vault backup: 2025-04-03 13:40:04

.obsidian/workspace.json

@@ -20,6 +20,20 @@
               "icon": "lucide-file",
               "title": "יוגהצ'ארה"
             }
+          },
+          {
+            "id": "d4e8d658f065c417",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "markdown",
+              "state": {
+                "file": "פילוסופיה/בודהיזם/index.md",
+                "mode": "source",
+                "source": false
+              },
+              "icon": "lucide-file",
+              "title": "index"
+            }
           }
         ]
       }
@@ -166,6 +180,9 @@
   },
   "active": "b8bfc8c8774fb6b4",
   "lastOpenFiles": [
+    "פילוסופיה/בודהיזם/סוגיות.pdf",
+    "פילוסופיה/בודהיזם/index.md",
+    "פילוסופיה/בודהיזם/יוגהצ'ארה.md",
     "פילוסופיה/קונטיננטלית/ניטשה.md",
     "פילוסופיה/הציטוטים.md",
     "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מטלות/lu11755126alj6.tmp",
@@ -200,10 +217,8 @@
     "כלליים/יוונית/index.md",
     "כלליים/יוונית/כינויים.md",
     "כלליים/יוונית/תחביר.md",
-    "פילוסופיה/בודהיזם/index.md",
     "פסיכולוגיה/מגדר/index.md",
     "פילוסופיה/בודהיזם/זן/index.md",
-    "פילוסופיה/בודהיזם/יוגהצ'ארה.md",
     "פילוסופיה/מטאפיזיקה/מתקדמת/pink.webp",
     "פילוסופיה/מטאפיזיקה/מתקדמת/possible.webp",
     "פילוסופיה/מטאפיזיקה/מתקדמת/possible.jpg",

פילוסופיה/בודהיזם/index.md

@@ -112,16 +112,17 @@ dateCreated: 2024-01-25T10:20:35.193Z
 ההנחה הפילוסופית העמוקה והבסיסית של האופנישידים היא הברהמן - הדבר שאינו כפוף לשום חוקיות, לשום כיפוף, האמת המוחלטת. הם האמינו שבכל אחד ואחת קיים יסוד מהברהמן הזה - האטמן, האני האמיתי ביותר שלנו. באמצעות הסיגוף, ההשלה מכל השכבות המטווחות, הם שאפו להגיע לאותו אטמן, היסוד הבסיסי ביותר. האופנישדים לא ייחסו את הכרת האטמן אפילו לאלים ולברהאמנים הקדומים, שלהם אין כוח על האטמן הזה. האלים - בעצמם חלק מהמוחלט הזה - אינם מעוניינים שבני האדם יכירו ביכולת הזו להשתחרר, משום שזה מונע מהם להמשיך לנצלם. 
 
 בצל שלושה מושגים אופנישדיים מרכזים צמח הבודהיזם[^11]:
+
 - קארמה
-בפירוש המילולי, *קארמה* היא פעולה פולחנית, כמו אלו שבתפיסה הוודית שיוצרות תוצאה ביקום. התפיסה בהודו שללה לחלוטין את הרעיון של סיבה ראשונית - בהודו, אין דבר שמתקיים בזכות עצמו, ללא סיבה. בהקשר סיבה-תוצאה הזה פעלה הקארמה. הקארמה לא פעלה רק החוצה - אלא גם כלפי פנים. כל פעולה שאנו מבצעים - בין שפעולה של ממש או רגש כלשהו - כמו משאירה אחריה זרע בעולם. אולי הוא ינבט עכשיו, אולי עוד אלף שנים; זה לא משנה. כל פעולה שכזו תגרור השלכות, באיזשהו אופן. תפיסת הסיבתיות הזו היא לא מיידית, כמו שאנו רגילים במערב - אלא מעגלית ורופפת יותר. המעשה שלי לא יוביל, כאן ועכשיו, בהכרח לתוצאה כלשהי - אלא ישאיר זרע שכזה ביקום, שישחק בו תפקיד. 
+	בפירוש המילולי, *קארמה* היא פעולה פולחנית, כמו אלו שבתפיסה הוודית שיוצרות תוצאה ביקום. התפיסה בהודו שללה לחלוטין את הרעיון של סיבה ראשונית - בהודו, אין דבר שמתקיים בזכות עצמו, ללא סיבה. בהקשר סיבה-תוצאה הזה פעלה הקארמה. הקארמה לא פעלה רק החוצה - אלא גם כלפי פנים. כל פעולה שאנו מבצעים - בין שפעולה של ממש או רגש כלשהו - כמו משאירה אחריה זרע בעולם. אולי הוא ינבט עכשיו, אולי עוד אלף שנים; זה לא משנה. כל פעולה שכזו תגרור השלכות, באיזשהו אופן. תפיסת הסיבתיות הזו היא לא מיידית, כמו שאנו רגילים במערב - אלא מעגלית ורופפת יותר. המעשה שלי לא יוביל, כאן ועכשיו, בהכרח לתוצאה כלשהי - אלא ישאיר זרע שכזה ביקום, שישחק בו תפקיד. 
 
 - סמסרה
-התפיסה בהודו הייתה מעגלית - מוות, לידה מחדש, חיים, ושוב מוות. מעגל זה הוא ה*סמסרה*[^14]. האופן שבו נולדים מחדש נקבע על פי הקארמה - 'המתמטיקה של הקיום'.  הקארמה היא לא כמו 'יום הדין' המערבי, אלא כוח טבע, שייקבע לידה מחדש באחד משש עולמות[^12]. התהליך הזה הוא ללא מוצא - הוא מתרחש שוב ושוב עד אינסוף. כולם מתים, בסופו של דבר - אפילו אלים; בהודו, שום דבר הוא לא לנצח. לכאורה, ניתן לעשות מעשים טוב בכל הגלגולים, ותמיד להיוולד מחדש בגן עדן. אלא שבתוך הגלגולים האינסופיים, בהכרח יהיו לידות רעות - במיוחד לאור זה שהקארמה ממשיכה לרוץ בלי קץ. אתה יכול לחיות את חייך כצדיק, ו'לאכול אותה' על קארמה גרועה מחיים דרעק לפני עשרים גלגולים. המוות לא 'מאפס את המונה', ואין אף יצור עם קארמה מושלמת - לא אלים, לא צפרדעים ולא כלום. 
+	התפיסה בהודו הייתה מעגלית - מוות, לידה מחדש, חיים, ושוב מוות. מעגל זה הוא ה*סמסרה*[^14]. האופן שבו נולדים מחדש נקבע על פי הקארמה - 'המתמטיקה של הקיום'.  הקארמה היא לא כמו 'יום הדין' המערבי, אלא כוח טבע, שייקבע לידה מחדש באחד משש עולמות[^12]. התהליך הזה הוא ללא מוצא - הוא מתרחש שוב ושוב עד אינסוף. כולם מתים, בסופו של דבר - אפילו אלים; בהודו, שום דבר הוא לא לנצח. לכאורה, ניתן לעשות מעשים טוב בכל הגלגולים, ותמיד להיוולד מחדש בגן עדן. אלא שבתוך הגלגולים האינסופיים, בהכרח יהיו לידות רעות - במיוחד לאור זה שהקארמה ממשיכה לרוץ בלי קץ. אתה יכול לחיות את חייך כצדיק, ו'לאכול אותה' על קארמה גרועה מחיים דרעק לפני עשרים גלגולים. המוות לא 'מאפס את המונה', ואין אף יצור עם קארמה מושלמת - לא אלים, לא צפרדעים ולא כלום. 
 
 האינספויות הדטרמיניסטית הזו תסכלה את האופנישדים, והובילה אותם למסקנה שצריך להפסיק את המשחק הזה - ולהשתחרר.
 
 - מוקשה (נירוונה)
-איך משתחררים מהסמסרה? האופנישדות הציעו דרכים רבות לשחרור -שחלקן התפתחו לתפיסות אחרות, כמו הג'איניזם[^13] - אך הבודהיזם צמח על סמך ה*נירוונה* - השחרור. רק מי שמצליח להשתחרר *שובר* את מעגל הקיום, ויוצא ממנו. הבודהיזם ייחס סיכוי נמוך מאוד להיוולד כאדם - ולכן, עצם היותך אדם מעידה על הצטברות קארמה שמאפשרת היכרות עם הרעיון של להשתחרר. מי שיצליח לזהות את האמת המוחלטת באשר לקיום, בכך שיזהה את עצמו עם המוחלט, וימחק את הבידול בינו לבין היקום, הוא זה שישתחרר.
+	איך משתחררים מהסמסרה? האופנישדות הציעו דרכים רבות לשחרור -שחלקן התפתחו לתפיסות אחרות, כמו הג'איניזם[^13] - אך הבודהיזם צמח על סמך ה*נירוונה* - השחרור. רק מי שמצליח להשתחרר *שובר* את מעגל הקיום, ויוצא ממנו. הבודהיזם ייחס סיכוי נמוך מאוד להיוולד כאדם - ולכן, עצם היותך אדם מעידה על הצטברות קארמה שמאפשרת היכרות עם הרעיון של להשתחרר. מי שיצליח לזהות את האמת המוחלטת באשר לקיום, בכך שיזהה את עצמו עם המוחלט, וימחק את הבידול בינו לבין היקום, הוא זה שישתחרר.
 
 !!! is-info ""
     אטמן = ברהאמן; עצמי = מוחלט

פילוסופיה/בודהיזם/יוגהצ'ארה.md

@@ -1,4 +1,6 @@
 
+!!! info "[מצגת](./סוגיות.pdf) (תודה לגיא!)"
+
 
 > העולם הזה אינו אלא רשמים בלבד, משום שהוא מופיע כאובייקטים שאינם אמיתיים ... תוכן החוויה החושית מציג את עצמו כאובייקט חיצוני, אף על פי שאובייקט כזה אינו קיים באמת... כל דבר המתגלה כאובייקט חיצוני כאשר בפועל אין בנמצא אובייקא כזה, אינו אלא רושם בלבד, כמו שערות על הירח הנראות לעיניו של מי שלקה בקטרט... לכן, כל תכני החוויה החושית אינם אלא רשמים בלבד.
 > 
@@ -9,6 +11,14 @@
 
 המציאות היא סוג מסוים של אשליה - כמו שאדם עם קטרקט מייחס את הפסים בראייה שלו לירח. *אין* פסים על הירח, אבל החוויה החושית *שלו* היא אמיתית. אולי *כל המציאות כולה* היא עיוות כזה?[^1] מה שיש לנו הוא לא המציאות - אלא רושם חושי המתיימר להיות מציאות[^2].
 
+
+הרעיון היוגהצ'ארי - שאין מציאות של ממש - סותר (כמובן) את האינטאוציה שלנו - אנחנו *ממש* מרגישים שאנחנו רואים משהו מציאותי. דווקא החתירה הזו נגד האינטואיציה הופכת את העסק למעניין. הכוונה היא לא לשכנע אותנו שאין מציאות (תראו איך זה הלך ל[ברקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי)), אלא רק לבחון מחדש את היחס בין תודעה למציאות, ובמיוחד בהקשר של הסבל: האם הסבל הוא תוצר של המציאות, או שמא גם מהתודעה?
+
+
+!!! warning "יוגהצ'ארה היא זרם פילוסופי *עצום* - כמו התווית *אידיאליזם* במערב; היזהרו מלהכליל"
+
+הזרמים נעים בין זרמים מתונים יותר, הגורסים שיש לנו *גישה* רק לתודעה, לבין זרמים קיצוניים עד כדי הטענה שיש *רק* תודעה[^5]. 
+
 ## ריקות כהיעדר כפילות
 
 > לפיכך בני האדם מהופנטים בשינה בשל רשמים שהותיר בהם ההרגל לאמץ אופני חשיבה שגויים; וכמו בחלום, כשהם רואים דברים שאינם ממשיים, כל עוד אין הם מתעוררים בעקבות השגת ידיעה טרנדנסטית, שהיא מעבר למחשבה, והיא ההפך משינה, או אז באמצעות הגשמה של התודעה המזוככת הטבעיות, הם מבינים שמושאי החושים אינם קיימים
@@ -63,12 +73,55 @@
 נניח וראינו עץ. *אוקיי, ראיתי עץ*. *אני* ראיתי אותו, ויש לי *ייצוג* של העץ, בחוץ. היוגהצ'ארה אומרים הפוך - ה*ייצוג* הוא זה שכונן את העץ, כמו נווה מדבר מדומיין. אבל הייצוג הזה מותנה - הוא לא חיזיון תעתועים יש מאין. ההבנה של היחס הזה וההתפכחות מהטבע המדומיין היא הטבע השלישי - *טבע מושלם*. יש *משהו* - אבל לא משהו *מסוים* - לא בקבוק או כחול או אני - יש פשוט *זה*.
 
 
-יוגהצ'ארה מדברים רבות גם על תת-מודע, רעיון אותה הם מכנים **שמונה התודעות**. החוויה, או התודעה, היא רק קצה הקרחון; רובה היא **תודעת המחסן** (ālayavijñāna), ורובה של התודעה נובע החוצה ממנה. המציאות במידה רבה נובעת *החוצה* מתודעת המחסן, ומה שקורה מזין את בחזרה את תודעת המחסן, בהיזון חוזר. 
+יוגהצ'ארה מדברים רבות גם על תת-מודע, רעיון אותו הם מכנים **שמונה התודעות**. החוויה, או התודעה, היא רק קצה הקרחון; רובה היא **תודעת המחסן** (ālayavijñāna), ורובה של התודעה נובע החוצה ממנה. המציאות במידה רבה נובעת *החוצה* מתודעת המחסן, ומה שקורה מזין את בחזרה את תודעת המחסן, בהיזון חוזר. 
+
+<small>(כאן היה ציור יפה של הקרחון של [פרויד](/פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית); אני לא שם אותו כי אני בז לפרויד. בכל מקרה.)</small>
+
+ארז מושל את הרעיון לעריכת וידאו - התוצר הסופי הוא תוצאה של עיבוד, חיתוך ושינוי מקיף. בתמצית, התודעה שלנו היא התוצר המוכן - ו*אין* לנו גישה לתהליך העריכה, כמו שלצופה בסרט אין גישה לפריימים שנחתכו ממנו. התודעה המוגמרת היא ה**מחשבה** (mano-vijnñāa).  אחרי ישנה ה*תודעה המזוהמת* - האגו, העצמי.
+
+המבנה הכללי הוא בערך ככה:
+
+- תודעת המחסן (התניות, שפה, אישיות, וכדו' - משול ל*קרקע* התודעתית, מלאה בזרעים, כמו [קארמה](/פילוסופיה/בודהיזם#המהפכה-האופנישדית)).
+
+	הבודהיזם הקדום הסתפק בקארמה ככוח קוסמי, בזרעים שהפעולות שלנו זורעים ביקום. אבל איפה זה קארמה? מי סופר אותה? היוגהצ'ארה מנסים לחדד ולקרקע את הרעיון הזה; הקארמה מאבדת את המימד המטאפיזי לטובת המימד הפסיכולוגי-פרטני.
+
+- מודעות חסרת מושא (Non-referential consciousness).
+- תודעה "טהורה"
+- תודעה מפוצלת - בין *פרט* (סובייקט) ל*כלל* (אובייקט)
+	
+	אינטואיטיבית, אנחנו חושבים את האובייקט כדבר יציב, ואת הסובייקט כארעי. היוגהצ'ארה מכוננת אותם יחד - תוצר של פיצול של תודעה אחת, שחלקיו עומדים ביחס מסוים.  אני לא רואה את כוס התה כי היא שם בחוץ, אלא כי אני *אני* וכי יש לי *התנייה מסוימת* למצוא בחוץ משהו שהוא *כוס תה*.
+
+
+אז מה המטרה של מדיטציה? היא היפוך של התהליך: אנחנו מנסים לחזור מן החושים, דרך התודעה המפוצלת, ולחזור חזרה ל**תודעה ה"טהורה"**. אלא שהחיפוש הזה עצמו עלול לפגוע בעצמו - אם *נחפש* את ה*תודעה הטהורה*, לא נמצא אותה - צריך פשוט *להניח*. 
+
+!!! warning "אבל אם באה משאית? היא רק בתודעה שלי!"
+	זה שהכל נובע מהתודעה *לא אומר* שאנחנו צריכים להתעלם מזה כהזייה. המשאית מגיעה, ואם אני לא אזוז היא תדרוס לי ת'צורה. ג'וקים מגעילים אותי אבולוציונית ונחשים מפחידים אותי. הרעיון הוא להימנע מלייחס לדברים האלה ערך *אמת* - כדאי לזוז מהמשאית, להתרחק מהג'וק ולא להציק לנחש, אבל לא מתוך מעמד של אמת מטאפיזית, אלא כי, בתודעה שלי, הם מזיקים.
+	
+	אם יגיע דוב ונגיד, *רגע, יש פה דוב? בעצם...*, זה ייגמר מהר מאוד. הרעיון הוא לא *לדחות* את הצורך לעצמי ולהפרדה ברורה בין העצמי למציאות, אלא גם לחרוג *מעבר* לו, כהתפתחות והעשרה מסוימת.
+
+
+## ביקורת
+
+בגדול, ההתנגדות ליוגהצ'ארה נעה סביב שלושה צירים:
+
+- זמן ומרחב
+
+	איך ייתכן שהחוויה החושית שלנו נתונים לחוויה החושית של חלל וזמן? אנחנו לא מסוגלים לחשוב על מציאות ללא מרחב, ובטח שלא ללא זמן[^2]. עצמים לא מופיעים סתם פתאום; אם הכל בתודעה, למה הכל לפי דפוסים מסוימים? למה אין שולחנות באמצע הכביש?
+
+	וואסובנדהו משיב - *חלום*; כמו שבחלום החוקים נשמרים, אבל עדיין אין לו ערך של מציאות ממש - ייתכן שגם התודעה היא כזו. רק משום שהתודעה פועלת על פי דפוסים, אין המשמעות היא שאפשר לייחס לה אמת.
+
+- שליטה ודמיון
+
+	
+
+
+- חוויה משותפת
 
 
 
 
 [^1]: [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס) - *היין מתוק לך ומר לי...*
 [^2]: מזכיר את התפיסה של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/אסתטיקה) - איננו יכולים לתפוס *אלא* בחלל ובזמן, ודרך הקטגוריות.
-[^3]: מזכיר את המוניזם של [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#תואר) (*אלוהים* (או טבע) *הוא דבר חושב*).
+[^3]: מזכיר את המוניזם של [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#תואר) (*אלוהים* (או טבע) *הוא דבר חושב*). ארז מחדד שהרעיון היוגהצ'ארי לא טוען לאמת מטאפיזית, אלא יותר פסיכולוגית.
 [^4]: *suchness thusness*
+[^5]: זה נשמע כמו [סוליפסיזם](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#fn:19).