docs: update פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת

This commit is contained in:
2024-07-01 14:51:37 +03:00
committed by shmick
parent f502f70bf5
commit fc9aeac235

View File

@@ -2,7 +2,7 @@
title: מסכת על טבע האדם
description:
published: true
date: 2024-07-01T11:46:54.849Z
date: 2024-07-01T11:51:34.896Z
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, יום
editor: markdown
dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
@@ -201,9 +201,11 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
> דן מספר על חברו אלכס, שבכל פעם שמתחולל משחק כדורגל - בטח ובטח משחק כדורגל חשוב - הוא מבצע טקס: הוא לובש תחתונים אדומים מסוימים, ושותה חצי ליטר חלב כמעט בשלוק אחד. כשדן שואל אותו *למה*, אלכס משיב שאם לא יעשה זאת, הקבוצה תפסיד; קישורי האידאות של אלכס הם **סובייקטיביים** - הוא מחליט שהדברים האלו הם סיבה ותולדה ומותר לו לעשות זאת בתפיסתו הפרטנית - אבל במציאות, האמת היא שהם לא קשורים אחד לשני, וזו אמת ששכילה **אובייקטיבית** הייתה חושפת.
{.is-warning}
# ניתוח הסיבתיות
# סיבתיות אפיסטמית וסיבתיות פסיכולוגית
בחלקו השלישי של הספר הראשון, יום קושר את שתי האידאות - סיבה ותולדה - ביחסים מסוימים, קשר שאנו מכנים *קשר סיבתי* - הוא זה שמאפשר לנו לבצע ניבוי (בכלל ומדעי בפרט).
בחלקו השלישי של הספר הראשון, יום קושר את שתי האידאות - סיבה ותולדה - ביחסים מסוימים, קשר שאנו מכנים *קשר סיבתי* - הוא
זה שמאפשר לנו לבצע ניבוי (בכלל ומדעי בפרט).
העבר וההווה הם במעמד עובדתי, אבל העתיד אינו ידוע, ולכן חשיבותו של הניבוי - הוא מאפשר לנו לרכך בקצת את חוסר הודאות הזו. אם הייתי אומר לכם, *הנה הופיעה פה להבה, תכף יהיה פה חם*, תאמינו לי: קשרתם בין שתי האידאות, הלהבה והחום, בקשר של סיבה ותוצאה. אבל אם אגיד לכם, *הנה הופיעה פה להבה, תיכף יהיה פה **קר***, לא תאמינו לי - מהיעדר אותה הסיבה. הקשר הראשון מתוקף לכאורה מהיסק סיבתי חזק - **שכילה**, היא גילוי יחס בין אידאות - והשני הוא רק פסיכולוגי: פשוט לא מסתדר לי בראש שלי להאמין לך. האמנם?
השכילה יכולה לחשוף בפנינו שני סוגים של יחסים בין אידאות: יחסים *ודאיים*[^16] ויחסים *הסתברותיים*[^17]. יחסים *ודאיים* ניתן לדעת - הם לא יכולים להיות אחרת, לא יכולים להשתנות. זהו קנה המידה המחמיר ביותר של ידיעה, והיעדר השינוי הוא תנאי שלו: לא רק ודאות של הדבר כפי שהוא עכשיו, אלא ודאות שהוא אינו יכול להיות אחרת.