vault backup: 2025-04-28 15:45:31

פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/אנליטיקה.md

@@ -95,14 +95,87 @@ tags:
 
 כך גם לגבי דברים אחרים - לכלניות, לכחליים ולבני אדם כולם יש *צורה* מסוימת, *סכמה* קבועה, הגם שכל *דימוי* פרטני מעט שונה: יש אדם כזה וכזה, אבל הם כולם, בגדול, בצורה מסוימת. הצורה הכללית הזו היא המיון הראשוני ביותר שלנו בחקירה האמפירית (*הדבר הזה נראה כמו כחלי*). 
 
-![כלנית](../כלניות.jpg)
+![כלנית](./כלניות.jpg)
+<small>כלניות. כל דימוי מייצג את הסכמה.</small>
 
 > מושג אמפירי מתייחס תמיד באופן בלתי-אמצעי לסכמה \[...] היא דבר שאי-אפשר להביאו לכלל תמונה. 
 > 
 > > B180-181
 
 
+גם אם ילד קטן רואה רק כלבים בינוניים או גדולים ואז רואה פתאום כלב קטן, הוא לא יחשוב שהכלב הקטן הוא חתול (לכאורה) - נדמה שהוא *תפס* את הסכמה של כלב. קאנט מבין גם שיפוטי *יפה* כסוג מסוים של תפיסה כזו. אך איך תפיסה כזו תיתכן?
+
+!!! success "[מאמר - Stang, 2021](./Stang2022.pdf)"
+
+במאמרו, Nick Stang מציג את הבעיה כ- 
+
+*איך אפשרית החלה של הקטגוריות על אובייקטים חושניים, בהינתן שקטגוריות ואובייקטיים חושניים אינם הומוגנים?*
+
+את הפתרון הוא מתאר כך:
+
+- הנחה: מציאת סכמה שחלה על אובייקט חושני תספיק כדי להראות שהקטגוריה המתאימה לסכמה חלה על האובייקט.
+- הצעה: סכמות הן כללים לייצוג מודע של היחסים הזמניים בין המצבים הרוחניים שבאמצעותם אובייקטים נתונים לנו
+- עיקר הרעיון: כאשר אנו מייצגים לעצמנו את יהחסים הללו, אנחנו באותה עת מייצגים את האובייקטים של המצבים הללו ככאלה שהמושגים המתאימים חלים עליהם. כדי להשתכנע בכך נצטרך להבין מה הקשר בין סכמה למושג המתאים.
+
+
+על בסיס ה[קטגוריות](../לוגיקה#הקטגוריות), קאנט מתאר את ה**סכמות** - צורות השיפוט ומושגי השכל הטהורים שלהן - 
+
+
+!!! warning "שימו לב לייצוג של כל הסכמות האלה ב**זמן**"
+
+
+- **כמות**
+
+	 > ואילו הסכֵמה הטהורה של הגודל (quantitatis) כמושג שׂכל הוא המספר. המספר הוא דימוי שכורך יחד את ההוספה העוקבת ונמשכת של יחידה הומוגנית אחת לשנייה.
+
+	סטאנג חושב שסכמות הכמות הן שלבים בתהליך זמני מודע אחד של מנייה. הוא מדגים באמצעות כמה קטגוריות:
+
+	- סכמת ה**אחדות**  היא ייצוג הפעולה בזמן של קביעת יחידת מנייה, וייצוג אפשרותה של מנייה.
+	- סכמת ה **ריבוי** היא  ייצוג הפעולה בזמן של מניין חלקי הקבוצה.
+	- סכמת ה**כוליות** היא ייצוג השלמת הפעולה בזמן של מנייתה של הקבוצה (עידו לא אוהב את זה[^3]).
+
+- **איכות**
+
+	> ממשות במושג־השכל הטהור היא מה שמתאים לתחושה בכלל. ממשות היא אפוא מה שמושגו כשהוא לעצמו מצביע על ישות (בזמן). שלילה היא מה שמושגו מציג אי־ישות (בזמן). הניגוד ביניהן מתרחש אפוא ב]מסגרת \[אותו זמן אחד,] וטמון \[בהבדל שבין זמן מלא לזמן ריק. כיוון שהזמן הוא רק צורת ההסתכלות, ולכן צורה של מושאים בתור תופעות, הרי מה שתואם בהם את התחושה הוא החומר הטרנסצנדנטאלי של כל המושאים כדברים כשלעצמם (הדְבָריוּת, ממשות).ועתה, לכל תחושה יש דרגה או גודל—דרגה שבה התחושה עשויה למלא יותר או פחות אותו הזמן—כלומר את החוש הפנימי בהתייחס לאותו דימוי של מושא, עד שהיא נפסקת באין(=negatio=0). לכן ישנו יחס וקשר הדדי בין ממשות לשלילה - או עדיף לומר: יש ביניהם מעבר שמאפשר להציג כל ממשות בתור קוואנטום \[גודל]; והסכֵמה של ממשות, בתור כמות של משהו שממלא את הזמן, היא בדיוק אותה היווצרות רצופה וחדגונית של הבזמן,כשיורדים מתחושה בעלת דרגה מסוימת עד שהיא נעלמת, או כשעולים ומתקדמים מן השלילה של התחושה אל הגודל שלה.
+
+	כשאני מציג ממשות ("התפוח הוא אדום"), אני "מוסיף" דרגות "אדמדמות" עד שאני מגיע למידת האדמדמות של התפוח הזה (גם במשקל - כדי להגיע ל3 קילו אני מוסיף עוד 100 גרם, ועוד 100 גרם...).
+
+	- סכמת ה**ממשות** היא ייצוג הפעולה בזמן של הוספה הדרגתית רציפה של חומר חושי עד דרגה נתונה (הדגש הוא על *דרגה*, לא על *כמות* - עד שנהייה *כבד*, או *רועש*).
+	- סכמת ה**שלילה** היא ייצוג הפעולה בזמן של הפחתה הדרגתית רצופה של חומר חושי עד לאפס.
+	- סכמת ה**הגבלה** היא ייצוג הראשית או הגבול של פעולה בזמן של הסופה הדרגתית רצופה של חומר חושי.
+
+
+- **יחס**
+
+	- עצם ומקרה 
+	
+	> 	‫הסכֵמה ‬‫של‬ ‫העצם‬ ‫היא‬ ‫התמדת‬ ‫הממשי‬ ‫בזמן‬ ‫‪,‬‬‫כלומר‬ ‫‪,‬‬‫דימויו‬ ‫של‬ ‫הממשי‬ ‫כמצע‬ ‫של‬ קביעוֹת‬‫ זמן‬ ‫אמפיריות‬ ‫בכלל‬ ‫‪,‬‬‫מצע‬ ‫שעומד‬ ‫בעינו‬ ‫בעוד‬ ‫כל‬ ‫השאר‬ ‫משתנה‬. (הזמן ‬‫אינו‬ חולף‬‫‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫בו‬ ‫חולפת‬ ‫המציאות‬ ‫של‬ ‫מה‬ ‫שהנו‬ ‫בר־שינוי‬ ‫‪.‬‬‫הזמן‬ ‫עצמו‬ ‫‪,‬‬‫הנשאר‬ ‫קבוע‬ ‫ואינו‬ כפוף‬ ‫לשינויים‬ ‫‪,‬‬‫מתאים‬ ‫אפוא‬ ‫בתוך‬ ‫התופעה‬ ‫למה‬ ‫שאינו‬ ‫כפוף‬ ‫לשינוי‬ ‫במציאות‬ ‫‪,‬‬‫כלומר‬ לָ‬‫עצם‬ ‫;‬‫ורק‬ ‫בו‬ ‫יכולים‬ ‫העקיבה‬ ‫וההיות־יחד‬ ‫של‬ ‫התופעות‬ ‫להיקבע‬ ‫מבחינת‬ ‫הזמן‬).
+	
+	האבן (עצם) קרירה בבוקר וחמימה בערב (מקרה); לעידו היה פעם שיער שופע מוחזק בקוקו, והיום כבר אין לו, אבל הוא עדיין עידו. **עצם ומקרה** הוא דבר קבוע סופג (ושורד) שינויים בזמן.
+
+	- הסכמה של ה**סיבה ותולדה** ‫היא‬ ‫הממשי‬ ‫‪,‬‬‫שכל‬ ‫אימת‬ ‫שנרצה‬ להניח ‬‫אותו‬ ‫‪,‬‬‫יבוא‬ ‫תמיד‬ ‫משהו‬ ‫אחר‬ ‫בעקבותיו‬ ‫‪.‬‬‫מה‬ ‫שמהווה‬ ‫את‬ ‫הסכֵמה‬ ‫הזו‬ ‫היא‬ ‫אפוא‬  העקיבה ‬‫של‬ ‫הריבוי‬ ‫‪,‬‬‫במידה‬ ‫שהיא‬ ‫כפופה‬ ‫ִ‬ ‫ל‬‫כלל‬‫‪.‬‬
+
+	- הסכמה של ה**שותפות** (פעולת גומלין) ‫או‬ ‫הסיבתיות‬ ‫ההדדית‬ ‫של‬ ‫העצמים‬ ‫ביחס‬
+‫למקרים‬‫ שלהם‬ ‫‪,‬‬‫היא‬ ‫הֱ‫יותן־יחד־בזמן‬ ‫של‬ ‫קביעוֹת‬ ‫האחד‬ ‫ושל‬ ‫קביעוֹת‬ ‫האחר‬ ‫‪,‬‬‫לפי‬ ‫כלל‬ אוניברסלי‬. 
+
+
+- **אופנות** (מודאליות)
+	
+	 >‫הסכֵמה ‬‫של‬ ‫האפשרות‬ ‫היא‬ ‫התאמת‬ ‫הסינתזה‬ ‫של‬ ‫דימויים‬ ‫שונים‬ ‫לתנאי‬ ‫הזמן‬ ‫בכלל‬ (‬‫למשל‬‫‪,‬‬‫ ניגודים‬ ‫אינם‬ ‫יכולים‬ ‫להיות‬ ‫בדבר‬ ‫אחד‬ ‫באותו‬ ‫זמן‬ ‫‪,‬‬‫אלא‬ ‫רק‬ ‫זה‬ ‫אחר‬ ‫זה‬); ואם‬ ‫כן‬ ‫‪,‬‬זו‬‫ קביעתו‬  \[שיוכו‬‫]של‬ ‫הדימוי‬ ‫של‬ ‫דבר‬ ‫לזמן‬ ‫כלשהו‬ ‫‪.‬‬ 
+
+	כלומר, *אפשרות* היא היתכנות של תכונה מסוימת בזמן מסוים, ו*ממשות* היא נוכחותה בזמן *הזה* (ובשני המקרים - *ב*זמן, ולא *מחוץ* לזמן). *הכרחיות* היא נוכחותה של תכונה *בכל זמן*. 
+
+> מכל זה רואים \[...] ביחס לכל המושאים האפשריים.
+> 
+> הסכמות של השכל הטהור הן, אפוא \[...] מקיף ונמשך בניסיון אחד.
+> 
+> > B184-185
+
+
+**כל זאת לומר**, כדי לייצג אובייקט מסוים שניתן לי בחושים (שמחויב בקטגוריות), עליי לייצג אותו *בזמן*, בפעולה מנטלית כזו או אחרת.  
+
 
 
 [^1]: קאנט החליט מאוחר יותר שלא ייחס לו מספיק חשיבות בחלק הזה, ולכן יכתוב בהמשך את הביקורת השלישית - *ביקורת כוח השיפוט*. 
-[^2]: ב*ביקורת כוח השיפוט*, קאנט יחקור את הכיוון ההפוך - מהמושגים האמפיריים אל השכל - אותו המכנה ה*כיוון הרפלקטיבי*. זהו הכיוון המוקדם יותר - קודם אנחנו מגלים מה זה, ואז לומדים להחיל אותו.
+[^2]: ב*ביקורת כוח השיפוט*, קאנט יחקור את הכיוון ההפוך - מהמושגים האמפיריים אל השכל - אותו המכנה ה*כיוון הרפלקטיבי*. זהו הכיוון המוקדם יותר - קודם אנחנו מגלים מה זה, ואז לומדים להחיל אותו.
+[^3]: *למה זה קשור לכוליות?* עידו לא השתכנע, אבל מנסה להסביר - אם אנסה לתאר את קאנט במניית תכונותיו (*פילוסוף קניגסברגאי, כתב ספר איום ונורא בשם **ביקורת התבונה הטהורה**...*) ואצליח למנות את כולם, אעמוד על *כל כולו* של קאנט.