diff --git a/.obsidian/workspace.json b/.obsidian/workspace.json
index 6454ac30..530ffebe 100644
--- a/.obsidian/workspace.json
+++ b/.obsidian/workspace.json
@@ -13,12 +13,12 @@
             "state": {
               "type": "markdown",
               "state": {
-                "file": "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/index.md",
+                "file": "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md",
                 "mode": "source",
                 "source": false
               },
               "icon": "lucide-file",
-              "title": "index"
+              "title": "רפלקטיביים"
             }
           }
         ]
@@ -166,6 +166,9 @@
   },
   "active": "402e35ed2470e426",
   "lastOpenFiles": [
+    "פילוסופיה/אתיקה/boredom.pdf",
+    "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/index.md",
     "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/9.pdf",
     "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/lu47322s2fpd.tmp",
     "פילוסופיה/מטאפיזיקה/סיבתיות.md",
@@ -204,11 +207,7 @@
     "פסיכולוגיה/חשיבה/index.md",
     "פסיכולוגיה/תודעה/index.md",
     "כלליים/יוונית/index.md",
-    "conflict-files-obsidian-git.md",
-    "פסיכולוגיה/index.md",
     "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/גיניאולוגיה.pdf",
-    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/הגניאולוגיה של המוסר (2.12)(על העונש והענישה).pdf",
-    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/אלף.pdf",
     "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/heiding.png",
     "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/Pasted image.png",
     "Pasted image 20250102132418.png"
diff --git a/פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md b/פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md
index 8e354bcc..dc76a893 100644
--- a/פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md
+++ b/פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md
@@ -444,6 +444,61 @@ title: החיים הרפלקטיביים
 
 זה הלב הפועם מאחורי השאלה - משהו לנחם את הסובלים, משהו להאמין בו - ואסור לנו לתת לדיון בה לזלוג החוצה משם, דורש נוזיק. התפיסה הזו מניחה אל *פרסונלי* - אישי, אכפתי - ויש כאן מקום לשאול על אל *לא* פרסונלי - ויש גם תפיסות כאלה. 
 
+
+## שעמום
+
+!!! info "[טקסט - *The Miasma of Boredom*](./boredom.pdf) [(Kekes)](https://en.wikipedia.org/wiki/John_Kekes)"
+
+אולי ניתן להבין את החיים דווקא מהיעדר - ג'ון קקס בוחן את הזווית הזו מתופעת ה*שעמום*. שעמום זו תופעה מאוד בסיסית ואופיינית לבני אדם. האם לחיות משעמם? איזה מין דבר זה בכלל? 
+
+יש לשעמום מובן אנושי ייחודי. אם לחיה "משעמם" ותזרוק לה כדור, היא מיד תתלהב ותרדוף אחריו: שעמום הוא פשוט חוסר של עוררות. אבל *כשלבני אדם* משעמם, הם עלולים להגיע למצב שהם *דוחים* את העוררות, ופשוט לא פועלים: החוויה היא אחרת. היא צריכה להיות **משמעותית**. שעמום הוא איום קיצוני יותר על בני האדם: הוא יכול אפילו להוביל אותנו לכדי [אובדנות](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/אובדנות). אם זו תופעה כל כך ייחודית לבני אדם, אולי נוכל ללמוד דרכה משהו על להיות אנושיים.
+
+
+> <div style="text-align: left">Boredom may be a short-lived experience we all occasionally have, a a lasting condition. The latter is a serious problem because it leads to a general loss of a sense of our values, retreat into ourselves, estrangement from other people, and a pervasive sense of distaste, irritability, and the futility of all activities. Enjoyments in life are replaced with scorn, activity with lethargy, the innocent eye with the knowing unmasking of the corruption that is thought always to lie not far below the surface of deceptive appearances. The world is not seen and appreciated, but dispiritedly seen through and deplored. Modes of evaluation are regarded as veils that obscure the bitter truth about the pointlessness of life.</div>
+
+
+קקס מפריד בין שני סוגי שעמום: האחד רגעי וחולף, והשני חודרני וכולל; לא ברור בכלל שאלו אותו הדבר. לסוג הראשון אנחנו עלולים אפילו להשתוקק בתקופות סוערות, אבל הסוג השני הוא איום קיומי של ממש.
+
+שעמום מתמשך, חודרני, הוא התנתקות מסוימת מה*חיות* של החיים, של אובדן של הערכים שלנו; שעמום כזה הוא, באופן עמוק, חסר תקווה, שכוח-מרפא. 
+
+> <div style="text-align: left">Engagement is a response to boredom. But if boredom is a lasting condition, not just a passing one, it leads those who are possessed by it to be bored also with all engagements. All of them are seen as strategems of self-deception that hide the absurdity of human aspirations. The engagements that might relieve boredom are thus vitiated by the same sense of futility that they were intended to relieve. A severe case of boredom infects its own cur e and dooms all attempts to overcome it deadening malaise</div>
+
+
+יש רוע פרדיגמטי עמוק ומוחלט בשעמום: כמו חור שחור, הוא בולע כל דבר שעלול להאיר טיפה את החיים, וכך ממית את התרופה שלו. 
+
+קקס מנסה לאפיין את השעמום. הוא מחלק אותו לחמישה מאפיינים:
+
+- תנודתיות בין *אפתיה* ו*חוסר שקט*
+
+	לכאורה, אלו הפכים, אבל השניים קשורים עמוקות אחד משני: האפתיה מרוקנת את המשמעות, וחוסר השקט מנסה למלא את החלל הריק ב*משהו*.
+
+- אובדן משמעות
+
+- *אובדן-חיבה* (Disaffection) - אבדן תחושה טובה לגבי החיים בכלל וחיינו בפרט
+- *נסיגה* מהחיים ומהפעילול
+- *הזרה\ניכור* מהחיים, מהחברה ומאחרים
+
+> דִּבְרֵי֙ קֹהֶ֣לֶת בֶּן־דָּוִ֔ד מֶ֖לֶךְ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃: הֲבֵ֤ל הֲבָלִים֙ אָמַ֣ר קֹהֶ֔לֶת הֲבֵ֥ל הֲבָלִ֖ים הַכֹּ֥ל הָֽבֶל׃: מַה־יִּתְר֖וֹן לָֽאָדָ֑ם בְּכׇ֨ל־עֲמָל֔וֹ שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃: דּ֤וֹר הֹלֵךְ֙ וְד֣וֹר בָּ֔א וְהָאָ֖רֶץ לְעוֹלָ֥ם עֹמָֽדֶת׃: וְזָרַ֥ח הַשֶּׁ֖מֶשׁ וּבָ֣א הַשָּׁ֑מֶשׁ וְאֶ֨ל־מְקוֹמ֔וֹ שׁוֹאֵ֛ף זוֹרֵ֥חַֽ ה֖וּא שָֽׁם׃: הוֹלֵךְ֙ אֶל־דָּר֔וֹם וְסוֹבֵ֖ב אֶל־צָפ֑וֹן סוֹבֵ֤ב  סֹבֵב֙ הוֹלֵ֣ךְ הָר֔וּחַ וְעַל־סְבִיבֹתָ֖יו שָׁ֥ב הָרֽוּחַ: כׇּל־הַנְּחָלִים֙ הֹלְכִ֣ים אֶל־הַיָּ֔ם וְהַיָּ֖ם אֵינֶ֣נּוּ מָלֵ֑א אֶל־מְק֗וֹם שֶׁ֤הַנְּחָלִים֙ הֹֽלְכִ֔ים שָׁ֛ם הֵ֥ם שָׁבִ֖ים לָלָֽכֶת׃: כׇּל־הַדְּבָרִ֣ים יְגֵעִ֔ים לֹא־יוּכַ֥ל אִ֖ישׁ לְדַבֵּ֑ר לֹא־תִשְׂבַּ֥ע עַ֙יִן֙ לִרְא֔וֹת וְלֹא־תִמָּלֵ֥א אֹ֖זֶן מִשְּׁמֹֽעַ׃: מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ ה֣וּא שֶׁיִּהְיֶ֔ה וּמַה־שֶּׁנַּֽעֲשָׂ֔ה ה֖וּא שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה וְאֵ֥ין כׇּל־חָדָ֖שׁ תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃: יֵ֥שׁ דָּבָ֛ר שֶׁיֹּאמַ֥ר רְאֵה־זֶ֖ה חָדָ֣שׁ ה֑וּא כְּבָר֙ הָיָ֣ה לְעֹֽלָמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה מִלְּפָנֵֽנוּ׃ : אֵ֥ין זִכְר֖וֹן לָרִאשֹׁנִ֑ים וְגַ֨ם לָאַחֲרֹנִ֜ים שֶׁיִּהְי֗וּ לֹֽא־יִהְיֶ֤ה לָהֶם֙ זִכָּר֔וֹן עִ֥ם שֶׁיִּהְי֖וּ לָאַחֲרֹנָֽה׃
+> 
+> > קהלת, פרק א'
+
+
+התיאור של קקס הוא, בעצם, [דיכאון](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/דיכאון). האם יש בכלל שעמום משמעותי *בלי* דיכאון? 
+
+השעמום הקיצוני הוא סוג של מוות, לתרגיה, היעדר פעילות. ילדים קטנים מתלהבים מכל דבר, ומתרוצצים בתזזיתיות: הם מלאי חיים. אבל לא ברור שקל לשמר רמת פעילות כזו (אם כדאי בכלל לשמר אותה) גם כשמתבגרים, מבלי להגיע למצב שאנו *שחוקים* (jaded). השעמום הוא מוות של הרצון, מוות של הרוח, ואפילו מוות ממש - גם אם אתה חי ביולוגית.
+
+קקס מבצע הפרדה נוספת, בין שעמום *חיצוני*, מצבי, לשיעמום *פנימי* (attitudinal), חודר, כאשר האחרון הוא הקטלני מן השניים: הוא דחייה של אמות המידה החיצוניות, וככזה לא עסוק במצב עניינים מסוים, אלא בשיפוטים בכלל.  
+
+
+>  <div style="text-align: left">Attitudinal boredom is a pervasive response to life as whole. It is not instrumental to anything worth caring about, but a reaction to the futility of caring about anything. It is a personal attitude that other may not share. The life some us find boring, others may find interesting. The source of attitudinal boredom is how we feel about our life, not how it actually is. Of course, life may actually be as bad as how we feel about it, but what matters is our estranged, debilitating, personal attitude, not whether it is reasonable. Attitudinal boredom is not about the world, but about ourselves who have the attitude. It is primarily emotional and reactive, and at most only secondarily cognitive and truth-directed</div>
+
+שעמום חודרני הוא העדשה שדרכה אנו שופטים את החיים. הוא מוביל אותנו לשפוט את החיים כמעיין *sub specie aeternitatis* - תת-סוג של אינסוף, שמותיר אותנו חסרי אונים, סוג של [אינטלקטואליזציה](/פסיכולוגיה/אישיות/האגו#מנגנוני-הגנה)[^17].
+
+>  <div style="text-align: left">We feel desolated and an irritable contempt for all those who cravenly disguise from themselves the awful truth we have faced about the futility of everything. Other people's activities seem stupid, shallow, or motivated by self-deception that they contrive to hid from themselves by phony optimism \[...] In severe cases, disengagement turns into *estrangement* that if full of scorn for all those who do not face the fact that there is nothing to live for. Estrangement makes boredom misanthropic[^18]</div>
+
+
+איך התגנבה פנימה ה*אמת*? אולי שעמום הוא תפיסה כלשהי של אמת, של משהו חשוב - אובדן גם של האשליה? האם שעמום זו רק *תפיסה* פרטנית, או ביטוי של איזושהי אמת? 
+
 [^1]: אפלטון לוקח את הרעיון הזה רחוק יותר ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה).
 [^2]: ב[אתיקה הניקומאכית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה).
 [^3]: זהו רעיון ה[*תבונה המעשית*](/פילוסופיה/אתיקה#דרך-האמצע) האריסטותלי למציאת דרך האמצע.
@@ -459,4 +514,6 @@ title: החיים הרפלקטיביים
 [^13]: שלמה מזכיר שם של ספר: *Αll joy, no fun*
 [^14]: לא במקרה [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה) מתחיל את ה[אתיקה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה) ב*אלוהים*.
 [^15]: קאנט חשב שאלו שאלות שהתבונה חותרת אליהן באופן טבעי ([*אנטינומיות*](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/טהורה#מהי-אנטינומיה)), אם כי אינה יכולה לתת להן תשובה (וכך מגיעה ל*סתירות ומבוכות*).
-[^16]: תשובות כאלו רלוונטיות במיוחד בהקשרים של קהילות יותר מסורתיות, כמו חרדים: מחנכים אותם להיות טובים בחינוך קשה, נטול-חופש, אבל בסוף יוצאים אנשים טובים יותר (אולי).
\ No newline at end of file
+[^16]: תשובות כאלו רלוונטיות במיוחד בהקשרים של קהילות יותר מסורתיות, כמו חרדים: מחנכים אותם להיות טובים בחינוך קשה, נטול-חופש, אבל בסוף יוצאים אנשים טובים יותר (אולי).
+[^17]: שופנהאואר, אגב, נקט בעמדה הזו במפורש: *התייאשתי מהחיים, אז אתעסק בהם אינטלקטואלית* (ודיכא את כולנו בדרך, מוסיפה יערה).
+[^18]: שנאת אדם.
\ No newline at end of file