docs: update פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה

פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: מסה על עקרונות האדם
 description: 
 published: true
-date: 2024-06-03T11:36:23.281Z
+date: 2024-06-03T11:51:12.221Z
 tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, ברקלי
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-06-03T11:30:14.970Z
@@ -27,9 +27,11 @@ dateCreated: 2024-06-03T11:30:14.970Z
 > היות, היות נתפס
 > Esse est percipi
 
-תחת התפיסה הרגילה, כל מה ששום בחוץ קיים עצמאית, בלי קשר אליי - ייכחדו כל בני האדם עלי אדמות, עדיין יהיו חתולים, כוכבים וכו' - זה המובן הרגיל של קיום. לוק טוען בדבר אותו קיום בלתי תלוי - במושג ה**עצם**. האם בכלל יש דבר כזה? 
+תחת התפיסה הרגילה, כל מה ששום בחוץ קיים עצמאית, בלי קשר אליי - ייכחדו כל בני האדם עלי אדמות, עדיין יהיו חתולים, כוכבים וכו' - זה המובן הרגיל של קיום. לוק טוען בדבר אותו קיום בלתי תלוי - במושג ה**עצם**[^7]. האם בכלל יש דבר כזה? [לוק מתעקש שהוא שם](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי). אבל למה, שואל ברקלי, שנידרש למושג כמו *עצם* כדי להניח שהמושגים - *אדום*, *עגול* ו*מתוק* - זקוקים לדבר חיצוני כדי לאגד אותו? ברקלי טוען שה*רוח* היא זו שמאגדת את כל התכונות הללו - מה שמותיר את המציאות עם עצם *רוחני*; **יש** משהו, שמאגד עליו את כל התכונות האלו - זוהי ה**נפש** - ולא משהו חומרי חיצוני. 
 
-ברקלי, כאימפיריציסט, אומר - *אני לא ראיתי עצם - הרי שאין דבר כזה*.
+ברקלי, כאימפיריציסט, אומר - *אני לא ראיתי[^8] עצם חומרי - הרי שאין דבר כזה*.
+
+יש עצם; חייב להיות עיגון כלשהו למציאות. אבל למה לחפש אותו מחוץ לנו? *הרוח עושה זאת*[^8].
 
 במבוא ל*עקרונות ידיעת האדם*, ברקלי מתאר תחילה את העמדה של לוק, שמתאר כיצד הנפש מפשיטה מאידאות מושגים - *צבע*, *תנועה* וכדומה. אבל, ברקלי אומר, אין באמת אידאה מופשטת עד כדי כך - של *צבע*, *צורה* או *חומר* - רק של צבע *מסוים*, צורה *מסוימת* או חומר *מסוים*; הוא כופר בכך שהוא יכול להעלות בעיני רוחו מושגים כאלה. מה זה אומר *צבע* שהוא נטול *צבע*? מי אמר שיש דבר כזה?
 
@@ -42,4 +44,6 @@ dateCreated: 2024-06-03T11:30:14.970Z
 [^3]: הרי לכם אמפריציזם, אומר דן
 [^4]: אבל [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) עושה לו את אותו המהלך בדיוק - על אף שהוא עצמו היה אתאיסט.
 [^5]: כל האמפריציסטים עושים את זה אחד לשני, עד שמגיע [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט)
-[^6]: ב*אי הזה*, שהיו צריכים לעשות בו *ניסויים ביולוגיים*, התפתחה ה*פילוסופיה האנליטית*, אומר דן בגועל ניכר.
+[^6]: ב*אי הזה*, שהיו צריכים לעשות בו *ניסויים ביולוגיים*, התפתחה ה*פילוסופיה האנליטית*, אומר דן בגועל ניכר.
+[^7]: האימפריציסטים נשענו תחילה על מושג העצם [במובנו האריסטותלי](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being)
+[^8]: אבל רגע - אם הכל ברוח, איך יכולים לראות? האם לא חייבים לראות משהו חיצוני? דן אומר שלא ממש. דמיינו לכם שאתם חולמים; אתם עלולים לחוש דברים בתוך החלום, למרות שאין שום דבר שם בחוץ שמעורר את זה. אם אני חולם על רודפן אספרסו (*ממממ, **אספרסו***) אני ארגיש את הטעם שלו - למרות שבכלל לא שתיתי אספרסו (סיפור אמיתי).

פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: מסה על שכל האדם
 description: 
 published: true
-date: 2024-06-03T11:22:57.309Z
+date: 2024-06-03T11:51:20.781Z
 tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, לוק, אמפריציזם
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
@@ -106,6 +106,10 @@ dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
 
 הטענה של לוק היא כזו - *יש בחוץ דברים*, אך איני יכול להכיר אותם במלואם - על כל התכונות שלהם. אולם, לוק אינו אידיאליסט - שיפוטים כמו "עושה מיאו" או "כתום" *באמת* קיימת שם בחוץ, אבל הם לא נגישים לי - הם טומנים בחובם את הכוח *לעורר* את האידאה של ה*כתום* או *עושה המיאו* בראש **שלי** - זה, ורק זה מה שנגיש לי. יש "כתום" **שמני** (נומינלי) - הכתום ש*אני* מכיר - וכתום **ממשי** (ריאלי) - הכתום ש*באמת שם בחוץ*.
 
+> ישנו עצם אחד בלבד - סוס כלשהו שם בחוץ - אולם ה**מהות** שלנו היא שמנית - *חום* ו*דוהר* ו*עושה ניייייי* הם גיבובים שרירותיים שאנחנו מייחסים לו. הטענה של לוק היא שישנה *מהות נוספת* - המהות ה*אמיתית* של הסוס - שאינה נגישה לנו.
+{.is-warning}
+
+
 ## קשיים
 
 ההבחנה הזו עושה שמות בפילוסופיה של לוק; היא מובילה לאבסורד רציני, שלאורו בארקלי מחדד אותה אחר כך. בכדי לתקף מושג בשיטה האימפיריציסטית שבה לוק דוגל, אנו נדרשים לצפות בו. אני קולט דברים כמו "כתום" או "עושה מיאו" בחושים; אבל אם משהו כתום ועושה מיאו, הרי שהוא חתול - *משהו חייב להחזיק יחד את הכתום ואת החתול* - הם אינם סתם מרחפים בחלל. לכן, אנחנו, במחשבה, מייחסים את המושגים האלו ל*מצע* - יש *משהו* שהוא "כתום" ו"עושה מיאו". אבל ההשלמה הזו פסיכולוגית לגמרי - לא *ראיתי* את אותו המצע; אדרבא, לוק אומר בפה מלא שאיננו יכולים לעולם לחוות אותו. תפרק את ה"חתול" - אידאה מורכבת - ככל שתרצה לפרק, לעולם לא תגלה את אותו המצע. 
@@ -114,7 +118,7 @@ dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
 
 חשבו על סוס. הוא גדול, והוא חום, והוא דוהר. הסוס באמת נמצא שם. אנחנו מנצלים אותו לרכיבה, לדבק או לנקניקים[^22]. האם *זהו* סוס? *זוהי* המהות שלו? את זאת לעולם לא נדע.הצורה שאנחנו מבינים ומגדירים את הסוס - חום, גדול, פוטנציאל לדבק - היא עצם שמני, אינה קיימת בהכרח. סוס *כלשהו*, שקיים ונמצא גם בלי אדם שיבקש להבין אותו, הוא עצם ממשי - והוא קיים.
 
-כאן בארקלי מחדד על הלוק - הוא זונח את העצם הממשי, ונשאר רק עם העצם השמני.
+כאן [ברקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי) מחדד על לוק - [הוא זונח את העצם הממשי, ונשאר רק עם העצם השמני](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות).
 
 # על אמיתות ושקריות
 מה קורה כשאנחנו מכנים דבר מה כ*אמיתי* או *שקרי*? לוק מציג את הסיווג הזה כטענה כמוסה בדבר חיוב או שלילה. אבל מה הכוונה ב*חיוב* או *שלילה*? אחת האפשרויות היא טעות *מושגית* - *אתה אומר שזה צהוב אבל זה לא באמת צהוב*. אפשרות אחרת היא טעות *אונטולוגית* - *אתה אומר שיש פה קיר, אבל אין פה באמת משהו כזה*. כשאתה אומר *יש כאן קיר*, אתה טוען טענה חיובית - בתוך האידאה של הקיר מובלעת הטענה *יש פה קיר*, וכנגדה אתה טוען.