diff --git a/פילוסופיה/חדשה/הגל.md b/פילוסופיה/חדשה/הגל.md
index 384617ac..2af3f913 100644
--- a/פילוסופיה/חדשה/הגל.md
+++ b/פילוסופיה/חדשה/הגל.md
@@ -2,7 +2,7 @@
 title: הגל
 description: הפנמנולוגיה של הרוח
 published: true
-date: 2024-05-07T14:52:48.201Z
+date: 2024-05-07T14:54:55.890Z
 tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, הגל
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
@@ -54,6 +54,23 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 
 הרוח הייתה תחילה במעמד בלתי-אמצעי, בטוח, מוצק וודאי; עם עליית הפילוסופיה, חרגה מכך - לחגיגות הנאורות, שלא הייתה ערה לאובדן - ורק עכשיו, מתברר גודל האבידה. עצם התעוררותה של המודעות, המודעות של הרוח את עצמו, כוללת בתוכה סתירה מסוימת - חריגה מהעצמי - שמלווה באובדן. באופן פרדוקסלי, ככל שאנחנו מתקרבים אל הרוח - אנחנו מאבדים את הרוח. המודעות של הרוח, על אף שהיא מהותית לו - כפי שאומר אריסטו[^2] - גורמת לאיזשהו שבר. לכל אורך ההיסטוריה, האדם ער כמובן לרוח שלו - אבל לא מתעמק בה, ולא בוחן אותה. העיסוק הזה, של המודעות העצמית - של [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) ([ה*קוגיטו*](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#fnref11)), וגם שאר האימפריציסטים בהמשך, הוא זה שמוביל אותנו לשבר הזה - מקיום בלתי אמצעי, לקיום מודע.
 
+## קרעים
+המודרניות חושפת אינספור קרעים, שהגל מכיר בהם והוגה בהם, לרבות -
+
+- בין האדם למציאות
+- - האדם והטבע מול אלוהים
+- - האדם מול הטבע
+חוקי הטבע נהפכים מכניסטיים, "יבשים", דבר ברור שאפשר לכבוש - האדם הוא *אדוניי הטבע ובעליו*, אומר דקארט. נכנסת לכאן זרות: הטבע הוא לא אני - אמירה עם עוצמה, אבל אובדן.
+- - היחיד מול החברה
+- - יומרת הידיעה\מחשבה מול אפשרות מימושה\מציאות
+זהו הנושא הדומיננטי בהקדמה השנייה ותחילת הספר, שממשיך את ההגות של [האמפריציסטים](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה). האם אנחנו יודעים\יכולים לדעת את האמת? איך? איזה כישרון יש לנו של ידיעה?
+
+- בין האדם לבין עצמו[^3]
+- - החלק התיאורטי-מכיר מול החלק הפרקטי-משתוקק
+- - חובה מול נטייה
+- - סגולה טובה ושלמות מוסרית מול אושר[^4]
+- - גוף מול נפש[^5]
+
 
 # על מה עומד הכל?
 
@@ -81,20 +98,6 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 
 נשאיר כרגע את ה*מוחלט* בצד - ונתמקד ב*סובייקט*. הסובייקט הוא התפתחות; תהליך; תנועה בעלת היגיון וכיוון - זה לא יכל להיות הפוך. זאת לעומת המוחלט, שהוא במהותו תוצאה.
 
-# קרעים
-- בין האדם למציאות
-- - האדם והטבע מול אלוהים
-- - האדם מול הטבע
-חוקי הטבע נהפכים מכניסטיים, "יבשים", דבר ברור שאפשר לכבוש - האדם הוא *אדוניי הטבע ובעליו*, אומר דקארט. נכנסת לכאן זרות: הטבע הוא לא אני - אמירה עם עוצמה, אבל אובדן.
-- - היחיד מול החברה
-- - יומרת הידיעה\מחשבה מול אפשרות מימושה\מציאות
-זהו הנושא הדומיננטי בהקדמה השנייה ותחילת הספר, שממשיך את ההגות של [האמפריציסטים](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה). האם אנחנו יודעים\יכולים לדעת את האמת? איך? איזה כישרון יש לנו של ידיעה?
-
-- בין האדם לבין עצמו[^3]
-- - החלק התיאורטי-מכיר מול החלק הפרקטי-משתוקק
-- - חובה מול נטייה
-- - סגולה טובה ושלמות מוסרית מול אושר[^4]
-- - גוף מול נפש[^5]
 
 [^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות.
 [^2]: בהגדרתו את האדם כ*חיה חושבת*.