docs: update פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח

פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: הפנמנולוגיה של הרוח
 description: 
 published: true
-date: 2024-05-22T08:35:16.838Z
+date: 2024-05-28T14:49:00.259Z
 tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, הגל
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
@@ -221,6 +221,14 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 
 זו האמת ההגליאנית - דבר חי, הולך ומתפתח, הולך ומתממש, כמו הניצן שהופך לפרח. ההקשר נהפך מרעב שיש להשקיט, למלא את התוכן, לאמת מלאה, ממשית תמיד, שהולכת וממשיכה להתממש עוד יותר.
 
+# המוחלט כסובייקט
+
+> העצם החי הוא הוויה שהיא באמת סובייקט, כלומר שהיא ממשית רק במידה ש\[היא\] תנועה של הצבה עצמית, או המיצוע של עצמות עם היעשותו לאחר. \[...\] זהות זו **השבה ומעמידה את עצמה**, או הרפלקסיה של עצמו בתוך ההיות-אחר.
+
+זהו הפיצול בהוויה האנושית של הגל - דבר מה שהוא מוחלט וקבוע, ומצד שני הוא מבט מודע על זה - לא מהיציע - אלא כחלק מהותי מאותו הדבר ממש. *גם* דבר מוחלט, ו*גם* דבר שהמודעות שלו לאותו המוחלט היא אותו הדבר. הידיעה הזו היא הכוח, מה שמניע אותנו.
+
+אני לא רוצה לסלק את המוחלט - הוא ישנו - אבל המודעות היא חלק בלתי נפרד ממנו.
+
 # הגל והמפנה הביקורתי
 
 > Just attributing moderate philosophic intelligence to Hegel should at least make one hesitate before construing him as a post-Kantian philosopher with precritical metaphysics.
@@ -228,6 +236,39 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 
 [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) חילק את הפילוסופיה לשניים ב[ביקורת התבונה הטהורה](פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת). לפני קאנט, השיח היה סביב דברים מופשטים גדולים - כמו האידאות האפלטונית - עד שהגיע קאנט והחזיר אותנו למימדים אנושיים.  
 
+כאמור,
+
+> כמו שיש רוחב ריק, יש גם עומק ריק, אינטנסיביות חסרת-תוכן, הנוהגת ככוח טהור בלא פריסה, והזהה עם השטחיות. כוחו של הרוח גדול רק כביטויו החיצוני, עומקו אינו אלא בשיעור שהוא מעז להתרחב ולאבד את עצמו בתוך פריסתו.
+*מבוא, פסקה 11, עמ' 63*
+
+אדם הוא לא פרט סגור בתוך עצמו - הוא גם ההשלכה שלו ופועלו בעולם. הדברים האלה הם חלק מהותי מהעצמי, לפי הגל, ומהמימוש העצמי. החירות הרחבה היא שלי, ואני שלה; זה שאני דבר כזה או אחר מפקיע אותי מהבדידות שלי כפרט, אבל מאפשר לי לקחת בו חלק, ולהטביע בו את חותמי.
+
+כאמור,
+
+> פעילותו של הרצון אשר בה הוא שם לעל[^11] את הסתירה שבין הסובייקטיביות ובין האובייקטיביות ומתרגם את תכליותיו מן הקביעה הסובייקטיבית לזו האובייקטיבית, ובה-בעת נשאר *אצל עצמו* באובייקטיביות \[הזאת], הפעילות הזאת היא *התפתחותו המהותית* של התוכן העצמותי.
+> *פשה"מ 28§*
+
+יש סתירה בין אובייקטיביות לסובייקטיביות; זו לא סתירה שאפשר להתעלם ממנה או לשים אותה בצד. אבל, אפשר לפרש אותה כדבר קורע, מנכר, מנביב (?), או כדבר מבסס, *זהות השבה ומעמידה את עצמה* - דבר שאפשר לשדרג ולהפוך לדבר גבוה.
+
+אני רוצה ככה וככה; אני מוציא את הרצון הזה לפועל; עכשיו הדבר הסובייקטיבי הזה הוא אובייקטיבי. אולם, הוא נשאר סובייקיטיבי - הוא עדיין רצון שלי - ו**גם** נשאר אובייקטיבי - הוא טובע חותם עצמי, ממשי במציאות, שכולם יכולים לראות. זאת בניגוד גמור ל[תורת האידאות של אפלטון](), האידאה של הגל היא סכמטית, מופשטת, וכאשר מממשיים אותה, היא קורמת עור וגידים[^12].  
+
+אז מהו אותו מימוש? מהו הכיוון שאליו כל זה הולך?
+
+הגל ממקם את התנועה הזו גם בהקשר של הפרט, וגם בהקשר של ההיסטוריה האנושית כולה - הפוליטיקה, התרבות, המדע, אשר נעים כולם לשיטת הגל לעבר תפיסת אותו מוחלט. הגל מציע איזושהי הבנה עצמית, שהיא כאמור גם חלק בלתי נפרד מאיתנו.
+
+> ה**פנמנולוגיה של הרוח** היא סיפור עלילותיה של הרוח האנושית, שממשותה והתממשותה כרוכות מיד ובאופן מהותי בפרשנות אדם ועולם ואלוהים; ושאי-התאמתן של **עצמה** עם **הבנותיה העצמיות** היא הכוח המניע מאחורי התפתחותה והבשלתה ובגרותה הממשמשת ובאה
+- תפיסות ואידאות ורעיונות והבנות וקונספציות מתממשות במציאות עתירת משמעות, שעומדת לפרשנות ולהבנה במונחי משמעות.
+- בפרט, מה שמכריע בעלילותיה ובהתפתחותה הוא הבנתה את היחסים בין הסובייקטיבי ובין האובייקטיבי, וזו תופסת מקום מרכזי בספר
+{.is-info}
+
+כמובן, אין הסכמה מוחלטת בין כולם תמיד: אפלטון ואריסטו לא מסכימים, וסנקה וקיקרו אולי לא מסכימים, וגם היום לא כולם מסכימים. ובכל זאת, יש קווים מנחים, רעיונות קשורים -**רוח התקופה** של כל זמן ומקום, שנעים לפי הגל לאיזשהו כיוון, *אובייקטיבי*. לכך הגל מכוון ב[תקופתנו](#תקופתנו). 
+
+ההבנה העצמית ההגליאנית היא חלק מהעצמי, אבל היא לא פותרת אותי מאמיתות ההבנה הזו - אם אני אבין את עצמי, את הקהילה ואת האדם לא נכון, התנועה שלי לעבר המוחלט, השמן על הגלגלים שלי, תיפגע. 
+
+הגל מבקש *להחזיר לעולם את קסמו*. המדע המודרני רואה את העולם במובן של חוקי טבע, סיבה ותוצאה; אבד לו התכלית, ה*טלוס* האריסטותלי, שהגל מנסה להחזיר: בעולם יש משמעויות מסוימות, כיוון מסוים. הפיזיקה אינה מבט מטאפיזי, ולא תפיסת מציאות שלמה; הממשות היא עשירה עוד מעבר לפיזיקה. מאחורי ההפשטה הזו יש אינספור דוגמאות ממשיות, שחלקן מפרט הגל בספר.
+
+
+
 
 [^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות.
 [^2]: בהגדרתו את האדם כ*חיה חושבת*.
@@ -239,4 +280,5 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 [^8]: מכאן העניין של אדם כ*חי מדבר*, או *החיה החושבת* - הדיבור, מתן [לוגוס](/פילוסופיה/יוונית), הוא חלק מהשכילה - לוגוס - של האדם, ומה שהופכת אותו למה שהוא.
 [^9]: קרי, אמצעי; מיצוע והיעדר-מיצוע מקבילים לאמצעי ובלתי-אמצעי.
 [^10]: זהו בוז כלפי ה*טבע* של קאנט.
-[^11]: *aufhabel* - מילה גרמנית קשה לתרגום, שמשחק על *ביטול-שימור-שדרוג*. הפערים האלו בין הסובייקט-לאובייקט מתקיימים כל הזמן ביחסים דיאלקטיים - במתח, שנשמר, אך מנסה להתבטל, וככל שהתהליך נמשך הולך ומשודרג.
+[^11]: *aufhabel* - מילה גרמנית קשה לתרגום, שמשחק על *ביטול-שימור-שדרוג*. הפערים האלו בין הסובייקט-לאובייקט מתקיימים כל הזמן ביחסים דיאלקטיים - במתח, שנשמר, אך מנסה להתבטל, וככל שהתהליך נמשך הולך ומשודרג. המונח העברי הוא המצאה של המתרגם, ירמיהו יובל.
+[^12]: התפיסה הזו ניצבת כנגד זרמים אחרים, ששוללים את ה*אובייקטיבי* לחלוטין - כמו זו של סארטר, שראינו קודם.