vault backup: 2024-11-19 11:18:03

.obsidian/workspace.json

@@ -20,21 +20,8 @@
               "icon": "lucide-file",
               "title": "ניקומאכית"
             }
-          },
-          {
-            "id": "cbbfb59a5d55cb9c",
-            "type": "leaf",
-            "state": {
-              "type": "release-notes",
-              "state": {
-                "currentVersion": "1.7.7"
-              },
-              "icon": "lucide-file",
-              "title": "Release Notes 1.7.7"
           }
-          }
+        ]
-        ],
-        "currentTab": 1
       }
     ],
     "direction": "vertical"
@@ -177,8 +164,11 @@
       "command-palette:Open command palette": false
     }
   },
-  "active": "cbbfb59a5d55cb9c",
+  "active": "f1867132072b3e78",
   "lastOpenFiles": [
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/vacation.jpg",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/Ackrill.pdf",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md",
     "פילוסופיה/חדשה/קאנט/טהורה.md",
     "פילוסופיה/חדשה/קאנט/2.pdf",
     "פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת.md",
@@ -195,7 +185,6 @@
     "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/index.md",
     "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/Ecce homo.pdf",
     "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md",
-    "פסיכולוגיה/אישיות/Crowne (2009).pdf",
     "פילוסופיה/מיומנויות/index.md",
     "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה.md",
     "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/פיזיקה.md",
@@ -214,8 +203,6 @@
     "פילוסופיה/חדשה/יום.md",
     "פילוסופיה/חדשה/דקארט.md",
     "פילוסופיה/חדשה/ברקלי.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/דקארט/index.md",
-    "פילוסופיה/יוונית/בדיקה.md",
     "פילוסופיה/יוונית/agrigento.jpg",
     "favicon-32x32.png"
   ]

פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md

@@ -236,6 +236,86 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 > Human life is not important enough for humans to spend their life on.
 > > Nagel
 
+
+ומהי התכלית של חיים אלה?
+
+> עדיפות תכליותיהן של הראשיות משל כל המשניות; שרק לשמן של הללו חותרים אנחנו גם אל אלה. ומבחינה זו אין הבדל אם תכלית תכלית העשייה היא הפעילות עצמה, או דבר אחר הנפרד ממנה, כבאותן האומנויות שנזכרו זה עתה 
+> 
+> > פרק א'
+> 
+> אם יש אפוא בתחום מעשינו תכלית-מה שבה רוצים אנו לשמה, ובשאר דברים למעה, ברור שאין זו אלא הטוב והטוב-מכול.
+> > פרק ב
+> 
+> והנה אשר לשמו של מבוקשנו זה, כמעט שרווחת הסכמה כללית בין רוב בני האדם; \[...] אין זה אלא האושר, ושום אדם אינו מבחים כלל בין חיי אושר לבין חיים טובים וצלחים
+> 
+> > פרק ד'
+> 
+> הטוב הוא פעילות שנשמת האדם תבצענה בסגולתה המיוחדת.
+> > פרק ז'
+> 
+> צדקתנו בראותנו את 'התכלית' בפעולות ובפעילויות מסוימות; כמעט הגדרנו את האושר כחיים טובים ופעולה צלחה. \[...] פעילות המבוצעת לפי 'סגולת הטוב' משתייכת לסגולה זו.
+> > פרק ח'
+> 
+> פעילותו של \[השכל], כשהיא מתנהלת לפי הסגולה המיוחדת לו, ניתן לומר עליה שהיא האושר המושלם. וכבר נאמר, שפעילות זו היא עיונית.
+>
+> > ספר י'
+
+
+בראש היררכיית התכליות אריסטו מציב את ה**אושר** - **ευδαιμονία** (אאודיימוניה), שהוא לא משהו *מחוץ לחיים* - אלא מצוינות בחיים עצמם. מצוינות זו היא מימוש באופן הטוב ביותר של מה שמאפיין אותנו יותר מכל כבני אדם - החשיבה והתבונה. 
+
+התבונה אמנם משחקת תפקיד גם בחיים המעשיים ומממשת אותנו גם שם, אבל הכוונה של אריסטו היא שחיי האושר הם שימוש **עיוני** בתבונה. זו תפנית שאריסטו מכניס בספר העשירי, ועלינו לברר כיצד היא מתיישבת עם שאר ה*אתיקה*.
+
+> לכבי כל תכונות האופי שהזכרנו, כמו בכל שאר העניינים, קיימת מטרה מסויימת שבעל הגיון המחשבה ישוונה לנגד עיניו ויגביר או ירפה את פעילותו בהתאם למטרה זו, וכן ישנו קנה מידה לאותם המצבים הממוצעים שלפי טענתנו הם מצויים בין יתיר והחסיר, באשר הם תואמים את שיקול ההגיון הנכון. ואמנם כשאנו מתבטאים כך, הרינו אומרים את האמת, אבל איננו מבהירים אותה די הצורך. שהרי גם בשאר העיסוקים שלגביהם קיים מדע עיוני, ניתן היה להתבטא כך ולומר, לפי האמת, שאין לעמול בהם ואין להרפות מהם לא יותר מדי ולא פחות מדי \[...] אלא לפי צו ההגיון הנכון. אולם מי שתהיה בידו עצה זו בלבד, לא יחכם מעבר לזה, והוא לא ידע, דרך משל, לאילו תרופות עליו להזדקק, אם ייאמרו לו: 'לכולן שחכמת הרפואה מצווה עליהן, ולפי שיטתו של בעל החכמה הזאת.' מכאן שגם לגבי תכונות הנפש אין להסתפק בדברי אמת, אלא צריך גם להגדיר מהו אותו שיקול נכון של הגיון, ואיזה הוא קנה המידה שלפיו יקבע את אשר יקבע.
+> > ספר ו', פרק 1'
+
+
+אריסטו קובע שלכל תכונה יש קנה מידה מעשי - מתי היא יותר מדי ומתי היא פחות מדי; אולם *מהי* המידה הנכונה, זה כבר דבר שצריך לגלות באמצעות התבונה - *תהיה נדיב* למשל זה לגמרי באוויר. 
+
+> לא בכל הסוגיות אפשרי הוא לחתור במידה שווה אל קיבעות מדויקות... בבואנו אפוא להרחיב את הדיבור על דברים שכך טיבם ועל סמך הנחות שכך טיבן, תנוח דעתנו אם אך נצליח להתוות את האמת בצורה מחוספסת וכללית, וכיוון שאנו מדברים על דברים כמות שהם בדרך כלל, ויוצאים מהנחות שבדרך כלל נכונות הן, עלינו להסתפק גם במסקנות שהתיינה עשויות כך. ברוח זו, אפוא, צריכה שתתקבל כל קביעה שתיקבע להלן. דרכו של איש מחונך היא לדרוש את הדיוק בכל סוגיה וסוגיה רק באותה מידה אשר טבע הנושא מאפשר אותה. ברור כשם שאצל המתמטיקאי אין להסתפק בדברים המשברים את האוזן, כך אין לדרוש הוכחות חותכות מפי הנואם.
+> > עמ' 17
+
+
+אריסטו לא מסתפק בלהגיד לנו, *תהיו הגיוניים*; אולם, הוא גם לא מתיימר לתת לנו הוכחות בדיוק ובהכרח מתמטיים, כמו שהפילוסופים המודרניים של המוסר מבקשים לעשות. 
+
+אבל אם לוקחים את אמת המידה האריסטותלית בפיה - *האושר הוא חיי העיון* - אנחנו מגיעים לכל מיני מצבים מוזרים. נגיד ואני יושב וקורא אריסטו ומישהו צועק *הצילו!* מחוץ לחלון; האם לעזור לו ישרת אותי בחיי האושר שלי? לא ברור - אולי כדאי לי סתם לשים אטמי אוזניים.
+
+
+> נחזור נא, אפוא, לטוב המבוקש וננסה לעמוד על טיבו... מכאן שאם ישנה תכלית לכל הדברים שאנו עושים אותם, תהיה זו הטוב שניתן להשיגו בפועל, **ואם יש כמה תכליות מעין אלו, תהיינה הן מיני הטוב שניתן להשיגם בפועל.**
+> > פרק ז'
+
+אותה תכלית **חייבת להיות ברת השגה**.
+
+> בלא ספק ישנן כמה וכמה תכליות, ובמקצתן - כגון אושר, חלילים, וכל הכלים למיניהם -- בוחרים אנחנו לשמן של תכליות אחרות, ברור שלא כולן יש בהן משום שלמות. ואילו הטוב מכל חזקה עליו שהוא דבר מושלם. אם יש, אפוא, רק תכלית אחת שיש בה משום שלמות, תהיה זו מבוקשנו, **ואם ישנן כמה**, יהא מבוקשנו **המושלמת ביותר שבהן**. והלא דבר ששואפים אליו בשל עצמו, ייקרא בפינו מושלם יותר מזה ששואפים אליו לשמו של דבר אחר, **ודבר שלעולם לא יבחר בו אדם לשמו של דבר אחר, הריהו מושלם יותר מואתם הדברים שבוחרים בהם הן בשל עצמם הן לשם זולתם; ובמלוא מובן המלה המושלם הוא אותו ענין שתמיד בוחרים בו בשל עצמו, ולעולם לא לשמו של משהו אחר.** לפיכך נראה ששלמות מעין זו מיועדת בראש וראשונה לאושר, שהרי **בו נבחר תמיד בשל עצמו, ולעולם לא לשמו של משהו אחר**. ואילו כבוד, הנאה, שכל וכל סגולה טובה -- באלה אמנם נבחר גם בשל עצמם... אך גם נבחר בהם למען האושר, שכן סבורים אנחנו שמכוחם נגיע לידי חיים מאושרים. מאידך גיסא, איש אינו בוחר באושר לשמם של הדברים הללו, או של כל דבר אחר.
+
+
+האושר אינו הדבר היחיד שבוחרים בו בשביל עצמו - כבוד, הנאה, שכל וכל סגולה טובה גם הם **אוטארקיים** (αὐτάρκεια)- מספיקים בעצמם; אולם הם כולם עדיין משרתים את התכלית המושלמת ביותר, היא *האושר* - משום שהם נעשים לשמו של האושר, והאושר אינו נעשה לשמו של שום דבר אחר.
+
+> וגם אם ניקח את תכונת האוטארקיה לנקודת מוצא, נגיע בלא ספק לאותה תוצאה; שהטוב המושלם חזקה עליו שיהא 'מספיק לעצמו'. \[...] ועכשיו נגדיר את האוטארקיה כאותו מצב שבלא תוספת מן החוץ גורם לכך שהחיים יהיו רצויים ולא יחסרו מאומה.
+>
+> תכונה זו אנו מייחסים לאושר, ויתר על כן סבורים אנחנו ש**בלא שיימנה אף הוא עם הדברים הטובים, הריהו רצוי יותר מכולם. שאילו נמנה אף הוא במניינם, ברור שבהתווסף אליו אך הפעוטה שבטובות, ייעשה בשל כך רצוי יותר משהיה תחילה;** שהרי בתוספת מעין זו יהא משום הטבת יתר של האושר, והטוב יותר הוא לעולם גם רצוי יותר. -- נמצא, אפוא, שהאושר הוא דבר-מה מושלם ומספיק לעצמו, והוא התכלית שכל מעשינו מכוונים אליה.
+
+חיי הנאה וחיי הפוליטיקה כוללים יותר מהנאה ומפוליטיקה - הם לא אוטארקיים; והעיון? האם אנחנו יכולים להגיד שהחיים האלו מספיקים לעצמם? אם נתייחס לחיים אלו כ*סגנון* חיים, אולי כן.
+
+האושר עומד בכל הקריטריונים שמציב אריסטו לתכלית העליונה - הוא לא משרת שום דבר, והוא אוטארקי. אבל איך מציבים אותו ביחס לשאר הטובים האחרים?
+
+!!! info "[מאמר - אקריל על אאודיימוניה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/Ackrill.pdf)"
+
+ מבין את האושר לא כתכונה נפרדת, אלא כסך כל המרכיבים האלה: במשחק כדורגל, הבעיטה לא עומדת ביחס למשחק - היא חלק מהמשחק ממש, המימוש שלו; באופן דומה, אקריל מפרש את המשפט הזה כזה שסך כל החלקים האלו - הסגולה הטובה, חיי הפוליטיקה, וכו' - הוא האושר, ולכן הרכיבים טובים והאושר מספיק לעצמו - שכן הוא סכום הדברים כולם!
+
+!!! info ""
+	אני מחפש **חופשה מהנה** באתונה. דברים כמו לבקר באקרופוליס או באגורה לא ניצבים *ביחס* לחופשה מהנה - אני לא הולך אליהם *כי* חופשה מהנה - הם **חלק** מחופשה מהנה - חופשה שבה ביקרתי באקרופוליס ובאגורה היא מימוש של חופשה מהנה.
+	
+	![vacation](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/vacation.jpg)
+	<small>חופשה מהנה?</small>
+
+> אף אל פי כן נראה... שהוא \[האושר] זקוק גם לטובות החיצוניות; שמן הנמנע, או לא קל הוא, לעשות מעשים נאים כשאתה מחוסר אמצעים; שהרבה דברים עושים אנחנו על ידי ידידים, כסף וכוח מדיני המשמשים כלים בידינו. ויש מהטובות החיצוניות -- כגון יחוס משפחה, ילדים הגונים ויופי -- אשר היעדרן מקפח את האושר.
+
+
+אבל רגע! הרגע אמרנו שהאושר מחזיק בפני עצמו. ופתאום הוא תלוי בטובות חיצוניות? יכול להיות שהפירוש של אקריל מספיק; האושר הוא סך כל הדברים האלה, ועומד עליהם. אבל יש משהו מאוד מאכזב בפרשנות הזו - האושר הוא בסך הכל גיבוב של גורמים; למה לדבר בכלל על האושר ולא על הגורמים? חשוב לדעת שאפשר לגלם את האושר בהרבה דברים, אבל נדמה שאנחנו זקוקים למשהו יותר אורגני כדי לפרש את האושר.
+
+
+
+
 [^1]: מיל מדבר על האושר *הכולל*, של כל המעורבים בדבר, ולא רק על אושרו של הפרט.
 [^2]: [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) הוא זה שהפריד בצורה המלאה ביותר בין אתיקה למוסר.
 [^3]: קשר יווני קלאסי. ר' גם [פוליטאה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה).