From cb861393a80db8070c6e1771f0a053fc3df4f726 Mon Sep 17 00:00:00 2001 From: matanhorovitz Date: Mon, 3 Jun 2024 15:44:52 +0300 Subject: [PATCH] =?UTF-8?q?docs:=20update=20=D7=A4=D7=99=D7=9C=D7=95=D7=A1?= =?UTF-8?q?=D7=95=D7=A4=D7=99=D7=94/=D7=97=D7=93=D7=A9=D7=94/=D7=91=D7=A8?= =?UTF-8?q?=D7=A7=D7=9C=D7=99/=D7=A2=D7=A7=D7=A8=D7=95=D7=A0=D7=95=D7=AA?= MIME-Version: 1.0 Content-Type: text/plain; charset=UTF-8 Content-Transfer-Encoding: 8bit --- פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות.md | 10 ++++++++-- 1 file changed, 8 insertions(+), 2 deletions(-) diff --git a/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות.md b/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות.md index 84e64123..7698eccf 100644 --- a/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות.md +++ b/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות.md @@ -2,7 +2,7 @@ title: מסה על עקרונות דעת האדם description: published: true -date: 2024-06-03T12:25:24.468Z +date: 2024-06-03T12:44:49.908Z tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, ברקלי editor: markdown dateCreated: 2024-06-03T11:30:14.970Z @@ -42,7 +42,7 @@ dateCreated: 2024-06-03T11:30:14.970Z להיות **עצם**, זה להיות דבר *בלתי תלוי* - לא *איכות* שמציתה *אידאה*, כמו שלוק טוען, אלא דבר בלתי ניתן להפרדה במחשבה מהדבר הקיים. אם נקבל את העמדה שלוק, הרי שהדברים שם בחוץ חייבים להיות קיימים באופן בלתי-תלוי בתופס. אבל עצם *המחשבה על כך* היא תפיסה של אותו הדבר, שלכאורה לא קיים - ולכן כל קיום גורר *בהכרח* תפיסה. -(לבזוז את העץ הנופל מגיא) +לחשוב על עץ שנופל ביער מבלי שאף אחד לא שומע אותו אומר שמישהו חושב עליו; זו סתירה מושגית. אין באמת אפשרות לחשוב על עץ שנופל ביער בלי שאיש חושב עליו - מישהו, איכשהו תופס אותו, מעצם האפשרות. > ומה בדבר מה שקורה כשאף אחד לא שם לתפוס אותו? ברקלי אומר ש*יש* מי שתופס אותו. ומי זה? כן כן, זה **אלוהים**. {.is-warning} @@ -56,6 +56,12 @@ dateCreated: 2024-06-03T11:30:14.970Z נניח ואני נכנס לפה מהמסדרון, ועכשיו אין שם אף אחד. אני, מצורך פסיכולוגיסטי, מניח שהוא *עדיין שם בחוץ*, גם שאין שם אף אחד - שיש לו קיום חומרי בלתי תלוי. אבל עצם זה שאני חושב על כך הוא תפיסה שהוא לא בלתי-תלוי - זו **סתירה**. אז איך בכל זאת הוא עדיין קיים בחוץ? זה פתח נורא לספקנות. זה איזה וודו - אני לא פותח את הדלת יוצא ב*בת-ים*, כמו בDr.Strange? ברקלי חושב שלא - שיש מה שממשיך לתפוס אותו, לקיים אותו באופן *תלוי* - אלוהים. +הטעות הזו לא ייחודית ללוק; ברקלי מייחס אותה לרוב האנשים. למה אנחנו חושבים שיש עולם בלתי תלוי, עולם חומרי? ברקלי נותן על זה את הדעת. הרעיון הזה מגיע מצורך פסיכולוגי עז - מאיפה מגיעה החמצמצות הזו, המתיקות הזו, העגלגלות הזו של התפוח, אם לא מתפוח חומרי ששם? + +מה שקיים בטבע הם דברים פרטניים - לא מסתובב שם אדום כשלעצמו בשום מקום. אנחנו מסוגלים להעלות את הדברים הפרטניים האלה בדעתנו - האדמדמות של התפוח, היד של האדם, וכדומה - אבל לעולם לא נוכל לפרק דברים מופשטים ומהותיים יותר; לא נוכל לפרק **גובה** מ**אדם** - כך שיהיה מצד אחד **גובה** ומצד שני **אדם** בלי גובה. בעצם, מה שעשיתם עד עכשיו זה *פירוק* - לא הפשטה. לוק טען שאנחנו יכולים לחשוב על דברים מופשטים בקילוף הדברים הפרטניים - *האדום*, *האדם*. אבל אני לא יכול להעלות בעיני רוחי את ה*גובה*, את ה*תנועה* או את ה*חומר* במנותק מהדבר שהם באים איתו - איני יכול לקלף מהם את המסוימות שלהם - משמע, לפי ברקלי, שהם לא קיימים. *האדם הלא-מחונך המחונך* או *הרווק הנשוי* הם דברים שאנחנו לא יכולים לחשוב עליהם - משום שהם לא יכולים להיות קיימים במציאות. + +ולמשמע המילה *אדם* - האם את חושבים על משהו כללי, *האדם ככזה*? ברקלי חושב שלא; האדם שאתם חושבים עליו הוא בהכרח מסוים - גובה מסוים, צורה מסוימת, מאפיינים כאלו ואחרים. מה שיש הוא לא דבר מופשט - אלא *ייצוג* - האדם המסוים הזה מייצג עבורנו את כל שאר הדברים המסוימים האחרים. + [^1]: שעל שמו נקראת אוניברסיטת ברקלי [^2]: [הציטוטים](/פילוסופיה/הציטוטים#fnref8) [^3]: הרי לכם אמפריציזם, אומר דן