This commit is contained in:
2024-11-03 18:33:06 +02:00
2 changed files with 51 additions and 8 deletions

View File

@@ -55,6 +55,7 @@ dateCreated: 2023-03-17T13:53:58.107Z
> מתוך ליל חוסר ההכרה ביקיצה אל החיים מוצא את עצמו הרצון בתור פרט בעולם נטול סוף וגבול, בין אינספור פרטים, כולם שואפים, סובלים תועים; וכמו עקב חלום רע ממהר הוא לחזור אל חוסר ההכרה הישן[^20].
> Awakened to life out of the night of unconsciousness, the will finds itself as an individual in an endless and boundless world, among innumerable individuals, all striving, suffering, and erring; and, as if through a troubled dream, it hurries back to the old unconsciousness
>
**שופנהאואר**, ***על אפסות החיים ועל הסבל שבהם***
{.warning}
---
@@ -107,8 +108,15 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
**הגל**, ***הפנמנולוגיה של הרוח***
---
> \[...\] consciousness first reaches its turning point in self-consciousness, where it leaves behind the colorful semblance of the sensous world and the empty night of the supersensible other-worldly beyon and steps into the spiritual daylight of the present[^41]
>
> **Hegel**, ***Phenemonology of the Spirit***
> **Hegel**, ***Phenemonology of the Spirit****
> חופשי אני קורא לאדם המודרך רק על ידי התבונה. לכן, מי שנולד חופשי ונשאר חופשי, אין לו אלא אידאות הולמות...
>
> I call him free who is led by reason alone. Therefore, he who is born free and remains free, has only adequate ideas...
>
> חופשי נקרא אותו דבר, הקיים מתוך הכרח טבעו בלבד, והנקבע לפעול על ידי עצמו בלבד
> **שפינוזה**, ***אתיקה***
## על הקיום
@@ -136,7 +144,7 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
> Omnia præclara tam difficilia quam rara sunt
!!! success ""
**שפינוזה**, ***אתיקה***
**שפינוזה***, **אתיקה***
---
> הרי איש אינו יכול לתפוס בלא לתפוס שהוא תופס
@@ -250,3 +258,4 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
[^39]: סופוקלס, *המלך אדיפוס*
[^40]: ארתור שופנהאואר, [*על אפסות החיים ועל הסבל שבהם*](/פילוסופיה/מיומנויות/על_אפסות_החיים_ועל_הסבל_שבהם.pdf) [On the Vanity and Suffering of Life](/פילוסופיה/מיומנויות/on_the_vanity_and_suffering_of_life.pdf). בתוך: *העולם כרצון וכדימוי*, כרך 1, פרקים 56-59.
[^41]: [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל), [הפנמנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח). פרק שני, עמ' 164, פסקה 177 (פינאקרד).
[^299]: [שפינוזה](פילןסופיה/חדשה/שפינוזה), [אתיקה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה). חלק 4, משפט 68

View File

@@ -4,7 +4,7 @@
במערב ובישראל החילונית, למילה **דת** יש קונוטציה שלילית במידת מה, בעוד של**רוחניות** יש קונוטציה חיובית, בפרט לרוחניות של מסורות פגאניות, מן המזרח. הקשר הזה הולך ועולה יחד עם המעמד הכלכלי-חברתי.
ניטשה מנבא את התופעה הזו.
[פרידריך ניטשה](https://en.wikipedia.org/wiki/Friedrich_Nietzsche) מנבא את התופעה הזו.
הדעה הנפוצה (בקרב תלמידים של אנדי) היא ש*ערכים* הם *יצירות* - של הפרט, או של החברה - ולכן יש להם מעמד של יחסיות. רובם המוחץ של האנשים מחזיקים בעמדה הזו, למרות שהיא חדשה מאוד - תחילת המאה ה20 - ולמרות שההיקשים של הערכים האלו אינם הכרחיים; אם הערכים הם יחסיים, גם מה שהם קובעים משתנה - מה שאסור היום יכול להיות מותר בכלל. למה זה שנדב חושב שX אסור אומר שלי X אסור, או שX יהיה אסור גם מחר? כמו שאומר דוסטוייבסקי
@@ -24,7 +24,7 @@
> I know my fate; my name will one day be associated with something great... I am not a man, I am dynamite
> I know my fate. One day my name will be associated with the memory of something tremendous — a crisis without equal on earth, the most profound collision of conscience, a decision that was conjured up against everything that had been believed, demanded, hallowed so far. I am no man, I am dynamite.
> *למה אני גורל, Ecce Homo*[^3]
@@ -48,7 +48,11 @@
- פשיזם - קל מאוד להפוך את ניטשה לפשיסטי כשלא מפרשים נכון את הספרים שלו, במיוחד את הדברים העסיסיים שכתב על היהודים (למרות שלא היה אנטישמי)[^9]
- דמוקרטיה - וולטר קאופמן, ממתרגמיו הגדולים של ניטשה, מעדיף לפרש את ניטשה כמבשר העידן האינדווידואלי, מעיין פילוסוף-פסיכולוג[^10]; גם זו, לדעת אנדי, טעות.
> Seeing it before long, I must confront humanity with the most difficult demand (...) Hear me! I am this kind of person, and not someone else.
> Seeing that before long I must confront humanity with the most difficult demand ever made of it, it seems indispensable to me to say _who I am._ Really, one should know it, for I have not left myself "without testimony." But the disproportion between the greatness of my task and the _smallness_ of my contemporaries has found expression in the fact that one has neither heard nor even seen me. I live on my own credit; it is perhaps a mere prejudice that I live.
>
I need only to speak with one of the "educated" who come to the Upper Engadine for the summer, and I am convinced that I do _not_ live.
>
Under these circumstances I have a duty against which my habits, even more the pride of my instincts, revolt at bottom—namely, to say: _Hear me! For I am such and such a person. Above all, do not mistake me for someone else._
> *Ecce Homo*, פתיח
@@ -88,13 +92,35 @@
התהוות היא יותר יסודית מהוויה - Becoming is more fundamental than being. במאבק בין [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס) ל[פארמנידס]((/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס), ניטשה דוגל בהיראקליטוס[^16]. הטבע הוא רק רצון לעוצמה, והפילוסופים של העתיד הם אלו שיוכלו ליצור ערכים במודעות מלאה - ולא יכפו עלינו את התפיסה שלהם במסווה של *אלוהים*, אלא כערכים חילוניים: היכן שנביאי הדת באים ואומרים, *כה אמר אלוהים*, ניטשה אומר, *כה אמרתי* - בגלוי. הם אלו שיימצאו דרך לומר *כן* להחיים - כי בניהיליזם הרי אין *טוב* - מבלי להתכחש לעולם כרצון עיוור. העולם הזה, בדיוק כפי שהוא - הוא טוב.
ומי אומר בתפיסה שלנו שהעולם הוא טוב? ריבונו של עולם - האלוהים. ניטשה דורש מהפילוסופים החדשים לתפוס את התפקיד הזה, כאל-אדמים כאלה, שלמרות היות העולם כ*Eternal return of the same* - חזרה הולכת ונשנית של אותו הדבר חסר התכלית, שבו שום דבר לא משתנה, אלא חוזר חלילה - יגידו לעולם *כן*.
ומי אומר בתפיסה שלנו שהעולם הוא טוב? ריבונו של עולם - האלוהים. ניטשה דורש מהפילוסופים החדשים לתפוס את התפקיד הזה, כאל-אדמים כאלה, שלמרות היות העולם כ*Eternal return of the same* - חזרה הולכת ונשנית של אותו הדבר חסר התכלית, שבו שום דבר לא משתנה, אלא חוזר חלילה - יגידו לעולם *כן*[^17].
הערכים הם תוצאה של תהליכים פסיכולוגיים אצל המחזיקים בהם - ולכן ניטשה אומר שהיא מלכת המדעים.
2.
> *האישר המושגע.* - האם לא שמעתם[^21] על המשוגע ההוא, שבבוקר בהיר אחד הדליק פנס, רץ על השוק[^20] וצעק בלי הרף: "אני מחפש את אלוהים! אני מחפש את אלוהים!" - מאחר שבאותה שעה דווקא נאספו שם רבים מהללו שאינם מאמינים באלוהים[^18], עורר האיש צחוק גדול. האם הלך לאיבוד? שאל אחד מהם. ואולי תעה בדרך כילד? שאל אחר. ואולי הוא מתחבא? מפחד מפנינו? אולי עלה על סיפונה של אונייה? היגר?[^19] - כך צעקו וצחקו כולם יחד בערבוביה. המשוגע קפץ והתערב ביניהם ונקב אותם במבטיו. "היכן נעלם אלוהים?" קרא, "אני אגיד לכם היכן - *הרגנו אותו* - אתם ואני! כולנו רוצחיו!"
> *המדע העליז, 125*
הכוונה היא לא לאלוהים ממש - אלא ל*רעיון* של האלוהים; ניטשה לא משחק ב[הוכחות לקיום האל](/פילוסופיה/דת/הוכחות), אלא מציב קביעה תרבותית רוחנית: אתם לא מחזיקים ברעיון הזה, של ה*מעבר*[^15]. ניטשה מחזיק מאירופה את התרבות החשובה בעולם, לא כי היא ירשה את היוונים דרך הנצרות, אלא כי היא הראשונה שמתמודדת עם משבר הניהיליזם - ומה שהיא חווה עכשיו יחווה בסופו של דבר העולם כולו. ניטשה סבור שהנצרות היא זו שהרגה את האל, כי היא חינכה אותנו לאהבת אמת ולדרוש אותה בתוך עצמנו (*תמצא את ישו בלב שלך*) - הנצרות חקרה את האלוהים כל כך טוב, עד שהיא הפריכה אותו.
> You see what is was that really triumphed over the christian god? ... looking at nature as if it were a proof of goodness... as if everything had providence... all of this is over now.
> The Gay Science
ניטשה הוא אויב מר של הנצרות, אבל מכיר אותה היטב וער למעלותיה. לכן, מות האלוהים הוא הקטסטרופה הרוחנית האיומה ביותר שקרתה בהיסטוריה.
> אבל איך עשינו זאת? איך הצלחנו לשתות את הים עד תומו? מי נתן לנו את הספוג למחות בו את האופק מקצה ועד קצה? מה המעשה אשר עשינו כאשר התרנו את הארץ הזאת משמה? לאן היא נעה עכשיו? לאן נעים אנו? הלאה מן השמשות כולן? האין אנו תועים כבתוהו אינסופי? האין החלל הריק נושף עלינו? האם לא נהיה קר יותר? האין יורד הלילה כל הזמן, עוד ועוד לילה? האין צורך להדליק פנסים לפני הצהריים?
האנשים בשוק מתנהגים למות האלוהים כאירוע נקודתי, וממשיכים אחריו בשגרת היום שלהם. אבל למעשה, מות האלוהים הוא מוות של העוגן המוסרי שלנו; אנחנו *בזים* לאבותינו שהאמינו באלוהים, אבל עדיין משתמשים עדיין בכלים שלהם להצדקת המוסר שלנו. האנשים בשוק, בבורותם, לא מכירים בגודל האובדן מתוך הבוז הזה. *אתם לא מרגישים שנהיה קר יותר*, עכשיו שאנחנו בזים למסורת התרבותית שאנחנו עדיין יונקים ממנה?[^22]. כמו ש[Wile. E. Coyote](https://en.wikipedia.org/wiki/Wile_E._Coyote_and_the_Road_Runner) רודף אחרי בת היענה ורק פתאום מבין שהוא חצה את הצוק ואין מתחתיו שום דבר, כך אנחנו חתרנו תחת אבותינו רק כדי להבין שנותרנו בלי אדמה מוצקה מתחת לרגליים.
![coyote](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/coyote.jpg)
הטבע והשמיים של האדם המודרני הם ריקים ואילמים. לכאורה, זה נהדר! אנחנו חופשיים, אין אלוהים, אין אדון. אבל אם איש הישר בעיניו יעשה, איך נחליט מה ישר? מאיפה נקריץ ערכים? זו חתיכת משימה, ועוד לפני הקפה. אתם חושבים שהאדם הממוצע מהרחוב יקריץ עולם ערכים? ואם רק מישהו מסוים יעשה את זה, למה שיקשיבו לנו? אין אדון! The kids have found the liquor! התיווך הזה כבר לא יעבוד.
> האם עדיין איננו שומעים כלל את שאון הקברנים הקוברים את אלוהים? האים עדיין איננו מריחים כלל את הריקבון האלוהי? - גם אלים נרקבים! אלוהים מת! מת ולא יחיה עוד! ואנחנו הרגנו אותו! במה נתנחם, רוצחים בני רוצחים שכמונו? הקדוש והאדיר מכל מה שהיה בעולם עד כה שתת דם למוות תחת סכינינו - מי ימחה את הדם הזה מעלינו? היכן המים שיטהרונו? אילו טקסי כפרה, אילו משחקים קדושים יהיה עלינו להמציא? האין גודל המעשה הזה גדול לנו מדי? האין אנו עצמנו חייבים להיות לאלים, ולו לכדי להיראות ראויים לו?
אתאיסטים הם לא דבר חדש; תמיד היו כמה פילוסופים מוזרים וחכמולוגים. אבל *חברה אתאיסטית במוצהר?* שבה מיליונים מושחררים מכל סמכות דתית? זה אירוע מכונן, אומר ניטשה, ואנחנו לא ערוכים לו. עד כה, בכל מקום שאליו מגיע המדע ומגיעה הנאורות, החילוניות המהירה מגיעה מיד[^23].
> מעולם עוד לא נעשה מעשה גדול מזה - וכל מי שיוולד אחרינו יהיה שייך, מכוח המעשה הזה, להיסטוריה נעלה מכל היסטוריה שהייתה עד כה!" - כאן השתתק האיש המשוגע ושוב והתבונן במאזיניו: גם הם שתקו והסתכלו בו תוהים ובוהים. לבסוף השליך את פנסו ארצה, והפנס התנפץ לרסיסים וכבה. ואז אמר: "הקדמתי לבוא, עוד לא בא זמני. המאורע הכביר הזה עודנו בדרך, נודד - בני-האדם עדיין לא שמעו את שמעו. הברק והרעם צריכים זמן, אור הכוכבים צריך זמן, מעשים, אף לאחר שנענשו, צריכים זמן כדי להיראת ולהישמע. המעשה הזה עודנו רחוק מהם יותר מן הרחוקים שבכובים - *ואף-על-פי-כן הלוא עשוהו!* - ועוד מספרים, שבאותו יום עצמו התפרץ האיש המשוגע לכנסיות אחדות והתחיל מתפלל בהן את תפילת האשכבה לאלוהים. וכאשר הוציאוהו החוצה ותבעו ממנו הסברים, לא היה בפיו אלא מענה אחד שוב ושוב: "הרי הכנסיות האלה, מה הן עכשיו עוד אם לא קבריו ומצבותיו של אלוהים?[^24]"
הפילוסופיה, אפוא, כמעצבת את הערכים החדשים, נושאת עליה פתאום נטל אדיר - המשכיות האנושות כולה - שלא כמו הפילוסופיה האזוטרית של אפלטון.
[^1]: [דת](/פילוסופיה/חדשה/דת/חובה)
[^2]: *אנחנו כמו דגים במים ניטשאנים*, אומר אנדי
@@ -111,4 +137,12 @@
[^13]: ניטשה ספרותי מאוד, כמו למשל דוסטוייבסקי; דוסטוייבסקי ראה את עצמו כאומן, אך ניטשה ראה את עצמו כפילוסוף. באופן מעניין, ניטשה מיקם את האומנות *מעל* הפילוסופיה, אבל רק הפילוסוף יכול להפעיל את האומנות כדי לקדם רעיונות. הוא חשב שבפסגות - כמו המשורר גתה שהעריך, או אפלטון - כבר קשה להפריד בין אומנות לפילוסופיה.
[^14]: ואכן, ניטשה היה אנונימי כל חייו, וחי רחוק מגרמניה. כתביו החלו להיות פופולריים רק לאחר שהשתגע - ואנשים עלו אליו לרגל, רק כדי לגלות שהוא לא זכר דבר. במותו הוא היה הסופר הנקרא ביותר בגרמניה. יש האומרים שהוא השתגע *בגלל* הפילוסופיה שלו.
[^15]: *jenseits* - *מעבר*, בצד השני
[^16]: שופנהאואר חושב באותו הקו - שהעולם הוא ביטוי לרצון כלשהו לעוצמה, ואנחנו רק שכלול של הרצון העיוור הזה, שצמא לכוח. הכוח הזה, לפי העמדה הזו, מתבטא בדברים כמו סוציאליזם, קפיטליזם, ורצון לנוחות חומרית - הם בסך הכל ביטויים של הצמא הזה, היצרים האלה.
[^16]: שופנהאואר חושב באותו הקו - שהעולם הוא ביטוי לרצון כלשהו לעוצמה, ואנחנו רק שכלול של הרצון העיוור הזה, שצמא לכוח. הכוח הזה, לפי העמדה הזו, מתבטא בדברים כמו סוציאליזם, קפיטליזם, ורצון לנוחות חומרית - הם בסך הכל ביטויים של הצמא הזה, היצרים האלה.
[^17]: תחשבו על רעיון ה*משיח* - אנחנו נוטרים טינה לעבר (הרסו לנו את בית המקדש!), ותולים תקווה בעתיד שייתקן - המשיח יבוא ויתקן; העמדה הדתית, אומר ניטשה, היא שנאה לעולם כפי שהוא עכשיו! וברגע שנפסיק להאמין שיבוא תיקון, אומר ניטשה, זה ניהיליזם.
[^18]: הכוונה היא *לא* לאתאיסטים מוצהרים ולוחמניים כאלה, אלא לאדם מן השורה, הבורגני במאה ה19, בתרבות שגדלה בצל הנצרות.
[^19]: אופי השאלות מבטא האמנה באלוהים גשמי כזה - כזה שיכול לעלות על ספינה ומהגר. הטון הלגלגני של המכונסים מביע אמונה של *אפשר לחשוב* - Whats' the big deal? מה קרה? זו תפיסה ילדותית מאוד של האל, שהם צוחקים עליה.
[^20]: מה מאפיין שוק? אנשים רגילים, שעסוקים במילוי צרכי החיים הבסיסיים. ניטשה מבין בשוק לא רק כמקום המוני כזה, כמו ה*אגורה* היוונית, אלא כדימוי לעולם המודרני כולו - אין קנה מידה נורמטיבי זולת סיפוק הצרכים הגופניים למחייתנו.
[^21]: שימו לב - ניטשה מדבר *אלינו* ישירות, ולא לאנשים בתוך הסיפור.
[^22]: כשיצאנו מהתיבה של נוח, אלוהים אומר - אתם יכולים לאכול בשר, אבל אם תשפכו דם, אני אדרוש אתכם. אנחנו כבר לא מאמינים בתיבה, אבל עדיין מחזיקים משפיכת דם כאירוע מיוחד.
[^23]: וירידה דרמטית בילודה - אתה צריך להאמין שהעולם הוא טוב כדי להביא אליו עוד ילד.
[^24]: *הייתם פעם בכנסייה באנגליה? הן ריקות!*, אומר אנדי, *יש שם רק תיירים ישראלים, שמדברים עליהן כאילו הם שמו משכנתא עליהן - תראה את המנורות...*