shmick/study
1
0
Fork 0
Code Issues Pull Requests Packages Projects Releases Wiki Activity

docs: update פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח

Browse Source
This commit is contained in:
matanhorovitz
2024-07-16 19:37:15 +03:00
committed by shmick
parent 90d394e297
commit c0c2019d48
1 changed files with 17 additions and 2 deletions
Download Patch File Download Diff File Expand all files Collapse all files

19
פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md
View File

@@ -2,7 +2,7 @@
title: הפנמנולוגיה של הרוח
description:
published: true
date: 2024-07-16T16:23:01.403Z
date: 2024-07-16T16:37:13.283Z
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, הגל
editor: markdown
dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
@@ -211,6 +211,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
כשלעצמו, העובר הוא סובייקט - הוא אדם מסוים. אמנם, כדי לממש את עצמו ככזה - ממש להיות סובייקט, אדם, עליו *להפוך את עצמו למה שהוא כלשעצמו* - לעצב את עצמו מתוך הפער בין הסובייקט לאובייקט, לכונן את עצמו, להותיר את חותמו בעולם. רק אז הוא יתממש כסובייקט, ויהא תבונה מעוצבת.
# היישרת מבט אל השלילי
> הרוח היא עוצמה לא בתור חיובי המפנה עורף לשלילי אלא רק מתוך היישרת מבט אל השלילי. הוא שוכן בתוך השלילי והופך אותו להוויה. הוא מה שכונה בשם סובייקט, אשר בהעניקו לקביעה המסוימת מציאות בתוך היסוד שלו, הריהו שם-לעל[^11] את חוסר האמצעיות המופשט, את זה שהווה סתם, ובזה הסובייקט הוא העצם האמתי, ההוויה או אי-האמצעיות אשר המיצוע אינו חיצוני לה, אלא היא היא אותו מיצוע.
> *עמ' 113.*
@@ -922,11 +923,25 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
{.is-warning}
אולם בעלילה בפועל, אין כאן אותה הכרה הדדית: העבד לא זוכה להכרה מהאדון.
אולם בעלילה בפועל, אין כאן אותה הכרה הדדית: העבד לא זוכה להכרה מהאדון. את החוב הזה הגל יפרע בהמשך הספר.
> [פרשנות נוספת - קוז'ב (מרקסיסט) על ההכרה ההדדית](/פילוסופיה/חדשה/הגל/kojeve_on_the_dialectic_of_the_master_and_slave.pdf)
{.is-success}
נחזור ל[היישרת מבט אל השלילי](#היישרת-מבט-אל-השלילי), מההקדמה -
> הרוח היא עוצמה לא בתור חיובי המפנה עורף לשלילי אלא רק מתוך היישרת מבט אל השלילי. הוא שוכן בתוך השלילי והופך אותו להוויה. הוא מה שכונה בשם סובייקט, אשר בהעניקו לקביעה המסוימת מציאות בתוך היסוד שלו, הריהו שם-לעל[^11] את חוסר האמצעיות המופשט, את זה שהווה סתם, ובזה הסובייקט הוא העצם האמתי, ההוויה או אי-האמצעיות אשר המיצוע אינו חיצוני לה, אלא היא היא אותו מיצוע.
> *עמ' 113.*
הרוח לא רק חותר לשלילי - כמו העבד, הוא הופך אותו להוויה, לבית. ההכרה בכורחי המציאות, קבלתה לתוך היסוד שלי, משחררת אותי ממנה - מאפשרת אותי להפשיט אותה הלאה ממני. תחילה מצאתי את עצמי ככה וככה, ובהתגברות זהו - היישרת מבט אל השלילי - יצרתי משהו אחר, בצורתי - משהו חופשי. כעת אני שוב לובש צורה מסוימת - אבל הצורה הזו היא הצורה שלי, לא זו שנכפתה עליי.
> אני לא בחרתי להיולד ככה - כגבר, כיהודי, בישראל - אומר אליעזר. אבל מעצם ההכרה באילוצים האלה וההתגברות עליהם, אליעזר יכול לבחור - מתוך השלילי - מי הוא ומה הוא רוצה לעשות - וכעת הוא שוב דבר מסוים, מורה להגות הגל - אבל דבר מסוים שהוא בחר, בצלמו; זהו חלק מהעצמי שלו, וגם חלק מהמוחלט.
{.is-info}
סובייקט הוא מיצוע - הוא **תנועה**, לא משהו מתון - אך זה לא אומר שהוא **לא** (כמו שסארטר אומר). התנועה הזו - לעבר הבנה, לעבר יצירה, מתוך אותה ההפשטה - מפענחת את החופש; היא גוברת על מלכודות פילוסופיות, שהן גם מלכודות קיומיות, ולהיהפך למסוים מהשמה-לעל.
> פעילותו של הרצון אשר בה הוא שם לעל את הסתירה שבין הסובייקטיביות ובין האובייקטיביות ומתרגם את תכליותיו מן הקביעה הסובייקטיבית ולזו האובייקטיבית, ובה-בעת נשאר *אצל עצמו* באובייקטיביות \[הזאת], הפעילות הזאת היא *התפתחותו המהותית* של התוכן העצמותי.
> *פשה"מ, 28*
[^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות.