diff --git a/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md b/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md
index 88a1ded4..07317b9c 100644
--- a/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md
+++ b/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md
@@ -2,7 +2,7 @@
 title: הפנמנולוגיה של הרוח
 description: 
 published: true
-date: 2024-06-25T15:24:36.406Z
+date: 2024-06-25T15:37:05.397Z
 tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, הגל
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
@@ -598,7 +598,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 
 המוות של הדמות הזו, זה חיים; ככה אנחנו מתקדמים.
 
-## הדיאלקטיקה של הקליטה או הדבר והטעות
+## הדיאלקטיקה של הקליטה, הדבר והטעות
 
 האימפיריציסט הגולמי האמין ש**להיות אובייקטיבי באמת** זה להיות *גולמי*, לפני שיום. למה לי לחלק את הדברים לחתולים וכלבים, פילים וזבובים, ולא חלבים ופיזבובים? זה הכל שטויות; הדבר מוטמע מהשכילה שלו, ולוק דורש אותו *לפני* כניסתו לממלכת השכל. אבל גם במושגים פשוטים - *הזה* כמו *האדום הזה* - כרוך בעצם בשכילה; וכך, לוק לא מצליח לתאר את ה*אובייקטיבי* בלי ה*שכילה*, הסובייקטיבי.
 
@@ -625,7 +625,19 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 
 מתברר כי מאחורי מה שקרוי מסך, שכביכול מסתר את הפנים, אין מה לראות, אלא אם כן אנו עצמנו נלך מאחוריו - הן כדי שיהיה מי שיראה, והן כדי שיהא מאחור משהו שיוכל להיראות. \[...] לא ניתן לחסוך את כל הפיתולים וללכת היישר אל מאחורי המסך; כי הידע על אמת ה**דימוי** של התופעה ופנימה הוא עצמו רק תוצאתה של תנועה נפתלת, שדרכה נעלמים אופני המודעות: ההתכוונות, הקליטה, והשכל; ועוד יתברר שהכרת **מה שהמודעות יודעת ביודעה את עצמה** דורשת אף פיתולים נוספים, שעל ניתוחם נעבור כעת (163, 165).
  
+ ## מודעות עצמית היא האמת של המודעות (לאחרות)
+ 
+ בפרק הרביעי כותב הגל - 
+ 
+ > אמנם המודעות למשהו אחר, למושא כלשהו בכלל, היא עצמה כבר בהכרח **מודעות עצמית**, כלומר רפלקסיה עצמית, הוויה המודעה לעצמה באחרותה. **ההתדקמות** ההכרחית לנקודה זו מדמויותיה הקודמת של המודעות, שעבורן האמיתי היה איזה דבר, כלומר משהו שונה מהן עצמן, היא בדיוק הביטוי, לא רק לכך שהמודעות לדבר אינה אפשרית אלא עבור מודעות עצמית, אלא לכך שזו ורק זו היא האמת של הדמויות הקודמות 
+> *164*
 
+דמויותיה הקודמות של המודעות חשבו שהאמיתי הוא איזה דבר אחר ממנה - אבל התקדמנו מזה. אנחנו מבינים שעצם המודעות העצמית היא חלק מאותו אמיתי, שמודע הן לעצמו והן לשונות שלו ממשהו אחר, שעל טיבו הוא מנסה לעמוד. הדמות הזו מתחילה מכשלונה של הקודמת, נקודת התחלה חדשה: כל מודעות היא מודעות עצמית. כשאני חושב על פילים או זבובים, זה *אני* שמנסח אותם ושוכל אותם, *אני* חלק מלהיות פיל או זבוב אובייקטיבי.
+
+> כעת נוצרה ודאות הזהה לאמת שלה, ודאות שלא התקיימה במצבים הקודמים; כי הוודאות היא המושא של עצמה, והמודעות היא האמת של עצמה. אני הוא גם תוכן היחס וגם ההתייחסות עצמה. 
+> *166*
+
+ההתייחסות שלי לעצמי היא גם עצמי - התוכן - וגם המודעות. 
 
 [^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות.
 [^2]: בהגדרתו את האדם כ*חיה חושבת*.