diff --git a/.obsidian/workspace.json b/.obsidian/workspace.json
index 60ad917a..10d864b9 100644
--- a/.obsidian/workspace.json
+++ b/.obsidian/workspace.json
@@ -27,15 +27,16 @@
             "state": {
               "type": "markdown",
               "state": {
-                "file": "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md",
+                "file": "פילוסופיה/לוגיקה/מודאלית.md",
                 "mode": "source",
                 "source": false
               },
               "icon": "lucide-file",
-              "title": "פסיכואנליטית"
+              "title": "מודאלית"
             }
           }
-        ]
+        ],
+        "currentTab": 1
       }
     ],
     "direction": "vertical"
@@ -178,8 +179,9 @@
       "command-palette:Open command palette": false
     }
   },
-  "active": "97f544199938cd17",
+  "active": "6b5522020a0e6e78",
   "lastOpenFiles": [
+    "פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/דיכאון.md",
     "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md",
     "פסיכולוגיה/אישיות/קליין.md",
     "פסיכולוגיה/אישיות/קליין.pdf",
diff --git a/פסיכולוגיה/אישיות/קליין.md b/פסיכולוגיה/אישיות/קליין.md
index 817593ef..fbff8ca7 100644
--- a/פסיכולוגיה/אישיות/קליין.md
+++ b/פסיכולוגיה/אישיות/קליין.md
@@ -1,4 +1,7 @@
+---
 title: תיאוריית יחסי האובייקט של קליין
+tags:
+---
 
 
 !!! info ""
@@ -60,13 +63,69 @@ title: תיאוריית יחסי האובייקט של קליין
 
 התינוק אינו יכול לתפוס את האם כדמות שלמה, לכן הוא מתייחס רק לחלקים ממנה, כאשר האובייקט התפיסתי הראשון הינו **השד**[^3].
 
-## חרדה, השלכה ופיצול
+
+!!! warning ""
+	חשוב לזכור - הכוונה כאן היא לתפקידים *סמליים*. האובייקט הוא *לאו דווקא* האמא והשד הוא לאו דווקא *אשכרה* שד - גם אבא שמחזיק בבקבוק יכול להיות האובייקט.
+
+### חרדה, השלכה ופיצול
 
 עם היוולדו, התינוק חווה חרדה מפני כיליון הנובעת מתחושה של כוח הרסני פנימי כל-יכול המכוון אל העצמי. זהו *דחף המוות*. 
 
 כשהתינוק ניזון מחלב, הוא חושב ש*הוא* יצר את החלב. לכן, כשהוא חווה כוח כלשהו שעוין לו (ולא מצליח להתנגד לו), מגיעה חרדה קיומית מידית - *אני הולך למות!*
 
-ככמנגנון הגנה מפני חרדת הכיליון, האגו יוצר בתוך עצמו **פיצול** בין הטוב (דחף החיים) לרע (דחף המוות),ומשליך את חלק-האגו המכיל את דחף המוות על האובייקט החיצוני בפנטאסיה.
+ככמנגנון הגנה מפני חרדת הכיליון, האגו יוצר בתוך עצמו **פיצול** בין הטוב (דחף החיים) לרע (דחף המוות),ו**משליך** את חלק-האגו המכיל את דחף המוות על האובייקט החיצוני בפנטאסיה. את הרע משליכים על האמא (עשיתי על אמא קקי[^5]), החוצה. אבל עכשיו ה*רע* הזה בחוץ, והוא יכול לבוא לרדוף אותי. זו **חרדת הרדיפה**.  כך, האם נחווית לתינוק כאובייקט רודפני ומאיים, והחרדה הפנימית הופכת לחרדה חיצונית מפני אובייקט מכלה. 
+
+**זה עובד גם הפוך** - חווית החיים הנעימה, שבסיסה באינסטינקט החיים, מפוצלת ומושלכת החוצה על מנת שהעולם החיצוני יכיל בתוכו גם אובייקט טוב ויישמר. במקרה כזה, חרדת הרדיפה תהיה *פנימית*.
+
+דרך הפיצול וההשלכה, התינוק יוצר שני אובייקטים, שני שדיים: **השד הטוב** ו**השד הרע**.
+
+השד הרע נחווה ע"י האגו כמסוכן והרסני. לעומתו, השד הטוב נחווה כאידיאלי, המסוגל להגן מפני השד הרע. כך, מצבים של סיפוק יעוררו רגשות אהבה שיופנו לשד הטוב, המספק, ואילו מצבים של תסכול יעוררו שנאה וחרדת רדיפה שיופנו לשד הרע, המתסכל. הכל חלק מהפנטאסיה הראשונית של התינוק.
+
+תחושות גופניות כואבות או לא נעימות נחוות כנגרמות ע"י האובייקט הרע, ותחושות נעימות נחוות כנגרמות ע"י האובייקט הטוב.
+
+התינוק, כאומר, חווה את עצמו כ**כל יכול**. בפנטאסיה שלו, *הוא* זה שברא את השד הטוב ואת השד הרע. בהתאם לכך, הוא מאמין שהדחפים ההרסניים שלו באמת הורסים את האובייקט ואת הטוב שהופנם בתוכו.
+
+### חרדת הרדיפה
+
+חרדת הרדיפה, כאמור, היא הפחד מפני פגיעתו של *השד הרע* הרודף. בפנטאסיה של התינוק הוא תוקף את השד (האובייקט) הרע, ולכן הוא חושש שהשד ישיב לו כגמולו, יפנה נגדו ויתקוף אותו - ינשך את השד וירביץ לאמא. התינוק חושש שהאובייקטים הרעים יחדרו לתוכו ויהרסו את האובייקט הטוב שבתוכו ואף את האגו כולו. בהתאם, התינוק מפתח מנגנונים שיסייעו לו להתמודד עם החרדה הרודפנית.
+
+#### מנגנוני הגנה 
+
+- **פיצול** 
+
+ההפרדה בין הטוב לרע. הפיצול מתרחש גם באגו וגם באובייקט. זוהי ההגנה המרכזית והבסיס לשאר מנגנוני ההגנה.
+
+- **השלכה**
+
+הסטה של היצרים אל אובייקט.
+
+- **הפנמה** 
+
+הסטה של חוויות חיצוניות/אובייקטים חיצוניים אל העצמי ותפיסתם כחלק מהעצמי.
+
+
+הפנמה והשלכה, כאמור, קשורות גם בחוויות פיזיות - שובע ונעימות (טוב) וכאבי בטן שעושים קקי (רע)[^5]
+
+- **אידיאליזציה** 
+
+ הקצנת היבטיו הטובים של האובייקט (המפוצל).
+
+- **הכחשה אומניפוטנטית** (כל-יכולה)
+
+הכחשה ואיון מוחלט של הרע, תוך החלפת חוויית הרדיפה בתחושת כל יכולות.
+
+
+- **הזדהות השלכתית** 
+ 
+ השלכת חלקי עצמי שאין האדם יכול להכילם לתוך אובייקט אחר (לרוב אמא) (שילוב של פיצול והשלכה). 
+
+### עיבוד 
+
+מטרת האגו בשלב זה היא **להפנים אובייקט טוב**, להזדהות עמו ולהרחיק את הרודפים. 
+ההפנמה של האובייקט הטוב משמשת את האגו כהגנה מפני חרדה.
+
+
+הפנמה של האובייקט הטוב כמרכזי (יותר טוב מרע) היא תנאי מוקדם להתפתחות הנורמלית. השד הטוב הופך למוקד בתוך האגו ותורם ללכידותו. אם פחדי הרדיפה חזקים מאד, ומסיבה זו התינוק אינו יכול לעבד את העמדה הפרנואידית-סכיזואידית, אז התפתחות ועיבוד העמדה הדכאונית יתעכב גם הוא. כישלון זה עשוי להוביל להתגברות נסיגתית של פחדי רדיפה ולחזק את נקודות הקיבעון לפסיכוזות חמורות.
 
 
 
@@ -74,3 +133,4 @@ title: תיאוריית יחסי האובייקט של קליין
 [^2]: קליין היא מהחלוצות של [טיפול במשחק](/פסיכולוגיה/התפתחותית/משחק).
 [^3]: לא *Demon*, אלא ציץ (סליחה).
 [^4]: שופנהאואר.
+[^5]: אלו מילים של ליטל, לא שלי. לא לשפוט.
\ No newline at end of file
diff --git a/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/דיכאון.md b/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/דיכאון.md
index d1454eed..fccb3d17 100644
--- a/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/דיכאון.md
+++ b/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/דיכאון.md
@@ -281,6 +281,12 @@ Beck, Ellis Seligman הם הראשוננים שהצביעו על כך שדפוס
 פרויד סבור כי כל אחד מסתובב עם אידיאל האגו - המכיל את הציפיות המופנמות מהמשפחה ומהחברה. החטאת הציפיות האלו תיצור הפנמה של כעס, שיגרור דיכאון.
 
 ##### תיאוריית יחסי האובייקט של קליין
+
+!!! success ""
+	ר' גם - [תיאוריית יחסי האובייקט של קליין](/פסיכולוגיה/אישיות/קליין)
+
+
+
 הרעיונות של פרויד עוררו מהומה בעולם הפסיכולוגיה ובקרב הממשיכים והמבקרים שלו.
 
 למשל, מלאני קליין, שהגתה את תיאוריית יחסי האובייקט, המורכבת מעמדה דיכאונית ועמדה סכיזופאראנואידית. העמדה הזו גורסת כי, בתחילת החיים, תינוקות לא יכולים להחיל את קיומם של טוב ורע באותו האובייקט, ומגיבים בתוקפנות לכל חפיפה שכזו (זוהי *העמדה הדיכאונית*), תוקפנות שהם חוששים שתהרוס את האובייקט האהוב (אני אכעס על אמא והיא תלך, לנצח, אוי לא). החשש הזה גורר תחושות אשמה, חרטה, עצבות וייאוש עמוקות.