diff --git a/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון.md b/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון.md
index d6daf968..a2e097bc 100644
--- a/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון.md
+++ b/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון.md
@@ -2,7 +2,7 @@
 title: מנון
 description: 
 published: true
-date: 2024-02-09T20:29:37.848Z
+date: 2024-02-09T20:30:13.324Z
 tags: 
 editor: markdown
 dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
@@ -80,8 +80,8 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
 [^5]: schema - צורה גיאומטרית, *הגבול של גוף כלשהו* כהגדרת אפלטון
 [^6]: *Poros* - אמצעי.
 
-# מהי ידיעה?
-## למידה כהיזכרות
+## מהי ידיעה?
+### למידה כהיזכרות
 בחלק זה של הדיאלוג, מתקשה אפלטון לעמוד על טיבה של הלמידה. הוא פונה כאן למיתוס - סתירה לכאורה של האופי הפילוסופי (הישענות על הסבר תבוני). אך לעיתים גם הפילוסופיה מתקשה להגיע להסברים בלוגוס גרידא, ואז פונה היא למיתוסים.
 
 המיתוס שפונה אליו אפלטון ^431^ הוא שהנשמה האנושית בת אלמוות, ולכן כבר יודעת הכל ועצם הלמידה [^7] היא היזכרות מחדש [^8]. משפט המפתח בפסקה זו הוא ש*כל הטבע ממוצא אחד הוא*[^9]. אולם המיתוס הזה אינו עונה על שאלתו הבסיסית של מנון - בשלב מסוים, הנשמה רכשה את הידע הזה. כיצד?
@@ -90,7 +90,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
 
 אותה התכונה של הנפש האלמותית שמאפשרת לה לעמוד על המארג המרכיב את העולם היא השכל[^11] - שעצם מהותו היא פתיחות לצורה של הדברים. אפלטון מדמה את התכונה הזו לעין, או לחלון, של הנפש.
 
-## איך מתרחשת הלמידה והידיעה?
+### איך מתרחשת הלמידה והידיעה?
 התיאור היומיומי של תהליך הלמידה הוא בערך כזה:
 
 `תפיסה חושית של הדבורה -> התנסות בתכונותיה של הדבורה -> רכישת השם 'דבורה' -> **אני יודע מה זה דבורה!!**`
@@ -101,7 +101,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
 ילד קטן יתפוס מה זה 'שולחן', ברגע שישמע מהו מספר פעמים בודדות. הוריו יזכירו שולחן עץ מרובע בביתם, ולמחרת יראה שולחן ברזל גדול - ומיד יידע שזה שולחן, עוד לפני שמסוגל אפילו לדבר. באותו המובן, פועל השכל של הילד - הוא נחשף שוב לאידאה שהוא כבר מכיר ותופס אותה.
 בצורה כזו, הלמידה היא מעיין למידה לאחור של התהליך הזה דווקא - הילד יודע שולחן מהו, ומקשר את השפה לאידאה.
 
-## הנער של מנון
+### הנער של מנון
 מנון מבקש מסוקראטס תצוגה [^12], וסוקראטס מסכים. מנון מבקש מאחד מבני לוויותו להגיע - מה שמסביר גם את העלבון שחש - אנו למדים לראשונה שהשיחה מתרחשת מול רבים.
 
 הנחות היסוד של תצוגת התכלית הזו הן: