docs: create פסיכולוגיה/התפתחותית/סנסומוטורי
This commit is contained in:
79
פסיכולוגיה/התפתחותית/סנסומוטורי.md
Normal file
79
פסיכולוגיה/התפתחותית/סנסומוטורי.md
Normal file
@@ -0,0 +1,79 @@
|
|||||||
|
---
|
||||||
|
title: השלב הסנסומוטורי
|
||||||
|
description:
|
||||||
|
published: true
|
||||||
|
date: 2024-05-31T11:21:14.696Z
|
||||||
|
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, פסיכולוגיה התפתחותית, שנה ב
|
||||||
|
editor: markdown
|
||||||
|
dateCreated: 2024-05-31T11:21:14.696Z
|
||||||
|
---
|
||||||
|
|
||||||
|
[ז'אן פיאז'ה](https://en.wikipedia.org/wiki/Jean_Piaget) הגה תיאוריה אדירה ועקבית להתפתתחות הילד, בעלת השפיעה מכריעה עד היום.
|
||||||
|
|
||||||
|
פיאז'ה נולד בשוויץ (בחלקה דובר הצרפתית), ופרסם את מאמרו הראשון בגיל 10. פיאז'ה היה ביולוג בהכשרתו[^1], אבל התעניין מאוד בהרבה תחומים, לרבות פסיכולוגיה ופילוסופיה.
|
||||||
|
|
||||||
|
|
||||||
|
פיאז'ה עבר לפריז והצתוות ל[אלפרד בינה](https://en.wikipedia.org/wiki/Alfred_Binet), שם עזר לו לפתח מבחן אינטיליגנציה ממשלתי, שיתגבר על דברים כמו מעמד ומצב כלכלי כדי למיין את הילדים לפי יכולתם האינטלקאוטלית. פיאז'ה במיוחד בתשובות השגויות של ילדים ובדרך שבה ילדים צעירים חושבים.
|
||||||
|
|
||||||
|
פיאז'ה ואשתו תיעדו *כל דבר* שהילדים שלהם עשו - בערך 3,000 שעות תצפית - והוגה באמצעותה את התיאוריה שלו, בספרו *The Origin of Intelligence of Children*. ב1955, פיאז'ה ייסד את המכון הבינלאומי לגנטיקה אפיסטמולוגית, וחקר כיצד, אצל ילדים, *לדעת* פירושו *לפעול* (או לחשוב) - בניית ידע מאינטרקציה עם הסביבה.
|
||||||
|
|
||||||
|
# סכמה
|
||||||
|
פיאז'ה טען שתינוקות מגיעים לעולם עם סט בסיסי של רפלקסים, שהם הבסיס לדפוס מאורגן של התייחסות לסביבה. פיאז'ה ראה באינטיליגנציה מנגנון ביולוגי להישרדות, באמצעות בניית **סכמה** - מבנה קוגניטיבי שמכיל ידע מאורגן על מצבים ואנשים שדרכם מסתגלים על הסביבה - כמו מגירה של מידע במוח.
|
||||||
|
|
||||||
|
הסכמות הראשונות הן **סכמות סנסומוטוריות**, שאפשרות ליילוד לתפוס ולהבין את העולם שלו באמצעות החושים - מציצה, אחיזה, וכו'. ככל שישנה אינטרקציה נוספת עם הסביבה, הסכמות האלו הולכות ומשתכללות, סכמות חדשות נוצרות, והדגש עובר לפעילות מוחית.
|
||||||
|
|
||||||
|
תינוקות מפעילים כל הזמן את הסכמות האלה - כך הם צוברים ניסיון: התינוק לופת צעצוע, ובקבוק, ואת אמא, שוב ושוב ושוב, וזה מה שמניע שינוי קוגניטיבי להתרחש. אולם, בשלב מסוים, התינוק יפעיל סכמה ויפגוש *מידע חדש*, מה שידרוש ממנו לשכלל את הסכמה שלו. איך זה קורה?
|
||||||
|
|
||||||
|
# שכלול סכימה
|
||||||
|
|
||||||
|
## הסתגלות
|
||||||
|
הדרך הראשונה היא **הסתגלות** - איך אני משפר את התפקוד שלי במצבים מסוימים?
|
||||||
|
אפשרות אחת היא **הטמעה** - אני לוקח את המצב החדש ומטמיע אותו בסכמה קיימת, מיישם יכולת קיימת למצבים שונים\חדשים, התייחסות למידע חדש במושגים של סכימה קיימת.
|
||||||
|
|
||||||
|
> ילד מסוים יודע מה זה **סוס**. פתאום הוא רואה דבר חדש - *גמל*. ארבע רגליים? גדול? פרסה? עכשיו גם *זה* **סוס** - לקחנו את המידע החדש לתוך סכימה קיימת.
|
||||||
|
{.info}
|
||||||
|
|
||||||
|
הטמעה מאפשרת לילד להתמודד עם חוויה חדשה באמצעות ידע שכבר יש לו. אבל לפעמים, זה לא יספיק, והילד ידרש ל**התאמה** - שינוי הסכמה או אפילו פיתוח סכימה חדשה כדי להתמודד עם המידע החדש.
|
||||||
|
|
||||||
|
> קראתי לגמל **סוס**. אבל הוא לא ממש מסתדר - אין לו רעמה - אז עכשיו אני צריך לתת לו שם *אחר* - **סוס עם בלוטה**, או **גמל**
|
||||||
|
{.info}
|
||||||
|
|
||||||
|
המאזן בין הטמעה להתאמה משתנה לפי יציבות החיים - בשנתיים הראשונות, התינוק ייתקל כל הזמן במידע חדש ויידרש ו**התאמה** - לפתח סכימות חדשות ולעדכן סכימות קיימות. ככל שהיציבות עולה, יש לו מספיק סכימות להתמודד עם המצב החדש, תתרחש יותר **הטמעה** - עד שהסכימות שלו שוב לא יספיקו, וככה הלאה.
|
||||||
|
|
||||||
|
## ארגון
|
||||||
|
**ארגון** הוא תהליך פנימי - צירוף ואיחוד הסכמות שרכשתי לכדי מבנים יותר מורכבים, ארגון של הקשרים בין הסכימות. הפניית מבט זו סכימה, והושטת יד זו סכימה; בשלב מסוים, התינוק יסיט את המבט *וגם* יושיט את היד - הטמעה של שני סכימות לסכימה חדשה, משוכללת יותר.
|
||||||
|
|
||||||
|
# רצף אוניברסלי
|
||||||
|
פיאז'ה סבור שכל הילדים עוברים דרך אותו רצף של שלבים התפתחותיים. המעבר משלב לשלב הוא דרך תהליך של בשילה, שמאפשר לילד לעבור לשלב הבא. תהליך הבשילה והמעבר מושפע גם מהגנטיקה וגם מהסביבה, שיתבטאו במהירות ובאיכות הביצוע של כל שלב ושלב. השלבים הם היררכיים; כל שלב בונה על הידע וההישגים של השלב הקודם.
|
||||||
|
|
||||||
|
פיאז'ה מציג את הרצף בארבעה שלבים:
|
||||||
|
|
||||||
|
- השלב הסנסומוטורי
|
||||||
|
- השלב הפרה-אופרציונלי
|
||||||
|
- שלב האופרציות הקונקרטיות
|
||||||
|
- שלב האופרציות הפורמליות
|
||||||
|
|
||||||
|
# השלב הסנסומוטרי
|
||||||
|
השלב הסנסומוטורי נמשך מהלידה על גיל שנתיים (24 חודשים).
|
||||||
|
|
||||||
|
- הילוד חווה את העולם דרך חושיו והפעלותיו המוטוריות
|
||||||
|
- בשלב זה מתרחשת בנייה של הסכמות הראשונות שלו המשלבות מידע חושי עם פילות מוטורית
|
||||||
|
- שלב פעיל שבו נוצרת באופן ספונטאני אינטראקציה עם הסביבה, שמפתחת את ההתפתחות הקוגניטיביית
|
||||||
|
|
||||||
|
השלב הזה פיזי לחלוטין; הילוד לא יכול לדמיין את הדרך הביתה, או להרהר במשמעות החיים.
|
||||||
|
|
||||||
|
בשלב הזה מתפתחת אינטיליגנציה סנסומוטורית[^2] - יכולת הסתגלות מרבית לסביבה. עיקרי ההישגים של שלב זה -
|
||||||
|
- קביעות אובייקט
|
||||||
|
ההבנה שהדברים קיימים (רעשן, או *אמא*) בעולם גם כהילוד לא באינטרקציה איתו. ההישג העיקרי של השלב הסנסומוטורי הוא התפתחות קביעות אובייקט מלאה.
|
||||||
|
קביעות אובייקט היא חיונית לקשר רגשי - אמא הולכת והתינוק מחכה לה בגן; אם מרגע שהיא נעלמת מהאין היא *איננה*, אין אפשרות לקשר.
|
||||||
|
- התנהגות מכוונת
|
||||||
|
*יש אצבע בפה שלי? איזה כיף! מאיפה **זה** הופיע?* (מציצה) הופך בהדרגה ל*אני אשים את האצבע הזו בפה שלי* - בכוונה.
|
||||||
|
- שילוב אמצעי-מטרה
|
||||||
|
*אני צריך להגיע לבובה הזו, אבל היא ממש שם*, אז אני *אפנה את המבט, אושיט את היד, ואתפוס אותה* - בתכנון מראש.
|
||||||
|
- משחק - מתבסס בעיקר על הטעמה
|
||||||
|
פיאז'ה רואה במשחק *אימון סכמות* - לחזור על מה שאני מכיר כדי לבסס סכימות קיימות, עוד ועוד ושוב ושוב.
|
||||||
|
- חיקוי - מתבסס בעיקר על התאמה
|
||||||
|
פיאז'ה רואה בחיקוי העתקת התנהגות *שלא הייתה לי קודם* - פיתוח סכימה חדשה.
|
||||||
|
|
||||||
|
[^1]: ולכן בתיאוריה שלו מונכחים הרבה מושגים ביולוגיים.
|
||||||
|
[^2]: שפיאז'ה מציין שיש גם לבעלי חיים.
|
||||||
Reference in New Issue
Block a user