diff --git a/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון.md b/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון.md index d6daf968..a2e097bc 100644 --- a/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון.md +++ b/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון.md @@ -2,7 +2,7 @@ title: מנון description: published: true -date: 2024-02-09T20:29:37.848Z +date: 2024-02-09T20:30:13.324Z tags: editor: markdown dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z @@ -80,8 +80,8 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z [^5]: schema - צורה גיאומטרית, *הגבול של גוף כלשהו* כהגדרת אפלטון [^6]: *Poros* - אמצעי. -# מהי ידיעה? -## למידה כהיזכרות +## מהי ידיעה? +### למידה כהיזכרות בחלק זה של הדיאלוג, מתקשה אפלטון לעמוד על טיבה של הלמידה. הוא פונה כאן למיתוס - סתירה לכאורה של האופי הפילוסופי (הישענות על הסבר תבוני). אך לעיתים גם הפילוסופיה מתקשה להגיע להסברים בלוגוס גרידא, ואז פונה היא למיתוסים. המיתוס שפונה אליו אפלטון ^431^ הוא שהנשמה האנושית בת אלמוות, ולכן כבר יודעת הכל ועצם הלמידה [^7] היא היזכרות מחדש [^8]. משפט המפתח בפסקה זו הוא ש*כל הטבע ממוצא אחד הוא*[^9]. אולם המיתוס הזה אינו עונה על שאלתו הבסיסית של מנון - בשלב מסוים, הנשמה רכשה את הידע הזה. כיצד? @@ -90,7 +90,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z אותה התכונה של הנפש האלמותית שמאפשרת לה לעמוד על המארג המרכיב את העולם היא השכל[^11] - שעצם מהותו היא פתיחות לצורה של הדברים. אפלטון מדמה את התכונה הזו לעין, או לחלון, של הנפש. -## איך מתרחשת הלמידה והידיעה? +### איך מתרחשת הלמידה והידיעה? התיאור היומיומי של תהליך הלמידה הוא בערך כזה: `תפיסה חושית של הדבורה -> התנסות בתכונותיה של הדבורה -> רכישת השם 'דבורה' -> **אני יודע מה זה דבורה!!**` @@ -101,7 +101,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z ילד קטן יתפוס מה זה 'שולחן', ברגע שישמע מהו מספר פעמים בודדות. הוריו יזכירו שולחן עץ מרובע בביתם, ולמחרת יראה שולחן ברזל גדול - ומיד יידע שזה שולחן, עוד לפני שמסוגל אפילו לדבר. באותו המובן, פועל השכל של הילד - הוא נחשף שוב לאידאה שהוא כבר מכיר ותופס אותה. בצורה כזו, הלמידה היא מעיין למידה לאחור של התהליך הזה דווקא - הילד יודע שולחן מהו, ומקשר את השפה לאידאה. -## הנער של מנון +### הנער של מנון מנון מבקש מסוקראטס תצוגה [^12], וסוקראטס מסכים. מנון מבקש מאחד מבני לוויותו להגיע - מה שמסביר גם את העלבון שחש - אנו למדים לראשונה שהשיחה מתרחשת מול רבים. הנחות היסוד של תצוגת התכלית הזו הן: