From c7af34e2fc49a404504cfba0b3ff45acc5abf43b Mon Sep 17 00:00:00 2001 From: matanhorovitz Date: Tue, 7 May 2024 18:21:54 +0300 Subject: [PATCH] =?UTF-8?q?docs:=20update=20=D7=A4=D7=99=D7=9C=D7=95=D7=A1?= =?UTF-8?q?=D7=95=D7=A4=D7=99=D7=94/=D7=97=D7=93=D7=A9=D7=94/=D7=94=D7=92?= =?UTF-8?q?=D7=9C?= MIME-Version: 1.0 Content-Type: text/plain; charset=UTF-8 Content-Transfer-Encoding: 8bit --- פילוסופיה/חדשה/הגל.md | 8 +++++++- 1 file changed, 7 insertions(+), 1 deletion(-) diff --git a/פילוסופיה/חדשה/הגל.md b/פילוסופיה/חדשה/הגל.md index 804eca35..6ee0a30f 100644 --- a/פילוסופיה/חדשה/הגל.md +++ b/פילוסופיה/חדשה/הגל.md @@ -2,7 +2,7 @@ title: הגל description: הפנמנולוגיה של הרוח published: true -date: 2024-05-07T15:17:53.238Z +date: 2024-05-07T15:21:52.627Z tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, הגל editor: markdown dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z @@ -56,6 +56,9 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z הרוח הייתה תחילה במעמד בלתי-אמצעי, בטוח, מוצק וודאי; עם עליית הפילוסופיה, חרגה מכך - לחגיגות הנאורות, שלא הייתה ערה לאובדן - ורק עכשיו, מתברר גודל האבידה. עצם התעוררותה של המודעות, המודעות של הרוח את עצמו, כוללת בתוכה סתירה מסוימת - חריגה מהעצמי - שמלווה באובדן. באופן פרדוקסלי, ככל שאנחנו מתקרבים אל הרוח - אנחנו מאבדים את הרוח. המודעות של הרוח, על אף שהיא מהותית לו - כפי שאומר אריסטו[^2] - גורמת לאיזשהו שבר. לכל אורך ההיסטוריה, האדם ער כמובן לרוח שלו - אבל לא מתעמק בה, ולא בוחן אותה. העיסוק הזה, של המודעות העצמית - של [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) ([ה*קוגיטו*](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#fnref11)), וגם שאר האימפריציסטים בהמשך, הוא זה שמוביל אותנו לשבר הזה - מקיום בלתי אמצעי, לקיום מודע. +בכך שאני מודע לכך שאני אדם, אני מאבד את ה*פשוט להיות אדם*; כמו שסארטר אומר, *אם אני מלצר בבית קפה, ואני מודע לכך שאני מלצר בבית קפה - אין לי כבר שום דבר במשותף עם מלצר בבית קפה*: + +> ## קרעים @@ -92,6 +95,9 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z > הסובייקט הוא העצם האמיתי, ההוויה או אי-האמצעיות אשר המיצוע אינו חיצוני לה, אלא היא היא אותו מיצוע. ^113^ +זו תשובה חזקה מאוד למשבר שמעלים דוסטוייבסקי, סארטר ואחרים: היגל מציג את המודעות לא רק כגזילת ההוויה הבלתי האמצעית, הבטוחה, אלא בתור אותה ההוויה ממש! + + > האמיתי הוא השלם. השלם אינו אלא המהות המביאה את עצמה לידי שלמות על ידי התפתחותה. המוחלט הוא במהותו תוצאה. ^87^