shmick/study
1
0
Fork 0
Code Issues Pull Requests Packages Projects Releases Wiki Activity

docs: update כלליים/מלחמה

Browse Source
This commit is contained in:
matanhorovitz
2023-04-30 21:51:37 +03:00
committed by shmick
parent eedece6eb2
commit d3ed520f3f
1 changed files with 13 additions and 2 deletions
Download Patch File Download Diff File Expand all files Collapse all files

13
כלליים/מלחמה.md
View File

@@ -2,7 +2,7 @@
title: מלחמה ושלום בהיסטוריה
description:
published: true
date: 2023-04-30T18:33:36.695Z
date: 2023-04-30T18:51:35.559Z
tags: שנה א, סמסטר ב, היסטוריה, קורסים כלליים
editor: markdown
dateCreated: 2023-03-15T08:08:33.466Z
@@ -161,6 +161,14 @@ dateCreated: 2023-03-15T08:08:33.466Z
הרומאים פיתחו תרבות צבאית ייחודית לחלוטין. חניבעל, למשל, לאחר שהביס את הרומאים בסדרה מהממת של ניצחונות, ניסה לפתוח במסע ומתן לשלום עם הרומאים - ולהפתעתו, הרומאים סירבו בכל מחיר. גם המוקדונים ספגו סירובים דומים. העמדה הרומאית נותרה זהה בכל מצב - כניעה מוחלטת של היריב בלא קשר למצב הצבאי של היריב. בשביל הרומאים, כל מלחמה הייתה מלחמת חיים ומוות, עם שתי אפשרויות בלבד - או שהיריב יפסיק להוות איום (בכך שייהפך לבעל ברית, או שינוטרל פוליטית), או שרומא תיחרב. החרבת רומא היא תרחיש שלא עלה על דעתם של יריבי רומא ההליניסטים ובכלל, שנלחמו עבור יעדים מוגדרים - לעומת הרומאים, שנלחמו כדי למחות את קרתגו מעל פני האדמה. מוקדון חולקה ב168, וקרתגו נחרבה לחלוטין ב146 - ברגע שהראו סימנים של עצמאות מחודשת ובכך איום חדש על הרומאים.
מסע הכיבושים המטאורי של רומא האט עם מותו של אוגוסטוס, שהגיע עד האוקיינוס האטלנטי. בסופו של מסע זה, רומא כבר היוותה אימפריה אדירה - אלא שהיסטוריונים רבים טענו שזו תוצאה של אוסף של מלחמות הגנה, ולא תוצאה של אימפריאליזם. פרשנות זו הייתה מקובלת עד תחילת המאה ה20, כאשר אומות אירופיות עדיין שלטו ברוב העולם, והרעיון של שליטה בעם אחר נתפסה כדבר חיובי יחסית[^14]. הפרשנות המודרנית פחות סלחנית - וטוענת שהחברה הרומאית הייתה מכוונת למלחמות חורמה תוקפניות, המושפעת מהתרבות הצבאית החזקה באליטה הרומאית, שבה הרפתקות צבאיות שיוו מעמד ויוקרה. קונסולים רומים, למשל, התמנו לשנה - ושאפו לשוות לעצמם מעמד ויוקרה בתקופה זו; המלחמה הייתה אמצעי מצוין לשם כך. המלחמות הונעו גם מתאווה לביזה, ולעבדים - שהכלכלה הרומית נהפכה תלויה בהם יותר ויותר[^15].
אלא שיש מקום לסייג מפרשנות זו: יותר משרצו להילחם בעצמם, האריסטוקרטים הרומים רצו בעיקר למנוע נצחונות של היריב - דבר שמנע לעיתים תכופות מלחמות. ככלל, הרפובליקה הרומית ניהלה גם תקופות שקטות יותר, ובמשך רוב קיומה לא נלחמה יותר משאר עמי האיזור. יתרה מכך, רומא אינה ששה לספח טריטוריות מחוץ לרומא - משום שהדבר כרוך במאמץ רב ובמתן זכויות ליושבי האיזור המסופח.
המאפיין העיקרי של הרפובליקה הרומית, חרף הימנעותה השיטתית מריכוז כוח רב בידם של מעטים, היה הביטחון האדיר שחשו הסנאטורים - שבעיניהם אינם נפלו מאף מלך[^16].
[^4]: מלבד בית אחד בהחלט של משורר הלני נודע, לצרכי תעמולה. ניכרת כאן האלימות של אלכסנדר; מחיקת עיר שלמה והשארת מחווה צינית כזאת
[^5]: אלכסנדר הוביל לעיתים תכופות את הצבא שלו.
[^6]: אלכסנדר טובח ביותר חיילים פרסים בגראניקוס מכל המלחמות הקודמות שלהם ביוון, ובקרבות הבאים האבידות מגיעות גם ל200,000 חיילים (40,000 יוונים) - מאות חיילים בדקת קרב.בין 334 ל324, ההערכה (השמרנית) היא שאלכסנדר חיסל כרבע מיליון אזרחים.
@@ -172,3 +180,6 @@ dateCreated: 2023-03-15T08:08:33.466Z
[^11]: הרומאים אף ניסרו את החרטומים של הספינות הפוניות ותלו אותם על בניין הסנאט.
[^12]: כוח אדם זה אפשר להם להדוף את חניבעל, להתמודד עם מרידות וגם להכריע את הפונים, בזכות האבדות האדירות שיכלו לספוג.
[^13]: המשמעת הרומית הנוקשה מנעה מהרומאים לברוח, ועונשים כללו הגליה לזירות קרב אחרות.
[^14]: דוגמה נהדרת לצורה שבה פרשנות היסטורית מושפעת מאירועים עכשווים.
[^15]: המלחמות היו כה נפוצות בספרד למשל, שהסנאט הרומי חוקק חוק הקובע מהי כמות ההרוגים של צבא האויב (5,000) שמצדיק מצעד ניצחון ברומא, ששיווה לגנרל מעמד ויוקרה.
[^16]: באותה התקופה, רוב העמים נשלטו על ידי מלכים - הרומאים היו חריגים בנוף.