docs: update פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת

פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: מסכת על טבע האדם
 description: 
 published: true
-date: 2024-06-30T10:44:26.451Z
+date: 2024-07-01T11:46:54.849Z
 tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, יום
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
@@ -201,6 +201,20 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
 > דן מספר על חברו אלכס, שבכל פעם שמתחולל משחק כדורגל - בטח ובטח משחק כדורגל חשוב - הוא מבצע טקס: הוא לובש תחתונים אדומים מסוימים, ושותה חצי ליטר חלב כמעט בשלוק אחד. כשדן שואל אותו *למה*, אלכס משיב שאם לא יעשה זאת, הקבוצה תפסיד; קישורי האידאות של אלכס הם **סובייקטיביים** - הוא מחליט שהדברים האלו הם סיבה ותולדה ומותר לו לעשות זאת בתפיסתו הפרטנית - אבל במציאות, האמת היא שהם לא קשורים אחד לשני, וזו אמת ששכילה **אובייקטיבית** הייתה חושפת.
 {.is-warning}
 
+# ניתוח הסיבתיות
+
+בחלקו השלישי של הספר הראשון, יום קושר את שתי האידאות - סיבה ותולדה - ביחסים מסוימים, קשר שאנו מכנים *קשר סיבתי* - הוא זה שמאפשר לנו לבצע ניבוי (בכלל ומדעי בפרט).
+העבר וההווה הם במעמד עובדתי, אבל העתיד אינו ידוע, ולכן חשיבותו של הניבוי - הוא מאפשר לנו לרכך בקצת את חוסר הודאות הזו. אם הייתי אומר לכם, *הנה הופיעה פה להבה, תכף יהיה פה חם*, תאמינו לי: קשרתם בין שתי האידאות, הלהבה והחום, בקשר של סיבה ותוצאה. אבל אם אגיד לכם, *הנה הופיעה פה להבה, תיכף יהיה פה **קר***, לא תאמינו לי - מהיעדר אותה הסיבה. הקשר הראשון מתוקף לכאורה מהיסק סיבתי חזק - **שכילה**, היא גילוי יחס בין אידאות - והשני הוא רק פסיכולוגי: פשוט לא מסתדר לי בראש שלי להאמין לך. האמנם?
+
+השכילה יכולה לחשוף בפנינו שני סוגים של יחסים בין אידאות: יחסים *ודאיים*[^16] ויחסים *הסתברותיים*[^17]. יחסים *ודאיים* ניתן לדעת - הם לא יכולים להיות אחרת, לא יכולים להשתנות. זהו קנה המידה המחמיר ביותר של ידיעה, והיעדר השינוי הוא תנאי שלו: לא רק ודאות של הדבר כפי שהוא עכשיו, אלא ודאות שהוא אינו יכול להיות אחרת. 
+
+
+שכילה, כאמור, היא חשיפת היחס בין אידאות. אולם, אם אנו מחפשים ודאות, אותו קשר בין אידאות חייב להגיע מן הרשמים - לפי העיקרון האפריציסטי - וחייב להיות **הכרחי**. במהלכו השלילי, יום מראה שאין רשום פשוט שכזה, בטח שלא *בהכרח*.
+
+מטרתו של יום היא לא רק לשלול את מושג הסיבתיות, משום שאינו משורשר לרושם קודם; זאת הוא עושה כבר בתחילת המהלך. אז למה להמשיך? בחלקו השני, החיובי של המהלך, יום עומד על כך ששכילה עדיין מבצעת קישורים סיבתיים. אולם, אם נקבל את המודל האמפריציסטי להכרה, היא לא אמורה להיות יכולה לעשות את זה. מאיפה *זה* בא? איך אנחנו עושים קישורים סיבתיים, ועוד *להאמין בהם?*[^18]
+
+הפתרון של יום הוא שלא ניתן להצדיק *תבונתית* כישורים סיבתיים - ההצדקה האפיסטמית איננה - אלא רק *פסיכולוגית*: מתוך צורך רגשי שלנו, ולא מטבע המציאות.
+
 ## בעיית האינדוקציה
 
 עקרון אחידות הטבע הוא תנאי להיסק סיבתיות חזק יותר מתנאי פסיכולוגי. אולם, העיקרון הזה  לא עומד לפי יום - לא ניתן להוכיח באופן דדוקטיבי שהטבע הוא אחיד *בהכרח*, משום שעולה בכוחנו לדמיין אפשרות אחרת (פארמנידס!!!); אולם, גם האפשרות ה*אינדוקטיבית* - שסביר להניח שהטבע הוא אחיד, כי זה מה שקרה עד כה - נופל גם הוא: יום קובע כי אין זה סביר על בסיס ניסיון העבר לקבוע שמה שהיה הוא שהיה.  
@@ -220,6 +234,9 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
 
 עד לקריאת מסקנה זו, [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) היה רציונליסט מן השורה; היא זו שהוציאה אותו למסע שלו ב[ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת).
 
+
+
+
 [^1]: ומשם לעוד הרבה מאוד תתי-קטגוריות.
 [^2]: לפי יום. ארנון לא מסכים.
 [^3]: יום ניסה להתפרנס באקדמיה, למרות שזה לא הלך לו - הוא היה היסטוריון במקצועו. מעניין לראות שעד [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) הפילוסופים לא התפרנסו מזה, עד שבא קאנט והרס לכולם כי הוא הפך את הכל לנורא *טכני*. אולם, יום מוכר בזכות הפילוסופיה שלו, ובמיוחד לאור הטענה של קאנט  ש*יום עורר אותו מתרדמתו הדוגמטית* - למרות שזה עושה לו עוול. פירוש הדבר הוא לא שקאנט הוא *יומיאני* - הוא רק זה ש"נתן לו את הבעיטה" (אם כבר, קאנט הוא לייבניציאני, אומר דן).
@@ -234,4 +251,7 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
 [^12]: אלו מושגים *סינטיים*, על פי קאנט - המשך יבוא.
 [^13]: אלו מושגים *אנליטיים*, על פי קאנט - המשך יבוא.
 [^14]: *אני מתעלם מהשאלה האם יש אינטואיציה נשית*, מוסיף דן.
-[^15]: זהו החלק הכי מפורסם של המהלך של יום, אבל לא השיא שלו, שהכניס אותו לדיכאון.
+[^15]: זהו החלק הכי מפורסם של המהלך של יום, אבל לא השיא שלו, שהכניס אותו לדיכאון.
+[^16]: יחסים *אנליטיים* לפי קאנט - נובעים מניתוח עצמם.
+[^17]: יחסים *סינתטיים* לפי קאנט - נובעים מניתוח אחר.
+[^18]: כל כך משוכנעים, שאפילו יום עצמו, אחרי החקירה הדקדקנית שלו, העיד שהוא לא מפסיק להאמין בקשרים סיבתיים.