diff --git a/פילוסופיה/לשון/מבוא.md b/פילוסופיה/לשון/מבוא.md
index f5ba63f0..bd04de47 100644
--- a/פילוסופיה/לשון/מבוא.md
+++ b/פילוסופיה/לשון/מבוא.md
@@ -2,7 +2,7 @@
 title: מבוא לפילוסופיה של הלשון
 description: 
 published: true
-date: 2024-01-14T16:51:22.038Z
+date: 2024-01-21T16:06:10.915Z
 tags: 
 editor: markdown
 dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
@@ -199,7 +199,8 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 **המובן** הוא אופן ההצגה של האובייקט.
 
-**רווק** ו**לא נשוי** נושאים את אותו המובן, אך בעלי הוראה שונה. כך כל הביטויים הסינונימיים. שלא כמו *כוכב השחר* ו*כוכב הערב*, אף אחד מהביטויים האלו **לא מוסיף מידע נוסף**, ולא מוביל לערך קוגנטיבי שונה. לכן, הם אותו המובן.
+## עקרון ההמרה (אקסטנציונליות)
+**רווק** ו**לא נשוי** נושאים את אותו המובן, אך בעלי הוראה שונה. כך כל הביטויים הסינונימיים. שלא כמו *כוכב השחר* ו*כוכב הערב*, אף אחד מהביטויים האלו **לא מוסיף מידע נוסף**, ולא מוביל לערך קוגנטיבי שונה. לכן, הם באותו המובן.
 
 
 > ***ג'ינג'יסטותאלס* הוא טיפש**
@@ -232,4 +233,48 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 המובן הוא מה שיודע מי שמבין את הביטוי. המובן מספק ידיעה ממשית על האובייקט - כפי שראינו בדוגמת פסוקי הזהות.
 
 3. אונטולוגי
-אין הבדל בהוראה ללא הבדל במובן. המובן של ביטוי הוא אופן של קביעת ההוראה.
\ No newline at end of file
+אין הבדל בהוראה ללא הבדל במובן. המובן של ביטוי הוא אופן של קביעת ההוראה.
+
+### המתח הפנימי במובן
+עד כה, אמרנו שמובן הוא אופן ההינתנות של האובייקט. אולם, חשבו על המשפט הבא:
+
+> אודיסאוס ירד לאיתקה
+
+אודיסאוס אינו קיים; לפיכך, 'אודיאוס' לא מפנה לשום דבר - ולא יכול להיות לו ערך אמת - לכאורה אין לו משמעות; יש לו מובן, ללא הוראה. אבל, הוא בבירור אומר לנו משהו. איך עלינו להתייחס למשפט כזה? איך בכלל יש לו משמעות?
+
+הפתרון של פרגה הוא **גישה פרופוזיציונליות** (טענה פסוקית). חשבו על משפטים כמו
+
+> קרול מאמינה שכוכב הערב הוא כוכב הערב
+
+זו טאוטולוגיה ברורה מאליה.
+
+לפי עיקרון האקסטנציונליות, ביכולתנו להחליף את אחד המופעים של 'כוכב הערב' ב'כוכב השחר' - ההוראה נשמרת בין הביטויים, ולא שינינו את ערך האמת של הפסוק. האמנם?
+
+> קרול מאמינה שכוכב הערב הוא כוכב הבוקר
+
+בפסוק הזה, ערך האמת אינו בהכרח אמיתי - אולי קרול לא יודעת שכוכב הערב הוא כוכב השחר. 
+
+הקשרי אמונה מפרים לעיתים תכופות את עקרון האקסטנציונליות:
+
+> 1. אדיפוס רוצה לשאת את יוקסטה לאשה
+> 2. יוקסטה = אמו של אדיפוס
+> 3. לכן, אדיפוס רוצה לשאת את אמו לאישה
+> אבל הוא לא... (אופסי)
+
+אלא שבמקרה הזה, *יוקסטה* אינה יוקסטה כפי שאנו תופסים אותה ממש - אלא כפי ש*אדיפוס* תופס אותה. בהקשרים פסיכולוגיים, ההוראה אינה יוקסטה כלשהי בעולם, אלא יוקסטה האדיפיאנית; למעשה, בהקשרים פסיכולוגיים, המובן הוא גם ההוראה. ומשום שיוקסטה כפי שנתפסת אצל אדיפוס הוא מובן שונה מיוקסטה כפי שהיא בעולם, לא ניתן באמת להחליף את הביטויים, כפי שסברנו תחילה. 
+
+כך אנו שומרים על ערך האמת בהקשרים פסיכולוגיים - אנחנו מדברים לא על האובייקט בעולם, אלא על האופן שבו הוא נתפס.
+
+אבל האם זה לא מחזיר אותנו חזרה לעולם האידאות הפרטניות?
+
+### מובן לעומת אידאה
+האידאה היא סובייקטיבית: במימד האפיסטמי, משום שהן יש סובייקטיבי לחלוטין; אידאה אינה יכולה להתקיים ללא תפיסה. במימד האפיסטמי, משום שרק הסובייקט יכול לדעת מה עולה בעיני רוחו כשהוא חושב על האידאה.
+
+מנגד, המובן הוא אובייקטיבי: במימד האונטולוגי, משום שהמובן יכול להתקיים גם ללא תפיסה - הוא לא שייך לאף אחד; במימד האפיסטמי, משום שהוא ניתן לשיתוף - כל מי שיבין את השפה יבין את המובן. 
+
+יש כאן ניגוד בין חשיבה למחשבה - החשיבה היא אקט מנטלי בתודעה של סובייקט מסוים. לעומתה, מחשבה היא ה*תוכן* של אותו האקט: היא אינה תלויה בתפיסתה בתודעה כלשהי. גם לפני שידענו ש*כוכב הערב הוא כוכב השחר*, המחשבה הזו הייתה זמינה בעולם - עוד לפני שמישהו חשב אותה.
+
+המובן, שלא כמו האידאה, הוא בר שיתוף: כולם יכולים לחשוב אותו משום שהוא כבר קיים בעולם.
+
+> חשבו שאתם צופים על הירח מבעד לטלסקופ. ישנה התמונה של הירח בקרנית שלכם, התמונה של הירח בעדשה, והירח - אי שם בשמים. האידאה, כמותה כתמונה בקרנית שלנו; המובן, כמותו בתמונה בעדשת הטלסקופ; וההוראה היא הירח עצמו, אי שם בחלל. 
+> את מה שאני רואה בקרנית שלי, לעולם לא אוכל לשתף - אולם, כולם יכולים לצפות בטלסקופ, במידה רבה של דיוק.