From f310c6f92f2faae63fb161c3f9bb50d16b674d93 Mon Sep 17 00:00:00 2001
From: matanhorovitz <matanhorovitz@protonmail.com>
Date: Tue, 25 Jun 2024 16:03:25 +0300
Subject: [PATCH] =?UTF-8?q?docs:=20update=20=D7=A4=D7=99=D7=9C=D7=95=D7=A1?=
 =?UTF-8?q?=D7=95=D7=A4=D7=99=D7=94/=D7=99=D7=95=D7=95=D7=A0=D7=99=D7=AA/?=
 =?UTF-8?q?=D7=90=D7=A4=D7=9C=D7=98=D7=95=D7=9F/=D7=AA=D7=99=D7=90=D7=99?=
 =?UTF-8?q?=D7=98=D7=99=D7=98=D7=95=D7=A1?=
MIME-Version: 1.0
Content-Type: text/plain; charset=UTF-8
Content-Transfer-Encoding: 8bit

---
 פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md | 33 +++++++++++++++++++++++++---
 1 file changed, 30 insertions(+), 3 deletions(-)

diff --git a/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md b/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md
index 7d9a5c8e..bf16c230 100644
--- a/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md
+++ b/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md
@@ -2,7 +2,7 @@
 title: תיאיטיטוס
 description: 
 published: true
-date: 2024-06-25T12:40:53.498Z
+date: 2024-06-25T13:03:22.056Z
 tags: פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סמסטר ב, שנה ב, תיאיטיטוס
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
@@ -533,6 +533,9 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 המסקנה של תיאודורוס היא שאם מקבלים את העמדה ההיראקלטית עד הסוף, היא נכחדת בעצמה - עצם הניסוח דורש יציבות מסוימת, כמו גם ההשתכנעות ממנה; אם *שום דבר* לא קבוע, כל זה לא אפשרי - והעמדה הזו לא יכולה להתנסח; אין למחזיקים בה שפה, או לוגוס.
 
+
+## בעיית אחדות הנפש
+
 (183) כעת, אומר סוקראטס, נפלנו בין הכיסאות: מצד אחד, הזרימה ההיראקליטאית, ומצד שני, הקביעות המוחצת של [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס). תיאודורוס לוקח את פתח המילוט הזה, ומגלגל את הדיון לתיאיטיטוס. סוקראטס מספר לפתע שהוא פגש את פארמנידס הזקן כשהיה צעיר (184), ולכן הוא חושש לדון בעמדה של פארמנידס, מחשש שלא ירד לסוף דעתו. מדוע פארמנידס מטיל אימה על סוקראטס, והיראקליטוס - הצד השני של אותו המטבע - לא?
 
 פארמנידס, אומר אנדי, ולא היראקליטוס, הוא זה שמטיח בחריפות את השאלה - **מה זה להיות?**[^79] הוא קובע כי כל טענה, היא טענה הוויתית - אבל מתוקף *מה* אנחנו יכולים לקבוע מה הווה? *How does it work?*
@@ -543,9 +546,27 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 העין לא רואה שום דבר, אם אנו מבינים ראייה כפעולה שמסוגלת לומר משהו, לחוות דעה: העין היא האמצעי, ה*כלי*[^80] - היא רואה - אבל היא לא *מה שרואה*. תיאיטיטוס מרכך ואומר שאנו רואים *דרכן* אבל לא *בהן* (184D). אין זה מספיק שהרשמים הגולמיים נוכחים בנו, כמו *חיילים בסוס עץ* - משהו צריך להבין אותם, לאגד אותם, לשפוט אותם. לשם זאת, אנו זקוקים ל*עוד חוש*, שיתפוס את האובייקט כמכלול - והוא יידרש לכל הרשמים הללו. לא נראה שזה עובד ככה; איך זה באמת עובד? מה הופך את כל הדברים האלה לתחושה של דבר אחד? איך כל רשמי החושים *נמתחים* לידיעה כזאת? אותו הדבר חייב להיות במעמד אחר מכל ה*כלים* האלו, כמה שמפעיל אותם.
 
+אותו המשהו חייב להיות בעל אחדות (צל של פארמנידס *מה זה להיות אחד? מה זה להיות*), שמסוגל לקבוע הוויה (185). כל אופן חושי כזה הוא בלעדי: אי אפשר לשמוע בעיניים, או לראות באוזניים - כל אופנות תופסת משהו אחר, ייחודי לה. צליל וצבע, כל אחד מהם הוא יחיד, אבל יחד הם אחד[^81]; למה ש*נחשוב*[^82] ככה את הוויתם? (How do we know that color *is*? החושים יודעים *is*?) איזו מן סוג של חשיבה זו?
+
+תיאיטיטוס משיב את אחת מתשובותיו היפות בדיאלוג (185E): שום כלי שכזה לא מגיע להוויה - אלא הנשמה עצמה, דרך עצמה, מתבוננת[^83] בדברים האלו - ההוויה, האחדות, הריבוי. והנה תיאיטיטוס מבין סוף סוף על ההבדל בין חשיבה לבין חישה - הרי לנו פעולה חשיבת מובחנת לגמרי מהחושים. העין כעין לא רואה הקשר, יחסים, אחדות: הדברים האלו הכרחיים לתפיסת המציאות שלנו. 
+
+> ידיעה עד כה נראתה לנו, ולכל הפילוסופיה הקדם-סוקראטיית, היא העדר ההבחנה הזו בין **חישה** ל**חשיבה**; חשיבה היא לא פעולה שקשורה ביש גופני כזה או אחר[^84].
+{.info}
+
+הידיעה נראתה לנו עד כה כמשהו נשגב, מיסטי - לפתע סוקראטס גורר אותה למטה, כמשהו מאוד בסיסי, ומאוד נחוץ. זהו הדיון הראשון במסורת המערבית באחדות הנפש כתנאי לאחדות החוויה (שהמשיכו [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#הקוגיטו) ו[קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט)[^85]).
+
+אבל האם הנפש עושה זאת בעצמה, או בכלי כלשהו, כמו *חשיבה*? חשיבה היא היכולת לבנות מורכבות, ולהבין מורכבות - כמו שפה: אני לוקח מילים כאלו וכאלו ושם אותן במבנה כזה וכזה כדי להביע ככה וככה. אבל זו עדיין סוג של הרכבה, מחלקים קיימים. מה הוא האחד שממנו מגיעים כל הרבים האלה?
+
+אצל אפלטון, זה מתרחש באמצעות שני כוחות נפש:
+
+- חשיבה מושגית[^82]
+
+הפילוסופיה העכשווית נוטה להגביל את עצמה לחשיבה זו. אפלטון לא מסכים.
+
+- חשיבה שכלית[^86] - התופסת *אחדויות*. יכול זו, לפי אפלטון, היא הפתיחות הנפשית ל[צורות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#האידאה). אלא שחשיבה זו היא ידיעה תיאורטית טהורה; אין לה *צורה* משל עצמה - רק פתיחות, **אמת**. אם ידיעה היא מתן הגדרה, הרי שלא נוכל לדעת את החשיבה השכלית אף פעם ידיעה מלאה - שזה בעייתי, כי היא הכרחית לדעת.
+
 
 
-## בעיית אחדות הנפש
 
 # ההגדרה השלישית - ידיעה כשיפוט אמת
 
@@ -612,4 +633,10 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 [^77]: כמו האנשים שנולדים וחיים כל חייהם בברונקס ונשמעים כמו באגס-באני, אומר אנדי.
 [^78]: כמו ש[אריסטו אומר שצריך לעשות](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה#fn17)
 [^79]: (/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being)
-[^80]: *Organa*
\ No newline at end of file
+[^80]: *Organa*
+[^81]: [מוטיב חוזר אצל אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#המסע-הסוקראטי-אחר-הסיבה)
+[^82]: *Dianoia* - חשיבה. סוקראטס מתעקש על הפועל הזה.
+[^83]: *Epistopein*
+[^84]: כולל המוח. אכלתם אותה, קוגניציה.
+[^85]: בדברו על ה*אגו הטרנסנדנטלי* - ה*אני הטרנדנדנטלי* של קאנט מרכיב את הסדר מרשמי החושים - דבר נבנה. לעומת העמדה האפלטונית, שאחדות החוויה *נחשפת* אלינו, ולא נבנית על ידינו.
+[^86]: *nous* - שכילה
\ No newline at end of file