docs: update פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח

פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: הפנמנולוגיה של הרוח
 description: 
 published: true
-date: 2024-07-09T14:25:25.643Z
+date: 2024-07-09T14:29:48.758Z
 tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, הגל
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
@@ -767,10 +767,13 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 > המושא \[...] נהיה **חיים**. מה שהמודעות העצמית מבדילה מעצמה כהווה, הגם שהוא מוצב כהווה, אינו הווה רק בצורת הוודאות החושית והקליטה, אלא הוא הוויה רפלקסיבית, ומושא התאווה הבלתי-אמצעית הוא משהו חי.
 > *168*
 
-לקחה של הדיאלקטיקה בפרקי **מודעות** היה ש***במושג* לבדו** - בחשיבה המושגית - **מתפענח**\מונהר\מובן *האובייקט(יבי)* כמות שהוא; החשיבה היא שיורדת לחקרו של האובייקט(יבי) היא שטובעת את המושגים הנחוצים לשם כך (ובכללם עצם המושג 'אובייקט(יבי)!). ומעבר לזה (ובעצם מובלע בתוך כל זה), היא - החשיבה - מודעת לעצמה ב***מודעות עצמית***: ה'אני החושב', אני החושב, יודע את האובייקט(יבי) ויודע שאני יודע; *בחשיבתי המושגית אני מבין לאשורם ולאמיתתם את היחסים בין האובייקטיבי לסובייקטיבי* ומסולקת המכשלות והתבלולים שהעיבו על יומרת ידיעתנו. 
+> לקחה של הדיאלקטיקה בפרקי **מודעות** היה ש***במושג* לבדו** - בחשיבה המושגית - **מתפענח**\מונהר\מובן *האובייקט(יבי)* כמות שהוא; החשיבה היא שיורדת לחקרו של האובייקט(יבי) היא שטובעת[^23] את המושגים הנחוצים לשם כך (ובכללם עצם המושג 'אובייקט(יבי)!). ומעבר לזה (ובעצם מובלע בתוך כל זה), היא - החשיבה - מודעת לעצמה ב***מודעות עצמית***: ה'אני החושב', אני החושב, יודע את האובייקט(יבי) ויודע שאני יודע; *בחשיבתי המושגית אני מבין לאשורם ולאמיתתם את היחסים בין האובייקטיבי לסובייקטיבי* ומסולקת המכשלות והתבלולים שהעיבו על יומרת ידיעתנו. 
+{.is-info}
 
 אם אני חושב כך וכך, כמובן ש*אני* חושב; אך זה ש*אני* חושב לא אומר שלא כך וכך - אדרבה! זה *אכן* כך וכך. המודעות העצמית שלי כחושב - סובייקט - לא גורעת מהדבר כפי שהוא - האובייקט - אלא טובעת בו חותם ולוקחת בו חלק. 
 
+כמו שעברנו, כל דמות שעולה מתיימרת לדעת את האמת באופן ישיר, בלתי-אמצעי, ומונעת ב**תאווה** לאשרר את הידיעה הזו. ובכל שלב, התקווה הזו נכזבת; המודעות שלה נבובה, והיא יורדת מכוח עקרונותיה שלה בעצמה. נוצרת תובנה חדשה, ושוב עולה דמות חדשה, שמתיימרת שוב לאותה בלתי-אמצעיות, הנחת יסוד שהיא בטוחה בה, וחוזר חלילה. ככה אנחנו מתקדמים לעבר ההתצטללות המעמיקה והולכת. 
+
 [^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות.
 [^2]: בהגדרתו את האדם כ*חיה חושבת*.
 [^3]: בעיקר לאור ההגות של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט), שהופך את ההפרדה הזו - שאינה חדשה - לדבר דיכוטומי ורב משקל בהגות שלו.
@@ -792,4 +795,5 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 [^19]: מוטיב נפוץ בפילוסופיה של המאה ה19.
 [^20]: הסטואיקנים - דיוגנס, סנקה, אפיקטטוס ומרקוס אאורליוס, סברו שכוחו של אדם הוא בשליטה על מה שנתון לשליטתו - מחשבתו ותפיסתו - וזניחת מה שמחוץ לשליטתו - העולם החיצוני והנסיבות; אמרה מפורסמת של אפיקטטוס (אני חושב) הוא ש*המלך על כיסאו חופשי כאסיר בכלאו* - דיוגנס בחבית שלו חופשי כמו הקיסר הרומי מרקוס אאורליוס.
 [^21]: דוגמאות של אליעזר - לא שלי! 
-[^22]: לא במקרה: סארטר הכיר וקרא הגל.
+[^22]: לא במקרה: סארטר הכיר וקרא הגל.
+[^23]: היא שטובעת, בנביעתה העצמית ומתוך חירות (וברור אפוא שיש לה תכלית).