diff --git a/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md b/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md
index 31876ff8..790fae7a 100644
--- a/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md
+++ b/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md
@@ -2,7 +2,7 @@
 title: תיאיטיטוס
 description: 
 published: true
-date: 2024-06-25T13:44:51.244Z
+date: 2024-06-25T13:46:30.706Z
 tags: פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סמסטר ב, שנה ב, תיאיטיטוס
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
@@ -334,7 +334,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 למה בכלל סוקראטס גורר את זה לכן?
 אם ידיעה אינה אלא תחושה, תחושה היא נגזרת של זה שחש אותה - מי שחש *הוא* קנה המידה. אם זה אכן המצב, לא ייתכן קנה מידה מחוצה לי - אחרת אינני קנה המידה. ואם רק אני הוא קנה המידה, ואני מתשנה כל הזמן, הרי שאין משהו בסיסי יותר, רמה מטאפיזית בסיסית שנשארת היא עצמה. העמדה הזו חותרת תחת הרבה דברים שאנחנו מאמינים - החושים, האני, השפה והיומיום.
 
-## ביטול אחדות החושים
+### ביטול אחדות החושים
 
 (153E) אם נקבל את העמדה שלך, אומר סוקראטס לתיאיטיטוס, לא יכול להיות משהו כמו *לבן* מחוץ לעיניים שלך - ואין בכלל עין. יש שני זרמי תנועה - אחד מהעין, ואחד מהעולם - והמפגש ביניהם הוא תחושת הלובן[^60] - הוא אינו קיים אלא כשאני מסתכל עליו. ואם זה ככה, כמובן שאיני יכול להיות טועה - אם אני רואה לבן, הרי שאני בטוח בכך שאני רואה לבן. סוקראטס מעניק כאן לתיאיטיטוס בדיוק את מה שהוא רוצה.
 
@@ -353,7 +353,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 היראקליטוס, ובמיוחד פרוטאגורס, לא מבדילים בין חשיבה לתפיסה חושית. פרוטאגורס מוכן ללכת רחוק יותר מתיאיטיטוס - הוא מסכים לדחות כל אחדות, ותיאיטיטוס לא.
 
-## ביטול אחדות האני
+### ביטול אחדות האני
 
 (155C) ואיך זה יכול להיות, אומר סוקראטס, שבינואר אני יותר גבוה מתיאיטיטוס, ובאוגוסט אני כבר נמוך יותר - למרות שלא קרה לי שום דבר?[^63] כאן תיאיטיטוס נכנס ל*אפוריה*; איך אנחנו שומרים על זהותנו תוך כדי שינוי? זו השאלה שהציתה את [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) לחקירה שלו ב[מטאפיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה), [פיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/פיזיקה) וכמובן ה[אתיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה). את אריסטו, הפלא הזה שולח עד לאל, כדי להסביר קביעות בתוך השוני; סוקראטס בוחר מצידו בכיוון ההפוך.
 
@@ -367,7 +367,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 > Nothing is itself by itself
 > *157A*
 
-## ביטול אחדות השפה והיומיום
+### ביטול אחדות השפה והיומיום
 סוקראטס דורש להסיר מהשפה את ה**להיות** (be) - אין *להיות*, יש רק *להתהוות*, להיהפך. איך אפשר להתייחס לדבר כאילו הוא בעצמו, עצמאי? כל דבר הוא כמו בועת המים על פני הים - מתנפץ ונעלם ברגע. 
 
 > "Be" must be removed from everywhere
@@ -434,7 +434,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 סוקראטס מפחיד את תיאיטיטוס, כדי להראות לו - זה לא התינוק שלך בכלל; אתה לא מספיק קיצוני להגן על העמדה הזו. **אני** אביא את פרוטאגוראס, ואתה תראה מה *צריך* כדי להגן על התינוק הזה.
 
-## הנאום השני
+### הנאום השני
 
 (166B) סוקראטס מציג את פרוטאגוראס כמי שכועס שהעירו אותו משנתו[^71], ומציג את טענתו בצורה החזקה ביותר. 
 
@@ -527,7 +527,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 זוהי הפילוסופיה לפי סוקראטס: הרצון לברוח מהחלקי אל האינסופי, המאפיין לפי סוקראטס את *כל* הפילוסופיה. תיאודורוס מקבל את זה, ומכאן והלאה הוא אינו אדיש לפילוסופיה - אלא פרטיזן פילוסופי במלוא המובן.
 
-## ויתור האבהות של תאודורוס
+### ויתור האבהות של תאודורוס
 
 (177) תיאודורוס נדרש כרגע להכריע בין החבר שלו לבין האמת[^78]. מי מכריע מה היעילות של תרופה? הרופא המומחה, או המטופל? סוקראטס מרמז שאולי כדאי לקבל את הלוגוס ההיראקליטאי, ו*תיאודורוס* מתחפלץ - אי אפשר לדבר עם האנשים האלה! הם כל הזמן *זורמים* להם! תיאודורוס, שעד לפני רגע חשב שמדעי הרוח הם גיבוב של שטויות, לוקח אישית את העניין (179).