vault backup: 2025-01-31 00:31:07

פסיכולוגיה/אישיות/קליין.md

@@ -132,7 +132,7 @@ tags:
 
 חרדת הרדיפה, כאמור, היא הפחד מפני פגיעתו של *השד הרע* הרודף. בפנטאסיה של התינוק הוא תוקף את השד (האובייקט) הרע, ולכן הוא חושש שהשד ישיב לו כגמולו, יפנה נגדו ויתקוף אותו - ינשך את השד וירביץ לאמא. התינוק חושש שהאובייקטים הרעים יחדרו לתוכו ויהרסו את האובייקט הטוב שבתוכו ואף את האגו כולו. בהתאם, התינוק מפתח מנגנונים שיסייעו לו להתמודד עם החרדה הרודפנית.
 
-#### מנגנוני הגנה 
+### מנגנוני הגנה 
 
 - **פיצול** 
 
@@ -158,24 +158,56 @@ tags:
 הכחשה ואיון מוחלט של הרע, תוך החלפת חוויית הרדיפה בתחושת כל יכולות.
 
 
-- **הזדהות השלכתית** 
+####  **הזדהות השלכתית** 
  
- השלכת חלקי עצמי שאין האדם יכול להכילם לתוך אובייקט אחר (לרוב אמא) (שילוב של פיצול והשלכה). 
+ מנגנון הגנה המשמעותי ביותר אצל קליין הוא **הזדהות השלכתית** - השלכת חלקי עצמי שאין האדם יכול להכילם לתוך אובייקט אחר (לרוב אמא) (שילוב של פיצול והשלכה). 
+ 
+ ההגנה הזו מרוקנת את העצמי - ולכן כשההגנה הזו מופעלת בעוצמה, נותר עצמי מדולל וחלש מאוד. קליין ייחסה שנאה, קנאה, ותוקפנות מצד המטופל להגנה הזו - אם הוא אינו יכול לשאת שנאה עצמית, הוא *ישליך* את השנאה לעבר המטפל, וכו'.
+
+
+
+[וילפרד ביון](https://en.wikipedia.org/wiki/Wilfred_Bion), פסיכואנליטיקאי בריטי ותלמידה של קליין, פיתח את מושג ה**הכלה** - השלכת חוויות בלתי נסבלות לעיבוד על ידי האחר -  כהרחבה למושג ההזדהות ההשלכתית. בניגוד לקליין, שראתה בהזדהות השלכתית תהליך תוך-אישי, ביון ראה בו תהליך בינאישי.
+
+##### הכלה
+ביון טוען שיש חוויות בלתי נסבלות שהאדם (ילד או מבוגר) לא יכול לשאת. הוא זקוק לאחר שייקח את התחושות האלה, יעבד אותן ויחזיר אותן בצורה שניתנת לחוויה. 
+
+##### טראומה והכלה
+
+לעיתים קרובות, אנשים עם חוויות טראומטיות גדולות [מדחיקים](../האגו#מנגנוני-הגנה) כל זיכרון שלהן. לפי ביון, זהו תוצר של היעדר הכלה - שמוביל לחוויה גולמית, עמומה, בלתי מעובדת. החוויה הבלתי מוכלת יכולה להתבטא בתסמינים גופניים או בחרדות עמומות, שלא ניתן לשיים.
+
+##### הכלה בטיפול
+
+בטיפול, המטפל עשוי לחוש תחושות, לעיתים סמויות - קנאה, חרדה, תוקפנות ועליו להבין:
+
+1. האם אלו תחושותיו שלו (קרי, האם התרחשה [העברה נגדית](../פרויד#העברה-נגדית))
+2. האם אלו חוויות שהמטופל מרגיש, אך אינו יכול לבטא
+
+המטפל צריך לעבד את החוויות הללו ולהחזיר אותן למטופל בצורה מעובדת שניתנת להכלה.
+
+#### התפתחות התיאוריה על ידי אוגדן
+
+[אוגדן](../התייחסותית#אוגדן) פיתח את רעיונותיו של ביון וטען שהזדהות השלכתית היא:
+
+- מנגנון הגנה: השלכת תכנים בלתי נסבלים החוצה
+- ערוץ תקשורת: העברת תכנים שלא ניתן לחשוב עליהם
+- יחסי אובייקט: ביטוי לסוג הקשר שנוצר עם האחר
+- ערוץ שינוי: אפשרות לשינוי ביחסי האובייקט
+
 
 ### עיבוד 
 
-מטרת האגו בשלב זה היא **להפנים אובייקט טוב**, להזדהות עמו ולהרחיק את הרודפים. 
-ההפנמה של האובייקט הטוב משמשת את האגו כהגנה מפני חרדה.
+מטרת האגו בעמדה הסכיזו-פרנואידית היא **להפנים אובייקט טוב**, להזדהות עמו, ולהרחיק את הרודפים. ההפנמה של האובייקט הטוב משמשת את האגו כהגנה מפני החרדה.
 
 
 הפנמה של האובייקט הטוב כמרכזי (יותר טוב מרע) היא תנאי מוקדם להתפתחות הנורמלית. השד הטוב הופך למוקד בתוך האגו ותורם ללכידותו. אם פחדי הרדיפה חזקים מאד, ומסיבה זו התינוק אינו יכול לעבד את העמדה הפרנואידית-סכיזואידית, אז התפתחות ועיבוד העמדה הדכאונית יתעכב גם הוא. כישלון זה עשוי להוביל להתגברות נסיגתית של פחדי רדיפה ולחזק את נקודות הקיבעון לפסיכוזות חמורות.
-## הפוזיציה הדיכאונית
+
+## העמדה הדיכאונית
 
 העמדה המאוחרת יותר היא **העמדה הדיכאונית**, שכרוכה במיזוג בין חלקי האובייקט שהושלכו - הטובים והרעים - לשלם. השד הטוב והשד הרע נחווים כהיבטים שונים של אותו האובייקט.
 
 העמדה הזו מובילה לבעיה חדשה: האיזון שסיפק הפיצול מופר: האם המספקת היא גם האם המתסכלת. האובייקט שמותקף בחרדת כיליון הוא האובייקט הטוב - מה שמוביל ל**חרדה דיכאונית**. 
 
-> ההיבט האהוב וההיבט השנוא של האם אינם נתפסים עוד כנפרדים כל-כך והתוצאה היא התעצמות הפחד מאובדן, מצבים הדומים לאבל ותחושה חזקה של אשמה, שכן הדחפים התוקפניים נתפסים כמופנים כלפי האובייקט האהוב
+> ההיבט האהוב וההיבט השנוא של האם אינם נתפסים עוד כנפרדים כל-כך והתוצאה היא התעצמות הפחד מאבדן, מצבים הדומים לאבל ותחושה חזקה של אשמה, שכן הדחפים התוקפניים נתפסים כמופנים כלפי האובייקט האהוב
 > 
 > >קליין, הערות לכמה מנגנונים סכיזואידיים