From b67c6099ef3683a6f8a55341d16a157a04c1f617 Mon Sep 17 00:00:00 2001 From: matanhorovitz Date: Sun, 11 Feb 2024 17:11:41 +0200 Subject: [PATCH] =?UTF-8?q?docs:=20update=20=D7=A4=D7=99=D7=9C=D7=95=D7=A1?= =?UTF-8?q?=D7=95=D7=A4=D7=99=D7=94/=D7=9C=D7=A9=D7=95=D7=9F/=D7=A1=D7=98?= =?UTF-8?q?=D7=A8=D7=95=D7=A1=D7=95=D7=9F?= MIME-Version: 1.0 Content-Type: text/plain; charset=UTF-8 Content-Transfer-Encoding: 8bit --- פילוסופיה/לשון/סטרוסון.md | 4 ++-- 1 file changed, 2 insertions(+), 2 deletions(-) diff --git a/פילוסופיה/לשון/סטרוסון.md b/פילוסופיה/לשון/סטרוסון.md index 9418e743..1535421c 100644 --- a/פילוסופיה/לשון/סטרוסון.md +++ b/פילוסופיה/לשון/סטרוסון.md @@ -2,7 +2,7 @@ title: סטרוסון description: published: true -date: 2024-02-11T14:31:54.538Z +date: 2024-02-11T15:11:39.570Z tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה של הלשון, סטרוסון editor: markdown dateCreated: 2024-02-04T15:58:26.366Z @@ -24,7 +24,7 @@ dateCreated: 2024-02-04T15:58:26.366Z לדוגמא, נותן סטרוסון את הדוגמה - *אני, חם לי*. מהי משמעותו? להורות על עצמך, ולטעון לגביך טענה. אולם, אם כל אחד מאיתנו יגיד אותו, הוא יטען טענה שונה ממשנהו. כך ברורה ההפרדה בין הפסוק לבין משמעותו. רק כשאנחנו נשתמש בביטוי כדי להורות על מישהו\משהו, תהיה לו משמעות; *אני, חם לי* שאינו מורה על אף אחד חסר משמעות. - +ראסל סבור ששם פרטי לוגית הוא כזה שניתן לייחסו רק לאובייקט שעליו הוא מורה. אותו אובייקט משתנה בזמן ובהתאם למצב, ולכן כל שימוש בשם מצביע על אובייקט אחר. מצב זה, טוען סטרוסון, הוא אבסורד - אין זה סביר ששמות אינם תיאורים סינגולריים. סטרוסון טוען שניתוח קיצוני זה, המביא עמו את השימושים הכושלים, הוא תוצאה של ההיעדר ההבחנה בין פסוק לשוני למשמעותו. ההנחה הקרטזיאנית שבבסיס התפיסה הראסליאנית - שהשם הפרטי הלוגי מבטיח קיומו של האובייקט בעולם - הוא מוגזם, לפי סטרוסון, וגורר איתו מצבים שבהם לביטויים בשפה אין משמעות - כמו *המלך הנוכחי של צרפת הוא קירח*. [^1]: לא באמת - [זה בקטע אירוני](https://en.wikipedia.org/wiki/Charles_the_Bald#Baldness) \ No newline at end of file