridiculous and contemptible that makes his destruction *desirable*
+>
+> > 225
+
+הסבל שניטשה מתאר הוא לא סבל *חיצוני* - אלא **אכזריות עצמית**, בלעדיה אין יצירה - פוליטית, אומנותית, אנושית, לא כלום. יצירה היא התגברות על הטבע, התגברות על האדם, והתגברות כזו כרוכה - בהכרח - בסבל עצמי: יוצרים גדולים, אמנים גדולים, פילוסופים גדולים, כמהים לסבל הזה, לאכזריות העצמית. בלי הרצון הזה - שהולך ונעלם בעת המודרנית - ניפול לאדם האחרון.
+
+### יושרה
+
+> Honesty, supposing that this is our virtue from which we cannot get away, we free spirits-well, let us work on it with all our
+malice and love and not weary of "perfecting" ourselves in our virtue, the only one left us
+>
+> > 227
+
+היושר האינטלקטואלי שמייחס ניטשה לרוחות החופשיות הוא הנכונות לפקפק בעצמנו ובמערכות האמון שלו, גם במחיר של סבל: הוא אומר את האמת ביחס למה שיקר לו בהיעדר שיקול אחר. הוא אינו סנגור, אלא מחויב לאמת הכואבת גם בדבריו שלו.
+
+זו סגולה שניטשה מודה שירשנו מהנצרות, מחקירת הנפש (*האם באמת קיבלנו את ישו כמושיע?*), ובכל זאת מציב אותה כמאפיין המובהק של הפילוסוף של העתיד - ביטוי רוחני של הרצון לעוצמה (ס' 229). פילוסוף גדול יתקוף *קודם כל* את מה שיקר לו -
+
+> To have the courage of your convictions is common; the courage to attack your own convictions is rare and great
+
+למה האתונאים שנאו כל כך את סוקראטס? משום שהוא גרם להם לתקוף ולפקפק במערכת האמונית שלהם, כמו שהוא עשה לעצמו - ובכך כרוך סבל.
+
+בסעיף 230, אנדי מאמל"ק, ניטשה מציג שני דחפים, לכאורה מנוגדים - הדחף לדעת, והדחף לא לדעת. שני הדחפים האלו - [לצאת מהמערה, או להישאר בה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-המערה) - הם למעשה אחד ויחיד: הרצון לשלוט, הנובע מהרצון לעוצמה. הניגוד שמרים אפלטון, סבור ניטשה, מנסה להסתיר מאיתנו את האמת הנוראה הזו.
+
+> But we hermits and
+marmots have long persuaded ourselves in the full secrecy of a hermit's conscience that this worthy verbal pomp, too, belongs to the old mendacious pomp, junk, and gold dust of unconscious human vanity, and that under such flattering colors and make-up as well, the basic text of *homo natura* must again be recognized. To translate man back into nature; to become master over the many vain and overly enthusiastic interpretations and connotations that have so far been scrawled and painted over that eternal basic text of *homo natura*, to see to it that man henceforth stands before man as even today, hardened in the discipline of science. he stands before the rest of nature, with intrepid Oedipus eyes and sealed Odysseus ears, deaf to tho siren songs of old metaphysical bird catchers who have been piping at him all too long, "you are more, you are higher, you are of a different origin!" - that may be a strange and insane task, but it Is a *task* - who would deny that? Why did we choose this insane task? Or, putting it differently: "why have knowledge at all?"
+
+בדיוק - האדם לא מיוחד, וגם לו יש טבע; והטבע הזה לא שונה, או נשגב, או לא כלום.
+
+!!! info "[טקסט - המדע העליז, 109](./109.pdf)"
+
+אין עצם, אין סדר, אין מהות; היצירה כולה היא חסרת סדר, וכל דבר אחר ה
+
[^50]: ולכן כל כך מסוכן שקוראים אותו ילדים בני 17.
[^1]: ציטוטים כמו זה נופלים קורבן ל*quote mining*, אומר אנדי.
@@ -1355,9 +1405,12 @@ would be rather more after my heart - I mean such an increase in the menace of R
[^70]: שלא כמו ניטשה ואפלטון, יוצרי הערכים, שאנו חיים בצילם - *אתם ניהיליזם מהלך על שתי רגליים*, אומר אנדי.
[^71]: *נעה קירל היא התחלה של סוף* - א. גרמן
[^72]: *הפילוסוף הוא בן חורג של זמנו* (הגל).
-[^73]: *Reilichkeit* - יושרה אינטלקטואלית
+[^73]: *Redlichkeit* - יושרה אינטלקטואלית
[^74]: *איש הרצון הטוב* (קאופמן).
[^75]: ביהדות, חז"ל סגרו את הפתח הזה בכך שביטלו את הנבואה. אנדי ממליץ לקרוא - *תנורו של אחאי*.
[^76]: ר' קאנט - *תשובה לשאלה: מהי נאורות*.
[^77]: *זהב, כסף וארד*, כמו [השקר האצילי האפלטוני](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-המתכות)
-[^78]: דיברנו על זה ב[חיים הרפלקטיביים](/פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים)
\ No newline at end of file
+[^78]: דיברנו על זה ב[חיים הרפלקטיביים](/פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים#חוכמה).
+[^79]: *הדרך מעלה מטה אחת והיינו הך* ([היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים#היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס)).
+[^80]: Φρόνιμος - מה[אתיקה הניקומאכית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה): האיש החכם מעשית, האדם הרציני.
+[^81]: כמו [סינסינאטוס](https://en.wikipedia.org/wiki/Lucius_Quinctius_Cincinnatus) - איכר רומי שנהפך לקונסול ואסטרטג גדול, פרש מרצונו, חזר לעבודת האדמה, ואז נקרא שוב לכהן כדיקטטור להציל את רומא מהברברים מצפון.
\ No newline at end of file