diff --git a/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות.md b/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות.md
index 2ae19416..4d5cb2d7 100644
--- a/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות.md
+++ b/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות.md
@@ -2,7 +2,7 @@
 title: הגיונות על הפילוסופיה הראשונית
 description: 
 published: true
-date: 2024-06-17T12:17:46.261Z
+date: 2024-06-17T12:19:29.985Z
 tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה חדשה, דקארט
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
@@ -108,7 +108,7 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
 
 [^16]: חשוב לשים לב - הקוגיטו הוא *לא* טיעון - אלא הבנה **אינטואיטיבית** (הסתכלות) - ידע ודאי, נתון, ונקי מכול ספק - שקיימת בכולנו. מכאן הכוח שלו - אין לו הנחות שאפשר לתקוף - זו חוויה אנושית בסיסית שלא ניתן לערער עליה. דן משווה את הידיעה האינטואיטיבית הזו ל'כאב' - אף אחד לא מסתכל על היד שלו בוערת, ומקיש היקש כמו *כל מה שחם בוער, כל מה שבוער כואב, לפיכך איה, כואב לי!* - זו ידיעה מונכחת, מיידית ובלתי ניתנת לערעור - כזה הוא ה*קוגיטו*.
 
-## אידאה
+## האידאה
 בעת החדשה, כמעט לכל הוגה שעוסק באפיסטמולוגיה הייתה *תורת אידאות*, או תורת הכרה - *שונה בתכלית מ[תורת האידאות האפלטונית](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#האידאה)*. 
 
 התורה של דקארט נשענת על טיעון ה[*קוגיטו*](#הקוגיטו). באשר למה שניתן לדעת, מה שניתן להכיר בו, זוהי הידיעה הראשונית והבסיסית ביותר - כל עוד אני חושב, אני ישנו. הטיעון החזק הזה מביס אפילו את טיעון השד המתעתע - גם אם ישנו שד מתעתע, הרי שהוא מתעתע *משהו* - ומשהו חושב, שכן אחרת אין במה לתעתע.