docs: update פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח

פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: הפנמנולוגיה של הרוח
 description: 
 published: true
-date: 2024-07-16T15:39:46.458Z
+date: 2024-07-16T15:43:50.500Z
 tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, הגל
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
@@ -901,10 +901,11 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 
 > התאווה שמרה לעצמה את השלילה הטהורה של המושא ועל ידי כך את התחושה המזוקקת של עצמה. ואולם הסיפוק זה הוא בשל כך רק התכלות, כי חסר לו הצד **המושאי** או **הקיום**. 
 
-מימוש התאוות של העבד הכי הקל שיש: הוא מצווה על העבד מה לעשות. תודעות האדון מנסה לעשות שמות בעולם רק באיון העבד; הוא אף פעם לא מגיע מנקודת רוויה. יש כאן את הישג התאווה, בלי המחיר שלה. 
+מימוש התאוות של העבד הכי הקל שיש: הוא מצווה על העבד מה לעשות. תודעות האדון מנסה לעשות שמות בעולם רק באיון העבד; הוא אף פעם לא מגיע מנקודת רוויה. יש כאן את הישג התאווה, בלי המחיר שלה. זה לא מימוש עצמי - זה חסרון; זו הוויה נרפית! 
 
-העבודה, לעומת זאת, היא תאווה **מרוסנת**, התכלות מעוכבת, כלומר: העבודה **יוצרת**.
+> העבודה, לעומת זאת, היא תאווה **מרוסנת**, התכלות מעוכבת, כלומר: העבודה **יוצרת**. ההתייחסות השלילית אל המושע נעשית **צורתו** ומשהו **קבוע**.
 
+דווקא בעבודה שלו, העבד מותיר חותם ממשי בעולם - טובע את חותמו במוחלט, באמיתי, וככה מתממש. 
 
 
 [^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות.