docs: update פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח

פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: הפנמנולוגיה של הרוח
 description: 
 published: true
-date: 2024-06-25T15:42:38.945Z
+date: 2024-07-02T14:42:17.860Z
 tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, הגל
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
@@ -644,8 +644,54 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 
 אני מודע לעצמי כמודע. יש עדיין הבדלה; יש עצמי אליו אני מודע, ועצמי מודע. יש עצמי מושא, ועצמי משקיף. מי שחושב שבאומרו *אני מודע לעצמי* הוא באמת מודע לעצמו, אומר הגל, מרמה את עצמו; **זו טאוטולוגיה זהה, סתם סיסמא ריקה**. משהו עדיין חסר, עדיין ריק: דימוי נבוב של מודעות עצמית. אני הוא לא רק מודעות; הוא גם הוויה - יש בו משהו אובייקטיבי. הגעה למודעות עצמית ממשית - עצמי *באמת* - דורשת כברת דרך משמעותית יותר בהרבה.
 
+# הדיאלקטיקה של האדון והעבד
 
+> [טקסט (בר-לפידות)](/פילוסופיה/חדשה/הגל/הדיאלקטיקה_של_האדון_והעבד_תרגום_בר_לפידות.pdf)
+{.is-info}
 
+## חירות, אדנות ועבדות
+
+> הוא צריך היה - כדי לזכות ביתרון - להראות את עצמו שונה מכפי שהוא למעשה. להיות ולהיראות נעשו שני דברים שונים לחלוטין; וההבדל האמור הוא מקורם של הפאר המנסה להרשים, הערומה רודפת התדמית, וכל שאר המידות הרעות בנות לווייתן של אלה. מבחינה אחרת, מאדם חופשי ועצמאי, כפי שהיה קודם, הרי בשל ריבוי של צרכים חדשים, ניתן לומר שהוא נעכשה עתה משועבד לכל הטבע ובעיקר לבני מינו; הוא נעשה עתה לעבדם של אלה גם בהיותו אדונם.
+> *רוסו*
+
+כל המידות הרעות האלו קורות עם ה*מעבר מהטבע* - המצב לפני שנוצרה חברה, קהילה, תרבות[^19]. להיות, במובן מסוים, זו עצמאות ואותנטיות מסוימת, הדבר עצמו - אבל החברה גוררת איתה *להיראות* - מראית עין, ניסיון להרשים, העמדת פנים. התרבות, במקום מסוים, משעבדת אותנו - לתאוות חדשות, צרכים חדשים, ולמעשה שוללת מאיתנו את החירות הבסיסית. האדם עבר מעמדה של השתאות וההערצה, כמו שמתאר אריסטו, לריבונות מוחלטת על הטבע; דקארט אומר זאת מפורשות. 
+
+> **אני וההיא** \ אגי משעול
+> אני מקשיבה לה מטלויזיה
+> למטוסת הזאת המפרשת את חיי
+> וקוראת משירי אותם היא חוטפת
+> וזוקפת
+> מיד לזכותה
+> 
+> ישובה לה שם בבגדיה הטובים
+> שקניתי לה להבדילה ממני
+> מתאמצת למצוא חן בעיני
+> גם כן
+> אחת
+>
+> כאן מאחוריה גבה
+> אני מרכלת עליה עם חברותי
+> איך היא בולשת תמיד
+> בין חדרי הבית
+> אורבת למחשבות הצומחות
+> מגופי
+> כדי לגרור אותי לארועים ספרותיים
+> ולהושיבני בפאנל.
+
+אגי מתארת את עצמה רואה את עצמה בטלוויזיה, ומוצאת שם משהו מזויף, משהו מתאמץ; הכותבת מתרעמת כנגדה. היא מתארת איך היא עסוקה לא רק בנראות שלה, אלא במה שחושבים עליה - כולל היא.
+
+> בגיל שלושים וחת מצא עצמו אניהו מגשים כמעט את כל החלומות שחלמו בשבילו הקרובים לו: הוא הצליח לא פחות משכולם קיוו שיצליח, ועדיין נותר צנוע, עובדה שמילאה את אביו בגאווה. שלא לדבר על זה שהיה נשוי בדיוק כמו שהוריו ואשתו תמיד חלמו, ואפילו בריא, חוץ מהעניין הקטן הזה עם הטחורים. ובכל זאת לא היה אניהו מאושר - עובדה שגרמה לו לא פעם לתחושת תסכול. אמו, הרי, מילדות תמיד רצתה שיהיה מאושר.
+> *אתגר קרת, אניהו*
+
+קרת מכניס בכמה משפטים האלה את כל הארס שעולה מרוסו - שום דבר לא נאמר בשמו של אניהו באמת.
+
+הגל מכיר גם הוא ברוסו - 
+
+> **תכלית התרבות היא סילוקה של התמימות הטבעית**
+> מן ההשקפות בדבר *תמימותו* של מצב הטבע ובדבר פשטות הליכותיהם של העמים הלא-מתורבתים משתמע כי הן רואות בתרבות דבר-מה חיצוני בלבד הקשור בשחיתות ובניוון... השקפה זו מוכיחה כי היא אינה בקיאה בטבעו של הרוח ובתכלית התבונה. הרוח משיג את ממשותו רק על-ידי שהוא מתפצל בתוך עצמו, על-ידי שהוא מטיל על עצמו מגבלה וסופיות \[בדמות] צרכים טבעיים ושרשרת זיקות של הכרח חיצוני, ובעצם תהליך ההסתגלות למגבלות הללו הוא מעצב את עצמו בתוכן וכך מתגבר עליהן וזוכה בתוך כל במתיאותו ה*אובייקטיבית*. תכליתה של התבונה איננה אותה פשטות הליכות טבעית... אדרבא, תכליתה היא לפעול לסילוקה של התמימות הטבעית... כך שהחיצוניות הזאת תשיג תחילה את התבוניות שהיא מסוגלת להשיגה, כלומר את *צורת הכלליות*, את ה*שכליות*. רק בדרך זו הרוח מרגיש *בבית* ו*אצל עצמו* בחיצוניות הזאת. כך יש אפוא לחירותו מציאות בחיצוניות, ובאלמנט הזה, אשר כשלעצמו הוא זר לקביעת החירות שלו, הרוח נעשה *בשביל-עצמו*, ועניין לו רק עם מה שהוא טבע לו את חותמו ושהוא עצמו *יצר*
+> *פילוסופיה של המשפט, 187*
+
+הגל חולק את העמדה הבסיסית של רוסו של התרבות כשמשחיתה - אולם, היכן שאצל רוסו היא תופעת לוואי מצערת, כאן הגל מאשים כי זוהי תכליתה ממש. ניכרת כאן המודעות העצמית של הגל - פיצול מסוים, שניות מסוימת, שרק דרכו הרוח מתממשת. כמו שגן העדן היה גן העדן עד האכילה מעץ הדעת, התבונה היא נפילה מסוימת, הכרחית למימוש מלא שלה עצמה. 
 
 [^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות.
 [^2]: בהגדרתו את האדם כ*חיה חושבת*.
@@ -664,4 +710,5 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 [^15]: מאמר בנושא - [ניטשה, זן ואמת](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/nietzsche_and_zen_self-overcoming_without_-_andre_van_der_braak_extract.pdf)
 [^16]: מאמר בנושא - [*הגל כרדיקליזציה של קאנט*](/פילוסופיה/חדשה/הגל/hegels-idealism-as-radicalization-of-kant.pdf)
 [^17]: הניסוחים של הגל מרמזים לתיאולוגיה הנוצרית, שממנה הוא מושפע בגלוי.
-[^18]: זהו סוג של [פוזיטיביזם](/פילוסופיה/לשון/פוזיטיבים).
+[^18]: זהו סוג של [פוזיטיביזם](/פילוסופיה/לשון/פוזיטיבים).
+[^19]: מוטיב נפוץ בפילוסופיה של המאה ה19.