diff --git a/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md b/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md
index d08de812..8dc4b9eb 100644
--- a/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md
+++ b/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md
@@ -2,7 +2,7 @@
 title: הפנמנולוגיה של הרוח
 description: 
 published: true
-date: 2024-07-02T15:43:30.278Z
+date: 2024-07-02T15:53:24.382Z
 tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, הגל
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
@@ -741,7 +741,12 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 
 בכך שאני משתמש באחר ככלי להגדיר את *עצמי*, אני גם מאבד את עצמי - אני תלוי עכשיו באחר וברושם שאני מותיר בו, ולא בממשות שלי עצמי, כמו שרוסו אומר - אבל אני גם חוטא *לו* כאדם אחר ונפרד, רואה אותו כאמצעי להגדיר את עצמי, ולא לגמרי כ*ישות*; אני לא באמת פתוח ונדיב ועוסק בהם כערכם, אלא רק ככלים להערכה עצמית.
 
+> המודעות העצמית מוכרחה לבטל את **אחרותה**; זה ביטולו של מובן כפול, כאמור לעיל, ולכן גם הביטול הוא כפול-מובן; **ראשית**, הוא מוכרח לכוון לביטול הישות העצמאית **האחרת**, כדי להיות באופן הזה ודאי **לגבי עצמו** בתור המהות; **שנית**, בכך הוא מכוון לביטול **עצמו**, כי האחר זה הוא עצמו.
+> *180*
 
+כאן הגל מתחיל להתהלך בלוח. 
+
+הוא לא מתכוון לחזור למצב הטבעי, לחוסר המודעות הבלתי-אמצעי. הוא כנראה מתכוון ל*השמה לעל*[^11], לאיחוי ה[קרעים](#קרעים) שמחוללת המודעות והמודעות העצמית - לא בנסיגה רומנטית אחורה למצב גולמי, תמים, עיוור, חסר מודעות - אלא בתוך היחסים ביני לבין האחר, הן ממני והן אחרותי שלי-עצמי, באופן דיאלקטי, פורה ומספק. הביטול גם הוא דיאלקטי, התקדמות מהמצב ההוא: גם למעט את האחר ואת המשקל שלו, אפילו לבטל אותו, וגם להכיר בו כאחר, ולתת לו את הכבוד הראוי - כאחר, ולא כאמצעי עבור העצמי. המהלך הזה מחייב אותו להשתנות - להתגבר גם על עצמו.
 
 [^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות.
 [^2]: בהגדרתו את האדם כ*חיה חושבת*.