diff --git a/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות.md b/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות.md
index 6e8699b6..2ae19416 100644
--- a/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות.md
+++ b/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות.md
@@ -2,18 +2,18 @@
 title: הגיונות על הפילוסופיה הראשונית
 description: 
 published: true
-date: 2024-06-17T11:26:12.216Z
+date: 2024-06-17T12:17:46.261Z
 tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה חדשה, דקארט
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
 ---
 
-# היגיון ראשון - על הדברים שאפשר להטיל בהם ספק
+# על הדברים שאפשר להטיל בהם ספק
 
 > [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/היגיון_ראשון.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/meditations_on_first_philosophy_-_part_1.pdf), [מטלה](/פילוסופיה/חדשה/תר×××_-_×ק×ר×_-_×¢××××_1_תשפ׳׳×.docx), [מטלה (בדוקה)](/פילוסופיה/חדשה/×ת×_××ר××××¥_10859664_assignsubmission_file_×ת×_××ר××××¥_copy_pdf.pdf), [מטלה 2](/פילוסופיה/חדשה/תרגיל_-_דקארט_-_עבודה_2_תשפ׳׳ד.docx), [מטלה 2 (בדוקה)](/פילוסופיה/חדשה/מתן_הורוביץ_10925340_assignsubmission_file_מתן_הורוביץ_copy_pdf.pdf)
 {.is-info}
 
-בתחילת הטקסט, דקארט - מוטרד מהמחשבה שרכש אמונות כוזבות[^3] -  מחפש נקודות ארכימדיות שעליו יוכל לבנות את כל דעותיו, בכך שמטיל ספק[^4] בכל דעותיו הקודמות.
+בהיגיון הראשון, [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) - מוטרד מהמחשבה שרכש אמונות כוזבות[^3] -  מחפש נקודות ארכימדיות שעליו יוכל לבנות את כל דעותיו, בכך שמטיל ספק[^4] בכל דעותיו הקודמות.
 לשם מטרה זו, דקארט זונח כל אמונה שיש לו ולו הצידוק הכל ביותר לפקפק בה - החל מהיסודות.
 
 > שימו לב: הספק הקרטזיאני הוא **אמצעי**; דקארט רחוק מפילוסופיה ספקנית.
@@ -29,9 +29,6 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
 
 הכיצד עולה בכוחו של דקארט להטיל אף באלו ספק? כאן נכנס 'טיעון האל'. אם כאן קיים אל, ייתכן והוא מטעה אותי, כך שאטעה תמיד. אפילו אם האל הטוב, ניתן לראות שאין הדבר סותר את ההטעיה - משום שהוא מאפשר לנו לטעות לפעמים, ולהטיל ספק. 
 
-
-
-
 [^3]: כאן דקארט מתחיל להטיל ספק בעקרונות שעליהם התחנך - האריסטוטליות, והאימפריציזם.
 [^4]: משמע - *להשהות שיפוט* - לא לקבל ולא לדחות (שניהם הצהרה חיובית). חשוב להיזהר מלכנות את דקארט כספקן - הוא משתמש בספק למהלך חיובי.
 [^5]: מהלך מפורסם זה מכונה *היפותזת החלום*.
@@ -52,13 +49,13 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
 הספקנות הקרטזית עוברת בשלושת ה'מסננים' האלה, שכל מה שיעבור דרכם ייחשב בעיני דקארט כידיעה.
 החזק מהטיעונים, טיעון השד, הוא טיעון *היפרבולי*[^8]. בעוד שטיעון החושים נשמע אמין למדי, במיוחד לאור התיאור האינטימי בגוף ראשון, כמו טיעון החלום שממשיך את הקו הזה, אם כי באופן קיצוני יותר, טיעון השד המטתעתע הוא, במילים יפות, הזוי לגמרי. טיעון החלום מטיל ספק במציאות *החיצונית* - ולמעשה מחזק עמדה שאין דבר זולת התבונה שלי[^19]. טיעון השד המתעתע חודר עמוק יותר - ומטיל ספק בעצם התודעה ממש; אולי מה שאני חושב *בתוך התודעה הפרטנית שלי* שגוי. 
 
-בכדי לבסס ידיעה, אנו דורשים ודאות מוחלטת. לכאורה, תיאור השד *לא* שולל את אותה הודאות המוחלטת - אין לנו שום סיבה להאמין שישנו שד מתעתע. אבל, הטיעון משחק על נטייה אנושית - הספק מנקר. ישנה אפשרות, קטנה ככל שתהיה, שישנו שד מתעתע; דקארט רק מציף את האפשרות, ולא טוען שום דבר חיובי בדבר השד - עול ההוכחה הוא עלינו. וכעת, מבלי שטען טענה ממשית, דקארט הצליח להכות בנו בספק כבד. 
+בכדי לבסס ידיעה, אנו דורשים ודאות מוחלטת. לכאורה, טיעון השד *לא* שולל את אותה הודאות המוחלטת - אין לנו שום סיבה להאמין שישנו שד מתעתע. אבל, הטיעון משחק על נטייה אנושית - הספק מנקר. ישנה אפשרות, קטנה ככל שתהיה, שישנו שד מתעתע; דקארט רק מציף את האפשרות, ולא טוען שום דבר חיובי בדבר השד - עול ההוכחה הוא עלינו. וכעת, מבלי שטען טענה ממשית, דקארט הצליח להכות בנו בספק כבד. 
 
 אבל למה בכלל מטיל דקארט ספק?
 
 [^19]: העמדה הפילוסופית הזו מכונה *סוליפסיזם*. שופנהאואר סבר שאי אפשר להפריכה בטיעונים לוגים - אבל, "זוהי אינה בעיה פילוסופית שדורשת הוכחה - אלא בעיה פסיכולוגית שדורשת ***כדורים***", אומר דן.
 
-# הביסוס המטאפיזי של דקארט
+## ביסוס המדעים בעקרונות הראשונים
 
 בדומה לניוטון, כמו דקארט בין העת החדשה המוקדמת, שואף לבסס מדע חדש. הוא עושה זאת על בסיס המתמטיקה - שמתקפת אותו. תחת הגישה של דקארט, ניתן יהיה לצמצם את המדעים אל המתמטיקה, ובכך ליצור מדע *אוניברסלי*, שמתוקף על ידי המתטיקה. אך מי מתקף את המתמטיקה? דקארט שואף לעשות זאת ב*היגיונות* על ידי תיקוף המטאפיזיקה. אם יצליח דקארט לתקף את העקרונות הראשונים, המטאפיזיים, יוכל לבנות על בסיסם את המתמטיקה, ועל בסיסה את המדעים כולם, בידיעה מוחלטת.
 
@@ -68,14 +65,19 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
 כאן ניתן לראות את מעגל הספק הקרטזי הולך וגדל. בטיעון החושים, דקארט מטיל ספק רק בדיוקם של החושים מרחוק; הוא מסייג שעל ידע החושים מקרוב קשה לערער. בטיעון החלום, מצליח להטיל ספק גם בחושים עצמם - אך לא בעקרונות הבסיסיים שעומדים מאחורי המציאות הבלתי חושית. ולבסוף, בטיעון השד, מצליח דקארט להטיל ספק גם בעקרונות המטאפיזיים האלו.
 
 דקארט שאף לבסס את התפיסה המטאפיזית שלו בשלוש עקרונות מפתח:
+
 - האור הטבעי
+
 ב**אור הטבעי**, דקארט מתכוון ל*תבונה*. איננו זקוקים לכתבי הקודש בכדי לעמוד על טבע המציאות - די בשכל האנושי להגיע לאמת וודאית[^10].
+
 - ברירות ומובחנות
+
 **ברירות ומובחנות** הוא מונח חלקי ועמום, עד שקאנט מגיע ועולב בו[^9]. מושג[^11] ברור הוא כזה המוכר באופן שלם ומלא, בעוד שמושג מובחן הוא גם כזה שניתן לבודד ולהבדיל אותו ממושגים אחרים. הכאב, למשל, הוא *ברור* בכך שאם הוא מתרחש, הוא נוכח בתודעה באופן ודאי ושלם. אולם, לא תמיד ניתן להגיד באופן *מובחן* מה כואב, והיכן.
 
 המתודה האנליטית של דקארט מנסה להגיע למושגים ברורים ומובחנים, כאבני פינה לבניית תפיסת מציאות אמיתית, לאורו של האור הטבעי.
 
 - הטבע הפשוט
+
 **הטבע הפשוט** הן אותן אבני הבניין של המציאות המתקבלת מהחקירה המטאפיזית של דקארט. אותן אבני הבניין קורנות באור הטבעי, והן ברורות ומובחנות.
 
 
@@ -86,14 +88,32 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
 [^10]: *אני חושב משמע אני קיים* המפורסם של דקארט, למשל, קורן מאור טבעי
 [^11]: דקארט משתמש במילה *אידאה*, כסינונימית למושג. קאנט מפריד בין השתיים, כמו [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#האידאה) לפניו שתפס אידאה כדבר אחר לגמרי.
 
-# תורת האידאות של דקארט
-בעת החדשה, כמעט לכל הוגה שעוסק באפיסטמולוגיה הייתה *תורת אידאות*, או תורת הכרה - *שונה בתכלית מתורת האידאות האפלטונית*. 
+# על טבעה של רוח האדם, ועל כך שנקל להכירה מאשר להכיר את הגוף
+> [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/היגיון_שני.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/meditations_on_first_philosophy_-_part_2.pdf)
+{.is-info}
 
-התורה של דקארט נשענת על טיעון ה*קוגיטו* המפורסם - *אני חושב משמע אני קיים*[^12]. באשר למה שניתן לדעת, מה שניתן להכיר בו, זוהי הידיעה הראשונית והבסיסית ביותר - כל עוד אני חושב, אני ישנו. הטיעון החזק הזה מביס אפילו את טיעון השד המתעתע - גם אם ישנו שד מתעתע, הרי שהוא מתעתע *משהו* - ומשהו חושב, שכן אחרת אין במה לתעתע.
+לאחר שחירב את עולם הידע שלו עד היסוד, בהיגיון הראשון, נותרנו עתה, פתיחת ההיגיון השני, עם נקודה ארכימדית אחת - *אני קיים, אני נמצא*. כעת, מנסה דקארט לבנות מחדש את הידיעה שלו על בסיסה של אותה הנקודה. 
 
-> אני חושב, משמע אני קיים[^14]
+## ה*קוגיטו*
+> אני חושב, משמע אני קיים[^12]
 {.info}
 
+ההבנה[^16] של דקארט - שכל עוד הוא חושב, הוא ***יודע***  שהוא קיים - היא בראש ובראשונה טענה **אפיסטמית**[^14]. אם אדם מתעלף, למשל, אין משמעות הדבר שהוא לא קיים - אלא שאין לו את *הידיעה* שהוא קיים. על רקע הטענה האפיסטמית הזו, הוא טוען גם טענה **אונטולוגית** - כל עוד הוא חושב, הוא ישנו - הוא קיים.
+
+ה*קוגיטו* של דקארט הוא אינטימי לחלוטין. אני לא יכול לדעת שדברים אחרים קיימים, או שמושאי המחשבה שלי קיימים, או שאפילו ה*אני* שקיים הוא אותו *אני*, או לאורך זמן. הוא אומר רק שעצם המחשבה הוא ההוכחה לקיום - מחשבה היא רעיון שמצדיק את עצמו (כמו שאם אתה חושב שכואב לך - כואב לך; אם אתה חושב - אתה חושב). באופן דומה, קיומו של ה[שד המתעתע](#הספקנות-הקרטזית) בהכרח מוביל לכך שאותו השד מתעתע ב*משהו* - אפילו בתרחיש ההיפרבולי של דקארט יש ודאות כלשהי. ה*קוגיטו* פורץ את המחסומים שהציב דקארט - ידיעת התודעה, וידיעת המציאות - באווחה אחת; היכן שלפניו איני יודע דבר על המציאות או על התודעה שלי, כעת אני יכול לבסס ידיעה איתנה בשניהם - התודעה שלי **קיימת**, והיא קיימת ***במציאות***. 
+
+## דוגמת השעווה
+
+על סמך הידיעה הודאית, אך זעירה הזו, דקארט בונה מחדש את המציאות שלו - ב**דוגמת השעווה**. כשהוא מזהה שעווה, הזיהוי אינו נעשה באמת באמצעות החושים - הרי בין המצבים השונים של השעווה - קרה, נוזלית או נמסה - אין שום דבר מן המשותף. ובכל זאת, בכל השלבים הוא מזהה את השעווה ככזו. משמעות הדבר היא בהכרח שהזיהוי *לא* מתרחש באמצעות החושים - אלא באמצעות התודעה. בכך, מסיט דקארט את ההצדקה לתפיסת העולם שלו מן החושים - שבהם אין לנו וודאות - אל התודעה - שכעת היא ודאית. משיש לו ידיעה איתנה והצדקה לבסס עליה את המציאות שלו, דקארט יוצא לבנות מחדש את עולם הידע שלו.
+
+[^16]: חשוב לשים לב - הקוגיטו הוא *לא* טיעון - אלא הבנה **אינטואיטיבית** (הסתכלות) - ידע ודאי, נתון, ונקי מכול ספק - שקיימת בכולנו. מכאן הכוח שלו - אין לו הנחות שאפשר לתקוף - זו חוויה אנושית בסיסית שלא ניתן לערער עליה. דן משווה את הידיעה האינטואיטיבית הזו ל'כאב' - אף אחד לא מסתכל על היד שלו בוערת, ומקיש היקש כמו *כל מה שחם בוער, כל מה שבוער כואב, לפיכך איה, כואב לי!* - זו ידיעה מונכחת, מיידית ובלתי ניתנת לערעור - כזה הוא ה*קוגיטו*.
+
+## אידאה
+בעת החדשה, כמעט לכל הוגה שעוסק באפיסטמולוגיה הייתה *תורת אידאות*, או תורת הכרה - *שונה בתכלית מ[תורת האידאות האפלטונית](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#האידאה)*. 
+
+התורה של דקארט נשענת על טיעון ה[*קוגיטו*](#הקוגיטו). באשר למה שניתן לדעת, מה שניתן להכיר בו, זוהי הידיעה הראשונית והבסיסית ביותר - כל עוד אני חושב, אני ישנו. הטיעון החזק הזה מביס אפילו את טיעון השד המתעתע - גם אם ישנו שד מתעתע, הרי שהוא מתעתע *משהו* - ומשהו חושב, שכן אחרת אין במה לתעתע.
+
+
 המהלך הקרטזיאני המרשים הוא זה אשר, כלוא בתוך תודעתו גרידא מחמת הספק, יצליח להוכיח את קיומו של אלוהים - הנחת המוצא ממנה התחלנו את הדיון. כך מבסס מחדש דקארט את תפיסת המציאות שלו - הטבע הפשוט - באור הטבעי בצורה ברורה ומובחנת.
 
 החשיבה, על פי דקארט, מבוססת מושגים - אידאות - אותן הוא מגדיר בתור *****כל*** תוכן מנטלי של הרוח***. הבחירה בפועל *חושב* בטיעון של דקארט אינה מקרית. אם נאמר, למשל, *אני הולך משמע אני קיים* - אין בכך כל הכרח; הרי ייתכן ואין לי גוף, ואין לי יכולת ללכת. הדבר הוודאי כאן הוא שאם אני *חושב* שאני הולך, גם אם אין לי גוף ממש, אני יודע משהו ודאי - שאני **חושב** שאני הולך. כל מה שקורה לנו, הוא דבר שמשתקף במחשבה בצורה כלשהי; בעוד שלא ניתן להוכיח את מושאי המחשבה, יהיו אשר יהיו, המחשבה עצמה היא ודאית. 
@@ -107,7 +127,7 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
 [^13]: "כה נדירה, שאין אותה אפילו ל**כדורגלנים**", אומר דן, ואפילו לא לחתולים
 [^14]: זוהי טענה שלא ניתן להפריך דדוקטיבית. "לכו הביתה - תוכיחו שזה **לא נכון**. *בהצלחה עם זה*", אומר דן. "נסה לשכנע את עצמך שאתה לא קיים, כמו ג'רי בסדרה *ריק ומורטי* בפרק המפורסם". בתוך התודעה שלך, אין לך דרך לערער על האמיתות של הטענה הזו. ההאמנה הזו אינטימית - אין לי איך להוכיח אנשים אחרים - אבל אין לי איך לפקפק באמיתות שלי.
 
-# תורת החשיבה של דקארט
+## תורת החשיבה של דקארט
 דקארט מייחס את התוכן המחשבתי לשלוש גורמים:
 
 - ניסיון
@@ -117,43 +137,29 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
 מושגים שהרכבנו על סמך הניסיון - כמו דרקון. לא חווינו דרקון, אבל חווינו אדום, וגדול, ומעופף, והרכבנו דרקון.
 
 - טבועות מלידה[^15]
+
 הויכוח סביב הנקודה הזו נמשך מימיי [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#הלמידה-כהיזכרות-עדות-לנצחיות-הנפש) ותורת ההיזכרות שלו. הזרמים בפילוסופיה החדשה חלוקים אף הם סביב נקודה זו: האמפריציסטים דוחים נקודה זו, והרציונליסטים מקבלים אותה.
 דקארט מייחס לכאן את המושגים *אני* ו*אלוהים* - אודותם לא ניתן לרכוש, לטענתו, ניסיון. הטענה אינה סביב *המושגים* האלו - להם ערבים גם האמפריציסטים - אלא על מושא המחשבה ממש.
 
 [^15]: *אפריורי*, כפי שעולב בו אחר כך קאנט
 
 
-# היגיון שני - על טבעה של רוח האדם, ועל כך שנקל להכירה מאשר להכיר את הגוף
-> [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/היגיון_שני.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/meditations_on_first_philosophy_-_part_2.pdf)
-{.is-info}
-
-
-לאחר שחירב את עולם הידע שלו עד היסוד, נותר דקארט עם נקודה ארכימדית אחת - *אני נמצא, אני קיים*. כעת, מנסה דקארט לבנות מחדש את הידיעה שלו על בסיסה של אותה הנקודה. 
-
-ההבנה[^16] של דקארט - שכל עוד הוא חושב, הוא ***יודע***  שהוא קיים - היא בראש ובראשונה טענה **אפיסטמית**. אם אדם מתעלף, למשל, אין משמעות הדבר שהוא לא קיים - אלא שאין לו את *הידיעה* שהוא קיים. על רקע הטענה האפיסטמית הזו, הוא טוען גם טענה **אונטולוגית** - כל עוד הוא חושב, הוא ישנו - הוא קיים.
-
-ה*קוגיטו* של דקארט הוא אינטימי לחלוטין. אני לא יכול לדעת שדברים אחרים קיימים, או שמושאי המחשבה שלי קיימים, או שאפילו ה*אני* שקיים הוא אותו *אני*, או לאורך זמן. הוא אומר רק שעצם המחשבה הוא ההוכחה לקיום - מחשבה היא רעיון שמצדיק את עצמו (כמו שאם אתה חושב שכואב לך - כואב לך; אם אתה חושב - אתה חושב). באופן דומה, קיומו של השד המתעתע בהכרח מוביל לכך שאותו השד מתעתע ב*משהו* - אפילו בתרחיש ההיפרבולי של דקארט יש ודאות כלשהי. ה*קוגיטו* פורץ את המחסומים שהציב דקארט - ידיעת התודעה, וידיעת המציאות - באווחה אחת; היכן שלפניו איני יודע דבר על המציאות או על התודעה שלי, כעת אני יכול לבסס ידיעה איתנה בשניהם - התודעה שלי **קיימת**, והיא קיימת ***במציאות***. 
-
-## דוגמת השעווה
-
-על סמך הידיעה הודאית, אך זעירה הזו, דקארט בונה מחדש את המציאות שלו - ב**דוגמת השעווה**. כשהוא מזהה שעווה, הזיהוי אינו נעשה באמת באמצעות החושים - הרי בין המצבים השונים של השעווה - קרה, נוזלית או נמסה - אין שום דבר מן המשותף. ובכל זאת, בכל השלבים הוא מזהה את השעווה ככזו. משמעות הדבר היא בהכרח שהזיהוי *לא* מתרחש באמצעות החושים - אלא באמצעות התודעה. בכך, מסיט דקארט את ההצדקה לתפיסת העולם שלו מן החושים - שבהם אין לנו וודאות - אל התודעה - שכעת היא ודאית. משיש לו ידיעה איתנה והצדקה לבסס עליה את המציאות שלו, דקארט יוצא לבנות מחדש את עולם הידע שלו.
-
-[^16]: חשוב לשים לב - הקוגיטו הוא *לא* טיעון - אלא הבנה **אינטואיטיבית** (הסתכלות) - ידע ודאי, נתון, ונקי מכול ספק - שקיימת בכולנו. מכאן הכוח שלו - אין לו הנחות שאפשר לתקוף - זו חוויה אנושית בסיסית שלא ניתן לערער עליה. דן משווה את הידיעה האינטואיטיבית הזו ל'כאב' - אף אחד לא מסתכל על היד שלו בוערת, ומקיש היקש כמו *כל מה שחם בוער, כל מה שבוער כואב, לפיכך איה, כואב לי!* - זו ידיעה מונכחת, מיידית ובלתי ניתנת לערעור - כזה הוא ה*קוגיטו*.
-
-
-# היגיון חמישי - על מהות הדברים החומריים; ושוב על אלוהים, שהוא נמצא
+# על מהות הדברים החומריים; ושוב על אלוהים, שהוא נמצא
 > [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/היגיון_חמישי.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/meditations_on_first_philosophy_-_part_5.pdf)
 {.info}
 
-כעת, יש קריטריון להכרת האמת - כל רעיון **ברור ומובחן** הוא אמיתי. על מנת להגיע לאמת הזו, על ידי הסרת הספק, עלינו:
+כעת, בהיגיון החמישי, יש קריטריון להכרת האמת - כל רעיון **ברור ומובחן** הוא אמיתי. על מנת להגיע לאמת הזו, על ידי הסרת הספק, עלינו:
 
 - לגרש את השד המתעתע
+
 - להכיר באל
 
 מרגע שנוכל לבסס את קיום האל, ולהסיר את חרבו של השד המתעתע, נוכל לחיות שוב בביטחון בעולם שאנחנו תופסים. את אלו מנסה דקארט לעשות בהיגיון זה, באופן הבא:
 
-1. *קוגיטו* - העוגן שביססנו בהיגיון השני
+1. [*קוגיטו*](#הקוגיטו) - העוגן שביססנו בהיגיון השני
+
 2. אלוהים[^20]
+
 3. מציאות
 
 ## ההוכחות של דקארט לקיום האל