shmick/study
1
0
Fork 0
Code Issues Pull Requests Packages Projects Releases Wiki Activity

docs: update פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח

Browse Source
This commit is contained in:
matanhorovitz
2024-06-18 18:41:00 +03:00
committed by shmick
parent 4349b4aa4e
commit ffd9b9ff09
1 changed files with 22 additions and 1 deletions
Download Patch File Download Diff File Expand all files Collapse all files

23
פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md
View File

@@ -2,7 +2,7 @@
title: הפנמנולוגיה של הרוח
description:
published: true
date: 2024-06-18T15:33:10.653Z
date: 2024-06-18T15:40:57.949Z
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, הגל
editor: markdown
dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
@@ -516,7 +516,28 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
> המודעות היא לעצמה **מוּשַׂגה**, ולכן היא מהווה באופן בלתי אמצעי הליכה אל מעבר למוגבל, וכן - הואיל והמוגבל הזה הוא שלה – גם מעבר לעצמה.
> *פנומנולוגיה של הרוח, סעיף 80*
## הפרכת האידיאליזם
- הניסיון הפנימי שלנו, שדקארט לא מטיל בו ספק, אפשרי רק בהנחה של ניסיון חיצוני.
> התודעה גרידא \[...] שיש לי על מציאותי שלי, היא עצמה מוכיחה את מציאות המושאים בחלל שמחוצה לי.
> *ביקורת התבונה הטהורה, 280-281*
- תודעת קיומי שלי היא בה-בעת תודעה בלתי-אמצעית של קיומם של דברים אחרים מחוץ לי.
- משחקו של האידאליזם חוזר ופונה ביתר הצדקה נגדו. האידאליזם מניח שהניסיון הלא-אמצעי היחיד הוא הניסיון הפנימי, ושאנו רק מסיקים מתוכו על קיום דברים חיצוניים, וזאת בהיסק שאמינותו אינה מספקת. [...] ואולם רק בתיווכו (של הניסיון החיצוני), אפשרי הניסיון הפנימי. [...] הדימוי 'אני נמצא' כולל אמנם באופן בלתי-אמצעי את קיומו של סובייקט, אבל אין בו עדיין הכרה של הסובייקט הזה. [...] לשם כך דרושים בהחלט מושאים חיצוניים.
כל שיפוט שאני שופט, כולל בתוכו אפוא שני דברים. כשאני אומר, *חתול חמוד*, יש כאן שני דברים: *החתול חמוד* ו*אני צודק*. אין כאן רק שיפוט אמפירי - יש כאן, **בהכרח**, משהו שקודם לניסיון. כאן נכנסת הדינאמיות של הגל - את ה*אני צודק* הזה חייבים לבחון, והוא נכשל ומתחיל שוב מנקודה חדשה. זו התנועתיות של החשיבה, אפילו בהצהרות סתמיות כמו *חתול חמוד*.
## תכלית המסע; העצמי כחריגה אל מעבר לעצמו השייך לעצמו
> המטרה נמצאת היכן שהידע אינו נדרש יותר ללכת אל מעבר לעצמו, היכן שהוא מוצא את עצמו כך שהמושג תואם את המושא והמושא תואם את המושג. משום כך, ההתקדמות לעבר מטרה זו גם אין לעוצרה ולא ניתן למצוא סיפוק בשום תחנה מוקדמת. מה שמוגבל לחיים טבעיים לא מסוגל בכוחות עצמו ללכת אל מעבר למציאותו הבלתי אמצעית, אלא הוא נגרר לשם על ידי אחר, וההיקרעות הזאת מעל עצמו היא מותו. אבל המודעות היא לעצמה **מוּשַׂגה**, ולכן היא מהווה באופן בלתי אמצעי הליכה אל מעבר למוגבל, וכן -- הואיל והמוגבל הזה הוא שלה -- גם מעבר לעצמה; לצד הדבר הפרטי מוצב למודעות בו-זמנית גם מה שמעבר לו, ולוּ רק, כמו בַּהסתכלות החללית, **לצדו** של המוגבל.
> *80§*
החשיבה חושבת אובייקט; אבל האובייקט *כולל בתוכו את הסובייקט*. לכן, בכל פעם שהסובייקט הזה מופרך ומתחיל שוב, אנחנו מתקרבים לעבר האובייקטיבי.
[^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות.
[^2]: בהגדרתו את האדם כ*חיה חושבת*.