vault backup: 2024-12-15 21:56:51

פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md

@@ -640,9 +640,82 @@ yet did a *profounder* world of insight reveal itself to daring travelers and ad
 
 בסעיפים 58-60 מתאר ניטשה מה *כן* יכולה דת לעשות, ובסעיפיו האחרונים של הפרק, מציב ניטשה בגלוי את הפילוסוף כאדם האחראי לגורל המין האנושי: הוא ייאלץ ליצור אלים חדשים ודחפים חדשים.
 
-נתחיל במהלך. מה הייתה הנצרות הקדומה? כאן מתברר ההבדל בין ניטשה לאתאיסטים מודרניים: הם *מיקרוגל* לחימום רעיונות ניטשאנים, שתוקפים אנשי-קש של הדת. ניטשה לא מחפש אנשי-קש: הוא מכיר את הנצרות היטב, מבין מה היא ניסתה לעשות, ותוקף אותה לעומק. היא עלתה בעולם היווני-הרומי, חוללה מהפכה כוללת בעולם הערכים שלו, 
+### מה הייתה הנצרות?
 
+נתחיל במהלך. מה הייתה הנצרות הקדומה? כאן מתברר ההבדל בין ניטשה לאתאיסטים מודרניים: הם *מיקרוגל* לחימום רעיונות ניטשאנים, שתוקפים אנשי-קש של הדת. ניטשה לא מחפש אנשי-קש: הוא מכיר את הנצרות היטב, מבין מה היא ניסתה לעשות, ותוקף אותה לעומק. היא עלתה בעולם היווני-הרומי, חוללה מהפכה כוללת בעולם הערכים שלו, ובנתה על [מוסר העבדים](/פילוסופיה/אתיקה#הגיניאולוגיה-של-המוסר). לכן, ניטשה סבור שאי אפשר להבין נצרות בלי להבין את המאבק שלה בפילוסופיה ברומא - שהייתה קיימת כבר 500 שנים.
+
+הנצרות טענה טענה חסרת-פשרות - העולם הזה הוא כאין-וכאפס לעומת האל החי, הבורא, שיכול לפרוץ להיסטוריה ולפעול בה. 
+
+היוונים לא הצליחו להבין את מושג הזה של אל. כשהיוונים הגיעו לכאן עם אלכסנדר מוקדון, הם קראו לנו *הפילוסופים של המזרח*, והתרשמו מהנוכחות של האל - אבל לא הצליחו להבין למה אכפת לו מההיסטוריה, או בכלל. 
+
+הנצרות, מנגד, מטיחה בעולם היווני - *כל מה שאתם מקדשים חסרי ערך*. *Τhe wisdom of this world is foolishness before God*, כתוב ביוחנן המטביל. הנצרות *מתהדרת* בהיותה דת על-תבונית. דברים כמו [השילוש הקדוש](/פילוסופיה/נוצרית#השילוש-הקדוש) הם *Μysterium Fidei* - רזי האמונה, והמקום של התבונה הוא *משני*[^43]. העולם הזה הוא לא ביטוי ל*תבונת* האל - אלא לחופשיותו. הדרך היחידה להתקרב לאל כזה, אומר ניטשה, הוא להקריב את התבונה על מזבח ה*Μysterium Fidei* - מה שהותיר את הרומאים עיוורים לגמרי. 
+
+> Modem men, obtuse to all Christian nomenclature, no longer feel the gruesome superlative that struck a classical taste in the paradoxical formula "god on the cross." Never yet and nowhere has there been an equal boldness in inversion, anything as horrible. questioning, and questionable as this formula: it promised a revaluation of all the values of antiquity.
 > 
+> > 46
+
+ניטשה *מכבד* את השינוי הערכי המוחלט שחוללה הנצרות: זה מה שהוא רוצה לחולל לה בעצמה. איך היא עשתה את זה? 
+
+> It is the Orient, deep Orient, it is the Oriental slave who revenged himself in this way on Rome and its noble and frivolous tolerance, on the Roman "catholicity" of faith. It has always been not faith but the freedom from faith, that half-stoical and smiling unconcern with the seriousness of faith, that enraged slaves in their masters - against their masters. "Enlightenment" enrages: for the slave wants the unconditional; he understands only what is tyrannical, in morals, too; he loves as he hates, without nuance, to the depths, to the point of pain, of sickness - his abundant *concealed* suffering is enraged against the noble taste that seems to deny suffering. Nor was skepticism concerning suffering. at bottom merely a pose of aristocratic morality, the least cause of the origin of the last great slave rebellion which began with the French Revolution.
+> 
+> > 46
+
+*המזרח העמוק* הוא ממש כאן, בישראל. האימפריה הרומית הייתה ספקנית, כופרת - ולא לקחה ברצינות שאלות סביב האל. כשישו מופיע מול מושל יהודה הרומי, פונטיאוס פילאטוס, זקני הקהילה הנוכחים מתווכחים ביניהם. *האם אתה חושב שאתה מלך?* שואל פונטיאוס את ישו, והלה משיב - *אני האמת*. *אמת?* שואל פילאטוס - *מה זה **אמת**?*
+
+הנצרות טרודה בשאלת ה*סבל* - איך מפסיקים את הסבל בעולם הזה, איך מתקנים אותו? זהו, לדעת ניטשה, **מוסר העבדים**. מוסר העבדים כרוך בנקמנות - כנגד מי שהצליח להשתחרר מהסבל, ומכאן כל החשיבה על העולם הבא. המוסר הזה חימש את הנצרות שהשתלטה בלי קרב על אימפריה הרומית. האל, היא אומרת להמונים, סובל יחד איתכם, בבשרו! 
+
+> Wherever on earth the religious neurosis has appeared we find it tied to three dangerous dietary demands: solitude, fasting, and sexual abstinence. 
+> 
+> > 47
+
+מאיפה מגיעה הסגפנות הזו, שמלווה את הדת, כל דת, בכל מקום שהיא מגיעה אליו? אנשים חילונים לא מצליחים להבין את זה. איך אדם כמו [אוגוסטינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אוגוסטינוס), יצרי כל כך, נהפך ל*נזיר נוצרי*? ניטשה אומר שהסגפנות והיצרים מגיעים מאותו הדבר - *הרצון לעוצמה!*
+
+### נצרות מול הדת היוונית
+
+> What is amazing about the religiosity of the ancient Greeks is the enormous abundance of gratitude it exudes: it is a very noble type of man that confronts nature and life in *this* way. 
+> 
+> Later, when the rabble gained the upper hand in Greece, *fear* became rampant in religion, too - and the ground was prepared for Christianity.
+>
+> >49
+
+מהו ה*this way* שניטשה מדבר עליו? ניטשה מתפלא מקבלת העולם כפי-שהוא שמפגינה הדת היוונית: העולם הוא נצחי, הטבע הוא נצחי, האלים הם חלק מהטבע, והם קידוש תכונות אנושיות. היווני המסורתי לא מצפה לשינוי בעולם, ולא דוחה את הסבל והטרגדיה - הוא מקבל את העולם כמות שהוא. הדת היוונית אמרה *כן* לחיים האנושיים **בדיוק כמות שהם**, ללא שום תקווה לעולם אחר.
+
+איך הנצרות הנקמנית השתלטה על הדת הפגאנית המקבלת? ניטשה אומר בגלוי - הנצרות היא ביטוי גלוי וחזק של הרצון לעוצמה.
+
+בסעיף 51, ניטשה מדבר על הקדוש הנוצרי, שמתנזר ומתבודד. האדם הרומי הממוצע, כמו גם האדם החילוני היום, יסתכלו עליו בבוז: למה שתעשה דבר כזה? אבל, ניטשה אומר לנו, ביכולת לדכא משהו חזק כמו היצר המיני טמונה *עוצמה* סוטה שכזו.
+
+ניטשה לא שולל את העוצמה הזו של הנצרות: הנצרות היא שקר עוצמתי, שניצח. הוא שולל את טענתה לאמת נצחית, פילוסופית. 
+
+### נצרות מול היהדות
+
+> In the Jewish "Old Testament," the book of divine justice, there are human beings, things, and speeches in so grand a style that Greek and Indian literature have nothing to compare with it. With terror and reverence one stands before these tremendous remnants of what man once was, and will have sad thoughts about ancient Asia and its protruding little peninsula Europe, which wants by all means to signify as against Asia the "progress of man." 
+> 
+> > 52
+
+תופעות רוחניות יכולות להיות ביטוי של הרצון לעוצמה, אך יכולה להוביל גם לדעיכה שלו. ראו כמה עוצמה יש בתנ"ך היהודי, אומר ניטשה, ואיך הוא נפל קורבן לשקר הנוצרי. וראו איך השקר הנוצרי מביא על עצמו את מפלתו עכשיו. ניטשה צופה על המאבק הזה מנקודת מבט על-היסטורית: הוא אינו תומך במועמד כזה או אחר.
+
+ומה יהיה אחרי הנצרות?
+
+### אחרי הנצרות
+
+> Why atheism today?-"The father" in (God has been thoroughly refuted; ditto, "the judge," "the rewarder." Also his "free will": be does not hear-and if he heard he still would not know how to help. Worst of all: he seems incapable of clear communication: is be unclear?
+>
+This is what I found to be causes for the decline of European theism, on the basis of a great many conversations, asking and listening. It seems to me that the religious instinct is indeed in the process of growing powerfully-but the theistic satisfaction it refuses with deep suspicion.
+>
+> > 53
+
+הדחף הדתי חי ובועט, אומר ניטשה בסעיף 54, אבל הוא כבר לא מופנה לאותו *האל*. מאז דקארט שהציף את השאלה (ולייבניץ שקטל אותו ככופר), כבר לא כל כך ברור שהנפש היא דבר נצחי, ששווה להיאבק ככה בשבילו על פני מטרות אחרות - כמו פוליטיקה - או זרמי מחשבה אחרים - כמו הבודהיזם.
+
+ואיך קרסה הנצרות מבפנים? בסעיף 55, ניטשה קובע כי הדחף הדתי הוא הדחף *להתקרב לאל*[^44]. אנו מקריבים את היקר לנו מכל - בדתות פרימיטיביות, בני אדם אחרים, ובדתות מאוחרות, *מעודנות* יותר - את האינסטינקטים שלנו, את המצפון התבוני שלנו כנגד האל. עתה, מגיע השלב האחרון של הדחף הזה - **הקרבת האל עצמו**. 
+
+> Finally - what remained to be sacrificed? At long last t did one not have to sacrifice for once whatever is comforting, holy, healing; all hope, all faith in hidden harmony, in future blisses and justices? didn't one have to sacrifice God himself and, from cruelty against oneself, worship the stone, stupidity, gravity, fate, the nothing? To sacrifice God for the nothing-this paradoxical mystery of the final cruelty was reserved for the generation that is now coming up: all of us already know something of this.
+> 
+> > 55
+
+האלוהים מת. מה נשאר? *ניהיליזם*. האם אפשר לצאת מזה? אולי זה לא סוף הסיפור? בסעיף 56, ניטשה רומז - בפעם הראשונה ב*מעבר לטוב ולרוע* - על בסיס חיובי ליצירת ערכים.
+
+### השיבה הנצחית
+
 
 [^50]: ולכן כל כך מסוכן שקוראים אותו ילדים בני 17.
 [^1]: ציטוטים כמו זה נופלים קורבן ל*quote mining*, אומר אנדי.
@@ -687,3 +760,5 @@ yet did a *profounder* world of insight reveal itself to daring travelers and ad
 [^40]: במובן *What is it to be* הפרמינדאי (*ולא* במובן המם *it do be like that sometimes*!)
 [^41]: ריקוד איטלקי קליל.
 [^42]: כלומר, לא שינוי אם כיוון מסוים, אלא פשוט שינוי - *Οne damn thing after another!*
+[^43]: מרתין לותר אמר, בגלוי, שהתבונה היא *זונה* שיש לזרוק מהבית.
+[^44]: מה שברור בעברית במילה *קורבן* - משורש *קרב*.