docs: add all untracked content
This commit is contained in:
2
home.md
2
home.md
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: ברוכים הבאים לפורום מתנום
|
||||
description: אתר הסיכומים האישי שלי, מתן הורוביץ
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-26T21:48:02.828Z
|
||||
date: 2024-01-26T21:48:05.216Z
|
||||
tags:
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2022-10-23T07:31:06.737Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: מלחמה ושלום בהיסטוריה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-26T21:19:20.963Z
|
||||
date: 2024-01-26T21:19:22.940Z
|
||||
tags: שנה א, סמסטר ב, היסטוריה, קורסים כלליים
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-05-13T13:30:27.071Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: ימי הביניים
|
||||
description: מלחמה בימי הביניים
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-26T21:17:35.082Z
|
||||
date: 2024-01-26T21:17:37.046Z
|
||||
tags: שנה א, סמסטר ב, היסטוריה, קורסים כלליים, ימי הביניים
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-26T21:17:35.082Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: העת החדשה
|
||||
description: מלחמה בעת החדשה, המאה ה18-19
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-26T21:20:34.793Z
|
||||
date: 2024-01-26T21:20:36.676Z
|
||||
tags:
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-26T21:20:34.793Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: יוון
|
||||
description: מלחמה ביוון העתיקה
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-26T21:14:13.874Z
|
||||
date: 2024-01-26T21:14:15.907Z
|
||||
tags: שנה א, סמסטר ב, היסטוריה, קורסים כלליים, יוון העתיקה
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-26T21:14:13.874Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: רומא
|
||||
description: מלחמה ברומא העתיקה
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-26T21:15:48.293Z
|
||||
date: 2024-01-26T21:15:50.301Z
|
||||
tags: שנה א, סמסטר ב, היסטוריה, קורסים כלליים, רומא
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-26T21:15:48.293Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: רנסנס
|
||||
description: מלחמה בעת הרנסנס
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-26T21:18:57.210Z
|
||||
date: 2024-01-26T21:18:59.192Z
|
||||
tags: שנה א, סמסטר ב, היסטוריה, קורסים כלליים, רנסנס
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-26T21:18:57.210Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: פילוסופיה
|
||||
description: μύθος, νόμος, φύσις, λόγος
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-26T21:22:51.718Z
|
||||
date: 2024-01-26T21:22:53.697Z
|
||||
tags:
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-03-09T09:17:59.548Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: בודהיזם
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-26T21:58:29.690Z
|
||||
date: 2024-01-26T21:58:32.285Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, קורסים כלליים, שנה ב, בודהיזם
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-25T10:20:35.193Z
|
||||
|
||||
BIN
פילוסופיה/בודהיזם/map.theravada_mahayana.png
Normal file
BIN
פילוסופיה/בודהיזם/map.theravada_mahayana.png
Normal file
Binary file not shown.
|
After Width: | Height: | Size: 53 KiB |
102
פילוסופיה/בודהיזם/אבידהארמה.md
Normal file
102
פילוסופיה/בודהיזם/אבידהארמה.md
Normal file
@@ -0,0 +1,102 @@
|
||||
---
|
||||
title: אבידהארמה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-29T11:30:33.558Z
|
||||
tags:
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-29T11:30:31.608Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
# אבידהארמה abhidharma
|
||||
|
||||
האבידהארמה היא האסכולה הבודהיסטית המגובשת הראשונה - ומרגע שהתגבשה, כל שאר האסכולות והזרמים נוטים להתייחס אליה בהגותם.
|
||||
|
||||
הכתבים הבודהיסטים המוקדמים ביותר נכתבו על עלי בננה ונכרכו לסלים - ומשם ההגות הבודהיסטית נמשלת לשלוש סלים[^13]:
|
||||
|
||||
- Sutta
|
||||
דברי הבודהה. חשוב לשים לב, שמה שבודהה אומר מכוון לקהל שלו: בסוטטה אחת יאמר, *אין אני*, ובאחת אחרת - *יש אני*. בודהה יעביר את המסר שלו בדרך אחת לברהאמינים, ובדרך אחרת לבעלי המשק.
|
||||
|
||||
- Vinaya
|
||||
אוסף החוקים לפיהם הבודהיסט צריך לחיות - כל הבודהיזם פחות או יותר מקבל אותו, בגרסא כזו או אחרת.
|
||||
|
||||
- [^16]Abhidharma
|
||||
במאה ה2 לפנה"ס, קמים קהילה של נזירים שאומרים - יש לנו את הסוטטות, יש לנו את החוקים - ועכשיו, אנחנו צריכים לבנות מערכת פילוסופית עקבית באשר למה שהבודהה התכוון[^14].
|
||||
|
||||
המניע הראשון היה לקחת חלק בעולם הפילוסופי ההודי התוסס - שם, מבלי תורה פילוסופית עקבית, איש לא ייקח אותך ברצינות[^15].
|
||||
המניע השני הוא לייצר מדריך למדיטציה - כמו מעין פרוטוקול ניסוי - משום שבשלב הזה, אין כמובן את הבודהה עצמו אך גם לא את התלמידים שלו ולא את תלמידי התלמידים שלו. לכן, הם אנשי האבידהרמה מבקשים לכונן שיטה עקבית למדיטציה.
|
||||
|
||||
## מסורות אבידהרמיות
|
||||
יש בידינו שני מסורות אבידהרמות ששרדו היום - התרוודה [Theravāda](https://en.wikipedia.org/wiki/Theravada), ששרדה בפאלי, והסרווסטיוודה [Sarvāstivāda](https://en.wikipedia.org/wiki/Sarvastivada) - ששרדה רק בסינית ובטיבטית. שתיהן ביקשו לכונן סדר בתפיסה הבודהיסטית, ונשענו, ציטטו ופנו לכתבים הקיימים.
|
||||
|
||||
בתורה האבידהארמות יש הרבה חורים, חוסרים ובעיות - אולי משום שחסרים לנו טקסטים, ואולי משום שהמהאינה גמזו אותם. הפתרונות של האבידהארמה, היכן שישנם, לרוב אינם מספקים.
|
||||
|
||||
עיקר העיסוק שלנו באבידהרמה הוא בתור הכר שממנו צמחה המהאינה, זרם מרכזי בבודהיזם.
|
||||
|
||||
- קיום ראשוני - אונטולוגיה (dravyasat)
|
||||
בתחום האונטולוגי, מתרחש משהו מעניין. התפיסה הבודהיסטית עד אותה נקודה נשענת על פירוק - הסקנדות, 12 החוליות וכדומה. כעת, הבודהיסטים שואלים שאלה מכרעת - *עד איפה אפשר לפרק?*. כשם שהנושא מטריד אותנו (ובמיוחד את הפיזיקאים), הוא מטריד את הבודהיסטים - אבל לא משום שהם מנסים להקים מערכת GPS, אלא כדי לבחון את ההשלכה של הפירוק על המדיטציה. ההוגים האבידהארמים נבהלו לפתע מהמחשבה שאולי, בעצם, הפירוק הוא אינסופי - ולכן, לא ניתן לתיאור ולהדרכה. המציאות שאנו תופסים ביומיום היא רק הקיום הראשוני.
|
||||
|
||||
האבידהארמים קבעו כי הפירוק אינו אינסופי - וכי בסופו של דבר, המציאות מורכבת מ**דהארמות**. **דהארמה** (法) היא תורה, יסוד, אמת. העיסוק בדהרמות, כאמור, הוא עיסוק אונטולוגי - מה יש במציאות.
|
||||
זוהי אינה אותה הדהארמה של הבודהה - אלא משהו בסיסי יותר - אבן יסוד פסיכופיזית של הקיום[^17]. הדהארמה אינה רק רכיב פיזי, אלא גם רכיב נפשי - גם מחשבה מורכבת מדהארמות.
|
||||
|
||||
הבודהיזם מכיר בכמות גדולה של דהארמות - החל מ72 ועד מספר גדול בהרבה.
|
||||
|
||||
הדהרמות מחולקות לכמה סוגים - **צ'יטה** (שכל, תודעה), **סטאסיקה** (אירועים מנטליים), **רופה** (חומר), ו**ניבאנה** (הכחדה, הפסקה). מלבד הניבאנה, כל הדהרמות הן מותנות ב[התהוות מותנית](/פילוסופיה/בודהיזם/מותנית). לכל סוג דהארמה יש עשרות דהארמות כלולות בתוכו - של רגשות, מצבי תודעה, חומרים וכדומה. המיפוי הזה נועד כדי לפרק ולהתמקד, ולהנחות את המודט בדרך הראויה (תתמקד ברגש כזה, תחפש תחושה כזו וכזו...).
|
||||
|
||||
> הקושי העיקרי של האבידהראמה הוא סביב מושג ה**Svabhava** - מהות עצמית, קיום מהותני. מצד אחד, הם רוצים להיפטר מהרעיון של המהות - הכל ריק - ומנגד, אם הכל ריק וחסר מהות - מה יש? האבידהראמה מנסה ליישב את הסתירה הזו בדרך אמצע. אלא שמתנגדי האבידהרמה טוענים, שעצם כינון הדהארמות הוא מהותני[^18] - ובכך מפספס את המטרה.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
התשובה של האבידהארמים היא שהדהראמה אינה נצחית - והיא מתקיימת לזמן קצרצר (שבריר שניה), מופיעה ונכחדת מרגע לרגע. כמו כן, הדהארמות הן מותנות ומתנות - דהארמה X מולידה דהארמה Y - ותמיד מופיעות בהרכב, ולא לבד. בשביל שמשהו יהיה סיבת עצמו עצמאי, ובלתי מותנה[^19]; הדהארמות, לשיטתם, לא עונות להגדרה זו.
|
||||
|
||||
המתנגדים מציינים שאחת מהן - הניבאנה - כן נצחית, ובלתי מותנית, ולאור זאת - כיצד הדהארמה הזו שונה מה[ברהאמן האופנישדי](/פילוסופיה/בודהיזם#המהפכה-האופנישדית), או מכל תפיסה מהותנית אחרת? מה מונע מאיתנו לטעון שהניבאנה אינה המהות?
|
||||
|
||||
> The arising of an effect that is inferred by way of a causal complex is characterized as a svābhava of that causal complex, because \[the capacity for\] the effect's production does not depend on anything else (Dharmakirti, 6-7CE)
|
||||
|
||||
הפתרון שמציע דהארמהקירטי הוא שעצם התלות ההדדית של הדהארמות פותרת את הקושי המהותני - משום שאין לעולם לא לבד, אין להן כוח מהותי.
|
||||
|
||||
- קיום משני (prajnapatisat) - זמן וסיבתיות
|
||||
האבידהארמים מאמינים שאין באמת זמן רציף - משום שהדהראמות באות והולכות במהירות, בהיותן חסרות מהות. כל קשר בזמן - *האדם הזה (מאז) הוא האדם הזה (היום)* דורשת מהות מסוימת שנשארת, שאותה שוללים האבידהרמים[^20]. דברים נוצרים וחולפים במהירות שיא[^21], בקשר מהותי - אך לא שורדים בזמן. האבידהארמים מציעים 4 תיאוריות לשינוי, במקום הזמן:
|
||||
|
||||
1. Dharatrāta
|
||||
מצב ולא חומר. דמיינו זהב: הוא יכול להיות גוש, או ספל, או פסל של בודהה. כל אלו הם בסך הכל מצבים שונים של הזהב; זה לא שזה היה גוש ונהיה פסל, אלא פשוט מצבים שונים. הטענה פה חזקה מאוד - אנחנו הרי לא באמת *רואים* זמן, אלא מצב - ועל הרקע הזה האבידהארמים שוללים את הזמן. מה זה זמן? אני לא יודע; מעולם לא ראיתי אותו. הם טוענים, למעשה, שהעבר, הווה והעתיד (הגוש, הספל והפסל) מתקיימים בו-זמנית.
|
||||
|
||||
2. Ghosaka
|
||||
תכונות או מאפיינים. הבודהיסטים מושלים את המושג לגבר שנמשך לכמה נשים בו-זמנית: גם כשהוא נשוי, יש לו קשר עם נשים מהעבר, או מהעתיד - יש כל הזמן יחסי גומלין עם כל מיני גורמים בעולם. מים הם גם במעיין
|
||||
|
||||
3. Vasumila
|
||||
התנאים שבהם הדברים מופיעים, שמשרים תחושה של זמן. כשאתה צמא במדבר, המים הם בעתיד שלך; כשאתה שותה ורווה מהמים, המים הם בהווה שלך; אחרי שהמשכת הלאה, הם בעבר שלך. אבל למעשה, המים הם אותם מים כל הזמן, ומה שמשתנה הוא רק המצב שלהם. המים, משאתה שותה אותם, נהפכים למים שמרווים אותך, בקשר סיבתי - אבל התנועה הזו אינה רציפה, אלא מצבים מותנים, שמתנים עוד מצבים.
|
||||
|
||||
4. Buddhadeva
|
||||
יחסים. לפי האבידהארמים, זמן מובן רק באופן יחסי: בת מובנת רק ביחס לאמא, אבל האמא היא גם בעצמה בת.
|
||||
|
||||
|
||||
- אפיסטמולוגיה
|
||||
התודעה שלנו, והמציאות כולה, קיימת ונכחדת בכל רגע במהירות: ברגע שאני מצליח לתפוס דבר מה, הוא כבר הולך ונעלם ונולד שוב. ההבנה שלנו אינה יכולה באמת להיות עדכנית: כל אימת שאני מבין משהו, הוא כבר איננו. התפיסה הזו שמה אותנו במשבר - איך בכלל מבינים את המציאות, ואת האמת?
|
||||
|
||||
1. סרווסטיוודה
|
||||
התשובה של הזרם הזה אומרת שאין זמן - עבר, הווה ועתיד קיימים ביחד, וסיבה ותוצאה קיימים גם יחד.
|
||||
|
||||
2. תרוודה
|
||||
לעומתם, התרוודה טוענים שהתודעה פועלת מהר יותר מהתופעות במציאות - ולכן יכולה לתפוס אותה. הם מושלים את זה לאישה גבוה שהולכת עם גבר נמוך - כל צעד שלה נושא אותה רחוק יותר, אבל הם עדיין הולכים כזוג - הגבר פשוט עושה יותר צעדים. כך גם התודעה והמציאות - המציאות זזה בצעדים גדולים, אבל התודעה צועדת מהר יותר ומדביקה אותה.
|
||||
|
||||
[^1]: חשבו על הדמות המייצגת של הנצרות - ישו הצלוב - לעומת זו של הבודהיזם - הבודהה יושב במדיטציה מתחת לעץ הבודהי וזוכה להארה. אפילו הייצוג הזה נובע מהשפעה הליניסטית, שפיסלה את בודהה - הסימן של הבודהיזם המוקדם היה רק מושב המדיטציה, עץ הבודהי.
|
||||
[^2]: שימו לב מקור הסמכותי במסורות האיסלאם, היהדות והנצרות - נביאים, אלים ומלאכים - לעומת הבודהיזם: התגלית של הבודהה, אדם רגיל, באמצעות התבוננות מדיטטיבית.
|
||||
[^3]: זו תפיסה שהמערב נוהג לייחס לבודהיזם, באופן מוטעה - ובמיוחד למונח הMindfulness.
|
||||
[^4]: מסנסקריט - מקבילה למילה cor בלטינית, שמשמעותה *מעשה לב*. *אמונה היא עניין של הלב הרבה יותר משהיא עניינו של השכל* (אדוארד קונזה).
|
||||
[^5]: המילה *מדיטציה* היא מערבית לגמרי; אין לה מילה מקבילה במזרח. מקורה יווני, ופירושה להיות שרוי במחשבות (כמו ה*Meditations* של דקארט).
|
||||
[^6]: טיפוח או פיתוח מנטלי - מונח ייחודי לבודהיזם.
|
||||
[^7]: samatha
|
||||
[^8]: vipassana
|
||||
[^9]: היוגה אינה ייחודית לבודהיזם, אך ישנה יוגה בודהיסטית מובחנת
|
||||
[^10]: *kleshas*
|
||||
[^11]: samhādhi
|
||||
[^12]: מצב תודעתי, מצב כניסה
|
||||
[^13]: Tripittaka
|
||||
[^14]: ניתן למשול את השאיפה הזו למשנה.
|
||||
[^15]: ההודים, אומר ארז, *לא היו פראיירים* - וניהלו שיח פילוסופי תוסס בתחומים כמו הכרה, שפה, לוגיקה וכדומה.
|
||||
[^16]: *Concerning the Dharma* - אודות המציאות
|
||||
[^17]: הכוונה *אינה* לחלקיקים פיזיקליים, כמו שאנחנו נוהגים לחשוב עליהם.
|
||||
[^18]: האבידהארמים חושבים שדהראמה היא אחרת, אבל באותה מידה, המתנגדים יכולים להחליף את המושג *דהארמה* ב*אטמן*, *אידאה*, *נשמה*, או מה שזה לא יהיה. מתוקף מה הקביעה שהדהארמה לא מהותנית?
|
||||
[^19]: כך חשב גם אריסטו במושג ה[עצם](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being)
|
||||
[^20]: חשבו על בננה מבשילה - הבננה הירוקה הזו נהפכה לבננה הצהובה הזו נהפכה לבננה השחורה הזו. אבל מה מהבננה שרד? איזו מהות יש לבננה שמאפשרת לה להיות אותה הבננה? האבידהארמה שוללת את הרעיון הזה - וקובעת למעשה שזו לא אותה בננה, אלא רק אשליה.
|
||||
[^21]: המונח ההודי הוא *ksana*, שבמערב מבינים באופן די שרירותי כ~0.13333 שניות. ההודים אוהבים לשחק עם הזמן, עם טווחים בין מאות מיליארדי שנים לשברירי שנייה, כשכל טווח כזה מקבל מונח מפוצץ או סיפור. *קולפה*, למשל, היא משהו כזה: דמיינו שיש סלע בזלת אדיר, 10 ק"מ על 10 ק"מ, ופעם במאה שנה ציפור עם צעיף משי איכותי חולפת על פניו. משך הזמן שייקח לסלע להישחק ככה לאבק הוא *קולפה* - שמישהו במערב חישב כמלנטלפים שנים.
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: האני - אטמן ואנאטמן
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-01T11:05:21.145Z
|
||||
date: 2024-02-01T11:05:22.989Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, קורסים כלליים, שנה ב, בודהיזם
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-25T11:40:15.121Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: ארבע האמיתות הנאצלות
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-25T11:16:11.897Z
|
||||
date: 2024-01-25T11:16:13.836Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, קורסים כלליים, שנה ב, בודהיזם
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
|
||||
|
||||
113
פילוסופיה/בודהיזם/הדרך.md
Normal file
113
פילוסופיה/בודהיזם/הדרך.md
Normal file
@@ -0,0 +1,113 @@
|
||||
---
|
||||
title: הדרך הבודהיסטית
|
||||
description: (לא רק מדיטציה)
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-29T11:30:32.075Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, בודהיזם
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-15T11:05:40.015Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
# מדיטציה bhavana
|
||||
המדיטציה[^5], אבן דרך משמעותית בבודהיזם, אינה ייחודית לו; היא קיימת גם באיסלאם הסופי, בקונפיוציוניזם, בנצרות, בהינדוהיזם ואפילו ביהדות. בכולם היא מהווה מעיין התבוננות שקטה וקשובה באדם וברגשותיו.
|
||||
|
||||
אלא שבניגוד לשאר המסורות האלו, שם המדיטציה היא עניין די שולי, בבודהיזם היא משחקת תפקיד מפתח: היא סימן ההיכר של המסורת הבודהיסטית[^1]. המדיטציה חיונית לתפיסה הבודהיסטית: לא ייתכן שחרור בלא מדיטציה. היא הכלי העיקרי ששימש את הבודהה להגיע לתובנות שעל בסיסן בנה את התורה שלו[^2].
|
||||
|
||||
השלווה והבוננות שמבקשת לטפח השלווה דומה במובנים מסוימים לטיפול פסיכולוגי - היא גורסת כי ההבנה שנרכוש במדיטציה, כמעט אמפירית, של התהליכים התודעתיים שלנו תביא איתה את ההארה, והאושר. היא שואפת למצב שבו התודעה שלנו לא נעה בלהט, כמו כוונת לעבר המטרה או להבה של נר, אלא מסוגלת לשהות לרגע - מבלי להתרוצץ - במקום אחד.
|
||||
|
||||
ישנה סברה כלשהי שהבודהיסטים יושבים כל היום במדיטציה - היא כמובן לא נכונה. הנזירים הבודהיסטים קוראים גם תפילות וסוטרות; תורמים מתנות לבודהה; חגים סביב אתרים בודהיסטים; ועוד אינספור פעולות דתיות. זאת משום שהישיבה הצורנית היא רק אחת הדרכים למדיטציה: כל הרכיבים האלו, כשהם נעשים בעוררות מודעות, כניסיון לתרגל ריכוז ודרך טובה - גם הם בהוואנה. ההתכוונות שלנו מאחורי הפעולה היא זו שהופכת אותה למדיטטיבית.
|
||||
|
||||
> מדיטיציה אינה רק ישיבה.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
> להימנע מלעשות רע, לעשות טוב ולטהר את התודעה - זו תורתם של הערים
|
||||
^דהמפדה^ ^183^
|
||||
|
||||
|
||||
ההתנהגות המוסרית היא אמונת מפתח של בודהיזם. כל עוד לא תאמן את התודעה שלך, ורק תימנע מהתנהגות רעה, גורס הבודהיזם, לא תוכל לשנות את דפוסי התודעה המזיקים שלך - רק *להדחיק* אותן. מנגד, רק אימון התודעה לא מספיק[^3] - גם אם תשב בהתבוננות כל היום, מבלי לפעול בצורה מוסרית, רק תעמיק את הדפוסים הנפשיים שמסבים לך סבל - ולא תגיע להארה.
|
||||
|
||||
הבודהיזם מכיר בכך שישנם דפוסים נפשיים מועילים, שברצוננו לפתח, ואחרים, שאינם מועילים - ורוצים להיפטר מהם. המדיטציה[^6] מבקשת לטפח את המצבים האלה - כמו *שלווה*[^7], *תובנה* או *ראיה חודרת*[^8],. הפיתוח של המצבים האלה אינו רק במדיטציה - אלא גם בפועלנו היומיומי בעולם; כל מה שאנו עושים בעולם הוא הזדמנות לתרגול.
|
||||
|
||||
הבודהיזם דוגל גם ביוגה[^9] - שימוש בגוף ובנשימה על מנת ליצור מצבי תודעה אחרים, שיטפחו את הנפש. ישנן, בגדול, שתי קטגוריות של מדיטציה בודהיסטית:
|
||||
|
||||
|
||||
## שלווה
|
||||
|
||||
מדיטציית שלווה[^7] מבקשת *לעצור* את התודעה, לעצור או לפחות להאט את הזרם האסוציאטיבי הבלתי-פוסק. השאיפה היא להגיע לריכוז עמוק, תודעה אסופה - *סמהאדי*[^11].
|
||||
> זוהרת היא התודעה, נזירים, אולם לפעמים היא מזדהמת בזיהומוים שבאים מבחוץ. האדם הרגיל, נטול ההבנה, אינו יודע אותה כפי שהיא באמת
|
||||
^Anguttara^ ^Nikāya^
|
||||
|
||||
חמש איכויות מאפיינות מדיטציה זו - חמשת מרכיבי ה*דדהיאנה* וארבע ה*ג'אנות[^12]*:
|
||||
|
||||
- מחשבה מכוונת - vitakka
|
||||
- בחונת תשומת לב מתמשכת - vicāra
|
||||
- שמחה מתמשכת - piti priti
|
||||
- עונג והנאה - sukha
|
||||
- יציבות תודעתית - סמהאדי - *ריכוז כניסה* (upcāra-samādhi)
|
||||
|
||||
ליציבות התודעתית הזו מכוונים הבודהיסטים באינספור דרכים - מלשבת בריטריטים "בריח קטורת בהוד השרון" ועד מדיטציה לצד גופות מרקיבות ועוד מצבים עוכרי שלווה.
|
||||
|
||||
ככל שמתקדמים ברמות התודעה, אנחנו לא רוכשים *יותר* מהתכונות האלו - אלא מאבדים מהן. פסנתרן מתחיל, למשל, יצטרך לשבת בריכוז ולהתאמן, לזמן את המוטיבציה, לחוש את ההנאה - לעומת פסנתרן קונצרטים, שיכול פשוט לשבת ולנגן. עם הדרך לעבר הסמהאדי, מגיע הצמצום - נעלמת המחשבה המכוונת, תשומת הלב המתמשכת, העונג וההנאה - ונשארים רק עם הסמהאדי.
|
||||
|
||||
> ההשקטה של מדיטציית השלווה **אינה המטרה** - אלא האמצעי לסוג הבא של מדיטציה: הויפאסאנה
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
### תודעה אסופה - סמהאדי
|
||||
השאיפה במדיטציה הזו היא למצוא נוגדים לחמשת המזהמים[^10]: התשוקה לעונג החושי, סלידה ושנאה, קהות ולאות, אי-שקט ודאגה, וספק. היא מבקשת לעשות זאת בזכות ה*סמהאדי* - ריכוז עמוק באובייקט אחד - תכונה בסיסית של התודעה, ושהייה - נוכחות. היכולת שלנו לריכוז עמוק אמנם מולדת, אך חלשה ואינה מפותחת - ואנו שואפים לטפח אותה. האובייקט יכול להיות הנשימה, להבה של נר, או מחשבה. הכוונה היא לבצע אי-התניה, כדי שהתודעה תוכל לשהות באותה הנקודה בלי הפרעה. הבודהיסטים מאמינים שבשלב מסוים, התודעה לא רק מסוגלת להתרכז רק בדבר אחר - אלא להתרצות מדבר אחד. זו יכולת בסיסית ומהותית בבודהיזם.
|
||||
|
||||
### תודעה מרוכזת - סאטי
|
||||
לעומת הסמהאדי, רכיב ה*סאטי* הוא הזיכרון הפעיל. היכן שהסמהאדי הוא *להיות מרוכז*, והסאטי הוא *לזכור להיות מרוכז*, מרגע לרגע.
|
||||
|
||||
## תובנה
|
||||
מדיטציית תובנה[^8] - *ויפאסאנה* היא מדיטציה *אנליטית*. אחרי שהשגת את השליטה על התודעה עם ה*סמהאדי*, תוכל להתחיל לנתח איך הגוף שלך פועל, איך [12 החוליות](/פילוסופיה/בודהיזם/מותנית#12-החוליות) מעצבות אותך בכל רגע, איך הטבע והמציאות עובדים. תחילה, אנחנו מרכזים את התודעה - כמו קרן לייזר, או פנס - ואז אנו יכולים להשתמש בה להאיר את דרכי העולם, ולחקור - לראות איך הדברים עובדים.
|
||||
|
||||
המדיטציה עוסקת באמיתות המפתח של הבודהיזם:
|
||||
|
||||
- שלושת סימני הקיום: אניצ'ה, דוקהה, ואנאטמן
|
||||
- ארבע האמיתות
|
||||
- ארבעת המוקדים תשומת הלב: גוף, תחושות, תודעה, תהליכים גופניים ומנטליים (הסקנדות)
|
||||
|
||||
הויפאסאנה מבקשת להבין כיצד הדברים האלו חלים ופועלים עלינו כל רגע ורגע. נסו למשל להתרכז במדיטציה במצח שלכם ("עד עכשיו בכלל לא חשבתם על זה שיש לכם מצח"). כמה דברים קורים שם? חום וקור, לחץ והרפיה, כאב ועקצוצים. אם נתרכז בו לזמן ממושך, נגלה את כל הדברים האלה, רק בחלק הקטן הזה.
|
||||
|
||||
עכשיו דמיינו מה נוכל להבין בהסתכלות כזו על הגוף כולו - ואפילו רחוק יותר, על המחשבה.
|
||||
|
||||
> כפי שבנאי או שולייה של בנאי, הבוחן את ידית האיזמל שלו ורואה בה את טביעות אצבעותיו ואגודלו, אינו יודע עד כמה נשחקה הידית באותו היום או ביום הקודם או לפני כן, אולם הוא יודע כאשר נשחקת הפיסה האחרונה שלה - כך גם הנזיר שעוסק במדיטציה אינו יודע עד כמה נשחקו המזהמים באותו היום או ביום הקודם או לפני כן אולם משנשחקה הפיסה אחרונה \[שלהם\] אז הוא יודע.
|
||||
> Anguttara Nikaya, גתין 231
|
||||
|
||||
## אמונה ואמון
|
||||
יש הנחה במערב שהבודהיזם הוא דבר רציונלי גרידא. ראו את הסוטרה הזו:
|
||||
|
||||
|
||||
> The Kalamas of Kesaputta said to the Blessed One, *Lord, there are some brahmans & contemplatives who come to Kesaputta. They expound & glorify their own doctorines, but as for the doctorines of others, the ydeprecate them, revile them, show contempt for them, & disparage them. And then other brahmans & contemplatives come to Kesaputta. They expond & glorify their own doctorines, but as for the doctorines of others, they deprecate them, revile them, show contempt for them, & disparage them. They leave us absolutely uncertain & in doubt: Which of these venerable brahmans & contemplatives are speaking the truth, and which ones are lying?*
|
||||
>
|
||||
> ---
|
||||
>
|
||||
> *Of course you are uncertain, Kalamas. Of course you are in doubt. When there are reasons for doubt, uncertainty is born. So in this case, Kalamas, don't go by reports, by legends, by traditions, by scripture, by logical conjecture, by inference, by analogies, by agreement through pondering views, by probability, or by thought, 'This contemplative is our teacher.'. When you know for yourselves that, 'These qualities are unskillful; these qualities are blameworthy; these qualities are criticized by the wise; these qualities when adopted & carried out, lead to harm & to suffering' - then you should abandon them*
|
||||
^Kalama^ ^sutta,^ ^trans.^ ^Thanissaro^ ^Bhikkhu,^ ^1994^
|
||||
|
||||
על סמך האומנה הזו, הבודהיזם מוצג כאמונה רציונלית - *מדוע שתאמין לי? נסה בעצמך!*. אולם, אסור להתעלם מיסוד האמונה - *שרהאדא*[^4] - שקיים בבודהיזם, ולעיתים מודחק במערב. האמונה בבודהיזם אינה רציונלית גרידא; אלו שעושים מדיטציה כי ראו את הבודהה זוכה להארה אינם עושים זאת בהכרח מתוך היקש לוגי - אלא גם ממשאלת לב. המדיטציה עצמה כרוכה במידה מסוימת של אמונה, ועובדת יותר טוב עם ביטחון בכך שהיא עובדת, שאינו בהכרח מושרש לוגית.
|
||||
|
||||
> המלצה: מדיטציית Satipatthana (במצגת)
|
||||
{.success}
|
||||
|
||||
[^1]: חשבו על הדמות המייצגת של הנצרות - ישו הצלוב - לעומת זו של הבודהיזם - הבודהה יושב במדיטציה מתחת לעץ הבודהי וזוכה להארה. אפילו הייצוג הזה נובע מהשפעה הליניסטית, שפיסלה את בודהה - הסימן של הבודהיזם המוקדם היה רק מושב המדיטציה, עץ הבודהי.
|
||||
[^2]: שימו לב מקור הסמכותי במסורות האיסלאם, היהדות והנצרות - נביאים, אלים ומלאכים - לעומת הבודהיזם: התגלית של הבודהה, אדם רגיל, באמצעות התבוננות מדיטטיבית.
|
||||
[^3]: זו תפיסה שהמערב נוהג לייחס לבודהיזם, באופן מוטעה - ובמיוחד למונח הMindfulness.
|
||||
[^4]: מסנסקריט - מקבילה למילה cor בלטינית, שמשמעותה *מעשה לב*. *אמונה היא עניין של הלב הרבה יותר משהיא עניינו של השכל* (אדוארד קונזה).
|
||||
[^5]: המילה *מדיטציה* היא מערבית לגמרי; אין לה מילה מקבילה במזרח. מקורה יווני, ופירושה להיות שרוי במחשבות (כמו ה*Meditations* של דקארט).
|
||||
[^6]: טיפוח או פיתוח מנטלי - מונח ייחודי לבודהיזם.
|
||||
[^7]: samatha
|
||||
[^8]: vipassana
|
||||
[^9]: היוגה אינה ייחודית לבודהיזם, אך ישנה יוגה בודהיסטית מובחנת
|
||||
[^10]: *kleshas*
|
||||
[^11]: samhādhi
|
||||
[^12]: מצב תודעתי, מצב כניסה
|
||||
[^13]: Tripittaka
|
||||
[^14]: ניתן למשול את השאיפה הזו למשנה.
|
||||
[^15]: ההודים, אומר ארז, *לא היו פראיירים* - וניהלו שיח פילוסופי תוסס בתחומים כמו הכרה, שפה, לוגיקה וכדומה.
|
||||
[^16]: *Concerning the Dharma* - אודות המציאות
|
||||
[^17]: הכוונה *אינה* לחלקיקים פיזיקליים, כמו שאנחנו נוהגים לחשוב עליהם.
|
||||
[^18]: האבידהארמים חושבים שדהראמה היא אחרת, אבל באותה מידה, המתנגדים יכולים להחליף את המושג *דהארמה* ב*אטמן*, *אידאה*, *נשמה*, או מה שזה לא יהיה. מתוקף מה הקביעה שהדהארמה לא מהותנית?
|
||||
[^19]: כך חשב גם אריסטו במושג ה[עצם](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being)
|
||||
[^20]: חשבו על בננה מבשילה - הבננה הירוקה הזו נהפכה לבננה הצהובה הזו נהפכה לבננה השחורה הזו. אבל מה מהבננה שרד? איזו מהות יש לבננה שמאפשרת לה להיות אותה הבננה? האבידהארמה שוללת את הרעיון הזה - וקובעת למעשה שזו לא אותה בננה, אלא רק אשליה.
|
||||
[^21]: המונח ההודי הוא *ksana*, שבמערב מבינים באופן די שרירותי כ~0.13333 שניות. ההודים אוהבים לשחק עם הזמן, עם טווחים בין מאות מיליארדי שנים לשברירי שנייה, כשכל טווח כזה מקבל מונח מפוצץ או סיפור. *קולפה*, למשל, היא משהו כזה: דמיינו שיש סלע בזלת אדיר, 10 ק"מ על 10 ק"מ, ופעם במאה שנה ציפור עם צעיף משי איכותי חולפת על פניו. משך הזמן שייקח לסלע להישחק ככה לאבק הוא *קולפה* - שמישהו במערב חישב כמלנטלפים שנים.
|
||||
124
פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה.md
Normal file
124
פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה.md
Normal file
@@ -0,0 +1,124 @@
|
||||
---
|
||||
title: מהיאנה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-03-07T11:46:46.835Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, בודהיזם, מהיאנה
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
מתודת הפירוק שאיתה החל הבודהה מאיימת לקחת אותנו למקומות ניהליסטים, כפי שחשש זרם ה[אבידהארמה](/פילוסופיה/בודהיזם/אבידהארמה). מדוע שנקבל את כל הפירוק הקיצוני הזה, במקום פשוט לוותר על הבודהיזם? באיזשהו מקום, עברנו מהרעיון של הבודהה, כרופא לבעיית הסבל, לסף הניהיליזם. כתנועת נגד לכיוון הזה, קמה מסורת ה**מהיאנה**[https://en.wikipedia.org/wiki/Mahayana] - אחת משתי המסורות העיקריות כיום, והגדולה ביותר. בערך במאה ה2 לפני הספירה, התנועה הזו קמה באיזשהו אופן - אנחנו לא יודעים איך - וחוללה שינוי אדיר בתפיסה ובפרקטיקה הבודהיסטית.
|
||||
|
||||
לצד המהיאנה, רק מסורת התרוודה שרדה מהעת העתיקה, וכיום שתי מסורות אלו הן הדומיננטיות בעולם הבודהיסטי - שנעלם מהודו עם האליטות וממרכז אסיה אך הגיע עד יפן ומונגוליה[^0].
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בערך ב~100-200 לפנה"ס קמות קבוצות של נזירים ומתחילות לשאול שאלות קשות על התפיסה שלהם. הבודהיזם, הם החלו לחשוב, הוא קצת יותר מדי פרטני: כל אדם טרוד בשחרור שלו. האם הרעיון של השחרור העצמי לא סותר את היעדר האני? את ההיאחזות?
|
||||
|
||||
המהאינה ("המרכבה הגדולה") התקוממו כנגד הגישה הזו, אותה כינו ההינאיאנה ("המרכבה הקטנה"), וביקשו לשחרר לא רק את האליטות, בעלי האמצעים שדואגים לעצמם אחד אחד, אלא את *כ ו ל ם* - כל היצורים החיים. במקום ה*ארהאט* - המשוחרר, זה שהגיע להישג של הבודהה, הם מציבים את ה*בודהיסאטווה* - זה שהגיע להארה, וכעת מסייע לאחרים. הבודהה, הם אומרים, לא היה ארהאט - אלא בודהיסאטווה; הוא לא חיפש רק להשתחרר בעצמו - אלא לשחרר את כל היצורים החיים. הוא לא יצא מן העולם מיד - אלא נשאר בו, ללמד ולסייע לאחרים. הוא לא דאג לעצמו, וכך נאחז - אלא ויתר על עצמו, ומחק את הגבולות בינו לאחר. המהיאנה מזהים זיהוי מוחלט בין החוכמה לחמלה, ומאמינים שהשניים בלתי-נפרדים: החמלה נולדת מההבנה שהכל ריק, שאין גבולות ביננו לבין האחרים.
|
||||
|
||||
|
||||
[^0]: כל כסות של בודהיזם בהודו היא אשליה - פליטים טיבטיים ותופעות מודרניות, ולא שריד היסטורי אמיתי.
|
||||
|
||||
# תפיסת הריקות
|
||||
ה*ריקות* שבלב המהייאנה אינה רק רעיון מרכזי בבודהיזם, אלא מערכת פילוסופית של ממש. ההוגה העיקרי מאחוריה הוא נגרג'ונה[^1], שעיקר הגותו בספר *שירת השורש של דרך האמצע*.
|
||||
|
||||
על רקע השגשוג הפילוסופי, קם זרם שמזהה בעיות בבודהיזם שקדם לו, ומתקומם כנגדן. אלו הם ה*המהייאנה*[^6] - **המרכבה הגדולה** - שמכנים את אלו שקדמו להם ה*הינאיאנה*[^7] - **המרכבה הקטנה**[^2].
|
||||
|
||||
המהייאנה מנסים להחזיר את הבודהיזם חזרה לעולם, מן השאיפה להשתחרר ממנו. הבודהיזם הקדום תופס את העולם כ*סמסרה* - כלא שאנו רוצים לברוח ממנו. המהייאנה טוענים שישנה סתירה בתפיסה הזו, משום שהיא ממוקדת רק ב*אני* - ומה עם כל השאר? מה עם אלו שאין להם את המשאבים, את הקיבולת, להשתחרר מהסבל?
|
||||
|
||||
המהייאנה מבקשת שחרור מתוך חמלה אל כל אלו, וליצורים החיים כולם; השחרור אינו בשבילי, אלא כדי שאוכל להישאר כאן, ולעזור לכל היצורים החיים להשתחרר. אדם שכזה, שניצב על הסף לשחרור ובוחר להישאר בעולמנו שלנו, הוא **בודהיסאטווה**[^3]. הבודהיסאטווה מחזיק בחוכמה מסוימת, שמאפשרת לו לנתק את ההפרדה בינינו לכל היצורים החיים - וזוהי **הריקות[^4]**. המהייאנה מזהים זיהוי מוחלט בין הריקות לחוכמה: אלו שרואים את המציאות כפי שהיא, חייבים להיות חומלים. החמלה, לשיטתם, היא הכרח לוגי - לא מעלה מוסרית.
|
||||
|
||||
> הכוונה כאן היא *לא* לרחמים - *אני, מעמדתי העליונה, חש כלפיך אמפתיה* - אלא לחמלה - זיהוי מוחלט בין הכאב שלי והאושר שלי לזה של כל היצורים החיים.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
הבודהיסטים משווים את תפיסת הריקות לתפיסת נחש, או ללקיחת תרופה: אם תתפוס נחש מהצד הלא נכון[^5], או תיקח תרופה במינון הלא נכון, אתה תינזק - יותר מאשר אם לא היית אוחז בנחש או נוטל את התרופה כלל. זוהי תפיסה קיצונית, שאי-הבנה שלה יכולה להיות הרסנית. אז איך עלינו להבין את הריקות?
|
||||
|
||||
נגרג'ונה מייסד את תפיסת הריקות - *דרך האמצע של הריקות*. בתפיסה זו, הוא מנסה לבסס איזשהו יחס בין המציאות הנתפסת, למציאות המוחלטת.
|
||||
|
||||
בפילוסופיה המערבית והמזרחית כאחד ישנה תפיסה רווחת שישנה איזושהי *אמת*. יש עולם שם בחוץ, שאפשר לגלות או לתאר בחוקים פיזיקליים. התיאור שלנו הוא האמת היחסית - והיא לעד תחטא מהאמת המוחלטת.
|
||||
|
||||
תפיסת הריקות אינה רעיון חדש, והמהייאנה לא מציגים אותו ככזה: הוא מופיע כבר בסוטרות של הבודהה:
|
||||
|
||||
> *It is said that the world is empty, the world is empty, lord. In what respect is it said that the world is empty?* The Buddha replied, *Insofar as it is empty of a self or of anything pertaining to a self: Thus it is said, Ānanda, that the world is empty*.
|
||||
> Suñña Sutta
|
||||
|
||||
הריקות בתפיסתו של הבודהיזם הקדום נובעת מה[אנאטמן](/פילוסופיה/בודהיזם/אטמן#אנאטמן) - אין אני. על רקע התפיסה הזו, ה[אבידהראמה](/פילוסופיה/בודהיזם/אבידהארמה) מרחיבה את הרעיון הזה - בכך שאם מפרקים את העולם היחסי, הנתפס, מגיעים בסופו של דבר לאמת המוחלטת - הדהארמות. אין קיום עצמי, משום שאותן הדהארמות הן רגעיות, ומגיעות רק בהרכבים, כחלק משרשרת של [התהוות המותנית](/פילוסופיה/בודהיזם/מותנית). המהיאנה טוענים כלפי האבידהארמים שהם בסך הכל מציגים מפה למדיטציה, שמטרתה לעזור למתרגל להשתחרר - ולא אמת של ממש[^9]. אלא שבשלב מסוים, היחסיות הזו אבדה, והאבידהארמים התדרדרו לאמונה ש*באמת* יש דהארמות, במציאות המוחלטת. נגרג'ונה קם נגד הזיהוי הזה.
|
||||
|
||||
כל שינוי, אומר נגרג'ונה, כרוך בפירוק: דבר שהוא מוחלט ושלם לא משתנה. חשבו על אטומי מימן ואטום חמצן מתחברים למים: אם כל אחד מהם שלם, למה שהם יתחברו למים? הם עושים זאת כי המימנים "צריכים" אלקטרונים, וכך נובע שינוי. כיצד, אפוא, אנחנו יכולים להסביר את הדהארמות? למה בכל שדהארמה תופיע ותיעלם?
|
||||
|
||||
> המלצה: Comparative Philosophy and the philosopy of scolarship: On the Western Interpretation of the Nagarjuna - שמשווה את התפיסות של נגרג'ונה לפילוסופים שונים במערב.
|
||||
{.success}
|
||||
|
||||
את הפילוסופיה של נגרג'ונה קשה מאוד להבין: הוא מציף המון שאלות וממאן לתת תשובות ממשיות. לשאלה *מה יש*, סביר שהיה משיב *ריקות*. כדי לנסות להבין את נגרג'ונה, כדאי להבין את ההקשר שבו הוא פעל.
|
||||
|
||||
ספקנים מערביים, כמו פירון, ניסו באמצעות הספקנות להשהות שיפוט, ולהוביל לשלווה של שיוון נפש - *אטאראקסיה*. זהו לא המניע של נגרגו'ונה.
|
||||
|
||||
> בעלי התודעה **חברת הבסיס**, שעברה מעבר לקיום ואי-קיום, מבינים את המשמעות העמוקה שאינה ניתנת לתפישה של התנאי.
|
||||
> נגנרג'ונה, *שישים ההגיונות*
|
||||
|
||||
ריקות נמצאת מעבר לקיום ואי-קיום, אומר נגרג'ונה. הוא מתבסס על תפיסת האנאטמן - אין אני, אבל זה לא שאין שם שום דבר; יש דבר כלשהו, שאינו מגובש לכדי *אני*, אבל חי ופועל בעולם, חסר מהות מולדת. זה לא *יש*, וזה לא *אין* - וזו דרך אמצע שנגרג'ונה מבקש לחזור אליה.
|
||||
|
||||
> **ההתהוות המותנית**, שהיא ההשקטה המורכבת של עומס ההדמיה. אין בה הכחדה או היווצרות ואין בה ביטול או נצחיות ואין בה אחדות או ריבוי והיא אינה באה ואינה הולכת. אותה לימד הבודהה, גדול המורים ואותו אני מהלל.
|
||||
> נגרג'ונה, פתיחת *שירת השורש של דרך האמצע*
|
||||
|
||||
*ההדמיה* היא הניסיון שלנו להתמודד עם המציאות באמצעות מושגים - מילים, רעיונות - שאנחנו מנסים לייחס למציאות ממש. נגרג'ונה מבקש לנתק את הקשר הזה: המושגים והרעיונות הם כלים מעשיים, ולא המציאות עצמה. כשם שהאבידהארמים שגו בכח שייחסו מהות לדהארמות, כך אנו שוגים כשאנו מתיימרים לייחס למילים שלנו אמת. הרי הבודהיזם כולו הוא כלי מעשי, שאינו מתיימר לאמת לאמיתה.
|
||||
|
||||
נגרג'ונה מרסק את המושגים שלנו אחד אחרי השני - תחילה את המהות והסיבתיות, ומגיע עד לבודהה העצמו - בשיא היצירה הוא אפילו אומר שלמעשה, *הבודהה אינו לימד שום דבר*. נגרג'ונה היה נזיר בודהיסטי - בפירוש אדם דתי - ובכל זאת הוא קם כאן ואומר, רבותיי - קחו גם את הבודהיזם בעירבון מוגבל.
|
||||
|
||||
|
||||
אמת, אומרים הבודהיסטים מבודהה ועד נגרג'ונה, היא *טבעו של התנאי*. כל הדברים שישנם הם מותנים - ומה שמותנה, אינו יכול להיות בעל טבע מהותי בפני עצמו. למול [תפיסת האמת האפלטונית](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-המערה), שיש אמת שנסתרת מעיננו, שנוכל לגלות בכח התבונה, התפיסה הבודהיסטית היא ש*אין* אמת מוחלטת. *אין* ישות מוחלטת, שאינה תלויה בנו ולא בתפיסה שלנו[^10].
|
||||
אז ביססנו:
|
||||
- האמת היא טבעו של התנאי
|
||||
- כל הדברים שישנם הם מותנים
|
||||
- מה שמותנה, אינו יכול להיות בעל טבע מהותי בפני עצמו
|
||||
|
||||
ומכאן, נגרג'ונה מפרק את הדהארמות בשלוש טענות:
|
||||
- אם לדהארמות יש מהות[^11] הן חייבות להיות בלתי תלויות ונצחיות
|
||||
- מכיוון שאנחנו יודעים שדבר אינו קבוע ונצחי אז ברור שגם הדהארמות נעדרות קיום עצמי נפרד
|
||||
- אם אין לדהארמות קיום עצמי נפרד אז אין דהארמות
|
||||
|
||||
נגרג'ונה מבסס את הדהארמות כמושג עם סתירה מובנית, אפריורית - כמו *בנה של אישה עקרה* או *רווק נשוי*: אין ולא יכול להיות דבר בעולם מאחורי המושג הזה - לא כי לא מצאנו אחד עדיין, אלא כי מעצם כינון המושג הוא לא יכול להיות קיים.
|
||||
|
||||
אלא שהדבר הזה מוביל אותנו לפרדוקס - האמת המוחלטת היא ש*אין* אמת מוחלטת - ו*זוהי* האמת המוחלטת?
|
||||
|
||||
הפתרון הוא הפרדה בין שני מובנים של *אמת מוחלטת*:
|
||||
1. אמת מוחלטת (1) מתייחסת לאופן שבו הדברים באמת
|
||||
2. אמת מוחלטת (2) היא אופן ההתייחסות לישויות שיש להן מהות עצמית
|
||||
|
||||
|
||||
1. לעולם, באף מקום אין כלל דברים שנוצרו - מעצמם, מאחר, משניה, או בלי סיבה (*שירת השורש*, 1.1)
|
||||
|
||||
- היווצרות מעצמו
|
||||
כל דבר שנוצר מעצמו, הוא לא נבדל - הוא עדיין עצמו, ונותרנו רק עם דבר אחר. זוהי *רדוקציה אינסופית*
|
||||
|
||||
- היווצרות מאחר
|
||||
אלו דברים זרים לחלוטין - לא יכול להיות ביניהם קשר - למה שדבר עם מהות *א'* ייקשר לדבר עם מהות *ב'*? *א'* הוא בהגדרה מה שאינו *ב'*![^12]
|
||||
לא יכול להיות בין שני דברים זרים קשר של סיבה ותוצאה.
|
||||
|
||||
- גם מעצמו וגם מאחר
|
||||
זהו פשוט שילוב של שתי טעויות - למה שזה יהיה נכון?
|
||||
|
||||
- לא מעצמו ולא מאחר
|
||||
זוהי נצחיות - דבר לא נוצר מלכתחילה. בעולם כזה, לא יכול להיות שום שינוי - שום דבר לא נוצר, ולא נכחד.
|
||||
|
||||
> בתמצית: דברים לא יכולים להיווצר באמת - הם ריקים; הרעיון של מהות הוא סתירה לוגית.
|
||||
{.is-danger}
|
||||
|
||||
נגרג'ונה לא טוען שאין כלום - זהו לא ניהיליזם אונטולוגי. הוא טוען ש*אין לנו שום דרך לדעת את האמת המוחלטת*. תגיד אטומים? נפרק לך את האטומים; תגיד אל? נפרק לך את האל; כל דבר ניתן לגרור לכדי ריקות. מה שזה לא יהיה שיש שם בחוץ - כל מה שיש לנו הוא המפה הפרטנית שלנו, ואין לנו שום גישה למציאות המוחלטת, אם בכלל יש כזו[^13]. דברים כמו מדע, ובודהיזם, הם מה ש**עובד** - אבל לא מה ש***נכון***.
|
||||
|
||||
[^1]: אם אתם רוצים להכיר פילוסוף בודהיסטי אחד, אומר ארז, זה האיש.
|
||||
[^2]: ארז משווה את ההבדל ביניהם כמו ההבדל בין הקדם סוקראטיים לסוקראטס.
|
||||
[^3]: וכמובן, שהרעיון מכיל בתוכו גם אלמנטיים מיתיים ואגדיים.
|
||||
[^4]: *sunya*, *Śūnyatā*
|
||||
[^5]: הזנב - הוא יסתובב ויכיש אותך. בעקבות המשל הזה, נגרג'ונה מתואר לעיתים כיושב בתוך נחש.
|
||||
[^6]: Mahāyāna
|
||||
[^7]: Hinayāna
|
||||
[^8]: *Mūlamadhyamakakāri*
|
||||
[^9]: ארז מושל את זה לפרויד - הפרויאדיאנים לא *באמת* האמינו שיש אגו, סופר אגו וכדומה - זה מודל שמאפשר להם להסביר ולטפל.
|
||||
[^10]: בניגוד למציאות הבלתי-נגישה של קאנט, למשל.
|
||||
[^11]: svabhāva
|
||||
[^12]: *מהות* היא מילת המפתח: אנחנו לא שואלים איך נוצרים דפים מעץ, אלא איך דברים עם מהות מסוימת מתחברים עם דברים עם מהות שונה לגמרי (כמו רוח ונפש - הבעיה הפסיכופיזית).
|
||||
[^13]: ארז מושל את זה לסימנים בווייז - ציור של עיגול הוא כיכר; כולנו מבינים שלא ככה הוא נראה, אבל זה משרת אותנו. אם נחשוב שהעיגול הזה, כפי שהוא מוצג, *הוא* כיכר באמת - אנחנו בבעיה.
|
||||
120
פילוסופיה/בודהיזם/מותנית.md
Normal file
120
פילוסופיה/בודהיזם/מותנית.md
Normal file
@@ -0,0 +1,120 @@
|
||||
---
|
||||
title: התהוות מותנית
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-15T10:43:53.887Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, בודהיזם, שלושת סימני הקיום
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-01T11:02:18.900Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> כאשר ההוא קיים - זה קיים; משום שההוא נוצר זה נוצר. אם ההוא לא היה נוצר - זה היה לא נוצר
|
||||
|
||||
הבודהיזם מראשיתו עסוק בסיבתיות. התפיסה הבודהיסטית כולה מייחסת את המציאות לרצף של קשרים סיבתיים, שעליהם היא מנסה לעמוד ולהסביר. **ההתהוות המותנית**[^1] היא התיאוריה שמבקשת להסביר את הסיבתיות.
|
||||
|
||||
הרעיון מאחורי ההתהוות המותנית היא שיש דרך אמצע, בין שתי קצוות:
|
||||
|
||||
- כל הדברים נצחיים, קיימים ומהותיים
|
||||
הגישה המהותנית הזו מייחסת גורם אחד, בלתי משתנה (האל, האידאות וכו'), ולא מאפשרת שום שינוי נוסף.
|
||||
|
||||
- כלום לא קיים
|
||||
הגישה הניהיליסטית הזו לא מאפשרת שום קביעות - הכל מתרחש באקראי ובפאניקה, וכלום לא משנה.
|
||||
|
||||
הבודהיזם מאזן בין שתי הקצוות בהתהוות המותנית, שקובעת כי כל דבר נוצר, משתנה ונכחד כתוצאה של הסיבות שקדמו לו.
|
||||
|
||||
> ההבנה הזו אינה פיזיקלית; אף בודהיסט קדום לא חיפש לבנות מאיץ חלקיקים. מטרתה לחולל שינוי בתודעה שלנו.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
אילו נבין קצת מהסיבתיות הזו, נוכל להשפיע עליה ועל התודעה שלנו לחיוב.
|
||||
|
||||
הבודהיזם לא מעניק את חופש הבחירה המוחלט של הניהיליזם: כל אחד מאיתנו מותנה באינספור גורמים; מנגד, הוא שולל את הדטרמיניזם, וממשיך לייחס לאדם את היכולת לשלוט בגורל ובתודעה שלו, עד רמה מסויימת, בזכות הבנת התהליך. זהו סוג של *דטרמיניזם רך*.
|
||||
|
||||
---
|
||||
|
||||
חשבו על תינוק עם כמה צעצועים בעריסה. הוא יכול לשחק באחד או באחר; יש לו בחירה מסוימת. אולם, אין לו חופש מוחלט - מה אם הוא רוצה לשחק בפלייסטיישן? הוא לא יכול כי:
|
||||
1. הוא תינוק
|
||||
2. אין לו בכלל פלייסטיישן
|
||||
3. הוא לא יכול ללכת להביא אחד (ר' 1.)
|
||||
|
||||
כלומר, יש לו מרחב תמרון מוגבל, שבתוכו הוא יכול לפעול.
|
||||
|
||||
---
|
||||
|
||||
ההתהוות המותנית היא מודל מדיטטיבי, מעגלי, סיבתי, שמנסה לקבוע על סמך הסיבתיות את רצף הפעולות שיביא אותנו לשחרור. היא חלק בלתי נפרד מתפיסת היקום הבודהיסטית - התודעה, הגוף והיקום קשורים בקשר סיבתי מותנה בלתי נפרד.
|
||||
|
||||
|
||||
^מנדלה^ ^(bhavacakra)^ ^בודהיסטית^
|
||||
|
||||
ראו את המנדלה הזו, המייצגת את ששת העולמות הבודהיסטית. במרכזה, התרנגול, הנחש והחזיר - המייצגים את התאווה, הרצון הרע והאשליה. כל אחד מן העולמות מייצג מצב תודעתי מסוים. עולם בני האדם מלא בסבל, אבל גם באושר; עולם הרוחות הרעבות מלא בהשתוקקות בלתי מאוזנת[^3]; עולם הגיהנום, המורכב משמונה סוגים של גהנומים, כשכל אחד הוא סבל מסוג אחר; מישור החיות, שמלא רק בצורך לאכול והפחד להיטרף; עולם האלים-למחצה, שבו כולם עשירים, טובים ומלאי טוב, אבל לעד אינם מרוצים, ותאווים לעוד ועוד כוח; ולבסוף, עולם האלים, הטוב באופן מוחלט.
|
||||
|
||||
> ההיכרות עם 12 החוליות היא *תנאי הכרחי*, אך לא **תנאי מספיק** לנירוונה; ההבנה של 12 החוליות רק נותנת את הסיכוי לשיחרור, אך אינה מספקת. זה לא שיש X כלשהו שנוכל לעשות שיבטיח את השחרור; אין שרשרת סיבתית שנוכל לקטוע שתשחרר אותנו סופית - תמיד תהיה אחת אחרת
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
## 12 החוליות
|
||||
|
||||
בקצה הגלגל, ישנם 12 דמויות:
|
||||
- איש עיוור, המייצג את הבורות[^5]
|
||||
- קדר, המייצג את הדפוסים הנפשיים
|
||||
- הקוף, המייצג את התודעה
|
||||
- אנשים החותרים בסירה, המייצגים את התודעה בעולם
|
||||
- בית בעל שש חלונות, המייצג את ששת החושים
|
||||
- המגע, המייצג את התוצאה של התודעה במציאות כפי שהיא נקלטת דרך החושים
|
||||
- אדם שנפגע במצחו מחץ, המייצג את הרגשות
|
||||
- אדם שותה אלכוהול, המייצג את ההשתוקקות
|
||||
- אדם\קוף התופס פרי מעץ, המייצג את ההיאחזות
|
||||
- ילד\זוג, המייצג את ההיווצרות
|
||||
- אישה יולדת, המייצגת לידה
|
||||
- ולבסוף, מוות.
|
||||
|
||||
חשוב להבין מההמחשה הזו, שהבודהיזם לא מייצג את החוליות או את התודעה כדבר פרטני, אלא כחלק בלתי נפרד מן היקום. למעשה, הבודהיזם אינו מאמין בגלגול נשמות כפי שאנו חושבים - משום שאין נשמה, ואין *אני* - אלא את 12 החוליות המותנות האלה, העובדות ביחס כזה ואחר בינן לבין עצמן, ועם היקום.
|
||||
|
||||
התפיסה הזו היא **חוק שימור התודעה** הבודהיסטי. כל רגע ורגע, אתה נוצר מחדש - משום שלדפוסים מסוימים יש נטייה להתמיד. לכן, אתה עכשיו ואתה עוד חמש דקות אינם אני אחיד, אלא רק אני דומה - משום שישנו שינוי, אבל לא שינוי כה דרמטי. בעת המוות, הדבר היחיד שמתרחש הוא שינוי הדפוס, שמוביל ליצירה מחדש שונה, בהתאם לסיבות המשתנות.
|
||||
|
||||
> הבודהיזם אינו מנסה להסביר במעגל הזה את הקיום עצמו: הוא אינו מתיימר לדעת את האמת המוחלטת, ואמיתותם של העולמות האלה אינה רלוונטית. המנדלה, יצירת היקום, והסיבה מאחורי היחסים הסיבתיים האלה אינם מעניינים את הבודהיסטים *בכלל* - הרעיון מאחורי זה הוא פשוט להמחיש את הדברים בצורה שתוביל לשחרור.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
> המלצה: פרק 5 בספר של גתין
|
||||
{.is-success}
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
2 החוליות הראשונות[^6], בורות ודפוסים מנטליים, הן נקודת המעבר הראשונה, משום שהן אלו שנוצרו על ידי **סיבות העבר**. הבורות והדפוסים המנטליים יוצרים את ההכרה, הגוף-נפש, ששת החושים, המגע החושי, התחושה, ההשתוקקות, ההיאחזות וההתהוות - התודעה שלנו, החוויה שלנו עכשיו, **פירות ההווה**. כל אלו הם נקודת המעבר השנייה. החוויה העכשווית - **סיבות ההווה** - מובילה ל**סיבות העתיד** - הלידה, הזקנה והמוות. אלו הם נקודת המעבר השלישית - חזרה אל הבורות.
|
||||
|
||||
הדפוס הזה לא בשליטתנו, אבל בכל נקודת מעבר כזו, יש לנו הזדמנות לשבור את המעגל. אין לי שליטה על סיבות העבר שהביאו אותי למי שאני, אבל בנקודות האלו, יש לי מקום להשפיע על הסיבות האלו, ובכך לשנות את המצב.
|
||||
|
||||
> נניח ואני הולך לבית קפה, ורוכש קשה, והוא מגעיל. דפוסי העבר והבורות יגרמו לי להגיד, *ואוו, איזה קפה דוחה*. אולם אם אלך שוב למחרת, אוכל לשנות את המצב. *הבריסטה עובד ב25 ש"ח לשעה, בהתחשב - זה לא כזה גרוע*. אחרת, אהיה לכוד ב*זה קפה גרוע* בלי הפסקה!
|
||||
|
||||
זוהי התפיסה הבודהיסטית - ללא חופש רצון מוחלט, וללא דטרמינזם מוחלט. בכל פעם שאנו נפגשים עם המציאות, יש לנו רגע של שליטה איך לפגוש אותה - ולהפוך נסיבות פחות טובות ליותר טובות. לא מושלמות, ולא תמיד - אבל גם לא בכפיפות נוקשה ומוחלטת ליקום. בתמצית, *אתה יכול לעשות הרבה - עם מה שיש לך*.
|
||||
|
||||
|
||||
### בורות avijjā
|
||||
הבודהיזם מייחס את מקור כל הבעיות מראיה לקויה של המציאות - בורות. הבורות הבודהיסטית אינה היעדר מידע, אלא תפיסות שגויות המושרשות בנו שעלינו לעקור באמצעות תובנה מדיטטביתית. הבורות היא לרוב תחילת התהליך, אך גם היא מותנית - הבודהיזם אינו טוען ל*חטא קדמון*[^2] - אלא שהבורות הזו נוצרת כל פעם מחדש.
|
||||
|
||||
משום שהיא מותנית, ניתן לסלק אותה.
|
||||
|
||||
### דפוסים נפשיים sankhāra
|
||||
זוהי אחת מחמשת הסקנדות. התודעה שלך מותנית מכורח הבורות שלך, וחוויות המציאות שלך, ומשפיעה על איך שתפעל בעולם. ההתניות האלו אינן רעות או טובות, אבל הן משפיעות עלינו מתחת לפני השטח, מבלי שאנו מכירים בהן. עלינו להיות מודעים להתניות האלה, וכיצד הן משפעלות אותנו - וכך לנטרל אותן: לא הן יקבעו את האופן שאנו מגיבים.
|
||||
|
||||
|
||||
[^1]: *Paticcasamuppāda* ("הנה התחלנו לקלל בסאנסקריט") - מקור מותנה, מצב נובע, Conditioned coarising
|
||||
[^2]: אם ישו לא היה מקריב את עצמנו, אם לא היה אל מיטיב, לא יכולנו לעשות דבר. הבודהיזם חושב אחרת.
|
||||
[^3]: הרוחות הרעבות מומחשות באופן מסורתי כבעלות בטן אדירה וצוואר דקיק, לסמל את כך שלעולם לא יוכלו למלא את התשוקות שלהן.
|
||||
[^4]: למעשה, יש בבודהיזם שמונה רמות של גיהנום - כל אחד מסוג אחר ומסב סבל אחר לגמרי.
|
||||
[^5]: ההיפך מהבורות הבודהיסטית אינו אמת, שהבודהיזם לא מתיימר אליה, אלא החוכמה - אותם הדברים שמובילים לשחרור.
|
||||
[^6]: ראשונות שרירותית - אין למעגל הזה *סדר* בבודהיזם.
|
||||
|
||||
### 12 החוליות כדרך אמצע
|
||||
|
||||
> Kassapa, \[if one thinks,\], *The one who does an action is the same as the one who experiences,*, \[then one asserts\] with reference to one existing from the beginning: *dukkha is created by oneself*. When one asserts thus, this amount to the eternalism. But, Kassapa, \[if one things,\] *The one who does an action is different from the one who experiences*, \[then one asserts\] with reference to one stricken by feeling: *dukkha is created by another*. When one asserts thus, this amount to the annihilationnism. Without veerting to either of these extremes, the Tathagata teaches Dhamma by the middle: Conditioned by igonrace are constructing activities
|
||||
|
||||
> condition + awareness -> reconditioning -> deconditioning
|
||||
From the arising of (spiritual) ignorance is the arising of the constructing activities; from the stopping of (spiritual) ignorance is the stopping of the constructing activites. This Noble Eightfold Path is itself the course leading to the stopping of the constructing activities
|
||||
|
||||
> Nirvana is the stopping of the entire sequence of conditions mapped out in the conditioned co-arising teaching. Nirvana is not something that is conditionally arisen, but is the stopping of all such processes
|
||||
|
||||
ההתהוות המותנית היא דרך אמצע בין גישות קיצוניות - בין ניהיליזם לסובטניאליזם, בין מוניזם לדואליזם, בין נצחיות להכחה מוחלטת. הקיום הור מותנה וסיבתי; הדברים קיימים לזמן מוגבל ונוצרים כתוצאה מדברים אחרים.
|
||||
|
||||
זה לא שעוד עשר דקות, תהיה אותו בן אדם; אין אני. האם תוכל להסיר מעצמך אחריות מוסרית, כי אינך אותו אדם? לא; התנאים שאתה יוצר עכשיו הם הסיבה לאדם שתהיה עוד עשר דקות.
|
||||
@@ -2,151 +2,168 @@
|
||||
title: הציטוטים
|
||||
description: הרשם את חבריך; עלוב באויבך; בזבז את זמנך!
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-09T19:47:17.340Z
|
||||
date: 2024-02-17T21:06:17.988Z
|
||||
tags:
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-03-17T13:53:58.107Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
# על הוויה
|
||||
> כי אותו דבר הווה להוויה ולהכרה
|
||||
# על ההוויה
|
||||
> כי אותו דבר הווה להוויה ולהכרה[^19]
|
||||
For the same thing is for thinking and for being
|
||||
**פארמנידס**, ***על הטבע***[^19]
|
||||
**פארמנידס**, ***על הטבע***
|
||||
|
||||
> חוץ מאלוהים שום עצם אינו יכול להימצא ולא להיות מושג[^31].
|
||||
**שפינוזה**, ***אתיקה***
|
||||
|
||||
# על החיים
|
||||
---
|
||||
> מה שהווה נאמר באופנים רבים, אבל תמיד כלפי מובן אחד וטבע אחד כלשהו, ולא רק בשיתוף השם[^15]
|
||||
> Being is meant in more than one way, but pointing towards one meaning and some one nature rather than ambigiously
|
||||
מה שהווה נאמר באופנים רבים, אבל תמיד כלפי מובן אחד וטבע אחד כלשהו, ולא רק בשיתוף השם
|
||||
**אריסטו**, ***מטאפיזיקה***[^15]
|
||||
**אריסטו**, ***מטאפיזיקה***
|
||||
{.success}
|
||||
---
|
||||
> כערימה מגובבת באקראי סדר העולם היפה ביותר...
|
||||
**היראקליטוס**, ***על הטבע***[^2]
|
||||
> כערימה מגובבת באקראי סדר העולם היפה ביותר...[^2]
|
||||
**היראקליטוס**, ***על הטבע***
|
||||
---
|
||||
>This world is mere change, and this life, opinion
|
||||
> **אאורליוס**, ***הגיונות***[^10]
|
||||
>This world is mere change, and this life, opinion[^10]
|
||||
> **אאורליוס**, ***הגיונות***
|
||||
---
|
||||
> The Master said, ‘At fifteen I set my heart on learning; at thirty I took my stand; at forty I came to be free from doubts; at fifty I understood the Decree of Heaven; at sixty my ear was atuned; at seventy I followed my heart’s desire without overstepping the line
|
||||
> **קונפיוציוס**, ***המאמרות***[^25]
|
||||
> At fifteen I set my heart on learning; at thirty I took my stand; at forty I came to be free from doubts; at fifty I understood the Decree of Heaven; at sixty my ear was atuned; at seventy I followed my heart’s desire without overstepping the line[^25]
|
||||
> **קונפיוציוס**, ***המאמרות***
|
||||
---
|
||||
# על האדם
|
||||
> כל בני האדם חושקים מטבעם לדעת[^16]
|
||||
> All human beings by nature stretch themselves out towards knowing
|
||||
כל בני האדם חושקים מטבעם לדעת
|
||||
**אריסטו**, ***מטאפיזיקה***[^16]
|
||||
**אריסטו**, ***מטאפיזיקה***
|
||||
{.success}
|
||||
---
|
||||
> חיים שאין בהם חקירה לא כדאי לו לאדם לחיותם
|
||||
> חיים שאין בהם חקירה לא כדאי לו לאדם לחיותם[^3]
|
||||
> The unexamined life is not worth living
|
||||
> **אפלטון** (מפי **סוקראטס**), ***אפולוגיה***[^3]
|
||||
> **אפלטון** (מפי **סוקראטס**), ***אפולוגיה***
|
||||
---
|
||||
> Beginning to think is beginning to be undermined[^13]
|
||||
> Commencer à penser c'est commencer d'être miné
|
||||
> Beginning to think is beginning to be undermined
|
||||
**קאמי**, ***המיתוס של סיזיפוס***[^13]
|
||||
**קאמי**, ***המיתוס של סיזיפוס***
|
||||
{.warning}
|
||||
---
|
||||
> It is better to be a human being dissatisfied than a pig satisfied; better to be Socrates dissatisfied than a fool satisfied
|
||||
**מיל**, ***תועלתנות***[^18]
|
||||
> It is better to be a human being dissatisfied than a pig satisfied; better to be Socrates dissatisfied than a fool satisfied[^18]
|
||||
**מיל**, ***תועלתנות***
|
||||
---
|
||||
> מתוך ליל חוסר ההכרה ביקיצה אל החיים מוצא את עצמו הרצון בתור פרט בעולם נטול סוף וגבול, בין אינספור פרטים, כולם שואפים, סובלים תועים; וכמו עקב חלום רע ממהר הוא לחזור אל חוסר ההכרה הישן[^20].
|
||||
> Awakened to life out of the night of unconsciousness, the will finds itself as an individual in an endless and boundless world, among innumerable individuals, all striving, suffering, and erring; and, as if through a troubled dream, it hurries back to the old unconsciousness
|
||||
מתוך ליל חוסר ההכרה ביקיצה אל החיים מוצא את עצמו הרצון בתור פרט בעולם נטול סוף וגבול, בין אינספור פרטים, כולם שואפים, סובלים תועים; וכמו עקב חלום רע ממהר הוא לחזור אל חוסר ההכרה הישן.
|
||||
**שופנהאואר**, ***על אפסות החיים ועל הסבל שבהם***[^20]
|
||||
**שופנהאואר**, ***על אפסות החיים ועל הסבל שבהם***
|
||||
{.warning}
|
||||
---
|
||||
> Reflect that nothing merits admiration except the spirit, the impressiveness of which prevents it from being impressed by anything
|
||||
> **Seneca**, ***Letters From a Stoic***[^21]
|
||||
> Reflect that nothing merits admiration except the spirit, the impressiveness of which prevents it from being impressed by anything[^21]
|
||||
> **Seneca**, ***Letters From a Stoic***
|
||||
---
|
||||
> What use is the ability to measure out a portion of an acre with an accuracy extending even to the bits which elude the measuring rod if I’m upset when some high-handed neighbour encroaches slightly on my property? The geometrician teaches me how I may avoid losing any fraction of my estates, but what I really want to learn is how to lose the lot and
|
||||
still keep smiling
|
||||
> **Seneca**, ***Letters From a Stoic***[^22]
|
||||
---
|
||||
[^22]still keep smiling
|
||||
> **Seneca**, ***Letters From a Stoic***
|
||||
---
|
||||
> של כל הדברים האדם הוא קנה המידה,
|
||||
של אלה שהווים
|
||||
כפי שהם הווים,
|
||||
של אלה שאינם הווים,
|
||||
כפי שאינם[^28].
|
||||
כפי שאינם[^28]
|
||||
***פרוטאגורס***
|
||||
|
||||
---
|
||||
> שמחה היא מעבר של אדם משלמות קטנה יותר לשלמות גדולה יותר[^29]
|
||||
**שפינוזה**, ***אתיקה***
|
||||
---
|
||||
> האדם חושב.[^30]
|
||||
**שפינוזה**, ***אתיקה***
|
||||
---
|
||||
# על הקיום
|
||||
|
||||
---
|
||||
> [^17]Memento Mori
|
||||
> זכור שתמות
|
||||
> זכור שתמות[^17]
|
||||
> Memento Mori
|
||||
{.warning}
|
||||
---
|
||||
> The struggle itself toward the heights is enough to fill a man’s heart. One must imagine Sisyphus happy
|
||||
**קאמי**, ***המיתוס של סיזיפוס***[^14]
|
||||
> The struggle itself toward the heights is enough to fill a man’s heart. One must imagine Sisyphus happy[^14]
|
||||
**קאמי**, ***המיתוס של סיזיפוס***
|
||||
> {.success}
|
||||
---
|
||||
> אנו עוברים ואיננו עוברים באותם הנהרות. אנחנו היננו ואנחנו איננו.
|
||||
**היראקליטוס**, ***על הטבע***[^1]
|
||||
> אנו עוברים ואיננו עוברים באותם הנהרות. אנחנו היננו ואנחנו איננו[^1].
|
||||
**היראקליטוס**, ***על הטבע***
|
||||
---
|
||||
> מי ייתן ונשמתי תמות מוות פילוסופיים[^7]
|
||||
> Moriatur anima mea mortem philosophorum
|
||||
> מי ייתן ונשמתי תמות מוות פילוסופיים
|
||||
> **שטראוס**[^7]
|
||||
> **שטראוס**
|
||||
---
|
||||
> כל דבר מעולה הוא קשה, כשם שהינו נדיר[^32]
|
||||
> Omnia præclara tam difficilia quam rara sunt
|
||||
> **שפינוזה**, ***אתיקה***
|
||||
{.success}
|
||||
---
|
||||
# על הצדק
|
||||
> וכך דינו של הצדק: שימשול הנעלה יותר על מי שנופל ממנו, ויגדל חלקו ממנו
|
||||
> **אפלטון** (מפי **קאליקלס**), ***גורגיאס***[^5]
|
||||
> וכך דינו של הצדק: שימשול הנעלה יותר על מי שנופל ממנו, ויגדל חלקו ממנו[^5]
|
||||
> **אפלטון** (מפי **קאליקלס**), ***גורגיאס***
|
||||
{.warning}
|
||||
---
|
||||
> כי הלוגוס, שליט רב עוצמה הוא
|
||||
> כי הלוגוס, שליט רב עוצמה הוא[^4]
|
||||
> Speech is a powerful lord
|
||||
> **גורגיאס**, ***בשבחי הלני***[^4]
|
||||
> **גורגיאס**, ***בשבחי הלני***
|
||||
{.warning}
|
||||
---
|
||||
> החזק עושה את מה שהוא חפץ לעשות, והחלש סובל את מה שהוא חייב לסבול
|
||||
> **תוקידידס**, ***תולדות המלחמה הפלופונסית***[^6]
|
||||
> החזק עושה את מה שהוא חפץ לעשות, והחלש סובל את מה שהוא חייב לסבול[^6]
|
||||
> **תוקידידס**, ***תולדות המלחמה הפלופונסית***
|
||||
{.warning}
|
||||
|
||||
# על המוסר
|
||||
---
|
||||
> האם אהובה היא החסידות מפני שחסידות היא, או מפני שהיא אהובה, על כן היא חסידות?
|
||||
> **אפלטון** (מפי **סוקראטס**), ***אאותיפרון***[^8]
|
||||
> האם אהובה היא החסידות מפני שחסידות היא, או מפני שהיא אהובה, על כן היא חסידות?[^8]
|
||||
> **אפלטון** (מפי **סוקראטס**), ***אאותיפרון***
|
||||
---
|
||||
> וליבנו אומר לנו שהטוב הוא דבר-מה השייך לבעליו עצמו ושאינו ניתן להיפרד ממנו
|
||||
> **אריסטו**, ***אתיקה ניקומאכית***[^9]
|
||||
> וליבנו אומר לנו שהטוב הוא דבר-מה השייך לבעליו עצמו ושאינו ניתן להיפרד ממנו[^9]
|
||||
> **אריסטו**, ***אתיקה ניקומאכית***
|
||||
---
|
||||
> עשה פעולתך כל שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד
|
||||
> **קאנט**, ***הנחת יסוד למטאפיזיקה מוסרית***[^12]
|
||||
> עשה פעולתך כל שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד[^12]
|
||||
> **קאנט**, ***הנחת יסוד למטאפיזיקה מוסרית***
|
||||
---
|
||||
> Try also how a good man's life will agree with thee. Thou hast had experience of that other kind of life: make now trial of this also
|
||||
> **אאורליוס**, ***הגיונות***[^11]
|
||||
> Try also how a good man's life will agree with thee. Thou hast had experience of that other kind of life: make now trial of this also[^11]
|
||||
> **אאורליוס**, ***הגיונות***
|
||||
---
|
||||
> No man’s good by accident. Virtue has to be learnt. Pleasure is a poor and petty thing. No value should be set on it: it’s something we share with dumb animals – the minutest, most insignificant creatures scutter after it. Glory’s an empty, changeable thing, as fickle as the weather. Poverty’s no evil to anyone unless he kicks against it. Death is not an evil. What is it then? The one law mankind has that is free of all discrimination. [...] Philosophy has no business to supply vice with excuses[^24][.]
|
||||
> No man’s good by accident. Virtue has to be learnt. Pleasure is a poor and petty thing. No value should be set on it: it’s something we share with dumb animals – the minutest, most insignificant creatures scutter after it. Glory’s an empty, changeable thing, as fickle as the weather. Poverty’s no evil to anyone unless he kicks against it. Death is not an evil. What is it then? The one law mankind has that is free of all discrimination. \[...\] Philosophy has no business to supply vice with excuses[^24]
|
||||
> **סנקה**, ***מכתבים ללוקילוס***
|
||||
---
|
||||
> Only when the cold season comes is the point brought home that the pine and the cypress are the last to lose their leaves
|
||||
> **קונפיוציוס**, ***המאמרות***[^26]
|
||||
> Only when the cold season comes is the point brought home that the pine and the cypress are the last to lose their leaves[^26]
|
||||
> **קונפיוציוס**, ***המאמרות***
|
||||
---
|
||||
> There is no "being" behind doing, effecting, becoming; "the doer" is merely a fiction added to the deed. The deed is everything
|
||||
> **ניטשה**, ***על הגיניאולוגיה של המוסר***[^27]
|
||||
> There is no "being" behind doing, effecting, becoming; "the doer" is merely a fiction added to the deed. The deed is everything[^27]
|
||||
> **ניטשה**, ***על הגיניאולוגיה של המוסר***
|
||||
|
||||
[^1]: היראקליטוס, [רסיס 49](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס)
|
||||
[^2]: היראקליטוס, [רסיס 124](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס)
|
||||
[^3]: אפלטון, [אפולוגיה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה)
|
||||
[^4]: גורגיאס, [בשבחי הלני](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס)
|
||||
[^5]: אפלטון, [גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס)
|
||||
[^6]: תוקידידס, *תולדות [המלחמה הפלופונסית](/כלליים/מלחמה#המלחמה-הפלופונסית)*
|
||||
[^1]: [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), [רסיס 49](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס)
|
||||
[^2]: [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), [רסיס 124](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס)
|
||||
[^3]: [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), [*אפולוגיה*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה)
|
||||
[^4]: [גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/סופיסטים#גורגיאס-מלאונטיני), [*בשבחי הלני*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס)
|
||||
[^5]: [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), [*גורגיאס*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס)
|
||||
[^6]: תוקידידס, *תולדות [המלחמה הפלופונסית](/כלליים/מלחמה/יוון#המלחמה-הפלופונסית)*
|
||||
[^7]: ליאו שטראוס (ר' [פיידון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון))
|
||||
[^8]: אפלטון, אאותיפרון
|
||||
[^9]: אריסטו, [אתיקה ניקומאכית](https://logos.pukeko.xyz/he/%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%94/%D7%90%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%94#%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8-6-%D7%9E%D7%94%D7%95-%D7%94%D7%90%D7%95%D7%A9%D7%A8), ספר 1
|
||||
[^10]: מרקוס אאורליוס, רעיונות. ספר 4, חלק 3
|
||||
[^11]: מרקוס אאורליוס, רעיונות. ספר 4, חלק 21
|
||||
[^8]: [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), *אאותיפרון*
|
||||
[^9]: [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו), [*אתיקה ניקומאכית*](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה) , ספר 1
|
||||
[^10]: מרקוס אאורליוס, *רעיונות*. ספר 4, חלק 3
|
||||
[^11]: מרקוס אאורליוס, *רעיונות*. ספר 4, חלק 21
|
||||
[^12]: עמנואל קאנט, *נוסחת האנושות*, הנחות יסוד למטאפיזיקה מוסרית
|
||||
[^13]: אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס, פרק 1: היגיון והתאבדות
|
||||
[^14]: אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס, פרק 4: המיתוס של סיזיפוס
|
||||
[^15]: אריסטו, [מטאפיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being), ספר גמא, פרק 2 (1003b)
|
||||
[^16]: אריסטו, [מטאפיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#כל-בני-האדם-חושקים-מטבעם-לדעת-האמנם), ספר אלפא, פרק 1 (980a21)
|
||||
[^13]: אלבר קאמי, *המיתוס של סיזיפוס*. פרק 1
|
||||
[^14]: אלבר קאמי, *המיתוס של סיזיפוס*. פרק 4
|
||||
[^15]: [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו), [*מטאפיזיקה*](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being), ספר גמא, פרק 2 (1003b)
|
||||
[^16]: אריסטו, [*מטאפיזיקה*](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#כל-בני-האדם-חושקים-מטבעם-לדעת-האמנם), ספר אלפא, פרק 1 (980a21)
|
||||
[^17]: סיסמא לטינית מוכרת - ר' [ערך בויקיפדיה](https://en.wikipedia.org/wiki/Memento_mori)
|
||||
[^18]: ג׳ון סטיוארט מיל, התועלתיות, פרק ב׳
|
||||
[^19]: פארמנידס, רסיס B3
|
||||
[^20]: ארתור שופנהאואר, *על אפסות החיים ועל הסבל שבהם* (On the Vanity and Suffering of Life). בתוך: *העולם כרצון וכדימוי*, כרך 1, פרקים 56-59.
|
||||
[^18]: ג׳ון סטיוארט מיל, *התועלתיות*, פרק ב׳
|
||||
[^19]: [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס), רסיס B3
|
||||
[^20]: ארתור שופנהאואר, [*על אפסות החיים ועל הסבל שבהם*](/פילוסופיה/מיומנויות/on_the_vanity_and_suffering_of_life.pdf) (On the Vanity and Suffering of Life). בתוך: *העולם כרצון וכדימוי*, כרך 1, פרקים 56-59.
|
||||
[^21]: Seneca, *Letters From a Stoic*, Letter VIII
|
||||
[^22]: Seneca, *Letters From a Stoic*, Letter LXXXVIII
|
||||
[^23]: Seneca, *Letters From a Stoic*, Letter CXXIII
|
||||
[^24]:
|
||||
[^25]:
|
||||
[^26]:
|
||||
[^27]: חלק 13
|
||||
[^28]: פרגמנט 80B1. ר' גם: [פרוטאגוראס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/סופיסטים#פרוטאגוראס-מאבדרה)
|
||||
[^27]: פרידריך ניטשה, *על הגיניאולוגיה של המוסר*, חלק 13
|
||||
[^28]: [פרוטאגוראס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/סופיסטים#פרוטאגוראס-מאבדרה), רסיס 80B1.
|
||||
[^29]: [ברוך שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה), [*אתיקה*](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה) - חלק ג', הגדרת הרגשות, הגדרה ב'
|
||||
[^30]: [ברוך שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה), [*אתיקה*](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה) - חלק ב', אקסיומה 2
|
||||
[^31]: [ברוך שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה), [*אתיקה*](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה) - חלק א', משפט 14
|
||||
[^32]: [ברוך שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה), [*אתיקה*](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה) - חלק ה'. משפט זה חותם את ה*אתיקה* כולה.
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: חדשה
|
||||
description: Cogito, ergo sum
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-26T21:03:37.758Z
|
||||
date: 2024-02-26T13:32:58.770Z
|
||||
tags: פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה חדשה
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-12-31T11:20:21.862Z
|
||||
@@ -18,7 +18,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T11:20:21.862Z
|
||||
|
||||
בעוד שכל אחד מהפילוספים הללו הגה שיטה שלמה, המבקשת להבין את המציאות כולה, אנו נתמקד בשני היבטים: *תורת ההכרה*[^9] ו*מטאפיזיקה*[^8], הניצבים בראש השקפת עולמם המקיפה.
|
||||
|
||||
התקופה ה'חדשה' החלה אצל דקארט והגיעה לשיאה עם קאנט והנאורות[^10]. היא מאופיינת בעיסוק הולך וגובר בכוחה של *התבונה*, על חשבון התיאלוגיה שהייתה דומיננטית בימי הביניים[^11].
|
||||
התקופה ה'חדשה' החלה אצל דקארט והגיעה לשיאה עם קאנט והנאורות[^10]. היא מאופיינת בעיסוק הולך וגובר בכוחה של *התבונה*, על חשבון התיאלוגיה שהייתה דומיננטית בימי הביניים[^11]. זהות הפילוסופים משתנה אף היא: מתיאולוגים ואקדמאים באוניברסיטאות ובקתדרלות, לאנשי מקצוע, כעיסוק מקצועי - לייבניץ, דקארט ושפינוזה כולם היו אנשי מקצועות אחרים. המגמה הזו נמשכת עד קאנט, ששוב סוגר את הפילוסופיה להמונים.
|
||||
|
||||
[^6]: כולם בריטים - אנגלי, אירי וסקוטי - ולפיכך מכונה הזרם לעיתים ה*אימפריציזם הבריטי*.
|
||||
[^7]: מקור השם הוא מוצאם של הפילוסופים המשמעותיים בזרם זה, באירופה (לעומת בריטניה, ארה"ב בזרם האנליטי).
|
||||
|
||||
BIN
פילוסופיה/חדשה/leibniz_-_the_monadology.pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/חדשה/leibniz_-_the_monadology.pdf
Normal file
Binary file not shown.
BIN
פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ב׳.pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ב׳.pdf
Normal file
Binary file not shown.
BIN
פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ג׳.pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ג׳.pdf
Normal file
Binary file not shown.
BIN
פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ד׳.pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ד׳.pdf
Normal file
Binary file not shown.
BIN
פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ה׳.pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ה׳.pdf
Normal file
Binary file not shown.
BIN
פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_מבוא_ירמיהו_יובל.pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_מבוא_ירמיהו_יובל.pdf
Normal file
Binary file not shown.
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: דקארט
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-22T13:43:49.627Z
|
||||
date: 2024-01-22T13:43:51.414Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה חדשה, דקארט
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-22T13:42:25.954Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: הגיונות על הפילוסופיה הראשונית
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-13T16:59:59.991Z
|
||||
date: 2024-02-13T17:00:02.882Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה חדשה, דקארט
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
|
||||
|
||||
33
פילוסופיה/חדשה/לייבניץ.md
Normal file
33
פילוסופיה/חדשה/לייבניץ.md
Normal file
@@ -0,0 +1,33 @@
|
||||
---
|
||||
title: לייבניץ
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-03-05T08:46:31.182Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה חדשה, לייבניץ
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-26T12:19:28.001Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
[גוטפריד וילהלם לייבניץ](https://en.wikipedia.org/wiki/Gottfried_Wilhelm_Leibniz)[^1] (1646-1716) היה פילוסוף ומתמטיקאי ידוע, והיה איש אשכולות (שסבל מזה ממש[^3]) שהיה מעורב בהרבה מאוד תחומים, שברובם נחשב לאיש מקצוע של ממש[^2]. קרו לו כל מיני דברים, והוא אכל כל מיני מאכלים טעימים. הוא נחשב בקרב רבים למוצלח מבין שלושת הרציונליסטים הראשונים - [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט), [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה), והוא עצמו. הוא זכה להכרה רבה עוד בימי חייו.
|
||||
|
||||
לייבניץ שוטט ברחבי אירופה בצעירותו בשליחות דיפלומטית, ובמסעותיו פגש הוגים רבים - לרבות שפינוזה - שהשפיעו עליו מאוד.
|
||||
|
||||
הוא כתב *ה מ ו ן*[^4] - האקדמיה הפרוסית הוציאה כבר ארבעים כרכים, ואנחנו מאמינים היום שהגענו רק *לאמצע*. אלא שבניגוד לשפינוזה, ובדומה לרוב הפילוסופים האחרים, אין טקסט מרכז של כל השיטה שלו, והבנה היא עבודת טלאים - של הכתבים, האיגרות, וטקסטים אחרים. ככלל, הם נכללים לשני רבדים: האחד, לאנשי מקצוע, מביני עניין, והשני לאדם הפשוט. בהמשך, ראסל ביקש *לעשות צדק* בכתביו של לייבניץ[^5]. לייבניץ מסתמך על עקרונות לוגים בהגותו, ועושה בהם מטעמים - וראסל מזהה אותם כעיקר ההגות: הפילוסופיה שלו נבנית לכאורה מעקרונות לוגיים. אלא שלטקסטים של לייבניץ יש היבטים חשובים נוספים, כמו מאמרים שלמים במטאפיזיקה. ראסל בוחר להתעלם מאלו - המוץ המטאפיזי - ונישאר עם הדבר הפילוסופי הראוי היחיד - הלוגיקה. לייבניץ עצמו כנראה לא שותף להבחנה הזו; הכלים הלוגיים הם הכלי, ולא העיקר.
|
||||
|
||||
לייבניץ עוסק גם הוא ב[שאלת האחדות והריבוי](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#בעיית-האחדות-והריבוי). היכן ששפינוזה צידד באחדות - *העצם*, לייבניץ מצדד בריבוי. התשתית המטאפיזית של לייבניץ היא ריבוי אינסופי של עצמים - אותם הוא מכנה **מונדות**, ו*הם* אלו שקיימים **באמת**. שאר הדברים הם *אמת תופעתית* - הצגה בלתי מדויקת, חלקית ומבולבלת של הדברים. ה**מונדה** היא עצם, [במובן האריסטותלי של המילה], כפי שמסכימים עליו כל ההוגים עד כה - אלא שלשיטתו, המונדות הן *עצם פשוט* - מעיין אטום רוחני. מה שאנו רואים בתפיסה החושית שלנו אינה המציאות כהוויתה - אלא ביטוי של האמת המונדית המוחלטת. לייבניץ מנהיר בדוגמה הזו:
|
||||
|
||||
> דמיינו יחסים משפחתיים בין אנשים - יחסים סיבתיים[^6]. אם נצייר אותו גרפית ^(כמו^ ^שדן^ ^עושה)^, יהיה לנו ביטוי *חללי* של אותה המציאות. זהו לא אותו הדבר, אלא *ביטוי* של הדבר עצמו - וממנו אפשר להסיק את האמת, משום שהביטוי אמין.
|
||||
|
||||
האמת היא מטאפיזית, והתשתית שלה היא המונדות - ומה שאנו רואים הוא ביטוי שלה.
|
||||
|
||||
לייבניץ תיאר את עצמו כ*ילד פלא*, שהתחבט כבר בגיל 15 בשאלות מטאפיזיות, כמו הסיבות המכאניסטיות של הדברים (איזה מין ילד בן 15 עושה את זה? *לייבניץ*). תחילה, קיבל על עצמו את ההסברים המכאניסטיים, אך בהמשך שינה את דעתו ודחה אותם - וקם כאידיאליסט. זאת אנחנו למדים מהטקסט בו תיאר את חלקיק המציאות הבסיסי לשיטתו - [המונדולוגיה](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה).
|
||||
|
||||
לייבניץ היה אדם חיובי, וניסה בהגותו לגשר ולפשר בין גישות שונות - אפלטוניות, אריסטותליות, שפינוזיות וקרטאזיות - מתוך אמונה שבכל הגות כזו יש גרעין של אמת, ועלינו לברור את המוץ - ולא *כולם טועים ואני צודק*[^7]. ההרמוניה הזו מקבלת ביטוי מרכזי בהגות של לייבניץ, שמתאר את תנועת המונדות כ*הרמוניה טבועה מראש*.
|
||||
|
||||
[^1]: משמעות השם היא *שלווה אלוהית* - קרוב באופן מוזר ל*ברוך* שפינוזה (ברוך בידי האל). רנה הוא סתם רנה (קיצור של *נולד מחדש* - Renaissance).
|
||||
[^2]: בנאום ההשכבה המפורסם שלו, הוא נמשל לאדם החולש על מרכבה שרתומה להרבה סוסים.
|
||||
[^3]: החוקרים היום החליטו שניוטון ולייבניץ הגיעו לתיאוריות שלהם באופן בלתי תלוי בזמן דומה. לייבניץ פרסם ראשון (אל אף שגילה אחר כך), והואשם בגניבה ספרותית מניוטון. צורת הסימון בחדו"א עד היום מבוססת על לייבניץ.
|
||||
[^4]: *כל הגרמנים האלו כתבו בארגזים*, אומר דן. *תן לי שתי קילו לייבניץ...*
|
||||
[^5]: *זה מה שקורה כשפילוסוף אנליטי עושה סדר*.
|
||||
[^6]: צביקה ושמרית הולידו את דניאלה, שרונה וX, שהוא רופא. דניאלה התחתנה עם קוונטין והולידה את ליאו
|
||||
[^7]: *ולכן זה רע במיוחד מה שעשו לו **האנגלים האלה**[^3]*, אומר דן.
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: המונדולוגיה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-03-11T13:46:28.265Z
|
||||
date: 2024-03-11T13:46:30.141Z
|
||||
tags: שנה א, פילוסופיה, סמסטר ב, פילוסופיה חדשה, לייבניץ, מונדולוגיה, המונדולוגיה, אידיאליזם
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
|
||||
|
||||
BIN
פילוסופיה/חדשה/לייבניץ_-_המונדולוגיה.pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/חדשה/לייבניץ_-_המונדולוגיה.pdf
Normal file
Binary file not shown.
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: שפינוזה
|
||||
description: ברוך (בנו) בנדיקט שפינוזה, פארמנידס 2.0
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-29T13:43:33.220Z
|
||||
date: 2024-01-29T13:43:35.592Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה חדשה, שפינוזה
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-29T12:53:43.423Z
|
||||
|
||||
@@ -2,20 +2,22 @@
|
||||
title: אתיקה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-12T14:05:06.506Z
|
||||
date: 2024-02-26T13:24:42.652Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה חדשה, שפינוזה
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [טקסט מלא (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/ethics_-_spinoza_-_curley.pdf), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_א׳.pdf)
|
||||
> [מבוא (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_מבוא_ירמיהו_יובל.pdf), [טקסט מלא (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/ethics_-_spinoza_-_curley.pdf), [חלק א' (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_א׳.pdf), [ב'](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ב׳.pdf), [ג'](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ג׳.pdf), [ד'](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ד׳.pdf), [ה'](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ה׳.pdf)
|
||||
{.info}
|
||||
|
||||
[שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה) תיעב את הסגנון של [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט). *מי אתה, שתכתוב לנו בגוף ראשון?*, בוודאי אמר. *למה שתשתף אותנו בכל הלבטים שלך?*
|
||||
|
||||
שפינוזה ביקש לעשות פילוסופיה בצורה טכנית וקרה - תחילה בהגדרות, ומהן להוציא את ה*אתיקה* כולה.
|
||||
|
||||
ה*אתיקה* של שפינוזה היא לא בדיוק מוסר, כפי שראוי לחשוב - אלא איך ראוי לחיות, מתוקף מטאפיזי[^15]. ההגדרות הראשון והעיסוק של שלושת הספרים הראשונים הוא בעיקר מטאפיזי אונטולוגי. האתיקה ממש מגיעה רק בחלק הרביעי - אחרי ששפינוזה מוכיח, לשיטתו, את טבע המציאות.
|
||||
ה*אתיקה* של שפינוזה היא לא בדיוק מוסר, כפי שראוי לחשוב - אלא איך ראוי לחיות, מתוקף מטאפיזי[^15]. ההגדרות הראשון והעיסוק של שלושת הספרים הראשונים הוא בעיקר מטאפיזי אונטולוגי. האתיקה ממש מגיעה רק בחלק הרביעי - אחרי ששפינוזה מוכיח, לשיטתו, את טבע המציאות. הידיעה ששפינוזה מבקש לקדם אינה ידיעה תיאורטית-מטאפיזית גרידא, ידיעה לשם הידיעה, אלא ידיעה מוכוונת מטרה לחיים הטובים, ברוח היוונית - *חיים שאין בהם חקירה, לא כדאי לו לאדם לחיותם*[^49]. זוהי מטרתו המוצהרת: ידיעה שמטרתה לחולל בנו מהפך, ולהביא לנו אושר.
|
||||
|
||||
אושר יבוא רק אם נבין את טבע המציאות, המטאפיזיקה - טבע המציאות - אליה צולל שפינוזה בחלק א'. הניתוח של שפינוזה עיוור לאדם כתופעה מיוחדת - הוא מדבר על מה שמתרחש במציאות כולה, מבלי לייחד את האדם או להתמקד בו. יתר החלקים עוסקים באפיסטמולוגיה - תורת ההכרה.
|
||||
|
||||
|
||||
בכתבים של שפינוזה ניכרת ההשפעה של היהדות שלו בכלל והרמב"ם בפרט, ויש האומרים אפילו [בודהיזם](/פילוסופיה/בודהיזם). שפינוזה איגד מסורות חשיבה שונות לכדי שיטה אחת, שעוררה ויכוח עמוק.
|
||||
@@ -25,12 +27,15 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
|
||||
^תפיסת^ ^המציאות^ ^של^ ^שפינוזה,^ ^בדיאגרמה^ ^שארנון^ ^לא^ ^אוהב.^
|
||||
|
||||
|
||||
[^49]: הגישה היוונית אחרי [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס), שהרס לוכלם, הייתה מעשית לחלוטין; אם הידיעה הפילוסופית לא הייתה בעלת ערך מעשי, הם לא היו עוסקים בה.
|
||||
|
||||
# בעיית האחדות והריבוי
|
||||
|
||||
את תולדות הפילוסופיה ניתן לחלק שרירותית לזרמי ה*ריבוי* וה*אחדות*. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), למשל, [דגל בריבוי](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#הסיבה-האמיתית), בעוד ש[פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס), למשל, דגל באחדות; [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) סבר ש[בסיס ההוויה הוא העצמים](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being), ולא באחדות אחת כוללת; ובהמשך כמובן, עלו פילוסופים שניסו לשלב בין ההסברים. מול כתביו של שפינוזה, הניסיון הזה עולה כבעיה (אל אף שהוא עצמו אינו מכתירה ככזו) - הוא מנסה לאחד במידת מה בין השניים, באופן שווה ושקול (*האחדות היא ריבוי והריבוי הוא אחדות*), למרות רוחו של הגל, בהמשך.
|
||||
|
||||
|
||||
ספינוזה עושה זאת בזיהוי באין **אלוהים** ל**טבע**[^7] - הטבע מכיל את כל הריבוי שאנו רואים אמפירית - אך האל הוא אחד, בלתי ניתן לחלוקה.
|
||||
ספינוזה עושה זאת בזיהוי מוחלט בין **אלוהים** ל**טבע**[^7] - הטבע מכיל את כל הריבוי שאנו רואים אמפירית - אך האל הוא אחד, בלתי ניתן לחלוקה.
|
||||
|
||||
שפינוזה מיוחס כרציונליסט[^8], לאור הצבתו את השכל במרכז: הוא מסרב לקבל ניסים, והתערבות אלוהית על-טבעית - הרי אלוהים *הוא* הטבע, אז דבר שכזה לא ייתכן. הניתוח של שפינוזה שכלתני גרידא, בסירוב להסתייע בכתבי הקודש. כרציונליסט, פולמוסו של שפינוזה הוא כמובן עם אנשי הדת - אך במקרה הזה, גם אם האימריציסטים: שיטתו אינו נשענת *כלל* על הניסיון, אלא אפריורית - מעוגנת בעקרונות שכלתניים, ובנויה בידי טיעונים לוגיים[^9]. כשם שהמציאות מתשרשרת חוליה אחר חוליה, מבקש שפינוזה לייצר התאמה מלאה גם בשיטה שלו, שתזנב בה חוליה אחר חוליה. זו גם הביקורת של שפינוזה כלפי דקארט: דקארט מתחיל בעצמו ומסיים באלוהים, אך המציאות לא נובעת כך; גם אם יעלה רעיון נכון, שיטתו של דקארט אינה הולמת את טבע הדברים.
|
||||
|
||||
@@ -38,6 +43,8 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
[^8]: כמו *האנגלים*, ולמרות זאת יש להם *שכל*, והם *השתמשו בו*, אומר דן.
|
||||
[^9]: *הרוצה להכיר את המציאות באמיתותה, נדרש להתכנס בתוכו ולחשוב עליה היטב*. מכאן מגיע המבנה של ה*אתיקה* כספר גיאומטריה - הטיעונים הלוגיים נבנים חוליה אחר חוליה. קאנט מבקר בהמשך יומרה זו להתייחס למטאפיזיקה כמדע, ומכתירה ככושלת.
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
# הגדרות
|
||||
את ה*אתיקה* פותח שפינוזה באוסף של הגדרות:
|
||||
|
||||
@@ -63,6 +70,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
|
||||
## תואר
|
||||
> 4. ב**תואר** אני מבין את מה שהשכל \[אינסופי\][^4] תופס על אודות העצם בתור מה שמכונן את מהותו.
|
||||
|
||||
זו ההגדרה הנבזית ביותר.
|
||||
|
||||
הדברים שקיימים הם עצם ואופן, ולא שום דבר אחר. *תואר* הוא לא דבר שקיים: כל דבר שנמצא מוכל בתוך עצמו (עצם) או במשהו אחר (אופן); לא יכול להיות שום דבר אחר. אז מה זה תואר?
|
||||
@@ -70,9 +78,9 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
דמיינו שישנו עצם המבטא את עצמו בדרך מסוימת - *פועל*. ה"צינור" שדרכו העצם מבטא את עצמו הוא התואר. ה*תואר* ***אינו סובייקטיבי ואינו שייך לנו*** - אלא פרספקטיבה כפי שנתפסת בידי שכל אינסופי. אנחנו, שאיננו שכל אינסופי, יכולים לתפוס רק היבט צר מתוך התואר הכולל.
|
||||
האופן הוא *הצורה שבה אפשר לדבר על הדברים* - הצורה שבה מונהרים כל האופנים.
|
||||
|
||||
> \[חלק 2,\] משפט 1: המחשבה היא תואר של אלוהים, או אלוהים הוא דבר חושב.
|
||||
> ב', משפט 1: המחשבה היא תואר של אלוהים, או אלוהים הוא דבר חושב.
|
||||
|
||||
> \[חלק 2,\] משפט 2: ההתפשטות היא תואר של אלוהים, או אלוהים הוא דבר מתפשט.
|
||||
> ב', משפט 2: ההתפשטות היא תואר של אלוהים, או אלוהים הוא דבר מתפשט.
|
||||
|
||||
כאן אומר שפינוזה, ישנם רק *שני תארים* ש**בכוחנו לתפוס** - המחשבה, והדברים המתפשטים. בניגוד לעצמים הנבדלים של דקארט, אין עצם מתפשט ועצם חושב - אלו שני תארים מקבילים, שמנהירים שני אופנים מקבילים של אותו העצם ממש.
|
||||
|
||||
@@ -138,13 +146,15 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
> כאן עולה בעיה אצל שפינוזה - מה קורה כשהמקבילות הזו נשברת? המודעות העצמית למשל, פוגעת בעיקרון הזה - מה המקביל החומרי להבנה שיש לי נפש?
|
||||
{.is-danger}
|
||||
|
||||
אידאה אצל שפינוזה היא **פעולת הבנה**, או הסבר כלשהו. חשבו על אידאה כעל הירח; לעיתים הוא מואר באופן מלא (*אידאה מספקת*) ולעיתים באופן חלקי (*אידאה חלקית*) - אך הוא תמיד שם, בין שנראה לנו במלואו ובין שלא.
|
||||
|
||||
## אלוהים
|
||||
> 6. ב**אלוהים** אני מבין יש אינסופי באופן מוחלט, כלומר, עצם בן אינסוך תארים, שכל אחד מהם מבטא מהות נצחית ואינסופית
|
||||
> 6. ב**אלוהים** אני מבין יש אינסופי באופן מוחלט, כלומר, עצם בן אינסוף תארים, שכל אחד מהם מבטא מהות נצחית ואינסופית
|
||||
|
||||
ההשפעה של דקארט מורגשת בהגדרה הזו - במיוחד *יש אינסופי **באופן מוחלט***, שנובע מהשלמות שייחס דקארט לאל. הישות האלוהית כוללת בתוכה את השלמויות כולן - הדברים החיוביים: הטוב, והחוכמה, ולא הרע (היעדר הטוב) או הבורות (היעדר החוכמה).
|
||||
|
||||
## חופש
|
||||
> 7. **חופשי** נקרא אותו דבר, הקיים מתוך הכרח טבעו בלבד, והנקבע לפעול על ידי עצמו בלבד; ואילו הכרחי, או מוטב לומר כפוי, נקרא אותו בדר, הנקבע על ידי אחר להתקיים ולפעול בדרך קבועה ומסויימת.
|
||||
> 7. **חופשי** נקרא אותו דבר, הקיים מתוך הכרח טבעו בלבד, והנקבע לפעול על ידי עצמו בלבד; ואילו הכרחי, או מוטב לומר כפוי, נקרא אותו דבר, הנקבע על ידי אחר להתקיים ולפעול בדרך קבועה ומסויימת.
|
||||
|
||||
החופש של שפינוזה אינו חופש *שלילי*, כמו שנהוג לחשוב - לא היעדר כבלים. החופש של שפינוזה הוא *חיובי* - מה שפועל רק מתוך תוכו, מהכרח טבעו, ובהיעדר כוחות חיצוניים.
|
||||
|
||||
@@ -163,6 +173,83 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
|
||||
יש קשר עמוק בין *נצחי* - חייב להיות סיבת עצמו - *עצם* ו*חופש* - רק העצם הנצחי הוא חופשי לגמרי.
|
||||
|
||||
## סיבה הולמת
|
||||
> ג, 1. בשם **סיבה הולמת** אני מכנה סיבה שניתן לתפוס מתוכה באופן ברור ומובחן את תולדתה. ואלי בשם סיבה **בלתי הולמת** או **חלקית** אכנה סיבה שלא ניתן להבין את תולדתה מתוכה בלבד.
|
||||
|
||||
> ג, 2. אני אומר שאנו **פועלים** כאשר מתרחש בנו או מחוץ לנו דבר מה שאנו הננו סיבתו ההולמת; כלומר (לפי ההגדרה הקודמת): כאשר מתוך טבענו נובע בנו או מחוץ לנו דבר מה שאפשר להבינו באופן ברור ומובחן מתוך טבענו זה בלבד. ומן היכוון ההפוך אני אומר שאנחנו **סובלים** פעולה כאשר מתרחש בנו דבר מה, או שמתוך טבענו נובע דבר מה, שהננו סיבתו רק באופן חלקי.
|
||||
|
||||
|
||||
הכוונה כאן נדמית כמו הסיבה המיידית, הקרובה של הדבר - ולא על חוקי הטבע וכדומה. אם אני לא נדרש להסבר נוסף על מה שקרה (כמו, להזיז כיסא), הרי שזו סיבה הולמת (הוא זז כי הזזתי אותו). הרי, הסיבה ההולמת באופן מוחלט היא רק אלוהים.
|
||||
|
||||
כאן עולה שאלה נוספת סביב החופש. הרי שיטתו של שפינוזה דטרמינסטית לחלוטין - הרי שלא הזזתי את הכיסא, אלא פעלתי מכוח משהו שגרם לי לעשות כן. הכיצד אוכל להיות במצב כזה סיבה הולמת? נדמה שההכרה משחקת כאן תפקיד; אילו אני מכיר בכך שאני מזיז את הכיסא, ועושה זאת מתוך עצמי, הרי שאני הסיבה ההולמת; אם מישהו כופה עליי באופן מודע להזיז את הכיסא, אינני הסיבה ההולמת.
|
||||
|
||||
> חשוב להיזהר - אנחנו יכולים להיות סיבה *יותר* הולמת או *פחות* הולמת - **לא סיבה הולמת באופן מוחלט**. זו שמורה לאלוהים.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
## ריגשה
|
||||
### הגדרה
|
||||
> ג, 3. ב**ריגשה** אני מבין את הפעלות הגוף,שעל ידיהן כוח פעולתו של הגוף גדל או פוחת, מומרץ או מעוכב, יחד עם האידאות של הפעלות אלו.
|
||||
|
||||
ככל שאנו יותר *מבינים*, אנו יותר פעילים. להבין מה הן הסיבות של הרגשות שלי, זה להיות יותר פעיל לגביהן - להיות יותר סיבה הולמת לגביהן.
|
||||
|
||||
**ריגשה** היא *שינוי בעוצמה של הגוף* - השינוי עצמו.
|
||||
|
||||
### משפטים
|
||||
> ג, 2: הגוף אינו יכול לקבוע את הנפש לחשוב, והנפש אינה יכולה לקבוע את הגוף לתנועה או למנוחה, או לכל דבר אחר (אם יש דבר כזה).
|
||||
|
||||
אבל למה בכלל לדבר על הגוף והנפש כדברים שונים, לאור השיטה של שפינוזה? הרי יש רק עצם אחד!
|
||||
|
||||
המחשבה הזו מדרדרת אותנו חזרה ל[פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס) - להוויה אחת, בלתי משתנה. אולם אנחנו רואים שינוי כל הזמן - הגופים משפיעים אחד על השני, והמחשבות משפיעות אחת על השנייה - האופנים המתפשטים והאופנים החושבים. שפינוזה לא שולל כאן את הסיבתיות הזו - אלא את הסיבתיות *בין האופנים*. שפינוזה לא שולל את הריבוי - נהפוכו: הוא כופה אותו, במשפט 16 (ג').
|
||||
|
||||
> ג, 4: שום דבר אינו יכול להיהרס אלא על ידי סיבה חיצונית.
|
||||
|
||||
זו הוכחה חצופה - היא לא מתבססת על כלום, אלא *ניכרת בעצמה*, לפי שפינוזה.
|
||||
שפינוזה שולל, לאור משפט זה, אין דבר כזה *התאבדות*. הוא משתמש בדוגמה של סנקה, שנכפה עליו בידי המושל לנעוץ סכין בבטנו. לפיו, סנקה אינו פעל כלל - נכפה עליו - משום ששום דבר לא יכול להיהרס בפעולתו העצמית.
|
||||
|
||||
|
||||
> ג, 6: כל דבר, עד כמה שהוא בפני עצמו[^19], חותר להמשיך בישותו.
|
||||
|
||||
> ג, 7: חתירתו של כל דבר להמשיך בישותו אינה אלא מהותו בפועל של הדבר.
|
||||
|
||||
### כח פעולה
|
||||
המהות של **כל דבר** סופי, היא להמשיך להתקיים[^20], ובמקרה שלנו בני האדם - **להעצים את הפעולה שלנו**. הכוונה היא לא רק לא למות, במובן המסכן, אלא לקחת חלק גדול יותר בטבע עצמו. עבור כל אחד ואחת, החתירה הזו היא אישית - לשמר ולהאדיר את העוצמה שלנו בטבע עצמו[^21].
|
||||
|
||||
> זהו ה**קונאטוס**[^20] - מונח קריטי בהגות של שפינוזה. כאופן מתפשט, המהות שלנו היא *כח פעולה* - עוצמה סיבתית; כאופן חושב, המהות שלנו היא *כח ההבנה* - היכולת לשכול ולהבין. הן כח הפעולה והן כח ההבנה נובעים מאלוהים כתואר מתפשט, וכתואר חושב.
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
החתירה הזו ביחס לנפש היא **רצון**, וביחס לנפש ולגוף היא **יצר**. שפינוזה לא מפריד ביניהם; זהו אותו רצון, אותה חתירה.
|
||||
|
||||
### הגדרת הריגשות
|
||||
כל **ריגשה** היא חתירה למשהו מסוים, חלק מתוך החתירה כולה.
|
||||
|
||||
|
||||
> א': ה**תשוקה** היא עצם מהותו של האדם, במידה שמשיגים אותה כנקבעת לפעול דבר מה מתוך איזו הפעלה נתונה שלה.
|
||||
|
||||
> ב': **שמחה** היא מעבר של אדם משלמות קטנה יותר לשלמות גדולה יותר.
|
||||
|
||||
> ג': **עצב** הוא מעבר של אדם משלמות גדולה יותר לשלמות קטנה יותר.
|
||||
|
||||
השמחה היא עלייה בכוח הפעולה - ב*קונאטוס*. זהו אינו קשר סיבתי - עלתה לי יכולת הפעולה ולכן אני שמח - אלא שעלייה בכח הפעולה היא עצמה שמחה. העלייה הזו היא לקיחת חלק גדול יותר בטבע, מתוך ההכרה, להיות כוח סיבתי גדול יותר ולקחת חלק פעיל יותר בפעלים של האל.
|
||||
הערת אורן* עצב ושמחה הן דלתא חיובית ושלילית בשלמות של אחד
|
||||
|
||||
|
||||
> זוכרים ש*ריגשה היא רק שינוי*? הנה לכם.
|
||||
{.is-success}
|
||||
|
||||
|
||||
אלו *שלושת הרגשות הבסיסיות*, לפי שפינוזה; השאר הן תחלופות שונות שלהן[^46].
|
||||
|
||||
|
||||
השמחה והעצם הן מעברים בין כוחות פעולה: השמחה מעבר מכוח פעולה גדול יותר, והעצב - מכוח קטן יותר.
|
||||
|
||||
שפינוזה מבחין בין ריגשה *פעילה* - שאני סיבתה המספקת, ל*סבילה* - שאיני סיבתה המספקת. שמחה היא בהכרח ריגשה פעילה; העצב לעד ריגשה סבילה (לא יכול להיות שאני אוריד את כוח הפעולה שלי - זו סתירה לוגית).
|
||||
|
||||
[^18]: זו *האמת הפרשנית*, לפי ארנון
|
||||
[^19]: in sed - בתוך עצמו
|
||||
[^20]: connatus - כוח פעולה
|
||||
[^21]: האידיאליזם הגרמני - ניטשה, שופנהאואר, שואב השראה רבה ממשפט זה, גם אם לא תמיד בגלוי.
|
||||
[^46]: עונג, למשל, הוא שמחה מרוכזת בדבר מסוים אחד - לפעמים יתר על המידה; מנגד, כאב הוא דיכוי, לעיתים חיובי, של שמחה מוגזמת כזו (כמו התמכרויות).
|
||||
|
||||
# משפטים
|
||||
|
||||
> משפט 14: חוץ מאלוהים שום עצם אינו יכול להימצא ולא להיות מושג.
|
||||
@@ -186,7 +273,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
|
||||
> משפט 34: עוצמתו של אלוהים היא מהותו עצמה.
|
||||
|
||||
אמנם ישנם אינסוף תארים לאלוהים - העצם היחיד - אך מהותו היא אחת. לאלוהים יש שכל אינסופי - המבין הכל[^12]. הוא עוצמה של גרימה סיבתית - אופן ההתפשטות, סיבה של תולדות, לחולל שינויים. העוצמה הזו היא מהותו של אלוהים. אין *פוטנציאל* בתפיסה השפינוזית - מה שיכול להיות ממומש, ממומש בהכרח; כל מה שקיים, קיים בהכרח.
|
||||
אמנם ישנם אינסוף תארים לאלוהים - העצם היחיד - אך מהותו היא אחת, והיא **עוצמה סיבתית**. לאלוהים יש שכל אינסופי - המבין הכל[^12]. הוא עוצמה של גרימה סיבתית - אופן ההתפשטות, סיבה של תולדות, לחולל שינויים. העוצמה הזו היא מהותו של אלוהים. אין *פוטנציאל* בתפיסה השפינוזית - מה שיכול להיות ממומש, ממומש בהכרח; כל מה שקיים, קיים בהכרח.
|
||||
|
||||
|
||||
[^1]: ה*או* הזה אינו דיסיונקציה לוגית - הוא מגיע מהמילה *cive* בלטינית, שמשמעותה *כלומר*, או *במילים אחרות*...
|
||||
@@ -203,6 +290,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
|
||||
> משפט 27:
|
||||
|
||||
|
||||
# אקסיומות
|
||||
|
||||
> 1. כל מה שנמצא, נמצא או בתוך עצמו או בתוך זולתו.
|
||||
@@ -219,7 +307,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
`p->q = ~p->~q`
|
||||
הביטוי השני הוא כשל לוגי לכאורה, אך לא באמת - שפינוזה ואריסטו שניהם עומדים על כך: לדעת משהו זה לדעת את סיבתו; לא לדעת את סיבתו זה לא לדעת אותו. מתוך סיבה תנבע תולדה - אם לא תופיע סיבה, לא תופיע התולדה.
|
||||
|
||||
> מעישון \(p), נובע סרטן (q); אך אם לא עישנתי (~p) אין פירוש הדבר שלא קיבלתי סרטן (q) - אולי *לעסתי אסבסט*. לפיכך אנחנו שוללים את
|
||||
> מעישון \(p\), נובע סרטן (q); אך אם לא עישנתי (~p) אין פירוש הדבר שלא קיבלתי סרטן (q) - אולי *לעסתי אסבסט*. לפיכך אנחנו שוללים את
|
||||
`~q->~p`
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -243,6 +331,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
|
||||
|
||||
> ב', 2. האדם חושב.
|
||||
{.warning}
|
||||
|
||||
האקסיומה הזו קריטית להגות של שפינוזה. האדם מטבעו חושב, וכשהוא עושה זאת - הוא אופן לחשיבה של האל.
|
||||
|
||||
@@ -252,3 +341,109 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
[^15]: ולא בקטע של *ניו אייג'* (אני אומר את זה כגנאי), כמו ב*פרדס חנה כרכור*, אומר דן
|
||||
[^16]: הכוונה היא לא לגוף אחד, כמו כדור הארץ, אלא לטבע, ל[פיזיס (φύσεις)](/פילוסופיה/יוונית) - המציאות המתקיימת מכוח עצמה.
|
||||
[^17]: אני לא מאמין, זה עוד פעם [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס)
|
||||
|
||||
> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/נקודות לסיכום השיעור האחרון על שפינוזה (12.2).pptx)
|
||||
|
||||
# ה"מדע החדש" של שפינוזה
|
||||
|
||||
הטקסט של שפינוזה עוסק, בגדול, בשלוש תחומים:
|
||||
## מציאות - מטאפיזיקה
|
||||
|
||||
טבע המציאות, ובמיוחד עיסוק בשאלת האחדות והריבוי, ובסיבתיות אופקית ואנכית.
|
||||
|
||||
## עולם - חקר הטבע
|
||||
|
||||
בעיקר בחלק ב' - פחות מעניין אותנו. שפינוזה, כמו דקארט וניוטון, ביקשו לכונן מודל חדש לחקר הטבע, במקומו של המודל האריסטותלי. לפי אריסטו, **ידיעה** היא *ידיעת הסיבה*. אולם, הוא מבחין בין כמה סוגים של סיבות - סיבה חומרית, צורנית, פועלת ותכליתית. סיבה *חומרית* של פיצה תהיה בצק, רסק עגבניות, פפרוני - *ולא אננס*. הסיבה הפועלת תהיה הפיצאי - מי שהכין את הפיצה. הצורה תהיה מה שהפיצה צריכה להיות - עגולה, וחתוכה למשולשים, התכלית תהיה אושר, ההנאה שבפיצה - מה שהפיצה נועדה לעשות[^41]. **התכלית** היא הסבר *שהמדע החדש מבקש להכחיד*[^40]. הזרם החדש מבקש להיפטר מהרעיון שיש לנו את הכוח לדעת את התכלית, אם בכלל יש כזו בטבע.
|
||||
|
||||
> בטבע של שפינוזה, אין *תכלית* לטבע; אין מטרה שהוא רוצה לממש, או התקדמות לעבר יעד כלשהו; יש דבר אחד, והוא אלוהים, והוא פשוט קיים. כל דבר קשור לאחר *בקשר סיבתי* - אך ***לא בקשר תכליתי***.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
החקר של שפינוזה הוא **נטורליסטי** - הוא מבקש לעמוד על הטבע כתופעה, ולא כתכלית מסוימת, מבלי לפנות למושגים מחוץ לטבע. למה הדבורים בונות משושה? *כי מישהו שם למד הנדסה?* למה חיות ארסיות מסומנות באדום וצהוב? *כדי לסמן לאחרות להתרחק?* שפינוזה מסרב לנסות להבין אותו באופן כזה; לטבע אין תכלית, ואנו בוחרים להאניש אותו. אלוהים **אינו *עצוב***; *אתה* בחרת לראות אותו ככזה, כי זה מה שנוח *לך*.
|
||||
|
||||
נסתכל על אריה מפרק אנטילופה. זה טוב או רע? אין דבר כזה. כל החלטה שכזו שנבחר ליישם, היא השלכה שלנו. סלע הבזלת, *הוא כשר או לא כשר?* זה לא רלוונטי לטבע.
|
||||
|
||||
מה חושב האדם הרגיל? *דודה פנינה* תגיד שיש *טוב ורע* בעולם, ואנחנו מזהים אותו. השכלה זה **טוב**; משפחה זה **טוב**; חינוך אינו אלא *תרצו את הדברים הטובים*, ***אל** תרצו את הדברים הרעים*. שפינוזה כופר בקשר הזה; הטוב ורע הוא לפי הרצון שלנו[^50]. האחד רוצה כבוד, ולכן יגדיר מה שמקרב אותו לכבוד כטוב, ומה שמרחיק אותו מכבוד כרע. אחר יקבע חינוך כטוב והיעדרו כרע, מה שייראה למי שרוצה כסף בזבוז זמן (יכולתי למכור בזמן הזה סמים - מישהו רוצה לקנות?).
|
||||
|
||||
*אז איך אפשר לדבר על טוב **מוחלט?***
|
||||
|
||||
שפינוזה מתבסס על המטאפיזיקה כדי לקבוע את הטוב הזה. לא *אני* אומר לך כאדם פרטי, אומר שפינוזה - אלא *הנצח*. הוא מבקש לעמוד על הטוב המשותף. את השיפוט הזו הוא מבסס על האקסיומה השניה בחלק ב' - *האדם חושב*. זוהי מהותו של האדם, ולכן, מי שחוטא למהות הזו - בכך שחושב לא נכון - הוא *רע*. אם רק נחשוב נכון, ונטפס במעלה [דרגות ההכרה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#דרגות-ההכרה), נוכל להגיע לאותו טוב מוחלט.
|
||||
|
||||
המטרה של שפינוזה, בגדול, היא לשרטט תחילה את מבנה המציאות, ואחריה למקם את האדם בתוך המבנה הזה. לשיטתו, אם נבין את המקום שאנחנו תופסים בכל הדברים[^42], יתחולל בנו מהפך של ממש. הוא לא מתיימר לחשוף בפנינו את התכלית, או לטעון שכולנו נגיע להבנה כזו - נהפוכו, רובנו לא[^53].
|
||||
|
||||
> חשוב להבחין בין **תכלית** ל**מהות**: מהותו של הסכין היא לחתוך; סכין עשוי שעווה אינו מממש אותה היטב. אבל, הוא לא קיים כדי לדקור *את האיש ההוא* - בין שהוא משעווה ובין שממתכת.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
[^50]: זוהי השאלה שמעלה [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) בדיאלוג [*אאותיפרון*](/פילוסופיה/אתיקה#תיאוריית-הציווי-האלוהי).
|
||||
[^53]: תחשבו שאתם תקועים בפקק. מי הם אלו שצופרים? אלו מאחור, שלא רואים מה קורה; אלו שעומדים ליד התקלה שחוללה את הפקק יותר רגועים. זה מה ששפינוזה מבקש לטעון: ההכרה של הדברים תביא איתה אושר.
|
||||
## אדם - הנפש
|
||||
|
||||
חלקים ג', ד' וה' - המקיפים ביותר ב*אתיקה* - מכילים את הפסיכולוגיה של שפינוזה, תורת הנפש. היא נחלקת לתורת הנפש ה*ניסיונית*[^43], וה*אפריורית*. תורת הנפש ה*ניסיונית* עוסקת במה שנכון לנפש האדם כתוצאה מהניסיון - *אבא הרביץ לי עם חגורה, הרביץ לי הרבה, ולכן אני אוהב שפינוזה*. לעומתה, התורה ה*אפריורית* היא כמו שעשה דקארט ב*הגיונות* - האני, העצם החושב, מהות האדם. דקארט לא דן בנפש כפרויד - ב*מה מפחיד*, *מה טוב* - זה לא רלוונטי; הוא טרוד בנפש כמכונה שמייצרת הכרות - זה שהיא עצם, משהו עצמאי, וכו'. בניגוד לדקארט, שלא טרוד כלל בנפש הניסיונית, שפינוזה עוסק בה באופן די נרחב - בנוסף לדיון האפריורי. לאור זאת, העמדה שלו קצת יותר נוגעת לחיים שלנו מהפילוסופיה המערבית בדרך כלל, שנוטה להשאיר את הנפש הניסיונית מחוץ לתחום הדיון. *אני אביא לך ידיעה*, אומר הפילוסוף המצוי. מה תעשה איתה? זו בעיה שלך; איך היא תגרום לך להרגיש? *זה לא מעניין*.
|
||||
|
||||
> המקום שמעניק שפינוזה לנפש לא מקרי: מה שמניע את שפינוזה הוא לא רק הרצון *לדעת*, אלא הרצון ל*שחרור* - הפחד, והאושר - ולכן חשוב לו לעסוק גם בחיים שלנו בעולם הזה.
|
||||
{.is-success}
|
||||
|
||||
שפינוזה, כאמור, הוא דטרמיניסט. דטרמיניזם מגיע לרוב (אבל לא תמיד) עם אינסוף דברים *גרועים* נוספים, כמו אתאיזם, וא-מוסריות. אולם, דווקא בעמדה של שפינוזה, *הסופר דטרמיניסטית*, אף אחד מאלו לא נוכח. לשיטתו, האדם **אינו** *ממלכה בתוך ממלכה* - הוא אינו נזר הבריאה, הדבר שאלוהים התכוון אליו, מרכז היקום - וככזה, הוא בסך הכל עוד חלק מהטבע - כמו חתולים ועכבישים. הנקודה הזו עולה אצל שפינוזה הרבה ובלהט: **האדם אינו מיוחד**. איך כל זה קורה?
|
||||
|
||||
ניתן להמחיש זאת עם [משל המערה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-המערה) של אפלטון, המתאר את [משל הקו המחולק](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-הקו-המחולק). בניגוד למשל הקו המחולק הסטטי, משל המערה הוא דינאמי - איך חוצים מדרגת הכרה אחת לאחרת. מה המניע של אדם לטפס במעלה דרגות ההכרה? ה[**ארוס**](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) - התשוקה ליפה[^44].
|
||||
|
||||
### דרגות ההכרה
|
||||
שפינוזה גם מחלק את ההוויה לדרגות הכרה: הראשונה, גרועה ושגויה[^51]; השנייה, טובה יותר, ומספקת להכרת המציאות ולאושר; והשלישית, נשגבת ועליונה לחלוטין, שהדרך אליה לא ידועה, איכשהו מהדרגה השנייה.
|
||||
ומה מניע אותנו בסולם של שפינוזה? זהו ה**connatus**[^20]. *קונאטוס* יש לכל דבר - ולפיכך גם לבני האדם - אך הוא יתבטא אחרת ביחס לכל יצור. הקונאטוס הוא פתח המילוט של השפינוזה מהאתאיזם ומהא-מוסריות.
|
||||
|
||||
1. דמיון
|
||||
הדימיון הוא הכרה באידאות מבולבלות וחלקיות - *לא כפי שהשכל מסדר אותן* - ולפיכך שגויות[^51]. זוהי הכרה חושית, שמועה, הכרה מתוך סברה - דוגמת ה*דוקסה* היוונית. בדרגה הזו, הטוב והרע יחסיים לכל אדם - ובהכרח יהיו התנגשויות. דרגה זו היא ה"קליטה החושית" - הייחוס השגוי של קשר סיבתי בין אופן המחשבה לאופן ההתפשטות. ההכרה בדרגה הזו מוגבלת מאוד - היא שוללת כל דבר שאני לא בא איתו במגע חושי (אני לא רואה את *אוסטרליה* - מאיפה לי לדעת שיש בכלל *אוסטרליה*? אני לא ראיתי *אוסטרליה*?). הזיהוי הכושל הזה של קשר סיבתי בין האופנים הוא זה שמוביל לראייה מבולבלת; משום שהדרגות הבאות מנתקות את הקשר הזה (לא *ראיתי כיסא אז חשבתי על כיסא*, אלא *השתשלות לוגית*, בלי קשר לחושים או לאסוציאציות), הראייה שלהן אמינה.
|
||||
|
||||
2. תבונה
|
||||
ההכרה שלי בדברים שמפעילים אותי בצורה מסוימת. היכן שהדימיון הוא נקודת מבט מסוימת, התבונה היא הכרה בסדר הדברים כפי שהם נובעים מאלוהים - התכונות המשותפות של הדברים. היא אינה מבוססת על החושים ועל ניסיון אמפירי, אך היא נובעת מחשיבה תבונית - א-פריורית. עכשיו משאנחנו רואים את המשותפות של הדברים, אנו יכולים לעמוד על ה*טוב* המשותף. ברמה הזו, כל המחשבה שלי משתלשלת לוגית: כל מחשבה נגזרת ממחשבה אחרת - לא *אולי*, לא *נראה לי*, לא *אסוציאטיבית*, אלא **בטוח**. אני לא זקוק לאדם אחר, שיחשוב על האסוציאציה הנכונה - כמו הוכחה גיאומטרית, אני לא זקוק לאף אחד או לשום דבר כדי להבין אותה כיאות[^51]. היא מגיעה מ[הבנה של החוקים](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#שאלת-הכוללים).
|
||||
|
||||
3. סקירה אינטואיטיבית
|
||||
ההכרה שלי בדברים כפי שהם. היא ההכרה במהות המסוימת של דבר; הבנת הדבר מתוך-תוכו[^48]. זוהי הכרה לא בתכונות המשותפות של הדברים, אלא בלב ליבו של דבר מסוים אחד - לא מן החושים ומן הניסיון האמפירי, אלא באופן תבוני. בתמצית, הסקירה האינטואיטיבית היא הבנה תבונית לא של הדברים המשותפים (שהיא תבונה), אלא של דבר מסוים.
|
||||
|
||||
התבונה והסקירה האינטואיטיבית מביאות אותנו להכרה מספקת[^47], ולפיכך לידיעה אמיתית - באופן מוחלט. הדמיון הוא הכרה בלתי-מספקת, ולכן - גם אם יש בו מן האמת - הוא שקרי.
|
||||
|
||||
המעבר בכל סוגי ההכרה האלה הכרחי: כולנו מתחילים בדימיון, אך לא כולם מגיעים לתבונה, ובוודאי שלא לסקירה האינטואיטיבית.
|
||||
|
||||
|
||||
לאחר שהגדיר בפנינו את המטאפיזיקה בחלק א', שפינוזה צולל לעובי הקורה באשר לאדם בחלקים ב'-ה' - החלק מהגדרת ה[אידאה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#אידאה). לצרכינו, המושג סינונימי ל*מושג* - בדומה לדקארט - ולא לאידאה האפלטונית. האידאה יכולה להיות חלקית, או [אידאה הולמת](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#אידאה).
|
||||
אצל שפינוזה, כאמור, אופן גורר אופן - ואין קשר בין התארים: אתה לא רעב מכיוון שהקיבה ריקה - אלו שתי נקודות מבט לאותו הדבר ממש, בלי שום קשר סיבתי[^45]. לקבוע תכלית - ש*אתה רעב **מכיוון** שהקיבה ריקה* - זה להפוך את המבנה על זה על פיו, בלי שום בסיס. חומר הוא דבר מסוים, שמושפע סיבתית מחומר אחר, ומחשבה היא דבר אחר, שמושפע סיבתית מדבר אחר. תמיד ישנה *הלימה* בין המחשבות לחומר: שניהם השתלשלות של אלוהים, פעם בתואר ההתפשטות ופעם בתואר המחשבה.
|
||||
|
||||
מהי, אפוא, אידאה אמיתית? היא מחשבה אמיתית על המציאות; *לא משום שהיא עולה בקנה אחד עם המציאות החומרית* (כי היא *תמיד* תואמת את החומר, בהגדרה) - אלא לאור קריטריון פנימי באידאה עצמה. מדע, לפי שפינוזה, לא צריך להתבסס על תצפיות - אלא על אמות-מידה בתוך הטענות עצמן, בדומה ל*אור הטבעי* של דקארט. האידאה האמיתית מכילה את המאפיינים האלה - והאמיתות שלה אינה קשורה כלל ועיקר לקשר סיבתי עם החומר. לעומתה, האידאה החלקית נובעת מהסתכלות אנושית מוטעה - אילו נבחן שוב את האידאה, בהיעדר שיפוט אנושי זר, נגלה את האידאה האמיתית.
|
||||
|
||||
ממחשבה וממחשבה בלבד, ניתן להבין את טבע המציאות גם מבלי לתצפת עליה: בכוחי לגזור, בהתאם לחוקי הלוגיקה, ממחשבה אמיתית מחשבות אמיתיות נוספות, וכך להבין בצורה הולמת את המציאות. שום תצפית לא תספק לי את ההלימה הזו - רק האידאה ההולמת.
|
||||
|
||||
דרגת ההכרה הראשונה לא פועלת ככה: היא מתבססת על הדמיון, והסברה.
|
||||
|
||||
> ב, משפט 7: סדר האידאות וקישורן זהה לסדר הדברים וקישורם.
|
||||
|
||||
רק הדרגות הבאות, השנייה והשלישית, מספקות הלימה עם המציאות: משום שהמחשבות הן נקודת מבט נוספת על המציאות החומרית, אם נסדר את המחשבות - נדע גם את המציאות החומרית. שפינוזה סבור שההכרה הזו לא תהיה רק חומרית - אלא גם רגשית. לרגש יש השפעה על הכרת המציאות - מחשבות כמו *אוי לא, חשבון הבנק שלי* ייצרו תפיסה שונה מאוד. הנפש של שפינוזה אינה רק מכונת הכרה: היא טומנת בחובה גם שינוי של ממש בהכרה של טבע המציאות, לאור הרגש. אם נגיע להכרה הנכונה, נחווה בהכרח - לא במקרה, לא בטעות - את האושר והשחרור הנלווים להכרה הזו של המציאות.
|
||||
|
||||
כך שפינוזה קושר קשר הדוק בין האידאה לרגש: השניים יבואו ביחד: מחשבה מסוימת תציף רגשות מסוימות.
|
||||
|
||||
> ב, 2. האדם חושב.
|
||||
|
||||
האקסיומה הזו קשורה בבעיה בשיטתו של שפינוזה - שמודעות עצמית שוברת את המקבילות של האופנים. מה המקביל הגופני למודעות עצמית? שפינוזה מעולם לא נדרש לכך.
|
||||
|
||||
הפרשנות סביב האקסיומה הזו חריפה (גם בין דן לארנון). גישה אחת (דן) היא שמשמעותה שהתכונה המהותית של האדם הוא המחשבה - *האדם, לפי טבעו, שואף לחשוב*. כשם שכל דבר רוצה להתמיד בישותו - הארנב רוצה לא להיטרף, העץ רוצה לגדול - האדם, טבעו לחשוב. פה, ופה בלבד, נדמה ששפינוזה יכול לטעון שיש פעולה *נכונה* לאדם, ו*לא נכונה* לאדם - למרות שלילתו את הטוב והרע בתחילת האתיקה, לשיטתו הדטרמיניסטית. שפינוזה טוען לכל אורך האתיקה שה*רע* וה*טוב* הם מלאכותיים, יחסיים, תוצר של ההשתוקקות ולא דבר-מה מן הטבע - אבל כאן, ולקראת סוף הספר, משתמע שיש טוב אובייקטי כלשהו: מי שלא משתמש בחשיבה שלו נכון, ניתן לטעון כנגדו שאינו פועל *טוב*.
|
||||
|
||||
> ד, 1. בשם **טוב** אני מבין את מה שאנו יודעים בוודאות שהוא מועיל לנו.
|
||||
|
||||
> ד, 2. בשם **רע**, לעומת זאת, אני מבין את מה שידוע לנו בוודאות כי הוא מונע שיהיה ברשותנו טוב כלשהו.
|
||||
|
||||
**טוב** ו**רע**, לפי שפינוזה, הם יחסיים; הטוב הוא מה ש*מגביר את כוח הפעולה **בשבילי***; הרע הוא מה שמוריד אותו. הטוב והרע הם סובייקטיבים - מה שמעלה את כוח הפעולה שלי עלול להוריד את שלך.
|
||||
|
||||
## שאלת הכוללים
|
||||
זוהי שאלה שמתשלשת מימי הבייניים, שלה שלוש פתרונות בלבד: אפלטוני, אריסטותלי, וסטואי. היא עוסקת ביחס ה*כולל* ל*פרט*. מה יחס האידאה של האדם ליוסי, האדם הפרטי? אפלטון יגיד שהאידאה בא לפני: *האדם כשלעצמו*, שקודם לכל אדם שנולד בפועל - כל אחד הוא צל חיוור של אותה אידאה. אריסטו יגיד שיש *עצם משני*, שנמצא *בתוך* הדברים: *האדם* נמצא בתוך *סוקראטס*, כעצם משני. הסטואים יגידו שהדברים הכוללים נמצאים *אחרי* הדברים הפרטיים, ולמעשה - אינם אלא אשליה - התפיסה הזו מכונה *נומינליזם*. אין באמת דבר כזה *אדם*, אלא את המילה *אדם*, שנוצרה מבני אדם: ראו את יוסי, הג'ינג'י, ואת רפי, שאינו ג'ינג'י, ובחרו להתעלם מההבדלים ולהתייחס למשותף; הסטואי יגידו שאין לזה ביסוס, ושיש רק את האדם הפרטי.
|
||||
|
||||
שפינוזה מצודד בסטואים: אין לפיו מושגים כלליים. במקומו, הוא קובע את ה*מושג המשותף* - הדבר שעליו אפשר להשתית מדע רציונלי של המציאות. העובדה שלכל אחד מאיתנו יש גוף, שבא במגע עם גופים אחרים, מאפשרת לנו לעשות *אינדוקציה* ולהתחיל *להכליל* - ומשם להגיע לחוקים.
|
||||
|
||||
|
||||
[^40]: לאטום אין תכלית בהיותו אטום, כמו לתפוס שמונה אלקטרונים.
|
||||
[^41]: הגם שהסיבות האלו לעיתים תכופות חופפות - למשל, הסיבה החומרית של האדם לפי אריסטו היא האם, אבל התכליתית, הפועלת והצורנית היא האב (כי האב מחנך אותו וכיוצא בזאת - לא PC).
|
||||
[^42]: הכוונה היא בראש ובראשונה למקום האישי של כל אחד ואחת מאיתנו, אבל גם של האנושות ככלל, מתוך אותו מסע אישי. הטקסט פונה אלינו ישירות, אבל שפינוזה מוסיף הערה בחלק החמישי - שאילו נציית לאותם החוקים שהוא מכתיב, נהיה כולנו בהכרח בהרמוניה - גם מבלי שניאלץ להתכנס ולדבר.
|
||||
[^43]: דוגמת פרויד ודומיהם - רעיון שהקדים את זמנו של שפינוזה.
|
||||
[^44]: זכרו - המילה *פילוסופיה* משמעותה *אהבת החוכמה*.
|
||||
[^45]: הקשר הסיבתי בין חומר למחשבה *זה מה ש**דודה פנינה** חושבת*, משום שהיא לא מבינה עד הסוף את המציאות.
|
||||
[^46]: ארנון ממליץ לחשוב על ה"מספיקות" - אדקווטיות - כקנה מידה ולא כקטגוריות מוחצות. למשל, ניתן לתפוס משהו *בעיקר* בתבונה, אבל עם קצת דימיון. זו הערה תקפה לגבינו, בני האדם, אבל לא לגבי אלוהים - שם כל הידיעות מספיקות.
|
||||
[^48]: הרעיון הזה נשמע מיסטי ממש; כששפינוזה נכנס לעובי הקורה בנושא הזה, אנשים חשבו שהוא איבד את זה לגמרי.
|
||||
[^50]: הבחירה במילה *שגויה* לא מקרית - ההכרה הזו אינה *שקרית*, אלא חוסר הבנה של המציאות - אידאות בלתי הולמות. דן מושל את השקר ל*צל* - אם רק היה שם אור, הוא לא היה. כך גם הטעות: אם רק הייתה שם הבנה, מושגים מדויקים, אידאות הולמות - היינו רואים את המציאות נאמנה.
|
||||
[^51]: זוהי העוצמה של ה*אתיקה* כספר גיאומטרי. אין *אבטיח? מאיפה לעזאזל הגענו לבולגרית?* - שפינוזה משלשל את הטענות שלו, אחת אחרי השנייה.
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: יוונית
|
||||
description: מבוא לפילוסופיה יוונית, מתאלס ועד אריסטותאלס
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-12T12:39:47.659Z
|
||||
date: 2024-02-12T12:39:49.478Z
|
||||
tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, סמסטר ב
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-02-21T18:51:24.884Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: אפולוגיה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-09T21:07:04.931Z
|
||||
date: 2024-02-09T21:07:07.315Z
|
||||
tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סוקראטס
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: גורגיאס
|
||||
description: כי הלוגוס, שליט רב עוצמה הוא
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-09T20:33:39.420Z
|
||||
date: 2024-02-09T20:33:42.136Z
|
||||
tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, גורגיאס
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: מנון
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-09T20:32:35.612Z
|
||||
date: 2024-02-09T20:32:38.304Z
|
||||
tags:
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: משתה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-10T12:42:00.598Z
|
||||
date: 2024-02-10T12:42:05.639Z
|
||||
tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: פוליטאה
|
||||
description: Η ΤΟΥ ΠΛΑΤΟΝΟΣ ΠΟΛΙΤΕΙΑ
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-10T12:55:34.857Z
|
||||
date: 2024-02-10T12:55:37.042Z
|
||||
tags: שנה א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סמסטר ב
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: פיידון
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-10T12:49:20.317Z
|
||||
date: 2024-02-10T12:49:22.309Z
|
||||
tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סוקראטס
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: מטאפיזיקה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-28T14:49:51.813Z
|
||||
date: 2024-01-28T14:49:54.368Z
|
||||
tags: שנה א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, סמסטר ב, אריסטו, מטאפיזיקה
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-04-27T07:22:34.668Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: היראקליטוס ופארמנידס
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-11T12:18:41.857Z
|
||||
date: 2024-02-11T12:18:43.739Z
|
||||
tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, קדם-סוקראטיים, היראקליטוס, פארמנידס
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-02-21T19:11:40.916Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: ההוגים המילטיים
|
||||
description: הגותם של תאלס, אנקסימאנדרוס ואנקסימאנס
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-09T19:55:58.692Z
|
||||
date: 2024-02-09T19:56:00.890Z
|
||||
tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, קדם-סוקראטיים, תאלס, אנקסימאנדרוס, אנאקסימאנס
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-02-21T19:09:43.515Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: הסופיסטים
|
||||
description: הגותם של שניים מההוגים הסופיסטיים - פרוטאגוראס וגורגיאס
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-09T19:51:51.511Z
|
||||
date: 2024-02-09T19:51:54.141Z
|
||||
tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, קדם-סוקראטיים, סופיסטים
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-02-21T19:16:03.999Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: לשון
|
||||
description: מבוא לפילוסופיה של הלשון
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-26T21:05:37.508Z
|
||||
date: 2024-01-26T21:05:39.381Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה של הלשון
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-26T21:01:04.731Z
|
||||
|
||||
BIN
פילוסופיה/לשון/quine_en.pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/לשון/quine_en.pdf
Normal file
Binary file not shown.
BIN
פילוסופיה/לשון/quine_he.pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/לשון/quine_he.pdf
Normal file
Binary file not shown.
122
פילוסופיה/לשון/אמפריציזם.md
Normal file
122
פילוסופיה/לשון/אמפריציזם.md
Normal file
@@ -0,0 +1,122 @@
|
||||
---
|
||||
title: אמפריציזם
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-25T16:46:42.201Z
|
||||
tags:
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-25T14:18:33.795Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [טקסט: שתי דוגמות לאמפריזיזם (אנגלית)](/פילוסופיה/לשון/quine_en.pdf), [עברית](/פילוסופיה/לשון/quine_he.pdf)
|
||||
{.info}
|
||||
|
||||
הפילוסוף [**וילארד ון אורמן קווין**](https://en.wikipedia.org/wiki/Willard_Van_Orman_Quine) הוא אחד הפילוסופים האנליטיים המשפיעים ביותר. הוא היה תלמיד של וויטהד, ולאחר שקרא ספר של ראסל השתכנע ונשאר בפילוסופיה. הוא נפגש בשלב מסוים עם קארנפ ושאר הלוגיקנים מזרם הפוזיטיביזם הלוגי, ומשם נולדה ההגות שלו. במאמרו מ1951, הוא מבקר את את הרעיון של האמת על פי הקונבנציה - הרעיון המרכזי של הפוזיטיביזם - ומבקר את ניסיונם של העמדת הלוגיקה על הניסיון, הנדון לכישלון: כדי לעמוד על הלוגיקה מניסיון, אנו זקוקים להגדרות - שהן מלכתחילה לוגיות אפריורית; בתמצית, אי אפשר לגלות את הלוגיקה בלי לוגיקה.
|
||||
|
||||
קווין אינו רק נגטיבי - הוא מציע חלופה פילוסופית הולמת לפוזיטיביזם. הכתבים שלו עוסקים במידה רבה בספקנות ביחס למשמעות.
|
||||
|
||||
# עקרונות הפוזיטיביזם
|
||||
|
||||
הטענה המרכזית של הפוזיטיביזם הלוגי היא חלוקה של הפסוקים לאנליטיים - שאמיתותם נגזרת מכוח המשמעות שלהם - ולסינטתיים - כאלו שניתנים לאימות או הפרכה על פי ההתנסות. ההפרדה הזו עומדת בלב הפרויקט הפוזיטיביסטי, אך עומדת מוסווה בלב רוב הפילוסופיה. ההשלכות של המאמר - המבקר את ההפרדה הזו, אפוא, הן הרבה מעבר לפוזיטיביזם.
|
||||
|
||||
תחילה, מבקר קווין את הרעיון פסוק תצפיתי. מה זה בכלל פסוק תצפיתי? הרי:
|
||||
|
||||
- עיקרון האימות לא ניתן לניסוח, או לאימות.
|
||||
קרנאפ מודה בפה מלא שלא הצליחו לנסח אותו, ובוודאי שלא לאמת אותו בצורה אמפירית.
|
||||
|
||||
- עקרון האימות שולל את כל הדיונים הפילוסופיים.
|
||||
כל הדיונים המטאפיזיים הגדולים, משום שלא ניתנים לאימות ישיר, נזרקים מאדן החלון.
|
||||
|
||||
- צמצום ההכרח והאפריוריות לאנליטיות
|
||||
הפוזיטיביזם מנסה לצמצם דברים הכרחיים ואפריוריים - כמו המתמטיקה והלוגיקה - לכדי ניסיון אמפירי, הנועד להיכשל
|
||||
|
||||
- לוגיקה אמפירית דינה להיכשל
|
||||
כפי שציינו קודם, בכדי להגדיר את הלוגיקה אנו נדרשים ללוגיקה, ובכך נקלעים לרגרסיה אינסופית.
|
||||
|
||||
קווין נותן לנו שתי תפיסות (דוגמות):
|
||||
|
||||
# כישלון הההפרדה לאנליטי וסינתטי
|
||||
הפוזיטיביזם קובע כי:
|
||||
|
||||
> כל פסוק ניתן לסיווג כאנליטי (אמיתי מכוח עצמו) או כסינתטי (אמיתי מכוח עובדה)
|
||||
|
||||
כנגד זאת טוען קווין שאין לנו הגדרה לאנליטיות מבלי ההכרח, או להכרח מבלי אנליטיות - כלומר, **אנחנו נדרשים להכרח**. האנליטיות ניצבת בלב ההפרדה בין ההכרח והאפריורי. תקיפת מושג זה היא מתקפה ישירה על הפוזטיביזם.
|
||||
|
||||
קווין טוען כי ערך האמת של טענה הוא פונקציה של שני מרכיבים נפרדים: רכיב משמעות ורכיב עובדתי. האנליטיות, לכאורה, היא פסוק שאמיתותו אינה תלויה בעובדות (למשל: *ברוטוס הרג את קיסר* הוא סינתטתי\עובדתי, ו*רווק הוא לא נשוי* הוא אנליטי).
|
||||
|
||||
הוא מבקר בפרט את קאנט - שתפס משפט אנליטי ככזה שנושאו לא חורג ממה שמוגדר בו מושגית. קווין מנסח מחדש את האנליטיות של קאנט כ**טענה אמיתית בזכות משמעויות ולא בזכות עובדות**. אך הניסוח הזה דורש מאיתנו להבין - מה היא משמעות?
|
||||
|
||||
קווין מפריד תחילה בין משמעות להוראה - לאור הפרדתו של פרגה בין הוראה למובן. אם אני מדבר על *כוכב הערב* ו*כוכב השחר*, גם אם אני מדבר על אותו האובייקט בעולם, המשמעות שונה. בעבר, הוא אומר, היה זיהוי בין משמעות למהות: המושג האריסטותלי ל*אדם*, למשל, מכיל את המהות - *החיה החושבת* - אך לא את ההיבטים המקריים - *האדם הוא דו-רגלי*. אולם, קווין בוחר להפריד בין השניים: מהות שייכת לאובייקטים פרטניים, ומשמעות שייכת ליצירים לשוניים כוללניים.
|
||||
|
||||
אז מה היא המשמעות? לא המהות האריסטותלית; לא האידאה האפלטונית; אם מחפשים משמעות, נתדרדר לפסיכולוגיזם שברח ממנו פרגה.
|
||||
לכן, הוא מבקש לכונן אנליטיות מבלי משמעות, בכך שמפריד בין שני סוגים של אמיתות אנליטיות:
|
||||
|
||||
- שום לא נשוי אינו נשוי. שום לא א הוא לא א
|
||||
הפסוק הזה אמיתי לא מכורח המונחים, אלא מכורח המבנה הלוגי שלו - טאוטולוגיה. אנחנו יכולים להחליף את "לא נשוי" בכל דבר שהוא, והפסוק יישאר נכון.
|
||||
|
||||
- שום רווק אינו נשוי
|
||||
הפסוק הזה אמיתי מכורח המושג *רווק*.
|
||||
|
||||
לאור אלו, מגדיר קווין **פסוק אנליטי ככאמת לוגית, או כזה שניתן להופכו לאמת לוגית אם נחליף ביטוי מסוים לביטוי שווה ערך**. במשפט השני, אם נחליף *רווק* ב*לא נשוי* - לכל הדעות אותה משמעות - נקבל אמת לוגית (*שום לא נשוי הוא לא נשוי*).
|
||||
|
||||
|
||||
מכל זאת קובע קווין, שכל ההאמנות שלנו והמשמעות הם כמעיין רשת תיאורטית - ולמעשה, כל פסוק ניתן להפרכה[^1]. כך הוא שולל הלכה למעשה את האנליטיות בשלמותה.
|
||||
|
||||
|
||||
[^1]: הכוונה היא לא שקל להפריך הכל במידה שווה - פסוקים בקצה הרשת יותר קלים להפרכה, בעוד שאלו בלב הרשת - הלוגיקה והמתמטיקה - יהיה קשה יותר להפריך.
|
||||
|
||||
אלה שמכך עולה בעיה - מהי סינונימיות? קווין קובע כי *F וG הם סינונימיים אם ורק אם ניתן להציב אחד במקום השני ללא שינוי בערך האמת של הפסוק* - משמע, תמיד ניתן להחליף את האחד בשני, מבלי לשנות את ערך האמת - גם בהקשרים *אקסטנציונליים* (על העולם) וגם בהקשרים *אינטנציונליים* (על האדם, כוונה).
|
||||
אלא, שזה לא תמיד עובד. ראו את הדוגמאות הבאות:
|
||||
|
||||
משפטים אקסטנציונליים:
|
||||
- הכרחי ש9 גדול מ7
|
||||
אוקיי, מגניב.
|
||||
- מספר כוכבי הלכת הוא 9
|
||||
קולקולקול.
|
||||
- הכרחי שמספר כוכבי הלכת גדול מ7
|
||||
**לא נכון!!!**
|
||||
|
||||
משפטים אינטנציונאליים:
|
||||
- משה מאמין ש9 גדול מ7
|
||||
יש מצב.
|
||||
- מספר כוכבי הלכת הוא 9
|
||||
כן.
|
||||
- משה מאמין שמספר כוכבי הלכת גדול מ7
|
||||
|
||||
ככה ההגדרה נופלת: **בהקשרים אקסטנציונאליים, הסינונימית לא בהכרח עובדת!**
|
||||
|
||||
זוהי בעיית ההכרח: אם השפה היא אקסטנציונלית, אז ניתנות להמרה ללא שינוי בערך האמת אינה מבטיחה שוויון משמעות. לכן, ההגדרה הזו מניחה שפה שכוללת הקשרים אינטנציונליים. כל כמה שהפוזיטיביזם ביקשו להגדיר הכרח באמצעות אנליטיות, קווין מראה פה שהם נאלצים להגדרת הסינונימיות, והסינונימיות נשענת על הגדרת ההכרח.
|
||||
|
||||
קווין עושה אפילו ניסיון נוסף להגדיר פסוק אנליטי - פסוק שהוא חוק לוגי או נגזר מחוק לוגי בעזרת הגדרות, אבל:
|
||||
|
||||
- שום רווק אינו נשוי נגזר מ:
|
||||
1. שום רווק אינו נשוי
|
||||
2. שום לא נשוי אינו נשוי (חוק לוגי)
|
||||
3. רווק הוא לא נשוי (הגדרה של רווק)
|
||||
4. שום רווק אינו נשוי (מ1 ו2)
|
||||
|
||||
קווין מייחס פה את הגדרת השפה למדע אמפירי: המילונאי, מרגע שהוא עומד על החוקים הלוגיים, טובע את המילה.
|
||||
|
||||
ומה לגבי הרעיון שפסוק אנליטי הוא זה ששלילתו היא סתירה? אם סתירה מתוארת סינטקנטית אז סתירה עצמית היא תמיד מהצורה p & ~p. אבל, זה לא יעזור להראות ש"רווק הוא נשוי" הוא סתירה, כי הוא מצורה אחרת (Ga & Ha). איך נרחיב את הסתירה כך שתחול על רווק ונשוי? נידרש שוב למושג שמניח אנליטיות (אן הפסוק שקרי רק בזכות עובדות על משמעות אז הוא סתירה עצמית). משמע, *רעיון הסתירה העצמית דורש אותה מידה של הבהרה כמו אנליטיות*.
|
||||
|
||||
> בקיצור, כל הניסיונות להגדיר אנליטיות נתקעים באותה בעיה: לא ניתן להגדיר את האנלטיות מבלי להגדיר את ההכרח, או להגדיר את ההכרח מבלי להגדיר את האנליטיות. *עצם ההבחנה בין אניליטי לסינתטי הוא לא אמפירי* - ולכן הפוזיטיביזם נופל.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
|
||||
# כישלון עיקרון האימות
|
||||
ראו את עיקרון האימות של המשמעות הפוזיטיביסטי:
|
||||
|
||||
> כל פסוק משמעי ניתן לתרגום לפסוקים על אודות התנסויות חושים
|
||||
|
||||
פסוק עומד בהתנסות לבדו; ההתנסות תאמת אותו, או תפריך אותו.
|
||||
|
||||
מכישלון ההפרדה בין אנליטי לסינתטי נובע, שפסוקים אנליטיים הם כאלה שמאומתים על ידי כל התנסות.
|
||||
|
||||
|
||||
אלא שקווין טוען, יחד עם פייר דוהם, שלא ניתן לאמת פסוק במבודד. נניח ונבחן את הטענה *מים רותחים במאה מעלות*. אז הזה, עשיתי ניסוי - לקחתי קומקום, ומדחום, והופה - המים רותחים בחמישים מעלות. האם בכוחי להפריך את הטענה *מים רותחים במאה מעלות?* לא ממש; אולי המכשיר פגום? אולי יש תוסף במים? אולי אנחנו בגובה? קווין ודוהם קובעים כי לא ניתן להכריע על מה צריך לוותר - על הפסוק *מים רותחים במאה מעלות* או על אחת ההנחות.
|
||||
|
||||
מכאן גוזר קווין שיחידת המשמעות הקטנה ביותר אינה הפסוק - אלא התיאוריה כולה. זהו מעבר מרעיון של אימות לרעיון של משמעות - הוא מזהה משמעות עם אימות. ההבדל הוא *למה יש משמעות* - הפוזיטיביסטים חושבים שלפסוק הבודד, אך קווין קובע שזו התיאוריה כולה.
|
||||
|
||||
קווין לוקח פה את עקרון ההקשר של פרגה צעד קדימה: המשמעות לא טמונה במילה, ואפילו לא במשפט, אלא רק בתיאוריה כולה.
|
||||
|
||||
ומה נשאר לפילוסופיה? הפילוסופיה היא חלק בלתי נפרד מהרשת, ומהמדע: אמיתות פילוסופיות, ככול שיעלה בכוחן להסביר את העולם בצורה הטובה ביותר (כמו הלוגיקה), הן חלק מהרשת שנוכל לקבל או להפריך.
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: דונלן
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-11T16:08:43.461Z
|
||||
date: 2024-02-11T16:08:45.259Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה של הלשון, דונלן
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-11T15:17:08.885Z
|
||||
|
||||
75
פילוסופיה/לשון/ויטגנשטיין.md
Normal file
75
פילוסופיה/לשון/ויטגנשטיין.md
Normal file
@@ -0,0 +1,75 @@
|
||||
---
|
||||
title: ויטגנשטיין
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-03-04T12:20:23.167Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה של הלשון, פילוסופיה אנליטית, ויטגנשטיין
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-03-04T12:20:20.876Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [טקסט](/פילוסופיה/לשון/ויטגנשטיין.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
[לודוויג ויטגנשטיין](https://en.wikipedia.org/wiki/Ludwig_Wittgenstein) עבד בהיכרות עמוקה עם ברטראנד ראסל, שלאחר שהות ארוכה עמו כתב את ה*טראקטטוס* - הספר היחיד שהתפרסם בימי חייו. את הספר חתם בביטוי *יש דברים שעליהם צריך לדבר, ואחרים שעליהם צריך לשתוק* - ואכן, מיד אחרי הספר, השתתק - עזב את הפילוסופיה. זהו *ויטגנשטיין המוקדם*. בסופו של דבר, חזר ויטגנשטיין לפילוסופיה (זהו *ויטגנשטיין המאוחר*) - והביא איתו רעיונות קיצוניים: הוא קבע שפילוסופיה היא לא עניין של מהות, או של תזות, או 'מלכת המדעים', בסיס המדע - אלא רק לאפשר את הידיעה, ולהראות שכל ידע הוא אפשרי. הוא מושל אותה לפסיכותרפיה - שמשחררת אותנו מתפיסות ודעות מותנות.
|
||||
|
||||
|
||||
> כאשר הם קראו לדבר-מה בשם ופנו בתוך כך לעברו, ראיתי זאת, ותפסתי שבצליל שהם משמעים הם מכנים את הדבר שעליו הם רוצים להצביע. שזה אמנם רצונם, התחוור לי מתנועות גופם - השפה הטבעית, כביכול, של כל העמים, שמהבעות הפנים, ניעת העיניים, תנועת האברים ונימת הקול מביעות את רחשי הלב כאשר אנו מבקשים דבר-מה, מחזיקים בו, דוחים אותו או נמלטים מפניו. כך למדתי בהדרגה להבין אלו דברים מציינות המלים ששמעתין מובעות שוב ושבו במקומותיהן המיודעים במשפטים שונים: ואחרי שהרגלתי את פי בסימנים הללו, הבעתי אף אני באמצעותם את מבוקשי (אוגוסטינוס, וידויים I, 8)
|
||||
> מסמלים אלה, כך נראה לי, מצטיירת בפניו תמונה מסוימת של מהות הלשון האנושית. דהיינו, זו: מלות הלשון מכנות עצמים בשם - משפטים הם צירופים של שמות כאלה \[...\] בתמונה זו של הלשון אנו מוצאים את שורשיו של הרעיון: לכל מלה יש משמעות. משמעות זו מחוברת למלה. היא העצם שהמילה מציינת אותו.
|
||||
על הבדל בין סוגי מלים אין אוגוסטינוס מדבר. מי שמתאר את לימודי השפה באופן כזה חושב בראש-ובראשונה, לדעתי, על שמות-עצם, כמו "שולחן", "כיסא", "לחם", ועל שמות של אנשים, ורק במקום השני - על שמות של פעולות או של תכונות מסוימות: ועל שאר סוגי המילים הוא חושב כעל משהו שיסתדר מאליו.
|
||||
> תן דעתך על השימוש הבא בלשון: אני שולח מישהו לקניות. אני נותן לו פתק שעליו מסומן: "חמישה תפוחים אדומים". הוא לוקח את הפתק אל החנווני: זה פותח את המגירה שעליה מסומן "תפוחים": לאחר מכן הוא מחפש בטבלה את המלה "אדום" ומוצא לנגדה דגם צבע: ואז הוא אומר את סדרת המספרים המונים - אני מניח שהוא יודע אותה בעל-פה - עד למלה "חמש", ועם כל מלת מספר הוא מוציא מהמגירה תפוח שצבעו כצבע הדרם. כך, ובאופן דומה, פועלים עם מלים. "ואולם, איך הוא יודע היכן וכיצד עליו למצוא את המלה "אדום" ומה עליו לעשות עם המלה "חמש" - ובכן, אני מניח שהוא פועל כפי שתיארתי. להסברים ישנו סוף באיזשהו מקום.
|
||||
|
||||
ויטגנשטיין יוצא מיד כנגד הרעיון שלמילים יש משמעות מובנית. אוגוסטינוס מתאר את למידת השפה כתהליך ילדי, בצבעים עזים - של קישור הדברים בעולם למשמעות המהותית של המילים. ויטגנשטיין יוצא נגד ההנחה הזו - *להסברים ישנו סוף באיזשהו מקום*. איך החנווני מבין מה אומר *חמש*, או *אדום*? תמיד יש גבול להסבר שנוכל לתת. אנחנו לומדים, כמו שאוגוסטינוס מתאר, כיצד *להשתמש* במילים. אולם, אין די בכך להסביר את *משמעות* המילים - ההוראה. הפילוסופים של השפה, ובראשם פרגה וראסל, נסמכים על ההוראה כלב המשמעות של השפה: ביטוי אמיתי הוא כזה שנושא משמעות. אולם, קובע ויטגנשטיין, הדימוי הזה פרימיטיבי, וחסר.
|
||||
|
||||
> 2. המושג הפילוסופיה הזה של משמעות הוא בן-בית בדימוי פרימיטיבי של האופן שבו מתפקדת השפה. אך ניתן גם לומר שהוא הדימוי של שפה פריטמיבית יותר מזו שלנו.
|
||||
> נתאר לעצמנו שפה שמתאים לה התיאור שנתן אוגוסטינוס: על שפה זו לשרת את התקשרות בין בנאי A לבין עוזרו B. A מקים מבנה מאבני ביין: מצויים שם לבנים, עמודים, לוחת וקורות. על B להגיש לA את אבני הבניין לפי הסדר שהו הוא זקוק להן. למטרה זו הם משתמשים בשפה שמלותיה הן "לבנה", "עמוד", "לוח", "קורה". A קורא אותן בקול: - B מגיש את אבן הבניין שהוא למד להגיש בתגובה לקריאה זו. - ראה זאת כשפה פרימיטיבית שלמה.
|
||||
|
||||
ויטגנשטיין מתאר פה את השפה כעניין תפעולי גרידא - הרעיון הזה שהיא נושאת משמעות חסר שחר.
|
||||
|
||||
> ואולם כאשר לכך גורם הלימוד המצביע, - האם עלי לומר שהוא גורם להבנת המלים? מי ששומע את הקריאה "לוח!" תענה לה בצורה כזאת-וכזאת, האין הוא מבין אותה? - הלימוד המצביע סייע ללא ספק להביא לידי כך: אך בכל-זאת רק יחד עם תרגול מסוים עם תרגול אחר אותו לימוד מצביע של המלים הללו היה אחר לגמרי.
|
||||
|
||||
כלומר, השפה לא נושאת משמעות מובנית - היא כלי להורות, באמצעות תרגול מסוים ומוסכמה מסוימת.
|
||||
|
||||
> "אני מפעיל את הבלמים בכך שאני מחבר את המוט והדוושה". - כן, בהינתן כל שאר המנגנון כולו. רק יחד עמו זוהי דוושת בלימה, ובמנותק מתמיכתו אין היא אפילו בבחינת דוושה כלל: היא יכולה להיות כל דבר, או שום דבר. הצורה שבה אנו לומדים שפה, כמו שאוגוסטינוס מנהיר, היא בהצבעה, כמו לילדים קטנים: נצביע על כלב ונגיד, "כלב!". המנגנון הזה נראה פשוט, כמו הדוושה - אבל למעשה הוא מורכב מאוד - השפה כולה. הדוושה לבד, כמו המילה לבד, לא נושאת משמעות מובנית.
|
||||
|
||||
> 28. ובכן, אפשר לתת הגדרה מצביעה לשם פרטי, למלה צבע, לשם של חומר, לספרה, לשמות רוחות השמיים וכו'. הגדרת המספר שתיים, "לכך קוראים שתיים" - תוך כדי שמצביעים על שני אגוזים - היא מדויקת בתכלית. - אך כיצד בכלל ניתן להגדיר כך את (מושג) השתיים? מקבל ההגדרה הרי אינו יודע מה רוצים לכנות "שתיים" הוא יניח שאתה קורא "שתיים" לקבוצה הזו של אגוזים! - הוא עשוי להגיד זאת: אבל אולי לא יניח זאת. ולהפך, אם ברצוני לייחס שם לקבוצת האגוזים הזאת, הוא עשוי כמובן גם לטעות ולראותו כשם המספר. וכאשר אני מגדיר בהצבעה שם פרטי, הוא יוכל בה-במידה לתפוס זאת כשם צבע, כציון גזע, ואף כשם של כיוון מרוחות-השמים. כלומר, הגדרה המצביעה יכולה בכל מקרה להתפרש כך או אחרת.
|
||||
|
||||
|
||||
כאן נוקט ויטגנשטיין ביקורת נוקבת: כמו שאני יכול, בלי הקשר, להתיימר להצביע על מספר במלה "שתיים", אפשר לדרדר את זה גם לאגוזים, או לצבע, או לכל דבר אחר - אין ב"שתיים" מהות מובנית, ואין כל הכרח שהוא יפרש את המילה הריקה באופן הרצוי.
|
||||
|
||||
|
||||
---
|
||||
> 29. אולי אומרים: את שתיים ניתן להגדיר בהצבעה רק כך: "למספר זה קוראים 'שתיים'. (להשלים)
|
||||
|
||||
> 33. והיה אם מישהו יקשה: "אין זה נכון שכדי להבין הגדרה מצביעה אדם חייב כבר קודם-לכן לשלוט במשחק-לשון, אלא הוא חייב רק - כמובן - לדעת (או לנחש) על מה מצביע המבאר! כלומר, למשל, האם הוא מצביע על הצורה של העצם, או על צבעו, או על הכמות, וכו' וכו'" - אך מה מהווה 'הצבעה על צורה', 'הצבעה על צבע'? הצבע נא על פיסת נייר. - ועתה הצבע על צורתה, - עצה על צבעה - עתה על כמותה (זה נשמע מוזר). - ובכן, כיצד עשית זאת? אתה תאמר שבעת ההצבעה '**התכוונת**' בכל פעם למשהו אחר. ואם אשאל כיצד זה נעשה, תאמר שריכזת את תשומת-לבך בצבע, בצורה וכו'. אך עתה אשוב ואשאל כיצד זה נעשה. הנח שמישהו מצביע על אגרטל ואומר, "התבונן בכחול הנפלא הזה - לצורה אין חשיבות" - או: "התבונן בצורה הנפלאה - הצבע לא משנה". אין ספק שתפעל אחרת כשתציית לשתי הנחיות אלה.
|
||||
|
||||
|
||||
ההצבעה לבדה, אומר ויטגנשטיין, לא נותנת לנו כלום - היא מניחה את הדבר שאנחנו מנסים לרכוש. אנו ניאלץ לנחש את ביאורן של ההצבעות האלו - לעיתים נכונה, ולעיתים לא.
|
||||
|
||||
> 35. \[...\] ועתה סבורני שביכולתנו לומר: אוגוסטינוס מתאר את לימודי השפה האנושית **כאילו הילד** מגיע לאר זרה ולא מבין את שפת הארך: כלומר: כאילו כבר הייתה ברשותו שפה, רק לא שפה זאת. או אף: כאילו כבר יכול הילד **לחשוב**, רק עדיין לא לדבר. ו"לחשוב" פירושו יהא כאן משהו כגון לדבר לעצמו.
|
||||
|
||||
מתן השם לכל מונח שכזה הוא תהליך מסתורי - קישור מוזר של מילה עם עצם. אולם הכוונות שלנו כשאנו משתמשים בכל שם - כמו "כחול" או "שתיים" - יכולות להיות שונות לחלוטין; אין מהות אמיתית מאחורי השם. הרבה מהויכוחים הפילוסופים, ויטגנשטיין סבור, נובעים מחוסר יכולתה של השפה לקלוע למהות הזו.
|
||||
|
||||
> \[...\] שכן הבעיות הפילוסופיות נוצרות כאשר הלשון יוצאת לחופשה.
|
||||
|
||||
|
||||
ויטגנשטיין יוצא נגד הרעיון של דברים פשוטים ומורכבים במציאות (48), שסביבם אנו יכולים להורות - ומייחסים אותם כפונקציה שפתית סובייקטיבית. (59). הוא יוצא כנגד הרעיון שישנם דברים בסיסיים - בין שחלקי חומר, ובין שתחושות בלתי-ניתנות להכחדה, כמו שראסל סבור שישנן (69).
|
||||
|
||||
# פרדוקס הכללים של קריפקה
|
||||
> [טקסט](/פילוסופיה/לשון/קריפקי-ויטגנשטיין.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
בארקלי ויום לקחו את הספקנות היוונית הקלאסית וגררו אותה לעולם המשמעויות - לאני, לזמן, ולמשמעות. אולם עד קריפקה, איש לא הטיל את הספק הזה במשמעות של השפה.
|
||||
|
||||
קריפקה מרחיב את פרדוקס הכללים של ויטגנשטיין:
|
||||
> "This was our paradox: no course of action could be determined by a rule, because any course of action can be made out to accord with the rule".
|
||||
|
||||
|
||||
הוא מדגים את הטענו שלו בפונקציית החיבור - היא תמיד נותנת תשובה חד משמעית, שאנו לא מטילים בספק.
|
||||
נניח ואנחנו מחברים 58+67. אנחנו נכנה זאת בשם *חיבור*, שכסותו היא פונקציית החיבור. אולם, מגיע הספקן של קריפקה ואומר, מה אם בכל הפעמים הקודמות, בשם *חיבור*, לא הפנית לפוקנציית ה*חיבור*, אלא ל*שמיבור*[^3]? ואותו *שמיבור*, עד לתוצאה 124, מתנהג בדיוק כמו *חיבור*, אבל מ125 והלאה - התוצאה תמיד 5? אם זה המצב, איך אתה יודע שהתוצאה שלך היא 125, ולא 5? אולי פשוט עד כה לא חיברנו עד ל125?
|
||||
|
||||
הנקודה של קריפה\וינטגנשטיין\קריפקנשטיין היא, שהחלנו כל כלל שכזה על מספר סופי של דוגמאות, שמהן אנחנו גוזרים את הכלל. אולם אין כל הכרח שזהו אכן הכלל; מתוקף מה אנחנו קובעים זאת בהכרח?
|
||||
|
||||
בתמצית, קריפקה מראה שאפשר לקחת כל כלל, לקבע אותו כנגזרת של כלל אחר, שמזמין פירוש נוסף, וככה למעשה לבטל אותו לחלוטין: לכל 'פלוס' יש 'קווס', לכל 'חיבור' יש 'שמיבור' - ולכן, כללים נותרים חסרי משמעות. קריפקנשטיין יוצאים נגד המשמעות של השפה כמערכת כללים: כל כלל מזמין פרשנות שכזו, שניתן להטות ולרוקן באופן פסיכולוגי. כשמציגים בפנינו מספרים בסימן ה+, אנו פועלים על פי נטייה התנהגותית ל*חיבור*, ולא ל*שמיבור*, אבל אין בכך כל הכרח. קריפקה מרחיב את הטיעון המקורי של ויטגנשטיין, שהוא ביהוויוריסטי במהותו (סביב ה*נטייה* ההתנהגותית) לפסיכולוגיזם של ממש.
|
||||
|
||||
[^3]: plus וquus אצל קריפקה
|
||||
BIN
פילוסופיה/לשון/ויטגנשטיין.pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/לשון/ויטגנשטיין.pdf
Normal file
Binary file not shown.
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: סטרוסון
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-11T15:11:39.570Z
|
||||
date: 2024-02-11T15:11:41.580Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה של הלשון, סטרוסון
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-04T15:58:26.366Z
|
||||
|
||||
163
פילוסופיה/לשון/פוזיטיבים.md
Normal file
163
פילוסופיה/לשון/פוזיטיבים.md
Normal file
@@ -0,0 +1,163 @@
|
||||
---
|
||||
title: פוזיטיביזם לוגי
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-18T16:40:40.265Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה של הלשון
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-18T14:33:17.767Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [טקסט: דחיית המטאפיזיקה](/פילוסופיה/לשון/קרנאפ.pdf)
|
||||
|
||||
# מהו פוזיטיביזם לוגי?
|
||||
|
||||
**הפוזיטיביזם הלוגי** הוא מונח מורכב, הבנוי מ:
|
||||
|
||||
- פוזיטיביזם:
|
||||
הפוזיטיביזם מושפע אמפריציזם קלאסי (יום, ברקלי): כל הידע שלנו מקורו בחושים. האימפיריציזם מכונן את **המתודה המדעית** כאידיאל.
|
||||
|
||||
אלא שהאימפריציזם נקלע לבעיה: כיצד אפשר לסגור חוקים כוללים, כמו משפטים גיאומטריים, מתצפיות גרידא:
|
||||
|
||||
- לוגי:
|
||||
|
||||
פילוסופי אנליטית (פרגה, ראסל, ויטגנשטיין[^1]): שרטוט גבולות המשמעות - מהם הגבולות של דברים שאנחנו יכולים להבין?
|
||||
|
||||
האימפריציזם סבור כי טענות שאינן מתבססות על החושים אינן יכולות להיות מוצדקות אפיסטמית. הפוזיטיביזם הלוגי גרר את זה לכדי קיצון - טענות שאינן ניתנות לאימות אמפירי **אינן יכולות לשאת משמעות כלל**.
|
||||
|
||||
## תיאוריה של משמעות
|
||||
השאלה המרכזית של הפוזיטיבזם הלוגי הייתה **מה מכונן משמעות**. ניסוח קריטריון של משמעות תבהיר את טווח החקירה הפילוסופית, ויקבע מה השאלות שיש לדון בהן.
|
||||
|
||||
אם אין, למשל, פסוקים על אלוהים, או על האין - שעומדים בקריטריון שכזה, הרי שהם חסרי תוכן, ואז אין כל טעם לניתוח פילוסופי של מושגים אלה.
|
||||
|
||||
[^1]: ובמיוחד - *הטרקטטוס*.
|
||||
|
||||
# דחיית המטאפיזיקה
|
||||
את המשמעות הזו ביקשו לבסס **אייר** ו**הן**. לשיטתם, פסוק נחשב כבעל משמעות רק אם הוא מבטא מחשבה **אפריורית**, או **אפוסטריורית**. זוהי חלוקה דיכוטומית, של כל הפסוקים - לפסוקים אמפירים, הכפופים לעיקרון עובדות על משמעות, ולפסוקים אפריוריים - הכפופים לאנליטיות.
|
||||
|
||||
משמע, פסוק משמעי רק אם הוא ניתן לאימות\הפרכה על ידי ההתנסות, או אם הם נושאים משמעות אנליטית (כמו טאותולוגיות) - פסוקים אמיתיים בהכרח.
|
||||
|
||||
## המזלג של יום
|
||||
> או שטענה ניתנת לאימות אמפירי, או שהיא אנליטית - אמיתית או שקרית מכוח משמעותה בלבד.
|
||||
|
||||
הדעה של יום והפוזיטיביסטים הלוגים קיצונית מאוד - **כל דבר שלא ניתן להפריך או לאשש, או להסיק אנליטית, חסר משמעות לחלוטין**.
|
||||
|
||||
לפסוק יש משמעות אם ורק אם הוא ניתן לאימות, כאשר אימות הוא תמיד אימות אמפירי.
|
||||
|
||||
יום שאף לחלק את הפסוקים ל**פסוקי תצפיות**, ולכל השאר. מה צריך להיות הקשר בין פסוק בעל משמעות לפסוק התצפית?
|
||||
|
||||
מהם בכלל פסוקי תצפית?
|
||||
פסוקים על אודות אובייקטים חומריים? נתונים חושיים? בשתי האפשרויות יש קשיים.
|
||||
|
||||
באשר לאובייקטים חומריים, אנו לא עושים צדק עם מושג ההתנסות של הפוזיטיביזם. אנחנו לא מתייחסים כלל לנתוני החושים.
|
||||
|
||||
אולם, באשר לנתונים החושיים, אנחנו פונים לאובייקטים פרטניים באופן עקרוני. אנחנו מתייחסים לחוויות פרטניות כדבר כולל.
|
||||
|
||||
מחבר *דחיית המטאפיזיקה*, קארנפ, מנסה להגיע לרדוקציה פנומנליסטית.
|
||||
|
||||
# אימות תיאורטי ואימות מעשי
|
||||
> פסוק ניתן ל**אימות תיאורטי** אם, למרות שאין לי יכולת מעשית לערוך תצפיות שיוכיחו או יפריכו אותו, אני יכל לדמיין אילו תצפיות נדרשות כדי לאמת או להפריך אותו.
|
||||
> פסוק ניתן ל**אימות מעשי** אם יש לי היכולת למקם את עצמי במצב שבו אוכל לערוך תצפיות שמספיקות לאימות הטענה שהוא מביע.
|
||||
|
||||
אבל מהו אימות? האם הוא דורש **אימות חזק[^2]** - הוכחת אמיתותו או שקרותו בנביעה לוגית, באופן מוחלט? זהו קריטריון קשה מאוד; תצפיות לעולם לא מספיקות לכינון נביעה לוגית, משום שכמות התצפיות תמיד סופית.
|
||||
|
||||
מנגד, האם מספיק **אימות חלש** - שלא דורש הוכחה ודאית, אלא מסתפק ברלוונטיות של תצפיות נוספות באשר להפרכתו או אישושו?
|
||||
|
||||
> בגדול - האם אני חייב להוכיח כל דבר מעבר לכל ספק, או לסבור אותו על סמך מספר סופי של תצפיות?
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
[^2]: *בעיית האינדוקציה*
|
||||
|
||||
## אייר: הגדרה ראשונה
|
||||
> לפסוק משמעי יש תוצאות אמפיריות: יש פסוקים תצפיתיים שנגזרים ממנו בעזרת הנחות נוספות ולא מההנחות הנוספות לבדן.
|
||||
|
||||
פסוק תצפיתי ניתן לאימות אם ורק אם:
|
||||
- פסוק תצפיתי יכול להיגזר ממנו יחד עם עוד הנחות, אבל לא מההנחות האחרות לבדן.
|
||||
- להגביל משמעויות של פסוקים לאלה שנובעים מתצפיות זה לא סביר (חזק מדי)
|
||||
|
||||
הרעיון: להראות שפסוק בעל משמעות עושה הבדל למה ניתן לתצפית. הוא יהיה בעל משמעות אם, כאשר נוסיף אותו לתצפיות, תהיה לו השלכה על האמיתות או ההפרכה של סט התצפיות כולו.
|
||||
|
||||
## הבעיה
|
||||
|
||||
> כאן נקלעתי למצוקה. הקריאה וההסקה על חשבונכם.
|
||||
{.danger}
|
||||
|
||||
|
||||
ישעיהו ברלין מעלה בעיה:
|
||||
|
||||
1. N = [האין איננו](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס) (הכל יש)
|
||||
2. O = יש לי 4 כדורי טניס בכיס
|
||||
3. N
|
||||
4. אם N אז O
|
||||
5. O
|
||||
|
||||
אז מה הבעיה כאן?
|
||||
ההנחות אינן מוגבלות. איך נוכל לאמת את (4)? N אינו תצפיתי, אבל מעצם ההנחה הצלחתי לגזור את (5).
|
||||
|
||||
אם נגביל את ההנחות לתצפיותיות, או לאנליטיות, עדיין נתקלנו בבעיה:
|
||||
|
||||
מנגד, אלונזו צ'רץ' מעלה דוגמה נגדית:
|
||||
1. ניקח שלושה פסוקי תצפית בלתי תלויים, O1, O2, O3
|
||||
2. נניח שO1 אמיתי
|
||||
3.
|
||||
```
|
||||
S = ~(O1 & O2 ) v ~(N & O3 )
|
||||
```
|
||||
3. הקוניונקציוה הראשוניה שקרית, לכן השניה חייבת להיות אמיתית, כלומר, O3 אמיתי.
|
||||
4. S & O1
|
||||
5. O3
|
||||
6. בהינתן שO1 נובע מS, וO3 לא נובע מO1 לבדו,
|
||||
7. N ניתן לאימות עקיף.
|
||||
---
|
||||
|
||||
מכל התעלולים הלוגיים האלה רואים, שניתן ליצור דוגמאות שמנביעות תצפיות מפסוקים חסרי משמעות לפי הקריטריון - אני לא יכול להוכיח שה*אין איננו* אבל אני יכול להניח משהו נוסף, וממנו לגזור פחות או יותר מה שאני רוצה.
|
||||
|
||||
---
|
||||
|
||||
# הבעיה של המתמטיקה והלוגיקה
|
||||
בעוד שידיעה מדעית לא מתיימרת לוודאות מוחלטת - הלוגיקה והמתמטיקה כן. זה, כמובן, לא מתיישב עם האימפריציזם.
|
||||
|
||||
הפוזיטיביזם מבצע שלוש הבחנות:
|
||||
- אפריורי-פוסטפריורי
|
||||
- הכרחי-קונטינגנטי
|
||||
- אנליטי-סינטתי
|
||||
|
||||
עובדות על העולם מתגלות באמצעות התפיסה החושית. אבל, כיצד נאמת אמיתות הכרחיות? ההכרח הופך לתכונה מסתורית.
|
||||
|
||||
דקארט וחברים מייחסים אותן לאלוהים. אבל מדוע שזה יבטיח את ההכרח, או את האמיתות שלו?
|
||||
כעת, לפי מהזלג של יום, או שהמתמטיקה והלוגיקה לא הכרחיות, או שעקרון האמיתות שקרי.
|
||||
|
||||
בודדים, כמו מיל, טענו שהמתמטיקה היא אמפירית. אייר קובע שלפי זאת, נוכל להפריך אותה מהניסיון. אולם זה לא דבר שנוכל לקבל: 7 ועוד 2 ודאיים מהניסיון, אבל מעצם הנחתם לא נקבל מצב שבו 7 ועוד 2 הם לא 9.
|
||||
|
||||
קאנט ניסה לפתור את הבעיה בפיצול בין אפריורי-אנליטי - שמשמעותו טמונה בעצמו (דוגמת רווק לא נשוי), לאפריורי-סינתטי, שהוא הכרח לוגי בין שתי מושאי מחשבה, הדורש הסתכלות (דוגמה: לכל דבר יש סיבה, בין כל 2 נקודות עובר ישר אחד). את אלו מציב לעומת אפוסטריורי (יורד גשם בחוץ).
|
||||
|
||||
קאנט מציב את המתמטיקה ואת הגיאומטריה כאפריוריות סינטית - משום שהן דורשות הסתכלות טהורה.
|
||||
|
||||
אולם נותר הקושי המהותי - איך יכולה להיות טענה שהיא *גם* על העולם - ו*גם* הכרחי?
|
||||
|
||||
|
||||
## קונבנציונליזם
|
||||
הזרם הזה קובע כי הטענות הן הכרחיות מכוח השפה. למשל, 5+7 הוא אמיתי ולו משום שזה סימן סינונימי ל12. הוא טוען שהמתמטיקה והלוגיקה לא מוסיפות ידע, אלא הופכות ידע מובלע למפורש. זהו הפתרון הקונבנציונליסטי לכך שמיל ביקש לוותר על ההכרח וקאנט ביקש לקבעו כמטאפיזי.
|
||||
|
||||
אלא שגם בקובנציונליזם ישנה בעיה. אם ההגדרה היא רק מוסכמה, הרי שנוכל לתאר הגדרה אחרת. מדוע אנו בוחרים, למשל, בגיאומטריה אוקלידית? משום שהיא הצורה הפשוטה ביותר. בעולם אחר, שבו אנחנו הולכים ומתכווצים ככל שמתרחקים מהקצוות, תהיה גיאומטריה אחרת - שתתאר עולם *שכזה* בצורה פשוטה יותר.
|
||||
|
||||
אבל כיצד נוכל לחשוב על חלופה ללוגיקה? היש דרך למצוא חלופה ל[חוק הסתירה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#חוק-הסתירה)?
|
||||
|
||||
### הביקורת של קווין
|
||||
הנה לכם חברינו, מודוס פוננס:
|
||||
```
|
||||
p
|
||||
p > q
|
||||
q
|
||||
```
|
||||
זוהי אקסיומה. אבל כדי להבין אותה לפי קונבציה, אתה נדרש לאותה הלוגיקה ממש. אם לוגיקה היא רק מוסכמה, הרי שגם הלוגיקה שתבין אותה היא מוסכמה - ומהבור הזה אפשר לצאת רק בקרקוע הלוגיקה כעניין הכרחי.
|
||||
|
||||
## מה נשאר?
|
||||
### אונתולוגיה
|
||||
אם נקבל את הקונבציונליזם, הרי שטענות כמו *יש זברות* ו*2+2=4* הן טענות מוסכמות - בתוך סט חוקים ומסגרת שקיבלנו עלינו, כמערכת. אולם, המוסכמה שוללת מאיתנו שאלות *מחוץ לאותה המסגרת* - כמו *האם יש עצמים חלל-זמניים?* הבחירה במסגרת לשונית היא שיקול פרגמטי - תפקיד שהפוזיטיביזם החיובי מפקיד לידי הפילוסופיה.
|
||||
|
||||
### אתיקה
|
||||
ישנה אתיקה **אובייקטיביסטית** - שטוענת שיש ערך אמת הכרחי לטענות מוסריות שלא ניתן לאמת אמפירית, לעומת **סובייקטיביסטים** - הקובעים כי ניתן לאמת טענות מוסריות באופן אמפירי (כמו *התועלתיות* של מיל - טוב הוא מה שמביא תועלה). שתיהן מסכימות על כך שהקביעות האתיות הן טענות.
|
||||
|
||||
|
||||
**הקונבנציונליזם דוחה את ההנחה המשותפת הזו ממש** - אי אפשר לגזור מהאתיקה קביעות אמפיריות, ולכן הן לא טענות עובדתיות. לכן, אילו לא טענות - אלא ציווים. הפער בין המבנה הדקדוקי של פסוק לבין הצורה הלוגית שלו. האתיקה היא עמדה פסיכולוגית - לא עמדה פילוסופית; כשאני מקונן בפני גנב שהוא שדד אותי, אני לא יכול לטעון שהוא טועה באופן אובייקטיבי - אלא רק שלשיטתי, איני מסכים עם הפעולה שלו.
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: תורת ההוראה של פרגה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-04T14:39:40.366Z
|
||||
date: 2024-02-20T16:37:03.354Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה של הלשון, פרגה
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
|
||||
@@ -169,9 +169,9 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
|
||||
|
||||
|
||||
> אם נחזור למשולש מהשיעור הראשון:
|
||||
1. השפה - הביטוי הלשוני
|
||||
2. העולם - ההוראה; הביטוי מורה על העולם
|
||||
3. המובן - התודעה; הביטוי הוא אופן ההינתנות של ההוראה
|
||||
> 1. השפה - הביטוי הלשוני
|
||||
> 2. העולם - ההוראה; הביטוי מורה על העולם
|
||||
> 3. המובן - התודעה; הביטוי הוא אופן ההינתנות של ההוראה
|
||||
> {.is-success}
|
||||
|
||||
### שלושת האופנים של המובן
|
||||
|
||||
BIN
פילוסופיה/לשון/קריפקי-ויטגנשטיין.pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/לשון/קריפקי-ויטגנשטיין.pdf
Normal file
Binary file not shown.
73
פילוסופיה/לשון/קריפקנשטיין.md
Normal file
73
פילוסופיה/לשון/קריפקנשטיין.md
Normal file
@@ -0,0 +1,73 @@
|
||||
---
|
||||
title: קריפקנשטיין
|
||||
description: וינטגנשטיין וקריפקה, על ויטגנשטיין
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-03-06T12:34:56.347Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה של הלשון, ויטגנשטיין, קריפקה, קריפקי
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-03-06T12:32:49.065Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
|
||||
[לודוויג ויטגנשטיין](https://en.wikipedia.org/wiki/Ludwig_Wittgenstein) עבד בהיכרות עמוקה עם ברטראנד ראסל, שלאחר שהות ארוכה עמו כתב את ה*טראקטטוס* - הספר היחיד שהתפרסם בימי חייו. את הספר חתם בביטוי *יש דברים שעליהם צריך לדבר, ואחרים שעליהם צריך לשתוק* - ואכן, מיד אחרי הספר, השתתק - עזב את הפילוסופיה. זהו *ויטגנשטיין המוקדם*. בסופו של דבר, חזר ויטגנשטיין לפילוסופיה (זהו *ויטגנשטיין המאוחר*) - והביא איתו רעיונות קיצוניים: הוא קבע שפילוסופיה היא לא עניין של מהות, או של תזות, או 'מלכת המדעים', בסיס המדע - אלא רק לאפשר את הידיעה, ולהראות שכל ידע הוא אפשרי. הוא מושל אותה לפסיכותרפיה - שמשחררת אותנו מתפיסות ודעות מותנות.
|
||||
|
||||
|
||||
> כאשר הם קראו לדבר-מה בשם ופנו בתוך כך לעברו, ראיתי זאת, ותפסתי שבצליל שהם משמעים הם מכנים את הדבר שעליו הם רוצים להצביע. שזה אמנם רצונם, התחוור לי מתנועות גופם - השפה הטבעית, כביכול, של כל העמים, שמהבעות הפנים, ניעת העיניים, תנועת האברים ונימת הקול מביעות את רחשי הלב כאשר אנו מבקשים דבר-מה, מחזיקים בו, דוחים אותו או נמלטים מפניו. כך למדתי בהדרגה להבין אלו דברים מציינות המלים ששמעתין מובעות שוב ושבו במקומותיהן המיודעים במשפטים שונים: ואחרי שהרגלתי את פי בסימנים הללו, הבעתי אף אני באמצעותם את מבוקשי (אוגוסטינוס, וידויים I, 8)
|
||||
> מסמלים אלה, כך נראה לי, מצטיירת בפניו תמונה מסוימת של מהות הלשון האנושית. דהיינו, זו: מלות הלשון מכנות עצמים בשם - משפטים הם צירופים של שמות כאלה \[...\] בתמונה זו של הלשון אנו מוצאים את שורשיו של הרעיון: לכל מלה יש משמעות. משמעות זו מחוברת למלה. היא העצם שהמילה מציינת אותו.
|
||||
על הבדל בין סוגי מלים אין אוגוסטינוס מדבר. מי שמתאר את לימודי השפה באופן כזה חושב בראש-ובראשונה, לדעתי, על שמות-עצם, כמו "שולחן", "כיסא", "לחם", ועל שמות של אנשים, ורק במקום השני - על שמות של פעולות או של תכונות מסוימות: ועל שאר סוגי המילים הוא חושב כעל משהו שיסתדר מאליו.
|
||||
> תן דעתך על השימוש הבא בלשון: אני שולח מישהו לקניות. אני נותן לו פתק שעליו מסומן: "חמישה תפוחים אדומים". הוא לוקח את הפתק אל החנווני: זה פותח את המגירה שעליה מסומן "תפוחים": לאחר מכן הוא מחפש בטבלה את המלה "אדום" ומוצא לנגדה דגם צבע: ואז הוא אומר את סדרת המספרים המונים - אני מניח שהוא יודע אותה בעל-פה - עד למלה "חמש", ועם כל מלת מספר הוא מוציא מהמגירה תפוח שצבעו כצבע הדרם. כך, ובאופן דומה, פועלים עם מלים. "ואולם, איך הוא יודע היכן וכיצד עליו למצוא את המלה "אדום" ומה עליו לעשות עם המלה "חמש" - ובכן, אני מניח שהוא פועל כפי שתיארתי. להסברים ישנו סוף באיזשהו מקום.
|
||||
|
||||
ויטגנשטיין יוצא מיד כנגד הרעיון שלמילים יש משמעות מובנית. אוגוסטינוס מתאר את למידת השפה כתהליך ילדי, בצבעים עזים - של קישור הדברים בעולם למשמעות המהותית של המילים. ויטגנשטיין יוצא נגד ההנחה הזו - *להסברים ישנו סוף באיזשהו מקום*. איך החנווני מבין מה אומר *חמש*, או *אדום*? תמיד יש גבול להסבר שנוכל לתת. אנחנו לומדים, כמו שאוגוסטינוס מתאר, כיצד *להשתמש* במילים. אולם, אין די בכך להסביר את *משמעות* המילים - ההוראה. הפילוסופים של השפה, ובראשם פרגה וראסל, נסמכים על ההוראה כלב המשמעות של השפה: ביטוי אמיתי הוא כזה שנושא משמעות. אולם, קובע ויטגנשטיין, הדימוי הזה פרימיטיבי, וחסר.
|
||||
|
||||
> 2. המושג הפילוסופיה הזה של משמעות הוא בן-בית בדימוי פרימיטיבי של האופן שבו מתפקדת השפה. אך ניתן גם לומר שהוא הדימוי של שפה פריטמיבית יותר מזו שלנו.
|
||||
> נתאר לעצמנו שפה שמתאים לה התיאור שנתן אוגוסטינוס: על שפה זו לשרת את התקשרות בין בנאי A לבין עוזרו B. A מקים מבנה מאבני ביין: מצויים שם לבנים, עמודים, לוחת וקורות. על B להגיש לA את אבני הבניין לפי הסדר שהו הוא זקוק להן. למטרה זו הם משתמשים בשפה שמלותיה הן "לבנה", "עמוד", "לוח", "קורה". A קורא אותן בקול: - B מגיש את אבן הבניין שהוא למד להגיש בתגובה לקריאה זו. - ראה זאת כשפה פרימיטיבית שלמה.
|
||||
|
||||
ויטגנשטיין מתאר פה את השפה כעניין תפעולי גרידא - הרעיון הזה שהיא נושאת משמעות חסר שחר.
|
||||
|
||||
> ואולם כאשר לכך גורם הלימוד המצביע, - האם עלי לומר שהוא גורם להבנת המלים? מי ששומע את הקריאה "לוח!" תענה לה בצורה כזאת-וכזאת, האין הוא מבין אותה? - הלימוד המצביע סייע ללא ספק להביא לידי כך: אך בכל-זאת רק יחד עם תרגול מסוים עם תרגול אחר אותו לימוד מצביע של המלים הללו היה אחר לגמרי.
|
||||
|
||||
כלומר, השפה לא נושאת משמעות מובנית - היא כלי להורות, באמצעות תרגול מסוים ומוסכמה מסוימת.
|
||||
|
||||
> "אני מפעיל את הבלמים בכך שאני מחבר את המוט והדוושה". - כן, בהינתן כל שאר המנגנון כולו. רק יחד עמו זוהי דוושת בלימה, ובמנותק מתמיכתו אין היא אפילו בבחינת דוושה כלל: היא יכולה להיות כל דבר, או שום דבר. הצורה שבה אנו לומדים שפה, כמו שאוגוסטינוס מנהיר, היא בהצבעה, כמו לילדים קטנים: נצביע על כלב ונגיד, "כלב!". המנגנון הזה נראה פשוט, כמו הדוושה - אבל למעשה הוא מורכב מאוד - השפה כולה. הדוושה לבד, כמו המילה לבד, לא נושאת משמעות מובנית.
|
||||
|
||||
> 28. ובכן, אפשר לתת הגדרה מצביעה לשם פרטי, למלה צבע, לשם של חומר, לספרה, לשמות רוחות השמיים וכו'. הגדרת המספר שתיים, "לכך קוראים שתיים" - תוך כדי שמצביעים על שני אגוזים - היא מדויקת בתכלית. - אך כיצד בכלל ניתן להגדיר כך את (מושג) השתיים? מקבל ההגדרה הרי אינו יודע מה רוצים לכנות "שתיים" הוא יניח שאתה קורא "שתיים" לקבוצה הזו של אגוזים! - הוא עשוי להגיד זאת: אבל אולי לא יניח זאת. ולהפך, אם ברצוני לייחס שם לקבוצת האגוזים הזאת, הוא עשוי כמובן גם לטעות ולראותו כשם המספר. וכאשר אני מגדיר בהצבעה שם פרטי, הוא יוכל בה-במידה לתפוס זאת כשם צבע, כציון גזע, ואף כשם של כיוון מרוחות-השמים. כלומר, הגדרה המצביעה יכולה בכל מקרה להתפרש כך או אחרת.
|
||||
|
||||
|
||||
כאן נוקט ויטגנשטיין ביקורת נוקבת: כמו שאני יכול, בלי הקשר, להתיימר להצביע על מספר במלה "שתיים", אפשר לדרדר את זה גם לאגוזים, או לצבע, או לכל דבר אחר - אין ב"שתיים" מהות מובנית, ואין כל הכרח שהוא יפרש את המילה הריקה באופן הרצוי.
|
||||
|
||||
|
||||
---
|
||||
> 29. אולי אומרים: את שתיים ניתן להגדיר בהצבעה רק כך: "למספר זה קוראים 'שתיים'. (להשלים)
|
||||
|
||||
> 33. והיה אם מישהו יקשה: "אין זה נכון שכדי להבין הגדרה מצביעה אדם חייב כבר קודם-לכן לשלוט במשחק-לשון, אלא הוא חייב רק - כמובן - לדעת (או לנחש) על מה מצביע המבאר! כלומר, למשל, האם הוא מצביע על הצורה של העצם, או על צבעו, או על הכמות, וכו' וכו'" - אך מה מהווה 'הצבעה על צורה', 'הצבעה על צבע'? הצבע נא על פיסת נייר. - ועתה הצבע על צורתה, - עצה על צבעה - עתה על כמותה (זה נשמע מוזר). - ובכן, כיצד עשית זאת? אתה תאמר שבעת ההצבעה '**התכוונת**' בכל פעם למשהו אחר. ואם אשאל כיצד זה נעשה, תאמר שריכזת את תשומת-לבך בצבע, בצורה וכו'. אך עתה אשוב ואשאל כיצד זה נעשה. הנח שמישהו מצביע על אגרטל ואומר, "התבונן בכחול הנפלא הזה - לצורה אין חשיבות" - או: "התבונן בצורה הנפלאה - הצבע לא משנה". אין ספק שתפעל אחרת כשתציית לשתי הנחיות אלה.
|
||||
|
||||
|
||||
ההצבעה לבדה, אומר ויטגנשטיין, לא נותנת לנו כלום - היא מניחה את הדבר שאנחנו מנסים לרכוש. אנו ניאלץ לנחש את ביאורן של ההצבעות האלו - לעיתים נכונה, ולעיתים לא.
|
||||
|
||||
> 35. \[...\] ועתה סבורני שביכולתנו לומר: אוגוסטינוס מתאר את לימודי השפה האנושית **כאילו הילד** מגיע לאר זרה ולא מבין את שפת הארך: כלומר: כאילו כבר הייתה ברשותו שפה, רק לא שפה זאת. או אף: כאילו כבר יכול הילד **לחשוב**, רק עדיין לא לדבר. ו"לחשוב" פירושו יהא כאן משהו כגון לדבר לעצמו.
|
||||
|
||||
מתן השם לכל מונח שכזה הוא תהליך מסתורי - קישור מוזר של מילה עם עצם. אולם הכוונות שלנו כשאנו משתמשים בכל שם - כמו "כחול" או "שתיים" - יכולות להיות שונות לחלוטין; אין מהות אמיתית מאחורי השם. הרבה מהויכוחים הפילוסופים, ויטגנשטיין סבור, נובעים מחוסר יכולתה של השפה לקלוע למהות הזו.
|
||||
|
||||
> \[...\] שכן הבעיות הפילוסופיות נוצרות כאשר הלשון יוצאת לחופשה.
|
||||
|
||||
|
||||
ויטגנשטיין יוצא נגד הרעיון של דברים פשוטים ומורכבים במציאות (48), שסביבם אנו יכולים להורות - ומייחסים אותם כפונקציה שפתית סובייקטיבית. (59). הוא יוצא כנגד הרעיון שישנם דברים בסיסיים - בין שחלקי חומר, ובין שתחושות בלתי-ניתנות להכחדה, כמו שראסל סבור שישנן (69).
|
||||
|
||||
# פרדוקס הכללים של קריפקי
|
||||
> [טקסט](/פילוסופיה/לשון/קריפקי-ויטגנשטיין.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
בארקלי ויום לקחו את הספקנות היוונית הקלאסית וגררו אותה לעולם המשמעויות - לאני, לזמן, ולמשמעות. אולם עד [סול (שאול) קריפקי](https://en.wikipedia.org/wiki/Saul_Kripke), איש לא הטיל את הספק הזה במשמעות של השפה.
|
||||
|
||||
קריפקי מרחיב את פרדוקס הכללים של ויטגנשטיין:
|
||||
> "This was our paradox: no course of action could be determined by a rule, because any course of action can be made out to accord with the rule".
|
||||
|
||||
|
||||
הוא מדגים את הטענו שלו בפונקציית החיבור - היא תמיד נותנת תשובה חד משמעית, שאנו לא מטילים בספק.
|
||||
נניח ואנחנו מחברים 58+67. אנחנו נכנה זאת בשם *חיבור*, שכסותו היא פונקציית החיבור. אולם, מגיע הספקן של קריפקי ואומר, מה אם בכל הפעמים הקודמות, בשם *חיבור*, לא הפנית לפוקנציית ה*חיבור*, אלא ל*שמיבור*[^3]? ואותו *שמיבור*, עד לתוצאה 124, מתנהג בדיוק כמו *חיבור*, אבל מ125 והלאה - התוצאה תמיד 5? אם זה המצב, איך אתה יודע שהתוצאה שלך היא 125, ולא 5? אולי פשוט עד כה לא חיברנו עד ל125?
|
||||
|
||||
הנקודה של קריפה\וינטגנשטיין\קריפקנשטיין היא, שהחלנו כל כלל שכזה על מספר סופי של דוגמאות, שמהן אנחנו גוזרים את הכלל. אולם אין כל הכרח שזהו אכן הכלל; מתוקף מה אנחנו קובעים זאת בהכרח?
|
||||
|
||||
בתמצית, קריפקי מראה שאפשר לקחת כל כלל, לקבע אותו כנגזרת של כלל אחר, שמזמין פירוש נוסף, וככה למעשה לבטל אותו לחלוטין: לכל 'פלוס' יש 'קווס', לכל 'חיבור' יש 'שמיבור' - ולכן, כללים נותרים חסרי משמעות. קריפקנשטיין יוצאים נגד המשמעות של השפה כמערכת כללים: כל כלל מזמין פרשנות שכזו, שניתן להטות ולרוקן באופן פסיכולוגי. כשמציגים בפנינו מספרים בסימן ה+, אנו פועלים על פי נטייה התנהגותית ל*חיבור*, ולא ל*שמיבור*, אבל אין בכך כל הכרח. קריפקי מרחיב את הטיעון המקורי של ויטגנשטיין, שהוא ביהוויוריסטי במהותו (סביב ה*נטייה* ההתנהגותית) לפסיכולוגיזם של ממש.
|
||||
|
||||
[^3]: plus וquus אצל קריפקי
|
||||
BIN
פילוסופיה/לשון/קרנאפ.pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/לשון/קרנאפ.pdf
Normal file
Binary file not shown.
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: תורת התיאורים של ראסל
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-04T15:54:19.459Z
|
||||
date: 2024-02-04T15:54:21.302Z
|
||||
tags:
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-28T14:22:44.178Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: טיפים לכתיבה פילוסופית
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-14T12:47:24.337Z
|
||||
date: 2024-01-26T21:08:23.529Z
|
||||
tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, מיומנויות יסוד
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2022-11-07T12:34:55.936Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: פילוסופיה נוצרית של ימי הביניים
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-07T15:37:54.925Z
|
||||
date: 2024-02-07T15:37:56.868Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה נוצרית, ימי הביניים
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
|
||||
|
||||
BIN
פילוסופיה/נוצרית/abelard.jpg
Normal file
BIN
פילוסופיה/נוצרית/abelard.jpg
Normal file
Binary file not shown.
|
After Width: | Height: | Size: 34 KiB |
BIN
פילוסופיה/נוצרית/abelardo_ed_eloisa.jpg
Normal file
BIN
פילוסופיה/נוצרית/abelardo_ed_eloisa.jpg
Normal file
Binary file not shown.
|
After Width: | Height: | Size: 56 KiB |
BIN
פילוסופיה/נוצרית/aquinas.jpg
Normal file
BIN
פילוסופיה/נוצרית/aquinas.jpg
Normal file
Binary file not shown.
|
After Width: | Height: | Size: 128 KiB |
BIN
פילוסופיה/נוצרית/duns.jpg
Normal file
BIN
פילוסופיה/נוצרית/duns.jpg
Normal file
Binary file not shown.
|
After Width: | Height: | Size: 1.5 MiB |
78
פילוסופיה/נוצרית/routes_des_châteaux_cathares.svg
Normal file
78
פילוסופיה/נוצרית/routes_des_châteaux_cathares.svg
Normal file
@@ -0,0 +1,78 @@
|
||||
<svg version="1.0" height="365.89001pt" width="595.28003pt" id="svg2" xmlns:xlink="http://www.w3.org/1999/xlink" xmlns="http://www.w3.org/2000/svg">
|
||||
<metadata id="metadata7">
|
||||
|
||||
|
||||
image/svg+xml
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
</metadata>
|
||||
<defs id="defs5"></defs>
|
||||
|
||||
<path id="path1314" d="M 73,91.362183 C 115,114.36218 233,161.36218 233,161.36218 L 318,180.36218 L 381,183.36218 L 489,192.36218 L 587,218.36218 L 614,166.36218 L 649,122.36218 L 685,97.362183 L 685,97.362183" style="fill:none;fill-opacity:1;fill-rule:evenodd;stroke:#0000ac;stroke-width:3.4000001;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;marker-start:none;stroke-miterlimit:4;stroke-dasharray:none;stroke-dashoffset:0;stroke-opacity:1"></path>
|
||||
<path id="path5744" d="M 119.00495,115.97647 L 127.08416,115.97647 L 178.58911,123.17647 L 214.94554,125.23361 L 259.38119,142.71932 L 291.69802,147.86218 L 321.99505,165.34789 L 319.97525,136.54789 L 298.76733,103.63361 C 298.76733,103.63361 295.73762,86.147897 298.76733,78.947897 C 301.79703,71.747897 312.90594,47.062183 312.90594,47.062183 L 311.89604,22.376469" style="fill:none;fill-opacity:0.75;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1.01919341px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1"></path>
|
||||
<path id="path1306" d="M 588.37838,428.23726 L 596.29977,337.3378 L 622.32721,251.55944 L 669.85558,149.13752 L 698.14627,122.25176 L 736.62162,100.4871" style="fill:#00a4d3;fill-opacity:1;fill-rule:evenodd;stroke:#2bb5c5;stroke-width:4.38113213;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-miterlimit:4;stroke-dasharray:none;stroke-opacity:1"></path>
|
||||
<rect y="71.362183" x="48" height="12" width="11" id="rect1308" style="fill:#0000ff;fill-opacity:0.75;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1"></rect>
|
||||
<rect y="201.36218" x="580" height="11" width="10" id="rect1310" style="fill:#0000ff;fill-opacity:0.75;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1"></rect>
|
||||
<rect y="163.36218" x="322" height="10" width="10" id="rect1312" style="fill:#0000ff;fill-opacity:0.75;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1"></rect>
|
||||
<path id="path1316" d="M 586,218.36218 L 575,319.36218 L 547,364.36218 L 545,412.36218" style="fill:none;fill-opacity:0.75;fill-rule:evenodd;stroke:#0000ac;stroke-width:3.4000001;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-miterlimit:4;stroke-dasharray:none;stroke-opacity:1"></path>
|
||||
<text id="text1318" y="160.26843" x="244.32617" style="font-size:12px;font-style:normal;font-weight:normal;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Bitstream Vera Sans" xml:space="preserve"><tspan y="160.26843" x="244.32617" id="tspan1320">Carcassonne</tspan></text>
|
||||
<text id="text1324" y="54.362183" x="45" style="font-size:12px;font-style:normal;font-weight:normal;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Bitstream Vera Sans" xml:space="preserve"><tspan y="54.362183" x="45" id="tspan1326">Toulouse</tspan></text>
|
||||
<text id="text1328" y="188.36218" x="536" style="font-size:12px;font-style:normal;font-weight:normal;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Bitstream Vera Sans" xml:space="preserve"><tspan y="188.36218" x="536" id="tspan1330">Narbonne</tspan></text>
|
||||
<text id="text1332" y="78.362183" x="703" style="font-size:12px;font-style:oblique;font-variant:normal;font-weight:normal;font-stretch:normal;text-align:center;line-height:100%;writing-mode:lr-tb;text-anchor:middle;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Bitstream Vera Sans" xml:space="preserve"><tspan y="78.362183" x="704.91016" id="tspan1334">Vers </tspan><tspan id="tspan1336" y="90.362183" x="703">Montpellier</tspan></text>
|
||||
<text id="text1338" y="429.36218" x="536" style="font-size:12px;font-style:oblique;font-variant:normal;font-weight:normal;font-stretch:normal;text-align:center;line-height:100%;writing-mode:lr-tb;text-anchor:middle;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Bitstream Vera Sans" xml:space="preserve"><tspan y="429.36218" x="537.91016" id="tspan1340">Vers </tspan><tspan id="tspan1342" y="441.36218" x="536">Perpignan</tspan></text>
|
||||
<text id="text1344" y="147.36218" x="146" style="font-size:10px;font-style:normal;font-variant:normal;font-weight:normal;font-stretch:normal;text-align:start;line-height:125%;writing-mode:lr-tb;text-anchor:start;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Bitstream Vera Sans" xml:space="preserve"><tspan y="147.36218" x="146" id="tspan1346">A61</tspan></text>
|
||||
<text id="text1348" y="243.36218" x="591" style="font-size:12px;font-style:normal;font-weight:normal;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Bitstream Vera Sans" xml:space="preserve"><tspan y="243.36218" x="591" id="tspan1350">A9</tspan><tspan id="tspan1352" y="258.36218" x="591"></tspan></text>
|
||||
<path id="path5746" d="M 324,164.85285 L 330,117.99464 L 330,86.416289 L 329,50.763303 L 315,29.371511" style="fill:none;fill-opacity:0.75;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1.00928521px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1"></path>
|
||||
<path id="path5748" d="M 329.51056,163.35499 L 344.82746,126.837 L 360.14437,105.53484 L 359.12324,77.131967 L 369.33451,56.844197 L 400.98944,53.801032 L 395.8838,33.513262 L 366.27113,23.369377" style="fill:none;fill-opacity:0.75;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1.01775205px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1"></path>
|
||||
<path id="path5750" d="M 332,169.36218 L 380,169.36218 L 450,171.36218 L 501,181.36218 L 549,194.36218 L 575,198.36218 L 596,166.36218 L 641,98.362183 L 685,75.362183" style="fill:none;fill-opacity:0.75;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1"></path>
|
||||
<path id="path5752" d="M 359.00344,169.34885 L 457.67698,148.81551 C 457.67698,148.81551 521.10997,129.30885 531.17869,129.30885 C 541.24742,129.30885 638.91409,94.402183 638.91409,94.402183 L 650.99656,93.375516" style="fill:none;fill-opacity:0.75;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1.01672161px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1"></path>
|
||||
<path id="path5754" d="M 514,132.33979 L 522,96.817407 L 518,63.384571" style="fill:none;fill-opacity:0.75;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1.02214289px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1"></path>
|
||||
<path id="path5756" d="M 543,367.36218 L 492,358.36218 L 456,351.36218 L 423,352.36218 L 382,350.36218 L 321,348.36218 L 273,336.36218 L 267,313.36218 L 276,294.36218 L 311,280.36218 L 314,260.36218 L 308,240.36218 L 294,226.36218 C 294,226.36218 308,219.36218 311,213.36218 C 314,207.36218 321,188.36218 321,188.36218 L 326,170.36218" style="fill:none;fill-opacity:0.75;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1"></path>
|
||||
<path id="path5758" d="M 267.49377,312.36218 L 215.60062,313.36218 L 202.37295,293.36218 L 162.68996,297.36218 L 144.37473,303.36218 L 127.07701,322.36218 L 107.74427,320.36218 L 100.62168,302.36218 L 77.21889,302.36218 L 68.061276,195.36218 L 65.008738,194.36218" style="fill:none;fill-opacity:0.75;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1.00871837px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1"></path>
|
||||
<path id="path5760" d="M 77,301.36218 L 86,377.36218 L 94,393.36218" style="fill:none;fill-opacity:0.75;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1"></path>
|
||||
<path id="path5762" d="M 70.500015,219.36218 L 123.81611,221.36218 L 210.32902,216.36218 L 248.55566,203.36218 L 307.90754,174.36218 L 322.997,170.36218" style="fill:none;fill-opacity:0.75;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1.00297761px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1"></path>
|
||||
<path id="path5764" d="M 99.022222,302.91218 C 103.2,300.31218 135.57778,292.51218 135.57778,292.51218 L 144.97778,304.21218" style="fill:none;fill-opacity:0.75;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1.16523719px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1"></path>
|
||||
<path id="path5766" d="M 132,292.85843 L 145,250.69036 L 143,220.86417" style="fill:none;fill-opacity:0.75;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1.01414478px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1"></path>
|
||||
<path id="path5768" d="M 310,279.36218 L 338,294.36218 L 345,319.36218 L 373,329.36218 L 410,324.36218 L 428,333.36218 L 428,352.36218" style="fill:none;fill-opacity:0.75;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1"></path>
|
||||
<path id="path5770" d="M 428,333.36218 L 474,326.36218 L 491,316.36218" style="fill:none;fill-opacity:0.75;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1"></path>
|
||||
<path id="path5772" d="M 339,293.36218 L 392,282.36218 L 431,281.36218 L 449,274.36218 L 484,247.36218 L 508,220.36218 L 535,201.36218 L 561,196.36218" style="fill:none;fill-opacity:0.75;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1"></path>
|
||||
<path id="path5774" d="M 441,277.83302 L 440,254.21018 L 431,242.39875" style="fill:none;fill-opacity:0.75;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1.03622687px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1"></path>
|
||||
<path id="path5779" d="M 73,91.362183 L 23,60.362183" style="fill:none;fill-opacity:0.75;fill-rule:evenodd;stroke:#0000ac;stroke-width:3.4000001;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-miterlimit:4;stroke-dasharray:none;stroke-opacity:1"></path>
|
||||
<rect y="270.36218" x="61" height="8" width="7" id="rect5781" style="fill:#0000ff;fill-opacity:1;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1.20000005;stroke-miterlimit:4;stroke-dasharray:none;stroke-dashoffset:0;stroke-opacity:1"></rect>
|
||||
|
||||
|
||||
<text id="text6662" y="279.36218" x="31" style="font-size:12px;font-style:normal;font-weight:normal;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Bitstream Vera Sans" xml:space="preserve"><tspan y="279.36218" x="31" id="tspan6664">Foix</tspan><tspan id="tspan6666" y="294.36218" x="31"></tspan></text>
|
||||
<text id="text6668" y="47.362183" x="498" style="font-size:12px;font-style:normal;font-weight:normal;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Bitstream Vera Sans" xml:space="preserve"><tspan y="47.362183" x="498" id="tspan6670">Minerve</tspan></text>
|
||||
<path id="path6674" d="M 119.5,115.36218 L 101.5,111.36218 L 56,85.862183" style="fill:none;fill-opacity:0.75;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1"></path>
|
||||
<text id="text6676" y="122.19226" x="197.82227" style="font-size:10px;font-style:normal;font-variant:normal;font-weight:normal;font-stretch:normal;text-align:start;line-height:125%;writing-mode:lr-tb;text-anchor:start;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Bitstream Vera Sans" xml:space="preserve"><tspan y="122.19226" x="197.82227" id="tspan6678">N113</tspan></text>
|
||||
<text id="text6680" y="215.86218" x="112" style="font-size:10px;font-style:normal;font-variant:normal;font-weight:normal;font-stretch:normal;text-align:start;line-height:125%;writing-mode:lr-tb;text-anchor:start;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Bitstream Vera Sans" xml:space="preserve"><tspan y="215.86218" x="112" id="tspan6682">D119</tspan></text>
|
||||
<text id="text6684" y="184.86218" x="51.5" style="font-size:10px;font-style:normal;font-variant:normal;font-weight:normal;font-stretch:normal;text-align:start;line-height:125%;writing-mode:lr-tb;text-anchor:start;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Bitstream Vera Sans" xml:space="preserve"><tspan y="184.86218" x="51.5" id="tspan6686">N20</tspan></text>
|
||||
<text id="text6688" y="202.86218" x="321" style="font-size:10px;font-style:normal;font-variant:normal;font-weight:normal;font-stretch:normal;text-align:start;line-height:125%;writing-mode:lr-tb;text-anchor:start;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Bitstream Vera Sans" xml:space="preserve"><tspan y="202.86218" x="321" id="tspan6690">D118</tspan></text>
|
||||
<text id="text6692" y="178.22058" x="478.22363" style="font-size:10px;font-style:normal;font-variant:normal;font-weight:normal;font-stretch:normal;text-align:start;line-height:125%;writing-mode:lr-tb;text-anchor:start;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Bitstream Vera Sans" xml:space="preserve"><tspan y="178.22058" x="478.22363" id="tspan6694">N113</tspan></text>
|
||||
<text id="text6696" y="142.22058" x="478.01855" style="font-size:10px;font-style:normal;font-variant:normal;font-weight:normal;font-stretch:normal;text-align:start;line-height:125%;writing-mode:lr-tb;text-anchor:start;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Bitstream Vera Sans" xml:space="preserve"><tspan y="142.22058" x="478.01855" id="tspan6698">Route minervoise</tspan></text>
|
||||
<rect y="326.36218" x="125" height="8" width="8" id="rect6700" style="fill:#ff0000;fill-opacity:1;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1.20000005;stroke-miterlimit:4;stroke-dasharray:none;stroke-dashoffset:0;stroke-opacity:1"></rect>
|
||||
<rect y="283.36218" x="204" height="8" width="7" id="rect7575" style="fill:#ff0000;fill-opacity:1;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1.20000005;stroke-miterlimit:4;stroke-dasharray:none;stroke-dashoffset:0;stroke-opacity:1"></rect>
|
||||
<rect y="354.76218" x="309.60001" height="8" width="7" id="rect7577" style="fill:#ff0000;fill-opacity:1;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1.20000005;stroke-miterlimit:4;stroke-dasharray:none;stroke-dashoffset:0;stroke-opacity:1"></rect>
|
||||
<rect y="328.76218" x="434.60001" height="8" width="7" id="rect7579" style="fill:#ff0000;fill-opacity:1;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1.20000005;stroke-miterlimit:4;stroke-dasharray:none;stroke-dashoffset:0;stroke-opacity:1"></rect>
|
||||
<rect y="310.76218" x="405.60001" height="8" width="7" id="rect7581" style="fill:#ff0000;fill-opacity:1;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1.20000005;stroke-miterlimit:4;stroke-dasharray:none;stroke-dashoffset:0;stroke-opacity:1"></rect>
|
||||
<rect y="304.36218" x="492.5" height="8" width="7" id="rect7583" style="fill:#ff0000;fill-opacity:1;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1.20000005;stroke-miterlimit:4;stroke-dasharray:none;stroke-dashoffset:0;stroke-opacity:1"></rect>
|
||||
<rect y="273.36218" x="353.5" height="8" width="7" id="rect7585" style="fill:#ff0000;fill-opacity:1;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1.20000005;stroke-miterlimit:4;stroke-dasharray:none;stroke-dashoffset:0;stroke-opacity:1"></rect>
|
||||
<rect y="234.36218" x="423.5" height="8" width="7" id="rect7587" style="fill:#ff0000;fill-opacity:1;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1.20000005;stroke-miterlimit:4;stroke-dasharray:none;stroke-dashoffset:0;stroke-opacity:1"></rect>
|
||||
<rect y="260.36218" x="469.5" height="8" width="7" id="rect7589" style="fill:#ff0000;fill-opacity:1;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1.20000005;stroke-miterlimit:4;stroke-dasharray:none;stroke-dashoffset:0;stroke-opacity:1"></rect>
|
||||
<rect y="90.362183" x="335.5" height="8" width="7" id="rect7591" style="fill:#ff0000;fill-opacity:1;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1.20000005;stroke-miterlimit:4;stroke-dasharray:none;stroke-dashoffset:0;stroke-opacity:1"></rect>
|
||||
<text id="text7593" y="346.09851" x="95.150391" style="font-size:12px;font-style:normal;font-variant:normal;font-weight:normal;font-stretch:normal;text-align:start;line-height:125%;writing-mode:lr-tb;text-anchor:start;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Arial Black" xml:space="preserve"><tspan y="346.09851" x="95.150391" id="tspan7595">Montségur</tspan></text>
|
||||
<text id="text7597" y="277.22156" x="185.13281" style="font-size:12px;font-style:normal;font-variant:normal;font-weight:normal;font-stretch:normal;text-align:start;line-height:125%;writing-mode:lr-tb;text-anchor:start;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Arial Black" xml:space="preserve"><tspan y="277.22156" x="185.13281" id="tspan7599">Puivert</tspan></text>
|
||||
<text id="text7601" y="375.36218" x="288" style="font-size:12px;font-style:normal;font-variant:normal;font-weight:normal;font-stretch:normal;text-align:start;line-height:125%;writing-mode:lr-tb;text-anchor:start;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Arial Black" xml:space="preserve"><tspan y="375.36218" x="288" id="tspan7603">Puilaurens</tspan></text>
|
||||
<text id="text7605" y="265.995" x="335.98828" style="font-size:12px;font-style:normal;font-variant:normal;font-weight:normal;font-stretch:normal;text-align:start;line-height:125%;writing-mode:lr-tb;text-anchor:start;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Arial Black" xml:space="preserve"><tspan y="265.995" x="335.98828" id="tspan7607">Arques</tspan></text>
|
||||
<text id="text7609" y="226.2157" x="405.0625" style="font-size:12px;font-style:normal;font-variant:normal;font-weight:normal;font-stretch:normal;text-align:start;line-height:125%;writing-mode:lr-tb;text-anchor:start;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Arial Black" xml:space="preserve"><tspan y="226.2157" x="405.0625" id="tspan7611">Termes</tspan></text>
|
||||
<text id="text7613" y="348.39539" x="436.6875" style="font-size:12px;font-style:normal;font-variant:normal;font-weight:normal;font-stretch:normal;text-align:start;line-height:125%;writing-mode:lr-tb;text-anchor:start;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Arial Black" xml:space="preserve"><tspan y="348.39539" x="436.6875" id="tspan7615">Quéribus</tspan></text>
|
||||
<text id="text7617" y="303.36218" x="378.98828" style="font-size:12px;font-style:normal;font-variant:normal;font-weight:normal;font-stretch:normal;text-align:start;line-height:125%;writing-mode:lr-tb;text-anchor:start;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Arial Black" xml:space="preserve"><tspan y="303.36218" x="378.98828" id="tspan7619">Peyrepertuse</tspan></text>
|
||||
<text id="text7621" y="310.36218" x="503.98828" style="font-size:12px;font-style:normal;font-variant:normal;font-weight:normal;font-stretch:normal;text-align:start;line-height:125%;writing-mode:lr-tb;text-anchor:start;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Arial Black" xml:space="preserve"><tspan y="310.36218" x="503.98828" id="tspan7623">Aguilar</tspan></text>
|
||||
<text id="text7625" y="257.2157" x="480.9707" style="font-size:12px;font-style:normal;font-variant:normal;font-weight:normal;font-stretch:normal;text-align:start;line-height:125%;writing-mode:lr-tb;text-anchor:start;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Arial Black" xml:space="preserve"><tspan y="257.2157" x="480.9707" id="tspan7627">Villerouge</tspan><tspan id="tspan7629" y="272.2157" x="480.9707">Termenès</tspan></text>
|
||||
<text id="text7631" y="87.215698" x="313.04688" style="font-size:12px;font-style:normal;font-variant:normal;font-weight:normal;font-stretch:normal;text-align:start;line-height:125%;writing-mode:lr-tb;text-anchor:start;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Arial Black" xml:space="preserve"><tspan y="87.215698" x="313.04688" id="tspan7633">Lastours</tspan></text>
|
||||
<rect y="271.36218" x="293" height="8" width="8" id="rect7635" style="fill:#ff0000;fill-opacity:1;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1.20000005;stroke-miterlimit:4;stroke-dasharray:none;stroke-dashoffset:0;stroke-opacity:1"></rect>
|
||||
<text id="text7637" y="292.19226" x="233.82227" style="font-size:12px;font-style:normal;font-variant:normal;font-weight:normal;font-stretch:normal;text-align:start;line-height:125%;writing-mode:lr-tb;text-anchor:start;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Arial Black" xml:space="preserve"><tspan y="292.19226" x="233.82227" id="tspan7639">Rennes-le-château</tspan></text>
|
||||
<rect y="167.76218" x="331.60001" height="8" width="8" id="rect7641" style="fill:#ff0000;fill-opacity:1;fill-rule:evenodd;stroke:#000000;stroke-width:1.20000005;stroke-miterlimit:4;stroke-dasharray:none;stroke-dashoffset:0;stroke-opacity:1"></rect>
|
||||
<text id="text7643" y="166.20984" x="334.23828" style="font-size:12px;font-style:normal;font-variant:normal;font-weight:normal;font-stretch:normal;text-align:start;line-height:125%;writing-mode:lr-tb;text-anchor:start;fill:#000000;fill-opacity:1;stroke:none;stroke-width:1px;stroke-linecap:butt;stroke-linejoin:miter;stroke-opacity:1;font-family:Arial Black" xml:space="preserve"><tspan y="166.20984" x="334.23828" id="tspan7645">Cité de Carcassonne</tspan></text>
|
||||
</svg>
|
||||
|
After Width: | Height: | Size: 22 KiB |
45
פילוסופיה/נוצרית/אבלר.md
Normal file
45
פילוסופיה/נוצרית/אבלר.md
Normal file
@@ -0,0 +1,45 @@
|
||||
---
|
||||
title: אבלר
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-14T15:03:29.377Z
|
||||
tags:
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-14T14:53:42.663Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
|
||||
^אבלר^ ^ואלואיז^
|
||||
|
||||
# חייו
|
||||
[**פייר אבלר**](https://en.wikipedia.org/wiki/Peter_Abelard) (1079-1142) היה פילוסוף צרפתי מהמאה ה12. בזמנו של אבלר, הבכורים היו זוכים לכלל ירושת המשפחה, ושאר הבנים לא זכו לנחלה - מה שהשאיר להם שתי דרכים עיקריות להתפרנס: קריירה צבאית וקריירה דתית. אבלר בחר בקריירה צבאית תחילה, ובהמשך הסב מסלול והתחיל ללמוד, שם הצטיין. הוא לא נכנס תחילה לכנסייה, אלא עסק בבית-ספר בקתדרלה[^2] - המקדים של כנסיות[^1]. בלארד היה חד בצורה יוצאת דופן, תקף את מוריו בחריפות - והביא אליו את התלמידים, כבר בשנות ה20 בחייו.
|
||||
|
||||
לאבלר היה סיפור אהבה מפורסם במיוחד, עם אלואיז[^3]. אלואיז הייתה ממשפחת אצולה גבוהה בכמה דרגות מזו של אבלר. הוריה של אלואיז נפטרו, ודודה היה האפוטרופוס שלה. הוא זיהה את הפוטנציאל הלימודי שלה - אלואיז נודעה בתור האישה המלומדת ביותר בפריז - ולכן הזמין לה מורה בעל שם - אבלר. אלואיז נכנסה להיריון[^4], מה שעורר את חימתו של הדוד, שמעולם לא היה מקבל את אבלר כחתן בנסיבות אחרות. בעקבות הנורמות החברתיות בימי הביניים, השניים התחתנו - ואחרי זמן מה, נפרדו. אבלר ואלואיז טענו שבחרו להיפרד משום שנישואיהם נולדו מחטא. בימי הביניים, נהוג היה שזוגות נשואים נכנסו למנזר לאיזושהי תקופת ניסיון, ואחר כך החליטו אם להיות נזירים או לחיות חיי נישואין[^6]. מאחר והנצרות הקתולית אוסרת גירושין, חיי הנזירות - במיוחד לנשים - היוו פתח מילוט לנישואים לא רצויים.
|
||||
|
||||
גרסתו של הדוד הרבה פחות סימפטית. הוא טוען שאבלר גבה כסף - ולא מעט - נהנה הנאות אחרות, גבה את הנדוניה של אלואיז, ושילח אותה למנזר כדי להנות עם בחורות אחרות. הדוד שלח לילה אחד לאבלר מספר בריונים - שסירסו אותו. בעקבות זאת, השניים נשארו במנזרים - והחליפו מכתבי אהבה במשך כל חייהם. בנם של השניים חי עם אלואיז. השניים אוחדו בקבורתם במנזר של אלואיז, שם הם עדיין קבורים.
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
[^1]: בזמנו של קארל הגדול, התאפשר לכנסיות ללמד, כאשר כנסיות גדולות ומרכזיות מושכות את מיטב המורים.
|
||||
[^2]: כנסייה, אבל גדולה.
|
||||
[^3]: כה מפורסם, עד שתורגם ישירות לעברית מלטינית של ימי הביניים.
|
||||
[^4]: *ולא מרוח הקודש, אם שאלתם*
|
||||
[^6]: גם לא-נשואים נכנסו ככה למנזר.
|
||||
|
||||
# הגותו
|
||||
|
||||
## אחריות מוסרית
|
||||
אבלר היה טרוד בשאלת מידת האחריות של אדם על מעשיו[^7]. עמדתו של אבלר היא מהקיצוניות[^8] בתחום - והיא, אם אתה מתחרט לאחר עשיית המעשה, *אינך* אשם. הכוונה היא לא חרטה בפני שופט - אלא חרטה אמיתית בפני עצמו. עמדה זו נובעת מ[התפיסה האפלטונית](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון) אודות הפער בין הנפש לגוף, ועליונותה של הנפש על הגוף. אולם הנפש היא מהות האדם, אך הגוף לעיתים מצליח לכפות את עצמו על הנפש - ולהשתלט עליה ביצר רע. לכן, כאשר הלהט של הגוף יורד, הבעת החרטה של הנפש מאששת את עליונותה של האנושית על פני היצר - ופוטרת את האדם מאחריות. כל עוד האדם לא השתכנע שמעשיו הם מוסריים - הוא פטור מעונש.
|
||||
|
||||
התפיסה הזו בעייתית, כמובן, ברמה הדתית והחינוכית.
|
||||
|
||||
|
||||
[^7]: ר' גם: [מאמרו של פרנקפורט](/פילוסופיה/טבע/frankfurt_-_alternate_possibilities_and_moral_responsibility.pdf) על אחריות מוסרית
|
||||
[^8]: אבלר נודע במיוחד בתיאוריו הפלסטיים, שעזרו למשוך אליו קהל תלמידים.
|
||||
|
||||
## [השילוש הקדוש](/פילוסופיה/נוצרית#השילוש-הקדוש)
|
||||
|
||||
התפיסה הנוצרית מייחסת את כלל תארי האל - הטוב, הרחמים, וכו' - לאל עצמו, ולא לאף אחד מההיבטים שלו. לא הבן הוא טוב, אלא האל; לא האב הוא רחום, אלא האל; הייתה רתיעה גדולה לייחס תארים כאלו לפרצופים מסוימים של האל. אבלר הלך כנגד התפיסה הזו, וכן ייחס את התארים לפרצופים ממש, מה שעלה ברדיפתו, בפרט בידי [ברנאר מקלרבו](https://en.wikipedia.org/wiki/Peter_Abelard#Conflicts_with_Bernard_of_Clairvaux). יש האומרים כי בעקבות החוויה הזו, אבלר חזר בסוף ימיו בתשובה.
|
||||
|
||||
## ביחס ליהדות
|
||||
אבלר, כמו נוצרים רבים אחרים, הוציא פולמוס כנגד היהדות, בו דן נגד האיסלאם והיהדות - אך כתיבת הספר נקטעה מיד לפני שהציג את עמדותיו כנגד היהדות, לפני שחזר בתשובה.
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: אוגוסטינוס
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-03-13T15:15:34.349Z
|
||||
date: 2024-03-13T15:15:36.179Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, קורסים כלליים, שנה ב, נצרות, אוגוסטינוס
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-03T14:06:51.689Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: וויליאם מאוקאם
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-03-13T15:33:47.949Z
|
||||
date: 2024-03-13T15:33:49.721Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה נוצרית, ימי הביניים
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-03-13T14:25:39.649Z
|
||||
|
||||
@@ -1,18 +1,19 @@
|
||||
---
|
||||
title: ההוכחה האונתולוגית לקיום האל
|
||||
description:
|
||||
title: אנסלם
|
||||
description: ההוכחה האונתולוגית לקיום האל
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-07T15:43:42.598Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, נצרות, פילוסופיה נוצרית, ימי הביניים, אנסלם
|
||||
date: 2024-02-21T14:17:23.813Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, נצרות, פילוסופיה נוצרית, אנסלם, ימי הביניים
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-07T15:06:27.156Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
# הוכחות לקיום האל
|
||||
# חייו
|
||||
[**אנסלם מקאנטרבורי**](https://en.wikipedia.org/wiki/Anselm_of_Canterbury) (1033-1109) הוא ממציא [ההוכחה האונתולוגית לקיום האל](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#ההוכחה-האונטולוגית-היגיון-חמישי). ישנן הוכחות מטאפיזיות, הוכחות פיזיקליות, ואת ההוכחה האונתולוגית. מנהג של ההוגים הנוצרים היה לפתוח את כתביהם בהוכחה כזו או אחרת לקיום האל, ומכאן חשיבותן.
|
||||
|
||||
# הוכחות לקיום האל
|
||||
## פיזיקלית
|
||||
|
||||
ההוכחות הפיזיקליות הן הגרועות ביותר. הן מתחילות בכך שיש את כדור הארץ[^1], והכוכבים, כפי שהאמינו, מסתובבים סביבו. בימי הביניים, חוק המשיכה אינו היה לפי מסה, כפי שאנו מבינים היום, אלא תמיד כלפי מרכז כדור הארץ. בימי הביניים האמינו כי הכוכבים נותרים תלויים בשמיים משום שהם תלויים על גלגלים[^2] (שבע עד כמה עשרות), ומוחזקים בידי ספרות מחומר שקוף. הכוכבים הרחוקים ביותר נחשבו כולם ליושבים על אותו הגלגל הרחוק ביותר.
|
||||
|
||||
89
פילוסופיה/נוצרית/אקווינוס.md
Normal file
89
פילוסופיה/נוצרית/אקווינוס.md
Normal file
@@ -0,0 +1,89 @@
|
||||
---
|
||||
title: תומס אקווינוס
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-03-06T15:19:53.137Z
|
||||
tags:
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-21T15:45:07.224Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
# חייו
|
||||
|
||||
[**תומס אקווינוס**](https://en.wikipedia.org/wiki/Thomas_Aquinas) (1225-1274) חי באיטליה כבן הלא-בכור למשפחה של אצילים, שתמכו בקיסר פרדריך השני. משפחתו ייעדה אותו לחיי דת, לשמש כראש מסדר מפורסם באיזור. משפחתו שלטה במנזר זה, וייעדה אותו לשמחתו להוביל את המנזר. אולם בהמשך, לאור פיצול בין האפיפיור לקיסר, משפחתו תמכה בקיסר - אך אקווינוס ברח לנאפולי והתחבר ל[דומיניקנים](/פילוסופיה/נוצרית/מסדרים#הדומיניקנים). אחיו ניסו נואשות להניא אותו מחיים אלה - בכך שניסו לפתות אותו בנשים - וכשסירב לאחרונה, חווה התגלות. משהבינו שלא יצליחו לשנות את דעתו, דאגו לו אחיו למקום מקלט, שם החל להרצות לדומיניקנים - אחד המרצים הצעירים ביותר במסדר.
|
||||
|
||||
אקווינוס נפטר בגיל צעיר, אך כתב המון - עשרות רבות של ספרים על אריסטו, על תיאולוגיה, ועל נושאים רבים אחרים. הוא הושפע מאוד מאריסטו, איבן רושד והרמב"ם[^1] - אותו הוא מצטט ומזכיר מאות רבות של פעמים.
|
||||
|
||||
אקווינוס הוא אחד ההוגים המרכזיים בנצרות בכלל ובימי הביניים בפרט. מסיבה זו, הרמב"ם משפיע עד עצם היום הזה השפעה עמוקה על הנצרות, ובמיוחד הנצרות הקתולית.
|
||||
|
||||
# הגותו
|
||||
|
||||
## האנלוגיות
|
||||
שאלה גדולה בתיאולוגיה היא כיצד להבין את תארי האל. הרמב"ם טוען כי לא ניתן לדעת על האל שום דבר, וכי כל דבר שניתן לדעת על האל הוא אחד משני סוגים - מה האל עושה, ומה אינו עושה - אך לא לדעת דבר חיובי על האל עצמו. כשאני אומר שהאל הוא יודע, אני אומר שאינו טיפש - לא שאני יודע איזה מין ידיעה *כן* נוכחת בו. ידיעה, למשל, הוא מוגבלת במהותה - אנחנו לא יכולים לדעת הכל. הידיעה האלוהית, מנגד, היא אינסופית - שונה לגמרי - ולכן איננו יכולים לייחס לו *ידיעה* כמו שאנחנו מכירים.
|
||||
|
||||
התפיסה הזו מבדילה את האל מאוד מהאנושות - אין לו ממש תואר, או מקום, או ידיעה. למשל, שהאל יכול לדעת מה נעשה בעתיד עוד לפני שהחלטנו אותו ומבלי שיקבע אותו וישלוט עליו - משום שידיעתו היא שונה לגמרי מהסוג שאנחנו מבינים.
|
||||
|
||||
אקווינוס יוצא נגד הרמב"ם, בטענה שהאל בה רחוק מדי. הוא מייחס את התארים של האל כ**אנלוגיה** - חלקם החיובי של התארים שלנו, עד אינסוף, מבלי חלקיהם השליליים. הידיעה האלוהית, לשיטתו, היא היכרות עם הדברים, עד אינסוף, מבלי המגבלות של הידיעה האנושית.
|
||||
|
||||
|
||||
[^1]: אשר תורגמו לערבית, [כפי שראינו](/פילוסופיה/נוצרית/מערב).
|
||||
|
||||
## המוסר הטבעי
|
||||
*האם יש מעשים שהם נכונים ללא תלות בחברה כזו או אחרת*? זוהי שאלה קלאסית בפוליטיקה ובדת. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) מציג אותה לראשונה ב[פוליטאה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה), שם הוא מציג את המדינה הטובה ביותר[^2], על בסיס **המוסר הטבעי**, ככזו שהקשר הוא ישיר בין הפרט למדינה - המדינה מחנכת את היחיד ומייעדת אותו לתרום בצורה מסוימת. התפיסה האפלטונית קובעת מוסר זה כמוחלט - וככל שחברה נתונה חוטאת ממנו, היא רחוקה יותר מהחברה האידאלית, מהמוסר ומהאמת.
|
||||
|
||||
|
||||
לעומת העמדה הזו, ניצבת עמדת ה[**מוסר היחסי**](/פילוסופיה/אתיקה#שיעור-3-יחסיות-מוסרית), שטוענת כי ישנם "גבולות גזרה"[^4] מוסריים טבעיים, אך בתוך הטווח הזה יש בחירה וגוונים שונים של מוסר, שווים בערכם. אריסטו הגה את העמדה הזו, מתוך אמונה כי בבסיס חברה מוסרית עומדים מבנים בסיסיים - כמו התא המשפחתי - שממנה נובעים גוונים שונים של מוסר, שאין לפרק. בכל חברה או תא חברתי, ישנם הרבה סוגים של מוסר, עם ערכים וציווים שונים - שווי ערך[^3].
|
||||
|
||||
ולבסוף, ישנה העמדה שאין מוסר כלל - כפי שהעלה אלפטון בפי [קאליקלס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס#קאליקלס-הצדק-הטבעי), וכפי שטען [דה-סאד](https://en.wikipedia.org/wiki/Marquis_de_Sade)[^5]
|
||||
למשל, בצרפת של המאה ה18-19, עלתה ההברקה לשלב בין פילוסופיה לפורנוגרפיה - בניסיון להצדיק את הפורנוגרפיה ולהקל על רגשות לאשמה באמצעות פילוסופיה מתירנית. התנועה הזו הייתה להיט, ששיאה ברוזן [דה-סאד](https://en.wikipedia.org/wiki/Marquis_de_Sade). שניהם טענו שהמוסר הוא הבנייה של החלשים, בכדי לדכא את החזקים ("פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים")
|
||||
|
||||
|
||||
> בתמצית - אפלטון מייחס את המוסר לפרט, אריסטו - לכלל, ואחרים - שוללים אותו לגמרי.
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
אקווינוס טוען שהמוסר הוא **נימוסי** - שהוא למעשה שדרוג של המוסר הטבעי. המוסר הנימוסי הוא זה שמאפשר, על בסיס החוק הטבעי, לחברה להתנהל כיאות: דברים כמו תשלומים, חוזים, ונורמות חברתיות, שבמוסר הטבעי היו נתונים לויכוחים ולחיכוחים[^6]. ועל שני אלו חולש **המוסר האלוהי** - שממנו ניתן לגזור הן את המוסר הנימוסי והן את המוסר הטבעי. זוהי תשובה לדילמת [אאותיפרון](/פילוסופיה/אתיקה#תיאוריית-הציווי-האלוהי) - האם ישנו מוסר נבדל, שממנו קובע האל את המוסר, או שהמוסר או מה שהאל אומר.
|
||||
|
||||
> האם אהובה היא החסידות מפני שחסידות היא, או מפני שהיא אהובה, על כן היא חסידות?
|
||||
|
||||
כלומר, לפי תומס, המוסר הטבעי משותף לאנושות ולא נובע מהציווי האלוהי. מן המוסר המשותף הזה האדם מבין, בכוחות עצמו את המוסר הנימוסי ואת המוסר האלוהי - ואלו שיזכו להארה אלוהית יגלו כי הציווים שלו הם לאור המוסר הטבעי: האל מצווה את מה שנכון במוסר הטבעי[^7] (שאותו ברא יחד עם האדם). העמדה הזו מבטאת עליונות של המוסר על פני הדת, אך מאפשרת לדת לבטא את המוסר כיאות.
|
||||
|
||||
השלכה מעניינת מהתפיסה של אקווינוס היא שישנם מקרים חריגים בהם המוסר הטבעי יגבור על המוסר האלוהי. זהו דיון שאריסטו מציף בספר החמישי באתיקה - על המתח בין *דין* ל*יושר*. כלומר, לכל חוק ישנה הוראה בפועל, ורוח כלשהי שהוא מנסה למלא - וכל חוק, במקרה קיצון, ייכשל לפעמים למלא את רוחו, ושם עלינו להפעיל שיקול דעת - לפעמים מנוגד לחוק - בכדי ליישם את רוח החוק, את מה שהוא מנסה למלא[^8]. תפיסות מוסר טבעי, כמו תפיסה זו ותפיסתו של אפלטון, יבקשו לחנך את האנשים למוסר ששואף מעל החוק, ולא רק להגביל את האזרחים לחוק - משום שבמצב כזה, תמיד יהיו אלו שיחפשו את הפרצות בחוק, או שיבצעו אותו רק כדי לצאת מידי חובה.
|
||||
|
||||
לעומתו של אקווינוס, הוגים אחרים - כמו [דון סקוט](), טוענים שהמוסר האלוהי הוא זה שגובר - והמוסר האנושי הוא בסך הכל אשליה, הבניה אנושית חסרת פשר; אנחנו חושבים שיש לנו חזקה על המוסר, אבל מה שמוסרי הוא מה שהאל אומר; זוהי [תיאוריית הציווי האלוהי](/פילוסופיה/אתיקה#שיעור-1-תיאוריית-הציווי-האלוהי). תפיסות כאלו שוללות לגמרי את שיקול הדעת ביחס לחוק: החוק הוא מוחלט והפרתו היא בלתי מוסרית. גם תפיסות פוסט-מודרניסטיות, כמו של פוקו ודה-סאד, דורשות למלא את החוק כלשונו - משום שמאמינות שאין מוסר אמיתי, ושהמוסר הוא רק כינון יחסי כוחות בחברה שמאפשרים לנו לחיות יחד; לכן, הפרתם תביא לקריסת החברה ויש לקיים אותם מסיבה זו - ולא משום שהם מה ש'אמיתי'.
|
||||
|
||||
|
||||
החיבור הזה בין שמרנות דתית לאתיאזם הניבה את שאלת המתח בין המוסר לדת. כיום, המוסר מוגדר כליברלי, והדת כשמרנית - מה שמעלה חיכוכים ביניהם. הדיכוטומיה הזו לא קיימת בימי הביניים, שם הדת נתפסה כפילוסופית, והמוסר כשמרני - מה שפוטר אותנו ממתחים כאלה. שאלות מוסריות ושאלות דתיות נדונו אז בנפרד לחלוטין, והקשר ביניהם נובע מצמצום עכשווי של המוסר והדת. החיבור ביניהם בימי הביניים נובע משמרנותו של המוסר וקדמתה הפילוסופית של הדת - וזו גם הסיבה שהמוסר קדם לדת, והחיבור ביניהם היה טבעי.
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
[^2]: המדינה האלפטונית מורכבת מיחידים, אותם היא מגדלת ומחנכת במנותק ממשפחותיהם הגרעיניות - קשר ישיר בין הפרט למדינה. זאת כדי למנוע חוסר שוויון הנובע מתאים משפחתיים, ולחנך את כל אדם לפי יכולתו - כך שיתרום למדינה ככל האפשר (אם כי מדינה זו אינה שוויונית). בתמצית, אין "מוסר" בכלל, רק "מוסר" מוכר ו"מוסר" לא מוכר - כמו נימוסים.
|
||||
|
||||
[^3]: היוונים הקדמונים, למשל, כשהגיעו להודו בימי מוקדון, נחרדו לגלות שההודים שורפים את מתיהם. המוסר היווני קבע כי קבורה ראויה היא באדמה, בעוד שבהודו, שם האמינו בשחרור הנפש מהגוף, נחרדו מהרעיון של קבורה באדמה ככליאה של הנפש.
|
||||
|
||||
[^4]: ואת גבולות הגזרה האלו אפשר למתוח די רחוק, אומר הרמב"ם, אל אף שתומך ככלל בעמדה האריסטותלית.
|
||||
[^5]: שמשמו נגזר המושג [*סדיזם*](https://www.etymonline.com/word/sadist).
|
||||
[^6]: למשל, בנישואי קליאופטרה וקיסר - ברומא היה נהוג, עם לידת הילד, שישנו טקס קבלה שבו האב יכול להכיר או לא להכיר בילד.
|
||||
[^7]: דוגמה של שלום מאתר מחזירים בתשובה קתוליים: כל ילד קטן וכל ילדה קטנה רוצים נישואים קתוליים - הילד הוא נסיך שמחפש נסיכה והם רוצים להישאר יחד לנצח. רק מאוחר יותר, כש"מבלבלים להם את המוח" עם תיאוריות מגדר ושטויות שכאלה, הם סוטים מהדרך הזו. משום שזה מה שכל הילדים הקטנים רוצים - האל מצווה נישואים קתוליים.
|
||||
[^8]: דוגמה ספציפית להדהים של שלום - בין בני זוג, הגמרא אוסר קיום יחסים במחזור החודשי ובשבוע שאחריו - במטרה לכונן מתח מיני בריא בין בני הזוג, שיוביל לזוגיות טובה. אולם, מה אם אדם חוזר בתשובה אחרי שנים רבות עם אשתו, שלא מוכנה להתפשר בנושא זה? הרי שבמצב כזה, ציות לחוק כלשונו יפר את הרוח שלו, בכך שיפגע ביחסים בין בני הזוג.
|
||||
|
||||
## העולם הבא
|
||||
אפלטון טוען (ב[פיידון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#נצחיות-הנפש)) שהנפש היא עצם, ולכן קודמת לגוף ושורדת את הגוף. הוא האמין שהן השכל והן הרגש הם חלקים מן הנפש, אשר יודעת מראש את כל מה שיש לדעת, ושהלמידה היא בעצם היזכרות במה שהנפש יודעת עוד מקודם.
|
||||
|
||||
לעומתו, אריסטו טוען ב[מטאפיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה) שהמציאות כולה מורכבת מ[עצמים](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מהו-העצם-חומר-צורה-תרכובת), תרכובת של [חומר](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#העצם-חומר) ו[צורה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#העצם-צורה). החומר הוא המצע הגולמי, הבלתי מסוים, והצורה היא התבנית שתטווה איך הוא משתמש. לשיטתו, כאשר החומר משתנה, הצורה נעלמת.
|
||||
|
||||
> כשמוצי החתול רק היה תא בודד, הוא היה רק חומר; בחומר הזה טמונה התבנית והפוטנציאל של מוצי החתול הגדול והבריון - ואם התנאים יתממשו כמו שצריך, החומר הגולמי יגדל למוצי החתול, שליט כל הפחים בבניין 72. כשמוצי, לא עלינו, ילך לעולמו, בפי רקס הרשע, החומר שלו **ישתנה**, והצורה שלו **תיכחד**.
|
||||
|
||||
ב*על הנפש*, אריסטו מייחד את האדם בנוכחותו של השכל, אותו הוא מחלק לשני חלקים - החלק המעשי, שטרוד במלאכות, והחלק העיוני - שטרוד רק בידיעות תיאורטיות[^9]. אריסטו קובע[^10] כי ניתן להתעלות על המצב הטבעי (כליית הנפש) על ידי רכישת ידיעות תיאורטיות נצחיות - ובכך להפוך את אותה הידיעה, כפי שהיא במציאות, לחלק מהנפש שלו - וכשם שהאמת באותה ידיעה היא נצחית, משהו בנפשו שלו נהפך לנצחי.
|
||||
|
||||
|
||||
ההשלכות של הגישה הזו קשות מאוד: רק החכמים זוכים לעולם הבא, לחיים לאחר המוות - והשאר כלים. זאת בניגוד לאפלטון, ולאוגוסטינוס בעקבותיו, שסבורים שהנפש שורדת את המוות. אולם, איבן רושד טוען לאור אריסטו, לא ייתכן ששני אנשים שמבינים את אותן האמיתות ישרדו את המוות באופן שונה. הוא תופס את הנפש כמראה של ידיעות נשגבות שאדם רוכש במהלך חייו, וכשהגוף כלה - המראה נשברת, והנפש נעלמת אף היא; מה ששורד הן האמיתות שקדמו לאדם, ואלו שישארו אחריו[^11], משום שאין דבר שמייחד כל אדם ואדם - ותצרף הידיעות ששרדנו אובד[^12].
|
||||
|
||||
לעומת איבן-רושד, אקווינוס מציע פרשנות אחרת לאריסטו. ישנו הבדל בין הפוטנציאל (*דונאמיס*) של תינוק קטן שלא יודע כלום לעומת כלב, או טוש. כולם לא יודעים כלום, אבל לתינוק יוכל לדעת בעתיד המון דברים - הרי אפלטון ואריסטו היו תינוקות קטנים שלא יודעים כלום - והטוש או הכלב לא. אקווינוס סבור שהפוטנציאל הזה נובע מכך שיש ידיעות נצחיות, שהנפש נולדת איתן; הנפש עצמה אינה נצחית, אבל הידיעות שאיתן הוא נולדת הן כן.
|
||||
|
||||
[^9]: ידיעות תיאורטיות, כמו מתמטיקה ולוגיקה, יושבות על התפר.
|
||||
[^10]: בשלושה משפטים סתומים ביוונית עתיקה, בחתימת *על הנפש*.
|
||||
[^11]: יש כאלו הסבורים כי אקווינוס ואיבד-רושד חלוקים כי לאקווינוס היה תרגום מוצלח יותר של אריסטו - וזה של איבן-רושד היה משובש יותר, והוביל לאי-הבנות.
|
||||
[^12]: התפיסה הזו השפיעה מאוד על היהדות והנצרות, אך פחות מהאיסלאם - משום שבמאות ה12-13, העולם האינטילקטואלי האיסלאמי, שעד לאותה נקודה הוביל על הנוצרי והיהודי, קרס - ונשאר פחות מפותח עד עצם היום הזה; לאיבן-רושד לא קם יורש.
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: סקוט אריגנה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-07T15:30:16.582Z
|
||||
date: 2024-02-07T15:30:18.832Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה נוצרית, ימי הביניים, סקוט אוריגנה
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-07T14:38:49.130Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: בואתיוס
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-07T15:33:11.434Z
|
||||
date: 2024-02-07T15:33:13.227Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה נוצרית, ימי הביניים, בואתיוס
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-31T15:28:54.169Z
|
||||
|
||||
28
פילוסופיה/נוצרית/דונס.md
Normal file
28
פילוסופיה/נוצרית/דונס.md
Normal file
@@ -0,0 +1,28 @@
|
||||
---
|
||||
title: דנס סקוט
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-03-06T15:44:47.726Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה נוצרית, ימי הביניים, דנס סקוט
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-03-06T15:31:57.670Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
[**ג'ון דנס סקוט**](https://en.wikipedia.org/wiki/Duns_Scotus) (1265\6-1308) היה פילוסוף סקוטי, שנולד בדרום סקוטלנד וחי את רוב חייו באיטליה ובצרפת. הוא נודע בכתיבתו המסובכת, ובדעותיו הקיצוניות ביחס ליהודים, שהדהדו בתפיסה האנטישמית[^1]. הוא היה ההוגה הראשון שהציב את ה**חופש** כערך עליון, ועוד בצורה עקבית ומנומקת. למהלך הזה הייתה השלכה מעמיקת לכת על ההגות במערב, שנמשכת עד עצם היום הזה.
|
||||
|
||||
סקוט סבר כי צלם האלוהים שבאדם הוא החופש שלו - והציב אותו מעל השכל, המוסר והמצוות. משום שהחופש הוא היסוד המהותי באדם, סקוט סבר כי מימוש האדם במלואו כרוך בחופש, ולא בידיעה או בחיים מוסריים[^2].
|
||||
|
||||
מדוע יש לנו בחירה כלל? אריסטו והרמב"ם סבורים שישנן שתי אפשרויות: האחת היא שאיננו יודעים מה מוטב לעשות - *במה כדאי לי להשקיע את כספי הפנסיה שלי?*, והשנייה היא שאיננו שולטים בעצמנו - ואנחנו קרועים בין הדבר הקל לדבר הנכון. משום שהאל יודע מה מוטב לעשות, וכמובן שולט בעצמו, הם סבורים שלאל אין חופש בחירה - הוא אינו זקוק לו. החופש, לשיטתם, אינו מעלה - אלא תוצר של מגרעת, שמוטב היה בלעדיו.
|
||||
|
||||
עד ימיו של סקוט, הויכוח בחופש נסוב סביב שיטת המשטר הטובה ביותר. אפלטון, ורבים אחריו, סברו כי המשטר הטוב ביותר הוא שלטון של חכמים מעטים על העם כולו, כפי שטען ב[פוליטאה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה)[^3]. לעומתו, טענו אחרים, כמו מאקיוולי, שלא בטוח כלל שהמיעוט הוא חכם - אך בהחלט בתוך שהוא מעט; ולכן, מוטב כי החלטות יעברו דרך אנשים רבים ככל האפשר. כל אלו מסכימים, אולם, שישנם תמיד יוצאי דופן.
|
||||
|
||||
בניגוד לכל אלו, סקוט לא מציב את החופש כאמצעי, או כשאלה של *מה כדאי*, אלא כאמצעי כשלעצמו: **עצם הבחירה חשובה יותר מהבחירה עצמה**. כיצד דומה האדם לאלוהים? *באפשרות לבחור*. גם אם אדם בוחר להרוס את חייו, ולאמלל אותו ואת הסובבים, עצם הבחירה עליון - ואסור להפריע לו[^4].
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
[^1]: סקוט סבר כי די בתריסר יהודים, שיחיו באי בודד, לבוא ישו.
|
||||
[^2]: התפיסה הזו עוררה כמות אדירה של ביקורת. באנגלית עד היום מקור העלבון Dunce הוא בשמו של דנס סקוט.
|
||||
[^3]: אפלטון החזיק בדעה זו במידה רבה לאור ה[אלימות בדמוקרטיה האתונאית](/כלליים/מלחמה/יוון) שבה חי.
|
||||
[^4]: יש אבסורד מסוים לחשוב שהתפיסה הזו, שנוכחת עד היום בעולם המערבי, מגיעה מנזיר פרנציסקני מהמאה ה12, לא?
|
||||
48
פילוסופיה/נוצרית/דת_ופילוסופיה.md
Normal file
48
פילוסופיה/נוצרית/דת_ופילוסופיה.md
Normal file
@@ -0,0 +1,48 @@
|
||||
---
|
||||
title: המתח בין דת לפילוסופיה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-03-06T15:06:41.827Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה נוצרית, ימי הביניים
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-03-06T15:05:31.532Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
הדתות השונות חלוקות בדעתן כיצד להתייחס לפילוסופיה. היחס הזה נחלק לשלושה זרמים:
|
||||
|
||||
- שמרני
|
||||
כל מה שצריך נמצא בדת; עצם השאלות הפילוסופיות מובילות לכפירה.
|
||||
|
||||
- מיסטי
|
||||
יש התגלות נוספת מעבר לדת המקובלת על כולם, שתכליתו להביא לנו את המפתח להבנת סודות הדת. ההסבר לא חייב להיות הגיוני לבני האדם[^27].
|
||||
|
||||
- פילוסופי
|
||||
הפילוסופיה היא הכרח לאמונה דתית - והדת היא הכרח פילוסופי. אדם שאינו מגיע לאמונתו בכח השכל, אינו מאמין במלוא המובן
|
||||
הזרם הפילוסופי נחלק לשני זרמים:
|
||||
- - מסורתיים
|
||||
היכן שניתן, הפילוסופיה היא מקור האמת - אך היכן שהפילוסופיה כושלת, הדת יכולה להוסיף, כל אימת שאינה סותרת את הפילוסופיה. (למשל: העולם מתנהג ככה וככה משום שככה הסקתי, אבל הוא נברא בידי האל כמו שנגלה אלינו).
|
||||
- - קיצונים
|
||||
אין דרך להגיע אל האמת זולת הפילוסופיה; הדת היא תוצר של ההיקש האנושי, ואינה יכולה להיות אחרת.
|
||||
|
||||
|
||||
> **השמרנות** שוללת את עצם השאלות הקיומיות; **המיסטיקה** מקבלת את השאלות, אך התשובות אינן בהכרח לוגיות; **הפילוסופיה** דורשת תשובות לוגיות
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
| שמרני | מיסטי | פילוסופי מסורתי | פילוסופי קיצוני |
|
||||
| --- | --- | --- | --- |
|
||||
| אסור לשאול! | אפשר לשאול, התשובה דתית | הדת עונה על מה שהפילוסופיה לא יודעת | הדת היא תוצר פילוסופי, וכפופה לפילוסופיה |
|
||||
| ר"שי, אשאריה[^29] | אחוות סופיות, פלגים פרנציסקנים[^30], קבלה | אוגוסטינוס | רמב"ם, איבן רושד[^31], [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) |
|
||||
^הטבלה^ ^הזו^ ^מיותרת^ ^-^ ^פשוט^ ^למדתי^ ^לעשות^ ^כאן^ ^טבלאות.^
|
||||
|
||||
השמרנים, המיסטיקנים והאתאיסטים מסיקים שיש לדת אמרה כלשהי, שניתן לקבוע כנכונה או שגויה; המיסטיקנים והשמרנים חושבים שהיא אמיתית, והאתאיסטים חושבים שהיא שקרית[^28]. לעומתם, הפילוסופים קובעים את הדת כאמרה של המציאות.
|
||||
|
||||
ניתן לראות שהמתח הזה בין הפילוסופיה לדת קיים בכל הדתות, והזרמים בין הדתות קוראים ומכירים אחד את השני.
|
||||
|
||||
בנצרות, הזרם הדומיננטי הוא הזרם הפילוסופי המסורתי.
|
||||
|
||||
למרות המתח הזה, ההפרדה של ממש בין דת לפילוסופיה - שבה הדת נתפסת כאמונה מוחלטת, ללא אמונה ביקורתית, והפילוסופיה כאמונה ביקורתית גרדיא, לחלוטין ללא אמונה, מגיעה מאוחר בהרבה - במאה ה17 - במידה רבה בעקבות כתביו של [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה) (ובפרט ה*מאמר התיאולוגי-מדיני*), ושורדת עד היום; בימי הביניים, דת ופילוסופיה חיו יחד, ואף חיזקו זו את זו.
|
||||
|
||||
|
||||
[^27]: הקבלה טוענת, למשל, שיש מערכת נוספת, מעל הטבע, שניתן להפעיל בקמעות ותפילות.
|
||||
[^28]: אפשר לומר שבלב כל אתיאיסט ישנו שמרן - שבעיני רוחו אל מסוים מאוד - שאותו הוא דוחה על סמך זאת. למעשה, יש הסכמות עמוקות בין
|
||||
השמרנים לאתאיסטים - המחלוקת היא רק אם לקבל את הדת והאל שהם מסכימים עליה, או לדחות אותם.
|
||||
28
פילוסופיה/נוצרית/האוניברסיטאות.md
Normal file
28
פילוסופיה/נוצרית/האוניברסיטאות.md
Normal file
@@ -0,0 +1,28 @@
|
||||
---
|
||||
title: האוניברסיטאות בימי הביניים
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-21T15:30:27.034Z
|
||||
tags:
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-21T15:28:47.120Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
האוניברסיטה הראשונה קמה בבולוניה ב1088[^2], ונודעה בעיקר בהצטיינותה ברפואה (ולכן לא כל כך רלוונטית לנו). האוניברסיטאות בימי הביניים נחלקו כולן לארבע פקולטות - חלוקה השורדת במידת מה עד היום[^1]: רפואה, משפטים, מדעים - שאז היו פילוסופיה, ותיאולוגיה - למצטיינים בפילוסופיה.
|
||||
|
||||
מתקופה זו עלה גם מושג החופש האקדמי - המאפשר לכתוב כל דבר, קיצוני ומקומם ככל שיהיה, כל עוד הוא מושרש במחקר. מקורה בשורה של החלטות של האפיפיור.
|
||||
רעיון גדול היום מאחורי החברה המודרנית הוא ש, לפחות בתיאוריה, כולם שווים בפני החוק. בימי הביניים, המצב אינו היה כזה; החברה הייתה מארג של חברות קטנות, שכל אחת מהן מנהלת את עניינה באופן אוטונומי - כך היו היהודים, הכפרים, אגודות הסוחרים וכדומה. התפקידים של החברות האלו היו רשמיים: המלך לא גובה את המס מהנתינים, אלא מהחברות השונות, בין הקבוצות השונות ישנם אינספור חוזים פנימיים, הטרודים באיך לנהל את היחסים ביניהן.
|
||||
האוניברסטיאות נחשבו למעיין גוף שכזה - מה מוביל להפרדה הקיימת עד היום[^3]. הן נהנו מאוטונומיה פנימית מאוד חזקה, מה שהוביל למצבי ביניים מוזרים - כמו אנשים שנרשמים לאוניברסיטה או למנזר (שגם נהנו מאוטונומיה חזקה) אחרי שביצעו פשע נורא בכדי לזכות לשיפוט יותר סלחני. ישנם אפילו מקרים של יהודים שמתנצרים בכדי לזכות לעונש מקל. החופש האקדמי הוא ה"נין" של רעיון זה.
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
האוניברסיטאות משכו סטודנטים מכל רחבי אירופה, מה שעורר תנועה ערה של אנשים ברחבי אירופה[^4]. הן לימדו בלטינית - מעין שפה בינלאומית באירופה - משום שזו השפה היחידה שיכלו לתקשר אחד עם השני, למרות שהלטינית כבר אינה הייתה שפת היומיום. תנאי הקבלה לאוניברסיטאות נסובו, עד "אתמול בערב", סביב רמת הלטינית[^6]; מי שלא ידע לטינית, לא היה לו מה לחפש באוניברסיטה[^5].
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
[^1]: זו הסיבה לסיומות השונות בין התארים השונים - Ba, Md, Phd, והחלוקה לתואר ראשון, שני וכו'.
|
||||
[^2]: והשנייה שנויה במחלוקת עזה - או אוקספורד, או סורבון.
|
||||
[^3]: זו הסיבה שהחוק והסדר באוניברסיטה הם האוטו הקטן של הביטחון, ולא המשטרה.
|
||||
[^4]: רוב האוניברסיטאות לא קיבלו יהודים, מלבד כמה בודדות באיטליה.
|
||||
[^5]: שלום מושל את לימודי הלטינית ללימודי הרפואה והמשפטים שדורשים מתמטיקה: הם אינם דורשים מתמטיקה כלל, אלא כמסננת למקצועות היוקרתיים.
|
||||
[^6]: חשוב לציין, שהלטינית שדוברה באוניברסיטאות פשוטה לאין שיעור מהלטינית הרומית, שבה היו מבחני הקבלה לאוניברסיטה.
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: השפעות הפילוסופיה (הנוצרית?) כיום.
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-03-13T15:46:57.634Z
|
||||
date: 2024-03-13T16:33:44.286Z
|
||||
tags:
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-03-13T15:46:57.634Z
|
||||
|
||||
39
פילוסופיה/נוצרית/מסדרים.md
Normal file
39
פילוסופיה/נוצרית/מסדרים.md
Normal file
@@ -0,0 +1,39 @@
|
||||
---
|
||||
title: המסדרים המנדיקניים
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-21T15:05:39.495Z
|
||||
tags:
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-21T15:04:45.579Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
ה[מסדרים המנדיקניים](https://en.wikipedia.org/wiki/Mendicant_orders) אופיינו מכך שחבריהם פרשו מן החיים העירוניים לקהילה נפרדת, במנזרים, והתכלכלו בעצמם ומתרומות. ההסדר הזה תאם את אירופה של המאה 8-9, שבה הערים הלכו וגדלו - תהליך שהסתיים רק במאה ה20. כינוס האוכלוסייה בערים יצר נתק מסוים בין ריכוזי האוכלוסייה העירוניים לבין האליטה הדתית המרוחקת.
|
||||
|
||||
חלק ניכר מהצלחתם של ה[קתרים](/פילוסופיה/נוצרית/מערב#הקתרים) היא שהנהגתם הייתה צמודה לריכוזי האוכלוסיה - למשל בטולוז, בלאנדוק ובקרקסון. נוכחותם והצלחתם הפעילה לחץ על הנצרות לכבוש בחזרה את לבבות האנשים. הלחץ הזה הוביל לעלייתם של מסדרים[^1] חדשים, שעשו דברים אחרת מקודמיהם. במקום להקים מנזרים מרוחקים, עשירים ובעלי קרקעות, הם מסרבים לקחת כסף ומקימים מנזרים בתוך העיר, שמתכלכלים בקבצנות[^2].
|
||||
|
||||
אחד מהמסדרים המנדיקניים שקמים הם [**המנזר הדומיניקני**](https://en.wikipedia.org/wiki/Dominican_Order), על שם הקדוש דומיניקוס (1170-1221), נוצרי ספרדי שפעל להחזיר את הקתרים בתשובה, לפני מסעות הצלב. הוא תיאר בפרוטרוט את כיבושה המוחלט של דרום צרפת בידי הקתרים, וכיצד בניסים ובפלאות ניצר אותם. במנזר הדומיניקני שרר שוויון זכויות מלא בין גברים לנשים - ומבנה של מסדרים מקבילים לגברים ולנשים, שעבדו יחד (אך לא לנו יחד). גרעין מהסדר הוא קתרים מומרים.
|
||||
|
||||
פרנציסקוס הקדוש (1181-1226) - לוחם, בעל אמצעים ובליין לא קטן, מושפע מאוד מהדומיניקנים וחוזר בתשובה[^3]. ישנו סיפור שאביו של פרנציסקוס הלווה לו כסף להשקיע, והלה ברגע של להט תרם הכל לעניים. אביו גרר אותו למשפט, וניצח אותו - וכשנדרש להחזיר את כל הכסף, התפשט בבית המשפט וקבע כי *החזיר לאביו את כל שניתן לו*. הוא החל לבקש נדבות ונחשב תחילה כמעין תמהוני, עד שקיבץ סביבו מאמינים להוטים[^3]. משם קם המסדר השני, [**המסדר הפרנציסקני**](https://en.wikipedia.org/wiki/Franciscans)
|
||||
|
||||
הרעיון מאחורי שני המסדרים דומה - חיי עוני, קיבוץ נדבות ועזרה לעניין - שני המסדרים עדיין קיימים היום, והם מהגדולים בעולם הנוצרי.
|
||||
|
||||
שניהם התפשטו באירופה כאש בשדה קוצים, ומשם לעולם החדש - הספינות הראשונות לאמריקה כבר נשאו נזירים.
|
||||
|
||||
# הדומיניקנים
|
||||
|
||||
הדומיניקנים, אולם, ויתרו די מהר על עניין העוני - ובעוד שהם שללו את הכסף מן הפרט, הם אפשרו לממסד לצבור כסף. לדומיניקנים יצא שם (עד היום) של למדנים - שמיהרו לאמץ את המדע החדש על פי אריסטו במאה ה13, את הרמב"ם ואת איבן-רושד. הם אימצו את התפיסה הזו כחלק מאמונתם הדתית באופן די מוצלח - רבים מהם היו פילוסופים מסורתיים מסורים, ולכן התנגדו בלהט לקופרניקוס, גלילאו וניוטון. הדומיניקנים שלטו במידה רבה באינקוויזיציה לכל אורך חייה, בכל רחבי העולם הנוצרי ובמיוחד בספרד, ולעיתים השתמשו בה כנגד יריבים נוצרים.
|
||||
|
||||
הדומיניקנים נהנים עד היום מנוכחות חזקה באוניברסיטאות, ואפילו בפוליטיקה[^4]. הם מחזיקים באוסף אדיר של פרשנויות דתיות וטקסטים מקראיים מאינספור דתות, בכמה מוסדות בירושלים.
|
||||
|
||||
# הפרציסקנים
|
||||
אצל הפרנציסקנים נוכח מתח פנימי אדיר לכל אורך ימי הביניים - כמעט עד כדי פיצול - בין אלו שסברו שהן הנזירים הבודדים והן המנזר עצמו אסורים מלדעת מהיכן תבוא ארוחתם הבאה, או להחזיק בספרים שמהם הם לומדים - לבין אלו הקיצוניים פחות, שהחזיקו בדעה דומה לזו של הדומיניקנים, האוסרת על הנזירים לצבור ממון אך מתירה אותו לממסדר. כך או כך, הפרנציסקנים היו סגפנים בהרבה מהדומיניקנים[^5].
|
||||
|
||||
הפרנציסקנים התנגדו בלהט לעמדה האריסטותלית - תחילה בצידוד בעמדותיו של [אוגוסטינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אוגוסטינוס), ומשם בצעד מקורי ומעניין יותר - לספקנות בכלל וכלפי המדע והפילוסופיה בפרט[^6].
|
||||
|
||||
[^1]: שרשרת של מנזרים עם תפיסה מסוימת וקהילות מסוימות.
|
||||
[^2]: מלשון mendīcāns - קיבוץ נדבות בלטינית.
|
||||
[^3]: פרנציסקוס נחשב קדוש עוד בחייו, וכך נוצר המצב המוזר שאדם חצי-לבוש בשלג צריך 15 אבירים שיגנו עליו מאלו שרצו חלק מקדוש - אבצע וכדומה.
|
||||
[^4]: כמה מהשופטים במשפט Roe vs Wade האמריקני, למשל, שחולל מהפכה בחוקי ההפלה בארה"ב, הם מינויים דומיניקנים שמרנים של טראמפ.
|
||||
[^5]: מסופר על לילה אחד שפרנציסקוס מגיע לאכסניה פרנציסקנית, וכשהוא רואה את התנאים - מזרנים על הרצפה, חור בגג - הוא מקלל אותם בלהט, והולך לחפש בית אחר שיארח אותו, משום שאין זה ראוי שהפרנציסקנים יהנו ממותרות כאלה. פרנציסקוס נהג לישון אצל מארח אחר מלילה ללילה, וכך היה קרוב מאוד לעם - בערים הקטנות של ימי הביניים, התארח אצל חלק ניכר מהאוכלוסייה בימי חייו.
|
||||
[^6]: [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט), למשל, הושפע מזרם זה.
|
||||
46
פילוסופיה/נוצרית/מערב.md
Normal file
46
פילוסופיה/נוצרית/מערב.md
Normal file
@@ -0,0 +1,46 @@
|
||||
---
|
||||
title: עלייתה של מערב אירופה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-21T15:06:04.469Z
|
||||
tags:
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-14T15:36:51.424Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בין 1080-ל1244, התחולל מהפך עולמי של ממש. קרנה של מערב אירופה עלה על זה של מרכזים תרבותיים אחרים - מזרח אירופה, העולם המוסלמי, המזרח וסין - ואירופה נהפכה למרכז העולם התרבותי, אולי עד עצם היום הזה. עד לאותה נקודה, מעמדה התרבותי של מערב אירופה היה נחות בהרבה משל שאר המרכזים האלו - אולם ב160 השנים האלו, הבשילו תהליכים רבי עוצמה שהזניקו אותה לקדמת הבמה. התהליך התרחש בשלוש נקודות מרכזיות - שנת 1080, שנת 1204, ושנת 1244, כמו גם ב1317, [^1]1453, 1493.
|
||||
|
||||
# כיבוש ספרד
|
||||
|
||||
ב1080, נכבשה טולדו, לימים בירת הויזיגוטים, ונפלה רוב רובה של ספרד המוסלמית. זוהי ההצלחה הראשונה של הנצרות כנגד העולם המוסלמי. ב998, מת המלך המוסלמי של קורדובה, ולעומתם מתאחדים הנוצרים בממלכות הצפון ויורדים דרומה. המוסלמים המבוהלים מגייסים את השבטים הברברים מצפון אפריקה, אך הנוצרים ממשיכים להדרים - ב1236 נכבשה אנדלוסיה, ולבסוף ב1492 - נפלה גרנדה.
|
||||
|
||||
לכיבוש יש חשיבות אינטלקטואלית גדולה, משום שהעולם המוסלמי החזיק בכתביהם של אריסטו, אפלטון ודומיהם - שהנצרות אינה הכירה היטב. המיעוט היהודי, שנשאר בשטחים הכבושים בהיותם צד ניטראלי, החלו לתרגם את הכתבים האלה - משום שדברו הן ספרדית והן ערבית. בנוסף, זכתה הנצרות בידע מדעי רב שצבר העולם המוסלמי, שנפל כעת לידיהם - כיבוש טולדו היה אירוע מכונן בהקמת האוניברסיטה הראשונה בבולוניה.
|
||||
|
||||
# מסעות הצלב
|
||||
|
||||
ב1204, התרחש מסע הצלב הרביעי. במקור, מסעות הצלב היו סיוע לביזנטיון הקורסת כנגד הטורקים. ב1071, מתרחש קרב מנזיקר - שם נמחק הצבא הביזנטי בידי הטורקים. כעת נפרץ גבול שהיה יציב מזה מאות שנים, והביזנטים מחזיקים רק את מערב טורקיה. בעקבות הכיבושים, הטורקים צוברים ביטחון ומתחילים להתנכל לעולי רגל נוצרים, במיוחד בירושלים, מה שממיט עליהם את חימת העולם הנוצרי - ומביא עליהם את מסעות הצלב. ב1096, מתגבשת הקבוצה הראשונה של עולי הרגל - עניים מרודים, שמובלים בידי אנשי דת בינוניים וממוננים בידי אצילים - אשר כותשים כל קהילה *יהודית* שנקרית בדרכם. בהגיעם לגבול הונגריה, הם מסורבי כניסה, ופותחים במלחמה כנגד הונגריה - אשר מביסה אותם. חלקם בורחים, וחלקם עוקפים את הונגריה דרך סלובקיה. הביזנטים מסרבים להעביר אותם בתוך ביזנטיון, ומשנעים אותם בספינות לצד האסייתי, שם נוחלים כישלון.
|
||||
|
||||
ב1099, יוצא גל נוסף של עולי-רגל - הפעם אצילים מן האצולה הבינונית, ממושמעים ומאורגנים בהרבה. בניגוד לאספסוף של המסע הקודם, אלו נוחלים הצלחה, לא טובחים ביהודים (ומסתפקים בגביית מיסים), ומצליחים לכבוש אזורים נרחבים בסוריה - שם קמו חמש ממלכות נוצריות. מסעות הצלב הבאים נועדו בעיקר לסייע לאותן ממלכות נוצריות - חלקם בהצלחה, וחלקם בכישלון. ב1187 נופלת ממלכת ירושלים לצלאח-א-דין, והנוצרים נותרים רק ברצועת החוף. ב1204 קם מסע הצלב הרביעי לסייע לממלכת ירושלים. מסע זה הורכב מעולי-רגל עניים.
|
||||
|
||||
משום שלא היה להם צי, הציעה להם ונציה - יריבה מרה של ביזנטיון - הסעה בספינות תמורת כיבוש שתי ערי נמל ביזנטיות, בקרואטיה של היום. הצלבנים מסתכסכים עם הביזנטים, ובסופו של דבר הצלבנים מתהפכים על ביזנטיון, כובשים אותה לראשונה בהיסטוריה, ובוזזים אותה עד היסוד. נסיכיות ביזנטיות שורדות באזור יוון, ובסופו של דבר מצליחים לכבוש בחזרה את ביזנטיון מהנוצרים. הלחץ על ביזנטיון כעת כפול ומכופל: גם מצד הטורקים, וגם מצד הנוצרים.
|
||||
|
||||
הנוצרים הלטיניים מבתרים את ביזנטיון לאזורי שליטה לטיניים שונים. הם מייבאים לשם לטינים רבים, ורודים באוכלוסיה האורתודוקסית המקומית, שמתעבת אותם לא פחות מאשר המוסלמים. לראשונה מאז נפילת האימפריה הרומית, מגיעים דוברים לטינית לאיזורים דוברי יוונית - ומגלים שם אינספור כתבים מן המורשת היוונית, לרבות אריסטו ואפלטון. ספרים נחשבו לנכס יקר ערך, ולכן הכובשים מחפשים לבזוז אותם - כל חייל שאינו יודע קרוא וכתוב יודע שספר שווה הרבה כסף. השלל מביזנטיון, ששב לארצות הלטיניות, מצית גל של תרגומים מיוונית, והלטינים נחשפים לספרות שהייתה עד כה כמעט זרה להם לחלוטין.
|
||||
|
||||
אחד מהספרים שמתורגמים באותם שנים הוא מורה נבוכים, שנכתב באיזור 1192, ותורגם לעברית ב1200. ב1240, כבר ישנו תרגום שלם בלטינית - ובזכותו מצליחים לעכל את המידע המדעי הרב, שמאתגר אותם מבחינה דתית, שמגיע הן ממכיבוש ספרד והן מכיבוש ביזנטיון. הרמב"ם נהפך למוכר מאוד בקרב הפילוסופיה הנוצרית.
|
||||
|
||||
|
||||
## הקתרים
|
||||
[קתרים](https://en.wikipedia.org/wiki/Catharism) הם מיעוט דתי שהגיע איכשהו לדרום צרפת, ככל הנראה מבוסניה. הקתרים הם דת דואליסטית, שמאמינים באל טוב ואל רע, שמושמדים כמעט לחלוטין בידי הנוצרים שרדפו אותם. הם מורכבים מאנשי דת, שעליהם חלים איסורים די קשים - דוגמת צמחונות ופציפיזם - ומהעם, שבעיקר מאמין ומבקש מחילה. שרד מהם מעט מאוד - כמה סידורי תפילה ועדויות של מומרים. הקתרים הם ככל הנראה גלגול של דת פרסית, כמו המניחיים, שהתגלגלו לאיזור ביזנטיון, משם לבוסניה ולבסוף לדרום צרפת. איכשהו, הם נהפכים לדת מרכזית באיזור זה - והקתולים בדרום צרפת לומדים לחיות איתם. הם משתרשים היטב באוכלוסיה המקומית, ומשום שמקיימים קשרי משפחה עם נוצרים רבים - לא ניתן לרדוף אותם; זו תופעה חריגה מאוד.
|
||||
|
||||
הקתרים לוקחים *ביס* די גדול מהעולם הנוצרי באיזור זה, והאפיפיור, בניסיון לטפל בברדק, שולח כנגדם אינקוויזיטורים - שהקתרים רוצחים. אחרי מסע ומתן לא מוצלח במיוחד, הקתרים נהפכים לרוב בחלקה המזרחי של דרום צרפת - באיזור טולוז, פורה ולאנדוק. השתרשותם מובילה למסע צלב שארך עשרות שנים (1204-1244[^2]), בעצימות גבוהה, שחשיבותו לנצרות האירופאית גדולה. הקתרים נמחקו בסופו של דבר[^3], למעלה ממאה שנה אחרי שנפלה התנגדותם המאורגנת.
|
||||
|
||||
כיבוש דת אחת בידי תעמולה וכוח של דת אחרת יצרה משבר בעולם הנוצרי, שהשפיע מאוד על [המסדרים המנדיקניים].
|
||||
|
||||
|
||||
^טירות^ ^קתריות^ ^בצרפת^ ^בשיא^ ^כוחם.^
|
||||
|
||||
[^1] סוף מלחמת מאה השנה
|
||||
[^2]: עיקר הלחימה התרחש עד 1228, כאשר עיקר השטחים נכבשו עד 1244 והטירה האחרונה, במרכז פרובאנס, נפלה ב1255, ועמה תמה ההתנגדות המאורגנת.
|
||||
[^3]: הנוצרים השמידו בשיטתיות עד כתביהם, ומעט מאוד שרד. יש האומרים שהקבלה, שצמחה בפרובאנס סביב אותם שנים, מושפעת מאוד מההגות הקתרית.
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: פסיכולוגיה
|
||||
description: על הבעיה הקשה של התודעה ומעבר לה
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-26T21:23:28.911Z
|
||||
date: 2024-01-26T21:23:30.927Z
|
||||
tags:
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-03-13T19:22:10.601Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: פסיכולוגיה אבנורמלית
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-14T12:48:09.602Z
|
||||
date: 2024-01-30T14:47:11.817Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, שנה א, מבוא, סמסטר ב, פסיכולוגיה אבנורמלית
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-06-14T09:42:35.683Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: פסיכולוגיה ניסויית
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-01T09:14:19.678Z
|
||||
date: 2024-02-01T09:14:21.497Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר א, שנה ב, פסיכולוגיה ניסויית
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-04T08:34:17.980Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: איומים על תוקף מחקר
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-01T09:43:23.787Z
|
||||
date: 2024-02-01T09:43:25.567Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר א, שנה ב, פסיכולוגיה ניסויית
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-01T09:15:28.846Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: תוקף מחקר
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-01T09:43:55.963Z
|
||||
date: 2024-02-01T09:43:57.790Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר א, שנה ב, פסיכולוגיה ניסויית, תוקף מחקר
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-01T09:13:41.011Z
|
||||
|
||||
BIN
פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/abnormal_psychology_3_for_students.pptx
Normal file
BIN
פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/abnormal_psychology_3_for_students.pptx
Normal file
Binary file not shown.
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: אובדנות
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-03-10T12:30:17.388Z
|
||||
date: 2024-03-10T12:30:19.183Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר א, פסיכולוגיה אבנורמלית, שנה ב, אובדנות, פסיכופתלוגיה
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-25T13:11:53.258Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: הפרעות אישיות
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-03-10T13:30:58.152Z
|
||||
date: 2024-03-10T13:30:59.912Z
|
||||
tags:
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-03-10T12:17:31.444Z
|
||||
|
||||
175
פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/ביפולרית.md
Normal file
175
פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/ביפולרית.md
Normal file
@@ -0,0 +1,175 @@
|
||||
---
|
||||
title: הפרעה דו-קוטבית
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-25T13:02:30.210Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר א, פסיכולוגיה אבנורמלית, שנה ב, דיכאון דו-קוטבי, מאניה-דפרסיה, בי-פולרית, דו-קוטבית
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-18T12:42:37.135Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [מצגת](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/abnormal_psychology_3_for_students.pptx)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
> [ר' גם - מתוך מבוא לפסיכולוגיה](/פסיכולוגיה/מבוא/אבנורמלית#הפרעה-דו-קוטבית-מאניה-דפרסיה)
|
||||
{.success}
|
||||
|
||||
**הפרעה בי-פולרית** (לשעבר *מאניה דפרסיה*) היא דיכאון דו-קוטבי, המתאפיין בתנועה בין שני קטבים קיצוניים - [דיכאון](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/דיכאון), ו*מאניה* (בין ש*היפר-מאנית*, או *היפו-מאנית*).
|
||||
|
||||
אבחון על הבחנה היפר-מאנית מכונה Bi-Polar I; על הבחנה היפו-מאנית - Bi-Polar II.
|
||||
|
||||
לרוב, ישנה היסטוריה של תקופה דיכאנוית אחת לפחות. זו אינה חיונית לאבחנה בסוג I אבל כן בסוג II.
|
||||
|
||||
|
||||
# ציקלותימיה
|
||||
במצב זה - Cyclothymic disorder - ישנן סדרה של תקופות היפומאניות ודיכאוניות שאינן עומדות בקריטריונים לתקופה דיכאונית, במשך שנתיים לפחות (שנה אחת אצל מתבגרים). במהלך תקופה זו, האדם סובל מהתסמינים לפחות מחצית מהזמן, ולא חווה חודשיים רצופים ללא תסמינים. הסף הזה נועד כדי לסנן סוגי אישיות - ישנם אנשים שמזגזגים באופן טבעי, אבל ניתן לתת אבחנה רק כשזה חוצה סף מסוים.
|
||||
|
||||
|
||||
# תקופה היפר-מאנית
|
||||
> המלצה לסרט: *אופטימית זה שם המשחק* - שחושף הפרעה מאנית[^1]
|
||||
{.success}
|
||||
|
||||
**מאניה** היא תקופה מובחנת של מצב רוח מרומם, נרחב או ידידותי באופן מוגזם או רגזני, אשר הינו תמידי ואבנורמלי - ובמיוחד , **אנרגיה ופעילות מכוונת-מטרה מוגבהים באופן תמידי ואבנורמלי**.
|
||||
|
||||
המאניה מאובחנת גם בצורך ורצון מופחתים בשינה - לא שהמטופל אינו יכול לישון, אלא שאינו רוצה.
|
||||
|
||||
התסמינים נוכחים במשך רוב שעות היום במשך לפחות שבוע, כמעט כל יום (אם כי במקרים של אשפוז האבחנה יכולה להינתן קודם).
|
||||
|
||||
|
||||
על פניו, המאניה לא נשמעת רעה - אבל מדובר ברמות קיצוניות מאוד: דיבור עם אנשים ברחוב כאילו היו חברים ותיקים, רגזנות מוגזמת, ורמות אנרגיה מופרכות ופרועות. היא מאופיינת גם בשינוי קוגניטיבי מובחן, דוגמת תחושת גדלות, ושינוי ניכר במוטיבציה.
|
||||
|
||||
הבעיה היא לא *הכיף*, אלא הפגיעה בשיפוט - וההשלכות[^4].
|
||||
|
||||
> אפיזודה מאנית היא לא *high*
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
[^1]: וגם, טל חושבת, קאניה ווסט.
|
||||
|
||||
## קריטריונים
|
||||
לפחות 3 תסמינים (4 במקרים דיספורים) לאורך התקופה באופן משמעותי:
|
||||
|
||||
- ערך עצמי מנופח
|
||||
חוסר הכרה במגבלות שלך.
|
||||
|
||||
- ירידה בצורך בשינה - Hypnosomnia
|
||||
אנשים במאניה כמעט ולא ישנים - לעיתים הם מסתפקים ב3 שעות בלילה. זהו אחד המנבאים החזקים ביותר לתחילת תקופה דיכאונית. חוסר השינה קשור גם בפסיכוזה. הקשר הזה הוא דו-כיווני - במצבי חסך שינה וג'טלאג, ישנה סכנה מוגברת ליפול למאניה. מנגד, שינה מקלה על התסמינים (גם בדיכאון).
|
||||
|
||||
- דיבור-יתר
|
||||
חוסר יכולת לשבת בשקט, דיבור בלתי-פוסק[^5], קושי בעיכוב מחשבות שעולות - לרוב מודע. הדיבור לרוב בקול רם, לחוץ\מתוח, מהיר, קשה לקטיעה באופן לא מותאם.
|
||||
התוכן מושפע מסוג מצב-הרוח - ברגזנות הוא בוטה, ובאופוריה הוא חיובי ונמרץ.
|
||||
|
||||
|
||||
- שטף-רעיונות
|
||||
תחושה מודעת של "מחשבות רצות", כמו לצפות ב2-3 תוכניות בו זמנית. לצופה מבחוץ - דיבור מהיר ותחלופה חדה בין נושאים.
|
||||
|
||||
- מוסחות
|
||||
חוסר יכולת להישאר ממוקד במחשבה\פעולה אחת, וקושי לסנן החןוצה גרייה חיצונית לא-רלוונטית, הקשב מופנה בקלות יתרה מדי לגירויים לא חשובים. ישנו גם קושי בין הבחנה בין עיקר לטפל. המוסחות יכולה להיות מדווחת על ידי האדם עצמו או נצפית על ידי הקלינאי.
|
||||
|
||||
> קל לערבב בין התסמינים האלה להפרעת קשב וריכוז - אבל זהו ערבוב מסוכן; טיפול תרופתי לקשב וריכוז עלול להקפיץ מאניה, במיוחד לאור הקושי בשינה שהוא מעורר.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
- פעילות יתר או עוררות פסיכומוטורית
|
||||
פעילות מוכוונת מטרה שנובעת משטף-רעיונות וגרנדיוזיות. מתבטא לרוב בתחום החברתי, לימודי, בעבודה וביחסי מין. מאופיינת באי-שקט גדול.
|
||||
|
||||
|
||||
- לקיחת חלק בפעילויות מהנות בעלות השלכות פוטנציאליות שליליות
|
||||
דוגמת השקעות כספים לא מחושבות, קניות, יחסי-מין פרועים, שתייה, עישון, סמים, נהיגה פרועה. עיקר הקושי הוא בזיהוי ההשלכות השליליות של הפעולות האלה, שמהנות לכולם גם מחוץ להתקף מאני.
|
||||
|
||||
> המלצה: *גם כשעיניי פקוחות* של גבריאל בלחסן - אומן מאני שמדבר על החוויה המאנית בטקסטים שלו.
|
||||
{.success}
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
**וכמובן, שאלו יהוו שינוי לעומת ההתנהגות הקודמת**.
|
||||
|
||||
[^4]: באופן טראגי, המטופלים עדיין בעלי בוחן מציאות לפי החוק, ולכן אחראים פלילית למעשים שלהם.
|
||||
[^5]: תסמין של מאנים, ו*ילדים בני שש - בדקתי*, אומרת טל.
|
||||
|
||||
|
||||
## רגזנות
|
||||
מאניה אינה תמיד אופורית; במקרים מסוימים, הרגזנות[^2] היא המאפיין העיקרי.
|
||||
הרגזנות מאופיינת בסף תסכול נמוך, לרוב עקב חוסר התאמה בקצב בינם לבין הסביבה[^3].
|
||||
|
||||
מאניה ללא אופוריה נקרית מאניה **דיספורית**.
|
||||
|
||||
[^2]: irritability
|
||||
[^3]: *רואים את הדמעות בעיניים*, אומרת טל
|
||||
|
||||
## תקופה היפו-מאנית
|
||||
תקופה היפו-מאנית מאופיינת בתסמינים זהים, מלבד תקופה קצרה יותר לאבחון, ופגיעה אנושה פחות בחיי היומיום.
|
||||
|
||||
עדיין מדובר בשינוי בולט מההתנהגות הרגילה - ובעוד שהתקופה קלה יותר, **ההפרעה לאו דווקא קלה יותר**.
|
||||
|
||||
|
||||
# יצירתיות ומנהיגות
|
||||
תחושת המסוגלות והעוצמה, הפתיחות והמוטיבציה יכולות לסייע בהצלחה - אמנים ופוליטיקאים רבים לוקים, או סוברים שלקו, בהיפו-מאניה (ולעיתים נעלמים אחר כך לתקופת דיכאוניות).
|
||||
|
||||
# שכיחות
|
||||
|
||||
שכיחות לאורך החיים היא בין אחוז לשלוש אחוז בארה"ב, ובערך כ1.4% בישראל - מתוכם 0.5% מסוג I, ובערך 0.6% מסוג II ו0.3% ציקלותימיה. אולם, ייתכן שמדובר בהערכת חסר - משום שמצב היפומאני קשה מאוד לאבחון, ומשום שייתכן כי הרבה מהמאובחנים בדיכאון מז'ורי לקו באפיזודה מאנית.
|
||||
|
||||
היחס בין גברים לנשים הוא בערך 1:1 - תופעה מעניינת.
|
||||
|
||||
# מהלך
|
||||
לרוב, התקף מתחיל בתקופה מאנית\היפומאנית או דיכואנית - אין חוקיות לגבי הדבר הראשון שהאדם יחווה. בכ2\3 מהמקרים, תקופה מאנית תלווה בדיכאון מיד לפני או מיד אחרי - לעיתים כתוצאה ישירה של ההשלכות של ההתקף המאני. ההתפרצות נוטה להיות פתאומית, לאורך כמה שעות עד כמה ימים, לרוב ללא טריגר מסוים - אנשים מהצד לרוב יזהו מיד שינוי פתאומי באדם.
|
||||
|
||||
ההפרעה בדרך כלל פורצת בצעירות - סביב גיל 20 - וב90% מהמקרים, לפני גיל 50. היא נוטה להישנות, וכל תקופה נמשכת כמה ימים עד כמה חודשים, בממוצע כ2-3 חודשים[^4].
|
||||
|
||||
בדרך כלל, ישנה החמרה ב10 השנים הראשונות, אך דעיכה ספונטנית אחרי כ20 שנה. אולם, קשה מאוד להחזיר את החיים למסלולם, גם אחרי דעיכת ההפרעה. הפרעה דו-קוטבית אינה מאופיינת בדעיכה קוגניטיבית לאורך זמן, כמו למשל בסכיזופרניה.
|
||||
|
||||
## לעומת דיכאון חד-קוטבי
|
||||
הקריטריונים לדיכאון מאני דומים מאוד לדיכאון חד קוטבי, אבל הוא נוטה להיות חמור יותר, לעלייה בתיאבון לעומת ירידה, להיפרסומניה לעומת אינסומניה, ויעילות גבוהה יותר של טיפול תרופתי.
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
# אטיולוגיה
|
||||
תורשה משחקת תפקיד חשוב - הסיכוי בקרב בני משפחה גבוה פי 8-9. תאומים זהים בסיכון של 60% (לעומת 12% בתאומים לא זהים). גנטיקה מסבירה 80-90% מהשונות המוסברת בהתפתחות ההפרעה. דיכאון חד-קוטבי תורשתי יותר מדיכאון חד-קוטבי: מחקרים מראים על סיכון של 72% בקרב תאומים זהים לעומת 40% לדיכאון חד-קוטבי. ישנו גם בסיס גנטי משותף לדיכאון חד-קוטבי ודו-קוטבי - לאנשים עם דיכאון חד-קוטבי יש כנראה קרובי משפחה עם מאניה-דפרסיה, ולהיפך.
|
||||
|
||||
גם לבסיס סביבתי יש השפעה - הסיכוי של ילדים מאומצים במשפחה-ביפולרית ללקות בהפרעה גבוה יותר מהאוכלוסיה.
|
||||
|
||||
ישנן תיאוריות שקובעות כי מאניה היא המצב הביולוגיה ההפוך לדיכאון - והינה למעשה קושי בויסות מאניה-דיכאון: כל אחד מהמצבים הוא ניסיון לא-מוצלח של המערכת לווסת את המצב השני, ואינו אלא תהליך תיקון-עצמי ביולוגי פגום. ואכן, האפיזודות צמודות זו-לזו במקרים רבים. תיאוריות אחרות שוללות שמדובר במצבים הופכים, אלא בתולדה של שינויים בשלוש מערכות מוחיות שונות:
|
||||
|
||||
- חוסר עניין והנאה לעומת עודף חיפוש אחר הנאה - חוסר איזון במערכת התגמול
|
||||
- רגישות יתר לכאב ולאירועים שליליים לעומת תת רגישות להם- חוסר איזון בתהליך מסוים של אינהיביציה (עיכוב) או חוסר אינהיביציה.
|
||||
- האטה מוטורית לעומת היפראקטיביות- חוסר איזון במערכת איבוד התנועה.
|
||||
|
||||
בכל אחד מאלו, קצה אחד הוא הדיכאון, והשני - הפרעה ביפולרית.
|
||||
|
||||
ההסברים האלו מתקשים להתמודד עם אפיזודות מעורבות - אותם מסבירה טוב יותר התיאוריה הפסיכואנליטית.
|
||||
|
||||
|
||||
## לעומת סכיזופרניה
|
||||
ישנו דימיון תופעתי בין הפרעה ביפולרית וסכיזופרניה - חוסר יציבות במצב הרוח ובפסיכוזה. ישנם השערות היום שההפרעות חולקות בסיס גנטי משותף כלשהו, אך הממצאים לא אחידים - בתחומים כמו עיבוד גלוטומט ובחומר הלבן באיזורים מסוימים במוח[^5].
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
## לעומת הפרעת אישיות נרקיסיסטית
|
||||
האבחנה המבדלת בין מאניה-דפרסיה להפרעת אישיות נרקסיסטית (NPD) - הדומה למאניה-דפרסיה בתופעות - היא:
|
||||
- גרנדיוזיות *קבועה* (לעומת חולפת במאניה)
|
||||
- עיסוק בפנטזיות של הצלחה, כוח, יופי, גאונות
|
||||
- צורך הערצה, האדרה
|
||||
- אמונה במיוחדות העצמי
|
||||
- היעדר אמפטיה כלפי האחר
|
||||
- כעס ורגזנות תלויי הקשר (לעומת ספונטיים במאניה)
|
||||
- חיפוש ערך עצמי על בסיס הישגים
|
||||
- שני צדדי המטבע קיימים - הצלחה תציף גרנדיוזיות, וכישלון יביא נפילה
|
||||
- הפרעה קבועה לעומת תקופתית
|
||||
- ללא פסיכוזה
|
||||
- ללא סימפטומיים סומטיים (שינויים מוטוריים, שינויים בשינה)
|
||||
- בסיס פסיכולוגי לעומת גנטי (תוצאה של היעדר שיקוף בילדות, חסך הורי)
|
||||
|
||||
|
||||
# טיפול
|
||||
האטיולוגיה היא בעיקר ביולוגית, ולכן קו הטיפול הראשון הוא תרופתי - באמצעות ליתיום, המוביל לנסיגה מלאה או חלקית ב80% מהמקרים. אך לעיתים התסמינים עמידים, תופעות הלוואי חמורות - בחילה, נזק לכבד, ללב ולכליות - ומנת יתר עלולה להיות קטלנית[^6].
|
||||
טיפולים חדשים יותר מראים יעילות בינונית טובה, למשל Tegretol, Lamicita, Depakote
|
||||
|
||||
כמחצית מהסובלים מצליחים להתאזן ואיכשהו לחיות עם ההרפעה. אך התרופות לא מרפאות את ההפרעה - אלא רק מרככות אותה.
|
||||
|
||||
הטיפול העיקרי הוא תרופתי כאמור, אבל ישנם גם היבטים התנהגותיים - כמו יפול במחזוריות היומיום - מעקב וניהול שגרה של סדר יום מאוזן - שינה, אכילה ופעילות מאוזנת. אצל חולים למודי ניסיון, בעת נסיגה, רצוי למנות "בעל ברית" לתקופה הבאה - הסכם בע"פ לפיו אדם נאמן יוכל להטיל הגבלות מוסימות במידה והוא מזהה החמרה.
|
||||
|
||||
[^4]: משך התקופה בכלולתה - לא רק מאניה פעילה - הכוונה למצב שבו האדם במצב לא רגיל.
|
||||
[^5]: Lichtenstein et al. 2009 - מחקר משוודיה על 9 מיליון איש.
|
||||
[^6]: עם מנת-יתר של ליתיום אפשר להתעבד
|
||||
|
||||
# אובדנות
|
||||
אנשים הסובלים מההפרעה לוקים בשיעור התאבדות גבוה במיוחד - 15%. לרוב האובדנות היא בשלב המאני, משום שבשלב הדיכאוני המוטיבציה נמוכה מאוד לביצוע. סיום האפיזודה הדיכאונית, כשהמוטיבציה עולה ומצב הרוח ירוד, הוא הזמן המסוכן ביותר, כמו גם בסיום התקף מאני לאור ההרס וההשלכות של התקופה המאנית.
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: דיכאון חד-קוטבי
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-11T13:40:48.929Z
|
||||
date: 2024-02-18T12:37:50.635Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר א, פסיכולוגיה אבנורמלית, שנה ב, דיכאון, דיכאון חד-קוטבי, דיכאון מג'ורי
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-28T12:21:54.904Z
|
||||
@@ -337,6 +337,32 @@ Beck, Ellis Seligman הם הראשוננים שהצביעו על כך שדפוס
|
||||
4. זרמים דינאמיים כאלו ואחרים (קלייניאנים, ויניקוטיאנים, וכו').
|
||||
|
||||
|
||||
## טיפולים פרמקולוגיים
|
||||
|
||||
יש הנוטלים נוגדי-דיכאון רק בתקופות דיכאוניות, ויש כאלו הנוטלים אותם באופן קבוע. כנגד נוגדי-דיכאון יש האשמה שקשה מאוד להיגמל מהם, אך נדמה כי זה לא תרחיש טיפוסי.
|
||||
|
||||
במצב תקין, נוראפינפרין או סרוטונין משתחררים לסינפסות, ומנוטרל על ידי אחד משני תהליכים - ספיגה חוזרת (Reuptake), או פירוק (Breakdown).
|
||||
במצב מדוכא, שני התהליכים האלו פועלים בעוררות גבוהה מדי - יש יותר מדי פירוק, ויותר מדי ספיגה חוזרת - ונוצר מחסור שבגללו הנוירון הבא מפסיק לירת, והאות חדל.
|
||||
|
||||
הטיפולים התרופתיים פועלות כדי להאט את שני התהליכים האלה, ולהשאיר את הנוירוטרנסמיטורים יותר זמן בסינפסה.
|
||||
|
||||
### סוגים
|
||||
|
||||
- Tryciclic Antidepressants - TCA
|
||||
חוסמות שפיגה חוזרת של נוראפירין וסרוטונין
|
||||
- Selective Serotonin Reuptake Inhibitors - SSRI
|
||||
חוסמות ספיגה חוזרת רק של סרוטונין. אלו הנפוצות ביותר היום וניתנות גם במקרים קלים יותר של דיכאון.
|
||||
- Serotonin and norepinephrine reuptake inhibitors SNRI
|
||||
חוסמים ספיגה חוזרת של נוראפינפרין וסרוטונין
|
||||
- a-typical antidepressants
|
||||
חוסמות ספיגה חוזרת של נוראפינפרין, סרוטונין ודופמין
|
||||
- Monoamine oxidase inhibitors MAO inhibitors
|
||||
מעכבות את פירוק האנזים MAO - אך עלולות להיות קטלניות בשילובים מסוימים ולכן יוצאות משימוש. אלו הקדומות ביותר.
|
||||
|
||||
ככלל, זהות התרופה נקבעת ע"פ תופעול הלוואי - שנוטות להתחיל חזק ולהתאזן אחר כך (אם כי לא תמיד). אלו הטיפולים הכי יעילים, אבל 30-40% כנראה נובעים מפלצבו. SSRI נקשרו גם למאניה (ולכן לא ניתנות לאנשים עם נטייה גנטית). לאחר שמפסיקים את הטיפול, עלולה להיות הישנות של דיכאון עד שהמצב מתאזן.
|
||||
|
||||
|
||||
## טיפולים נוספים
|
||||
- IPT (Interpersonal Therapy)
|
||||
טיפול העוסק בקשרים חברתיים ומיומנות חברתית.
|
||||
|
||||
@@ -346,15 +372,31 @@ Beck, Ellis Seligman הם הראשוננים שהצביעו על כך שדפוס
|
||||
- [בוננות](/פילוסופיה/בודהיזם), קשיבות (Mindfulness) (MBCT)
|
||||
היכולת להיות ערים בקשב פעיל למה שקורה כאן ועכשיו, בהיעדר שיפוטיות.
|
||||
|
||||
|
||||
- ACT (Acceptment and Commitment Therapy)
|
||||
נגזרת של בוננות - בתמצית, ביטול *המחשבות על מחשבות* - קבלת הרגשות מבלי שיפוט.
|
||||
|
||||
- טיפול תרופתי
|
||||
יש הנוטלים נוגדי-דיכאון רק בתקופות דיכאוניות, ויש כאלו הנוטלים אותם באופן קבוע. כנגד נוגדי-דיכאון יש האשמה שקשה מאוד להיגמל מהם, אך נדמה כי זה לא תרחיש טיפוסי.
|
||||
- ECT - Electroconvulsive shock treatment
|
||||
טיפול בנזעי חשמל - זרם חשמלי לצד אחד של המוח או שני הצדדים. הוא ניתן למטופלים בעלי דיכאון חד-קוטבי (לא דו-קוטבי), שלא מגיבים היטב לטיפולים אחרים. אחרי הסכמה של המטופל, הוא מורדם ומחושמל בעדינות. לא ברור לגמרי למה זה עובד, אבל זה יעיל מאוד - 80% מהאנשים חווים שיפור מידי. אולם, ישנה הישנות גבוהה - 60% יחוו דיכאון שוב תוך שנה.
|
||||
|
||||
לשיטה זו יש יחסי ציבור איומים והתנגדות רבה, וכמעט שללא תופעות לוואי - מלבד עוויתות במשך דקה. הטיפול ניתן פעם ביומיים, כ6 פעמים, ולרוב רק לאונה הימנית - והחזרה לתפקוד היא תוך 20 דק'.
|
||||
|
||||
- Repetitive transcranial magnetic stimulation (rTMS)
|
||||
בדומה לגירוי החשמלי, טיפול זה מגרה את הקורטס בתדר מגנטי גבוה - ולא ברור לגמרי כיצד המנגנון עובד.
|
||||
|
||||
- Attachment-based family theray (ABFT)
|
||||
|
||||
- Acceptance and Commitment Therapy (ACT)
|
||||
|
||||
- ועוד רבים, רבים אחרים
|
||||
למשל, ישנם ניסויים חדשניים בטיפולים עם חומרים משני תודעה (במיוחד קטמין, פטריות).
|
||||
|
||||
|
||||
> שימו לב: רבים מהטיפולים האלו לא בלעדיים לדיכאון, אלא מסייעים להפרעות אחרות
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
## יעילות הטיפול
|
||||
התחום שנוי במחלוקת מתמדת, ויש לו השלכות כלכליות נרחבות. ישנם מאות מחקרים של השוואות יעילות בין טיפולים שונים.
|
||||
|
||||
בין 60-75% יחוו איזשהו שיפור לאחר טיפול (לעומת 30-50% בפלסבו). התרופות מהירות יותר, אך תוך 3-4 חודשים הטיפול הפסיכולוגי נוטה להשוות. בדיכאון חמור, השיפור מהיר בהרבה ב80-90% מהמקרים, אך ישנה הישנות גבוהה. כאן יש לטיפול הפסיכולוגי יתרון - ישנה הישנות נמוכה יותר.
|
||||
|
||||
ומה בשאר שילוב בין הטיפולים? לרוב, אין אפקט מצטבר לאורך זמן. בדיכאון כרוני, יש יתרון בשילוב של השניים, בזכות הכלים שמעניק הטיפול הפסיכולוגי שמקל על ההישנות, אך ברמות נמוכות יותר - מספיק לבחור סוג אחד של טיפול.
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: פסיכופתולוגיה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-28T12:19:20.239Z
|
||||
date: 2024-01-28T12:19:23.238Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, שנה ב, פסיכופתולוגיה
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-12-31T12:22:47.704Z
|
||||
|
||||
Reference in New Issue
Block a user