docs: update פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: תיאיטיטוס
 description: 
 published: true
-date: 2024-07-09T13:49:52.137Z
+date: 2024-07-16T13:03:36.456Z
 tags: פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סמסטר ב, שנה ב, תיאיטיטוס
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
@@ -805,6 +805,75 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 לדבר הזה יש שם ביונית - *nous*.
 
+## הצלת ההגדרה
+
+לא עלה בידינו להתעורר עדיין מהחלום של סוקראטס. כפי שמתואר ב*מדינאי*[^116] -  
+
+>  It's probable that each of us knows everything, as in a dream. is then ignorant again of everything when, as it were, awake
+> *277d2-4*
+
+באחת האגרות שלו, אפלטון מקונן על דיון, רודן סירקוזה שבסיציליה אשר, לאחר שאלפטון נסע לשם והרצה בפניו (דיון העריץ את הפלטון), דיון התיימר להיות אפלטוניסט, למורת רוחו של אפלטון שאמר - *אם יש בכוחו של מישהו להיות אפלטוניסט - זה רק אני*; פילוסופיה אי אפשר להבין בלוגוס, או במילים.
+
+חשבו למשל על ההגדרה של עיגול[^117]. אפלטון מחלק אותה לחמישה היבטים:
+
+- שם
+
+- לוגוס
+
+- תמונה
+
+אף אחד מהשלושה האלו לא מספיק לכינון ידיעה - לא שמו, לא ההגדרה שלו בלוגוס, ולא התמונה שלו ברוחנו.
+
+- ידיעה
+
+ואפילו אחרי הידיעה, צלם העיגול אינו מספיק לעמוד על ההיבט האחרון - 
+
+- הדבר עצמו
+
+גם הידיעה הטובה ביותר תחטא מלהיות הדבר עצמו ממש - עיגול. רק החיכוך בין שלושת הרכיבים הראשונים - שם, לוגוס ותמונה - כשהם מופעלים בידי האדם עם הזיקה הפילוסופית - יביא לידיעה כלשהי, הרחוקה ביותר שאדם יכול לדעת; הלוגוס הוא כלי, שמתוך החיכוך נעלם - וממנו נולדת הידיעה; הלוגוס אינו חזק מספיק לשאת את - הוא רק האמצעי.
+
+אבל סוקראטס כמובן אינו מוותר, והוא ינסה להציל את הגדרת הלוגוס.
+
+
+נחזור להתחלה, אומר סוקראטס. האם ההנחה שלנו שלא ניתן להגיד דבר על היסודות, כמו ה*סיגמא* ב*סוקראטס*, נכונה? והאם ההגדרה שלנו, שהשלם אינו אלא סך חלקיו, נכונה? אם נשים סיגמא ואומגה (*סו*) לעומת אומגה וסיגמא (*וס*), האם זה אותו הדבר? ברור שלא; גם הסדר רלוונטי.
+
+עולה כעת זיק של תקווה. האם יעלה בכוחנו לפתור את הבעיה? האמת היא, שלא; שימו לב שתורת האידאות האפלטוניות לא עולה כאן בכלל. המילה אידאה מופיעה לא מעט - אבל לא תורת האידאות ממש. 
+
+איך יוצאים מהבוץ? Burnyeat אומר, בעמ' 200 בפרשנות שלו, ש*השלם חייב להיות נודע כשלם וגם כסך חלקיו - או כלל לא*[^118]. 
+
+את ה"שלמים" לא ניתן לראות כדברים סטטיים, אלא כדברים חיים - שמשתנים תוך כדי תפיסתם - עצם ההגות בהם מטווה אותם. 
+
+> נסו לחשוב הוויה. רק הוויה, אומר הגל ב*לוגיקה*. מה יש לכם שם? כלום. עכשיו נסו לחשוב רק את הלא-הווה - מה יש לכם שם? כלום. אז רגע, ההווה הוא הלא-הווה? הגל מראה לנו שמושגים, ברגע שחושבים עליהם, נהפכים להפכים שלהם העצמם.
+{.is-info}
+
+למעשה, הגל אומר, שהשלם נתפס לא כמוחלט או כחלקיו, אלא כעצם התנועה דרך הסתירה הזו - בשלם ובחלקיו. 
+
+אצל אפלטון אין דיאלקטיקה כזו עדיין - רק פער: הידיעה שלנו היא לשונית (*Dianoya*), והשכל שלנו מכיר רק באידאות (*nous*) - הלא מילוליות - ועל הפער הזה אי אפשר לגשר.
+
+
+### לוגוס כדיבור מפורש
+
+(206C) ומה בדיוק הלוגוס מוסיף להסבר שלנו? אפשרות ראשונה היא שהלוגוס הופך מחשבות למפורשות. ידיעה, אפוא, תהא ידיעה מפורשות שאמרנו למישהו אחר. ולמה זה לא עובד? 
+
+אם כל בנאדם מסוגל לדבר, הרי שכל אדם שמלרלר כל שטות עלול להיות יודע. אבל זה לא יכול להיות - 
+
+> Knowledge can't equal conceptuality - just like driving can't equal to having wheel
+> Davidson
+
+רכב יכול להיות עם כל החלקים האלה, ואפילו עם הנהג בפנים - אבל באוויר, ובמוסך; הגלגלים חסרי תועלת לנהיגה כל עוד הם **לא נוגעים בקרקע**. באופן דומה, המלל לא מספיק; הוא חייב להיות קשור לידיעה בסברת אמת (שעוד לא הבנו מה היא). 
+
+> אנדי נותן את הדוגמא של [הלן קלר](https://en.wikipedia.org/wiki/Helen_Keller), שלא יכלה לראות או לשמוע ולכן לא רכשה שפה. מה הפך אותה לניתנת-ללימוד? המורה שלה הצמידה את כפות הידיים שלה לגרונה, ודיברה - כדי שהלן תחוש את הרטט, ותבין מהו קול. ואכן, הלן הצליחה ללמוד לדבר, ובהמשך כתבה ספרים ונתנה הרצאות. והנה לכם מישהי שניתן ללמד - בלי לוגוס.
+
+> ראשית, עלינו לקבוע שם עצם מהו, ופועל מהו, ולאחר מכן מהי שלילה, מהו חיוב, מהם חיווי ומשפט. ובכן, קולות מדוברים (*Phone*) הם סמלים (*Symbola*) להתרחשויות בנפש, וסימנים בכתב הם סמל לקולות המדוברים. וכפי שהכתב זהה אצל כל בני האדם, כך גם הקולות המדוברים. אולם, אותם דברים שכל אלה מסמלים, ההתרחושויות בנפש - הן זהות אצל כולם, ואותם דברים שההתרחשויות האלו מדמות - גם הן זהות לכולם.
+> *אריסטו, על הפרשנות*
+
+השפה מצטיירת מהתיאור האריסטותלי כתיווך של ה*nous* - הלהט הפנימי שקיים בנפש, אותו הלהט שאפשר להלן קלר ללמוד בלי לוגוס. 
+
+### לוגוס כידיעת הסודות
+
+(207A) ואולי לוגוס הוא היכולת להסביר פונקציונלית את החלקים של משהו - אם נשאל *מהי עגלה*, נדע להגיד - צירים, אופנים, מושב ומוט. אבל רוב הזמן, לא נדע את כל הפרטים הקטנים - כמו קרשים צריך כדי להרכיב אחת. אז אולי צריך שני *לוגוי* - אחד כללי, ואחד מסוים - ויחד הם ידע. 
+
+### לוגוס כסימן ההיכר
 
 [^1]: ישנו גם תרגום קל יותר, של Myles Burnyeat, שלא נשתמש בו כי הוא קל יותר, ואת התרגום של ליבס, שקשה מהסיבות ה*לא נכונות*.
 [^2]: מעבר לאפלטון, תלמידים אחרים של סוקראטס כתבו דיאלוגים סוקראטיים - כמו קסנופון, פילוסוף ומצביא יווני חשוב - אבל רובם לא שרדו, בטח שלא בשלמותם.
@@ -921,3 +990,6 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 [^113]: *הקודם* (פולנית). כתבתי את זה רק כי זה הצחיק אותי.
 [^114]: זוהי שאלת הסיבתיות המכנית שסוקראטס מתמודד איתה ב[פיידון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#המסע-הסוקראטי-אחר-הסיבה) - איך יכול להיות שכל אחד בנפרד הוא אחד, אבל יחד הם שניים? (כל אחד בנפרד הוא אי זוגי, אבל יחד הם זוגיים, וכו').
 [^115]: *אני אוהב את הבעיות המטאפיזיות האלה*, אומר אנדי, *כי הן הורסות לכם את סוף השבוע*.
+[^116]: ה*תיאיטיטוס* הוא הראשון משלושת הדיאלוגים האחרונים של סוקראטס - *תיאיטיטוס*, *סופיסט*, ו*מדינאי*.
+[^117]: *Kyklos*
+[^118]: [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח)!!! (אנדי מאשר)