docs: delete rr.png

פילוסופיה/בודהיזם/קיום.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: שלושת סימני הקיום
 description: 
 published: true
-date: 2024-02-01T11:43:40.146Z
+date: 2024-02-08T11:46:49.568Z
 tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, בודהיזם, שלושת סימני הקיום
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-02-01T11:02:18.900Z
@@ -16,11 +16,11 @@ dateCreated: 2024-02-01T11:02:18.900Z
 
 - כל הדברים הם סבל - דוקהה
 
-# התהוות מותנית - פראטיטיה סמוטפדה[^1]
+# התהוות מותנית
 
 > כאשר ההוא קיים - זה קיים; משום שההוא נוצר זה נוצר. אם ההוא לא היה נוצר - זה היה לא נוצר
 
-הבודהיזם מראשיתו עסוק בסיבתיות. התפיסה הבודהיסטית כולה מייחסת את המציאות לרצף של קשרים סיבתיים, שעליהם היא מנסה לעמוד ולהסביר. **ההתהוות המותנית** היא התיאוריה שמבקשת להסביר את הסיבתיות. 
+הבודהיזם מראשיתו עסוק בסיבתיות. התפיסה הבודהיסטית כולה מייחסת את המציאות לרצף של קשרים סיבתיים, שעליהם היא מנסה לעמוד ולהסביר. **ההתהוות המותנית**[^1] היא התיאוריה שמבקשת להסביר את הסיבתיות. 
 
 הרעיון מאחורי ההתהוות המותנית היא שיש דרך אמצע, בין שתי קצוות:
 
@@ -50,19 +50,72 @@ dateCreated: 2024-02-01T11:02:18.900Z
 
 ---
 
-ההתהוות המותנית היא מודל מדיטטיבי, מעגלי, סיבתי, שמנסה לקבוע על סמך הסיבתיות את רצף הפעולות שיביא אותנו לשחרור.
+ההתהוות המותנית היא מודל מדיטטיבי, מעגלי, סיבתי, שמנסה לקבוע על סמך הסיבתיות את רצף הפעולות שיביא אותנו לשחרור. היא חלק בלתי נפרד מתפיסת היקום הבודהיסטית - התודעה, הגוף והיקום קשורים בקשר סיבתי מותנה בלתי נפרד.
+
+![bhavacakra.jpg](/פילוסופיה/בודהיזם/bhavacakra.jpg)
+^מנדלה^ ^(bhavacakra)^ ^בודהיסטית^
+
+ראו את המנדלה הזו, המייצגת את ששת העולמות הבודהיסטית. במרכזה, התרנגול, הנחש והחזיר - המייצגים את התאווה, הרצון הרע והאשליה.  כל אחד מן העולמות מייצג מצב תודעתי מסוים. עולם בני האדם מלא בסבל, אבל גם באושר; עולם הרוחות הרעבות מלא בהשתוקקות בלתי מאוזנת[^3]; עולם הגיהנום, המורכב משמונה סוגים של גהנומים, כשכל אחד הוא סבל מסוג אחר; מישור החיות, שמלא רק בצורך לאכול והפחד להיטרף; עולם האלים-למחצה, שבו כולם עשירים, טובים ומלאי טוב, אבל לעד אינם מרוצים, ותאווים לעוד ועוד כוח; ולבסוף, עולם האלים, הטוב באופן מוחלט. 
+
+## 12 החוליות
+
+בקצה הגלגל, ישנם 12 דמויות:
+- איש עיוור, המייצג את הבורות[^5]
+- קדר, המייצג את הדפוסים הנפשיים
+- הקוף, המייצג את התודעה
+- אנשים החותרים בסירה, המייצגים את התודעה בעולם
+- בית בעל שש חלונות, המייצג את ששת החושים
+- המגע,  המייצג את התוצאה של התודעה במציאות כפי שהיא נקלטת דרך החושים
+- אדם שנפגע במצחו מחץ, המייצג את הרגשות
+- אדם שותה אלכוהול, המייצג את ההשתוקקות
+- אדם\קוף התופס פרי מעץ, המייצג את ההיאחזות
+- ילד\זוג, המייצג את ההיווצרות
+- אישה יולדת, המייצגת לידה
+- ולבסוף, מוות.
+
+חשוב להבין מההמחשה הזו, שהבודהיזם לא מייצג את החוליות או את התודעה כדבר פרטני, אלא כחלק בלתי נפרד מן היקום. למעשה, הבודהיזם אינו מאמין בגלגול נשמות כפי שאנו חושבים - משום שאין נשמה, ואין *אני* - אלא את 12 החוליות המותנות האלה, העובדות ביחס כזה ואחר בינן לבין עצמן, ועם היקום. 
+
+התפיסה הזו היא **חוק שימור התודעה** הבודהיסטי. כל רגע ורגע, אתה נוצר מחדש - משום שלדפוסים מסוימים יש נטייה להתמיד. לכן, אתה עכשיו ואתה עוד חמש דקות אינם אני אחיד, אלא רק אני דומה - משום שישנו שינוי, אבל לא שינוי כה דרמטי. בעת המוות, הדבר היחיד שמתרחש הוא שינוי הדפוס, שמוביל ליצירה מחדש שונה, בהתאם לסיבות המשתנות.
+
+> הבודהיזם אינו מנסה להסביר במעגל הזה את הקיום עצמו: הוא אינו מתיימר לדעת את האמת המוחלטת, ואמיתותם של העולמות האלה אינה רלוונטית. המנדלה, יצירת היקום, והסיבה מאחורי היחסים הסיבתיים האלה אינם מעניינים את הבודהיסטים *בכלל* - הרעיון מאחורי זה הוא פשוט להמחיש את הדברים בצורה שתוביל לשחרור.
+{.is-warning}
+
+> המלצה: פרק 5 בספר של גתין
+{.is-success}
+
 
 ![paticcasamuppada.jpg](/פילוסופיה/בודהיזם/paticcasamuppada.jpg)
 
-## בורות
+2 החוליות הראשונות[^6], בורות ודפוסים מנטליים, הן נקודת המעבר הראשונה, משום שהן אלו שנוצרו על ידי **סיבות העבר**. הבורות והדפוסים המנטליים יוצרים את ההכרה, הגוף-נפש, ששת החושים, המגע החושי, התחושה, ההשתוקקות, ההיאחזות וההתהוות - התודעה שלנו, החוויה שלנו עכשיו, **פירות ההווה**. כל אלו הם נקודת המעבר השנייה. החוויה העכשווית  - **סיבות ההווה** - מובילה ל**סיבות העתיד** - הלידה, הזקנה והמוות. אלו הם נקודת המעבר השלישית - חזרה אל הבורות.
+
+הדפוס הזה לא בשליטתנו, אבל בכל נקודת מעבר כזו, יש לנו הזדמנות לשבור את המעגל. אין לי שליטה על סיבות העבר שהביאו אותי למי שאני, אבל בנקודות האלו, יש לי מקום להשפיע על הסיבות האלו, ובכך לשנות את המצב.
+
+> נניח ואני הולך לבית קפה, ורוכש קשה, והוא מגעיל. דפוסי העבר והבורות יגרמו לי להגיד, *ואוו, איזה קפה דוחה*. אולם אם אלך שוב למחרת, אוכל לשנות את המצב. *הבריסטה עובד ב25 ש"ח לשעה, בהתחשב - זה לא כזה גרוע*. אחרת, אהיה לכוד ב*זה קפה גרוע* בלי הפסקה!
+
+זוהי התפיסה הבודהיסטית - ללא חופש רצון מוחלט, וללא דטרמינזם מוחלט. בכל פעם שאנו נפגשים עם המציאות, יש לנו רגע של שליטה איך לפגוש אותה - ולהפוך נסיבות פחות טובות ליותר טובות. לא מושלמות, ולא תמיד - אבל גם לא בכפיפות נוקשה ומוחלטת ליקום. בתמצית, *אתה יכול לעשות הרבה - עם מה שיש לך*.
+
+
+### בורות avijjā
 הבודהיזם מייחס את מקור כל הבעיות מראיה לקויה של המציאות - בורות. הבורות הבודהיסטית אינה היעדר מידע, אלא תפיסות שגויות המושרשות בנו שעלינו לעקור באמצעות תובנה מדיטטביתית. הבורות היא לרוב תחילת התהליך, אך גם היא מותנית - הבודהיזם אינו טוען ל*חטא קדמון*[^2] - אלא שהבורות הזו נוצרת כל פעם מחדש.
 
 משום שהיא מותנית, ניתן לסלק אותה.
 
-## התניות קודמות
+### דפוסים נפשיים sankhāra
 זוהי אחת מחמשת הסקנדות. התודעה שלך מותנית מכורח הבורות שלך, וחוויות המציאות שלך, ומשפיעה על איך שתפעל בעולם. ההתניות האלו אינן רעות או טובות, אבל הן משפיעות עלינו מתחת לפני השטח, מבלי שאנו מכירים בהן. עלינו להיות מודעים להתניות האלה, וכיצד הן משפעלות אותנו - וכך לנטרל אותן: לא הן יקבעו את האופן שאנו מגיבים.
 
+### תודעה viññāna
 
+### שם וצורה nāmarūpa 
+
+### ששת החושים salāyatana
+
+### מגע phassa
+
+### תחושות vedāna
 
 [^1]: *Paticcasamuppāda* ("הנה התחלנו לקלל בסאנסקריט") - מקור מותנה, מצב נובע, Conditioned coarising
-[^2]: אם ישו לא היה מקריב את עצמנו, אם לא היה אל מיטיב, לא יכולנו לעשות דבר. הבודהיזם חושב אחרת.
+[^2]: אם ישו לא היה מקריב את עצמנו, אם לא היה אל מיטיב, לא יכולנו לעשות דבר. הבודהיזם חושב אחרת.
+[^3]: הרוחות הרעבות מומחשות באופן מסורתי כבעלות בטן אדירה וצוואר דקיק, לסמל את כך שלעולם לא יוכלו למלא את התשוקות שלהן.
+[^4]: למעשה, יש בבודהיזם שמונה רמות של גיהנום - כל אחד מסוג אחר ומסב סבל אחר לגמרי.
+[^5]: ההיפך מהבורות הבודהיסטית אינו אמת, שהבודהיזם לא מתיימר אליה, אלא החוכמה - אותם הדברים שמובילים לשחרור.
+[^6]: ראשונות שרירותית - אין למעגל הזה *סדר* בבודהיזם.

פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: הגיונות על הפילוסופיה הראשונית
 description: 
 published: true
-date: 2024-01-29T12:39:41.747Z
+date: 2024-02-07T14:46:13.647Z
 tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה חדשה, דקארט
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
@@ -157,7 +157,7 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
 ## ההוכחות של דקארט לקיום האל
 
 דקארט מוכיח את קיומו של האל בשתי הוכחות[^18]:
-- ההוכחה האנתרופולוגית (היגיון שלישי)
+### ההוכחה האנתרופולוגית (היגיון שלישי)
 > לכל דבר יש סיבה; לפיכך, חייבת להיות סיבה ראשונית[^21].
 
 הוכחה זו מכונה *ההוכחה הקוסמולוגית*. אלא שדקארט לא יכול להשתמש בה - משום שהיא מניחה מציאות חיצונית. 
@@ -165,7 +165,7 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
 
 דקארט קיים קיום צורני - יש לו תוכן של ממש. ככזה, הוא יכול לחשוב על דברים צורניים אחרים - כמו פיצה, או שופנהאואר. אולם האלוהים מכיל תוכן צורני *שעולה על זה של דקארט* - לא ייתכן שדקארט הוא זה שהגה אותו; דקארט פחות ממשי ממנו. לכן, ישנו הכרח שהוא חיצוני לדקארט[^26].
 
-- ההוכחה האונטולוגית (היגיון חמישי)
+### ההוכחה האונטולוגית (היגיון חמישי)
 > יש לי מחשבות; למחשבות האלו בהכרח יש מושגים. חלקם בדיוניים; את אלו הרכבתי בעצמי. חלק מהם חיצוניים לי - הם כופים את עצמם עליי דרך החושים. אך את חלקם, לא אוכל להצדיק לא כך ולא כך - אלו **אפריוריים** - מולדים. *אלוהים*[^22], ו*אני* הם מושגים שכאלה. מאיפה *אלו* הגיעו לי לראש? האדם הדתי[^23] יטען שהם באו יחד איתי לעולם, ממקור חיצוני לי בהכרח - מושג האלוהים *לא יכול להיות המצאה שלי*. המקור הזה חייב להיות האל - האל חייב להיות **קיים**.
 
 הוכחה זו מכונה *ההוכחה המולדת*[^24], והיא מעין הנהרה של ההוכחה הקוסמולוגית - ושלא כמותה, היא ייחודית לדקארט. היא נשענת על האקסיומה של *סיבה -> תולדה*, שדקארט מאמץ. 

פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: אתיקה
 description: 
 published: true
-date: 2024-01-29T12:18:48.441Z
+date: 2024-02-07T15:28:00.937Z
 tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה חדשה, שפינוזה
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
@@ -11,39 +11,55 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 > [טקסט מלא (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/ethics_-_spinoza_-_curley.pdf), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_א׳.pdf)
 {.info}
 
-שפינוזה תיעב את הסגנון של דקארט. *מי אתה, שתכתוב לנו בגוף ראשון?*, בוודאי אמר. *למה שתשתף אותנו בכל הלבטים שלך?*
+[שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה) תיעב את הסגנון של [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט). *מי אתה, שתכתוב לנו בגוף ראשון?*, בוודאי אמר. *למה שתשתף אותנו בכל הלבטים שלך?*
 
 שפינוזה ביקש לעשות פילוסופיה בצורה טכנית וקרה - תחילה בהגדרות, ומהן להוציא את ה*אתיקה* כולה.
 
 ה*אתיקה* של שפינוזה היא לא בדיוק מוסר, כפי שראוי לחשוב - אלא איך ראוי לחיות, מתוקף מטאפיזי. ההגדרות הראשון והעיסוק של שלושת הספרים הראשונים הוא בעיקר מטאפיזי אונטולוגי. האתיקה ממש מגיעה רק בחלק הרביעי - אחרי ששפינוזה מוכיח, לשיטתו, את טבע המציאות.
 
 
-בכתבים של שפינוזה ניכרת ההשפעה של היהדות שלו בכלל והרמב"ם בפרט, ויש האומרים אפילו בודהיזם. שפינוזה איגד מסורות חשיבה שונות לכדי שיטה אחת, שעוררה ויכוח עמוק.
+בכתבים של שפינוזה ניכרת ההשפעה של היהדות שלו בכלל והרמב"ם בפרט, ויש האומרים אפילו [בודהיזם](/פילוסופיה/בודהיזם). שפינוזה איגד מסורות חשיבה שונות לכדי שיטה אחת, שעוררה ויכוח עמוק.
 
 שפינוזה ויתר על יהדותו, והשתלח בדת בחריפות - אולם, אינו היה אתאיסט; הוא האמין באל, אבל באל שונה מאוד מהמקובל. שפינוזה כונה *הנסיך של הפילוסופיה*, והחקר בהגות שלו הולך ומעמיק במרוצת הזמן, בעולם החילוני יותר שלנו.
 
+# בעיית האחדות והריבוי
 
-# על אלוהים
-את ה*אתיקה* פותח שפינוזה בהגדרה:
+את תולדות הפילוסופיה ניתן לחלק שרירותית לזרמי ה*ריבוי* וה*אחדות*. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), למשל, [דגל בריבוי](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#הסיבה-האמיתית), בעוד ש[פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס-כי-אותו-דבר-הווה-להוויה-ולהכרה), למשל, דגל באחדות; [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) סבר ש[בסיס ההוויה הוא העצמים](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being), ולא באחדות אחת כוללת; ובהמשך כמובן, עלו פילוסופים שניסו לשלב בין ההסברים. מול כתביו של שפינוזה, הניסיון הזה עולה כבעיה (אל אף שהוא עצמו אינו מכתירה ככזו) - הוא מנסה לאחד במידת מה בין השניים, באופן שווה ושקול (*האחדות היא ריבוי והריבוי הוא אחדות*), למרות רוחו של הגל, בהמשך. 
 
+
+ספינוזה עושה זאת בזיהוי באין **אלוהים** ל**טבע**[^7] - הטבע מכיל את כל הריבוי שאנו רואים אמפירית - אך האל הוא אחד, בלתי ניתן לחלוקה. 
+
+שפינוזה מיוחס כרציונליסט[^8], לאור הצבתו את השכל במרכז: הוא מסרב לקבל ניסים, והתערבות אלוהית על-טבעית - הרי אלוהים *הוא* הטבע, אז דבר שכזה לא ייתכן. הניתוח של שפינוזה שכלתני גרידא, בסירוב להסתייע בכתבי הקודש. כרציונליסט, פולמוסו של שפינוזה הוא כמובן עם אנשי הדת - אך במקרה הזה, גם אם האימריציסטים: שיטתו אינו נשענת *כלל* על הניסיון, אלא אפריורית - מעוגנת בעקרונות שכלתניים, ובנויה בידי טיעונים לוגיים[^9]. כשם שהמציאות מתשרשרת חוליה אחר חוליה, מבקש שפינוזה לייצר התאמה מלאה גם בשיטה שלו, שתזנב בה חוליה אחר חוליה. זו גם הביקורת של שפינוזה כלפי דקארט: דקארט מתחיל בעצמו ומסיים באלוהים, אך המציאות לא נובעת כך; גם אם יעלה רעיון נכון, שיטתו של דקארט אינה הולמת את טבע הדברים. 
+
+[^7]: שפינוזה מנסח את זה באלגנטיות כ*טבע טובע* (אלוהים) ו*טבע טבוע* (טבע): האחד נטבע בדמותו של האחר; הטבע מעוצב בדמותו של האל.
+[^8]: כמו *האנגלים*, ולמרות זאת יש להם *שכל*, והם *השתמשו בו*, אומר דן.
+[^9]: *הרוצה להכיר את המציאות באמיתותה, נדרש להתכנס בתוכו ולחשוב עליה היטב*. מכאן מגיע המבנה של ה*אתיקה* כספר גיאומטריה - הטיעונים הלוגיים נבנים חוליה אחר חוליה.
+
+# חלק א' - על אלוהים
+## הגדרות
+את ה*אתיקה* פותח שפינוזה באוסף של הגדרות:
+
+### סיבת עצמו
 > 1. ב**סיבת עצמו** אני מבין את מה שמהותו כוללת קיום, *או*[^1] את מה שטבעו אינו יכול להיות מושג אלא כקיים.
 
+ כאן הוא רק המטבע הלשוני; הפואנטה היא ההגדרה. 
+ 
+ סיבת עצמו היא *מה שחייב להתקיים* - שהקיום שלו אנו תלוי במשהו אחר, שיצר אותו, והוא לא נוצר מעצמו. קיום הוא חלק בלתי-נפרד מהמהות שלו.
+
 > ההגדרות של שפינוזה הן *מילוניות* - שפינוזה לא אומר כאן שיש מן משהו כזה, שאי-קיומו חייב להיות סתירה לוגית. הוא אומר ש*אילו היה משהו כזה*, נכנה אותו **סיבת עצמו**.
 {.is-warning}
 
+### עצם
 
-> 3. ב**עצם** אני מבין את מה שנמצא בתוך עצמו[^3] ומושג[^2] באמצעות עצמו: כלומר, מה שמושגו אינו זקוק למושג של דבר אחר, שמצוכו הוא צריך להתעצב.
+> 3. ב**עצם** אני מבין את מה שנמצא בתוך עצמו[^3] ומושג[^2] באמצעות עצמו: כלומר, מה שמושגו אינו זקוק למושג של דבר אחר, שמתוכו הוא צריך להתעצב.
 
-> 5. ב**אופן** אני מבין את הפעלות העצם, *או*[^1] את מה שנמצא בתוך דבר אחר, שבאמצעותו הוא גם מושג.
+**נמצא** ו**מושג** הם סוגי התיאורים בחלק II. שפינוזה, כמו דקארט, פעל כמו אריסטו - אך דייק בו יותר מדקארט. דקארט הניח שהעצם סופי ומוגבל, ולכן כינה אותו *עצם נברא*. אולם, אם עצם מוגדר כמה שקיים בזכות עצמו - כיצד יכול להיות עצם נברא, שתלוי במשהו אחר? שפינוזה שולל זאת. 
 
-ההגדרה הזו הפוכה מההגדרה השלישית. ***עצם*** הוא דבר עצמאי, מובן בזכות עצמו בלבד, בעוד שה***אופן*** אינו נתפס בלעדי העצם, ואינו עצמאי - אלא קשור בהכרח לעצם.
+שפינוזה  מיישם בצורה לוגית, עקבית, מבלי למצמץ, את הגדרת העצם האריסטותלית - תהיה התוצאה אשר תהיה.
 
-כל קרטיזאני וכל איש דת יקבל את ההגדרות האלה עד כה בלי עוררין. אבל מכאן, ב15 משפטים בלבד, שפינוזה יגרור את ההגדרות האלה לתפיסה הפוכה לחלוטין - למוניזם - וכאן הגאונות של המהפכה שלו. 
-
-> 6. ב**אלוהים** אני מבין יש אינסופי באופן מוחלט, כלומר, עצם בן אינסוך תארים, שכל אחד מהם מבטא מהות נצחית ואינסופית
-
-ההשפעה של דקארט מורגשת בהגדרה הזו - במיוחד *יש אינסופי **באופן מוחלט***, שנובע מהשלמות שייחס דקארט לאל. הישות האלוהית כוללת בתוכה את השלמויות כולן - הדברים החיוביים: הטוב, והחוכמה, ולא הרע (היעדר הטוב) או הבורות (היעדר החוכמה). 
+בדומה ל[*משל הקו המחולק*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-הקו-המחולק) של אפלטון, שפינוזה מחלק את ההוויה לדרגות שונות: **עצם** הוא מה ש**נמצא** - אנטולוגי, בעוד ש**מושג** הוא מה ש**נתפס** - אפיסטימי.
 
+### תואר
 > 4. ב**תואר** אני מבין את מה שהשכל \[אינסופי\][^4] תופס על אודות העצם בתור מה שמכונן את מהותו.
 זו ההגדרה הנבזית ביותר.
 
@@ -51,16 +67,46 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 
 דמיינו שישנו עצם המבטא את עצמו בדרך מסוימת - *פועל*. ה"צינור" שדרכו העצם מבטא את עצמו הוא התואר. ה*תואר* ***אינו סובייקטיבי ואינו שייך לנו*** - אלא פרספקטיבה כפי שנתפסת בידי שכל אינסופי. אנחנו, שאיננו שכל אינסופי, יכולים לתפוס רק היבט צר מתוך התואר הכולל. 
 
+### אופן
+> 5. ב**אופן** אני מבין את הפעלות העצם, *או*[^1] את מה שנמצא בתוך דבר אחר, שבאמצעותו הוא גם מושג.
 
-> 7. **חופשי** נקרא אותו דבר, הקייפ מתוך הכרח טבעו בלבד, והנקבע לפעול על ידי עצמו בלבד; ואילו הכרחי, או מוטב לומר כפוי, נקרא אותו בדר, הנקבע על ידי אחר להתקיים ולפעול בדרך קבועה ומסויימת.
+ההגדרה הזו הפוכה מההגדרה השלישית. ***עצם*** הוא דבר עצמאי, מובן בזכות עצמו בלבד, בעוד שה***אופן*** אינו נתפס בלעדי העצם, ואינו עצמאי - אלא קשור בהכרח לעצם. 
 
-החופש של שפינוזה אינו חופש *שלילי*, כמו שנהוג לחשוב - לא היעדר כבלים. החופש של שפינוזה הוא *חיובי* - מה שפועל רק מתוך תוכו ובהיעדר כוחות חיצוניים.
+*את מה שנמצא בתוך דבר אחר, שבאמצעותו הוא גם מושג* הוא ההיפוך של *איננו זקוק למושג של דבר אחר, שמתוכו הוא צריך להתעצב* של העצם.
 
+כל קרטיזאני וכל איש דת יקבל את ההגדרות האלה עד כה בלי עוררין. אבל מכאן, ב15 משפטים בלבד, שפינוזה יגרור את ההגדרות האלה לתפיסה הפוכה לחלוטין - למוניזם - וכאן הגאונות של המהפכה שלו.
+
+---
+
+חשוב לשים לב ליחסים בין הדברים - שפינוזה סבור ש*מה שקיים באמת* הוא ה*עצם*, וה*אופן*. ה*תואר* לא יושב ביניהם - אלא רק התפיסה האפיסטמית שלהם.
+
+המושגים האלו קיימים גם אצל דקארט: ישנו עצם חושב, ועצם מתפשט - והחשיבה או ההתפשטות היא האופן שלהם. 
+
+---
+
+### אלוהים
+> 6. ב**אלוהים** אני מבין יש אינסופי באופן מוחלט, כלומר, עצם בן אינסוך תארים, שכל אחד מהם מבטא מהות נצחית ואינסופית
+
+ההשפעה של דקארט מורגשת בהגדרה הזו - במיוחד *יש אינסופי **באופן מוחלט***, שנובע מהשלמות שייחס דקארט לאל. הישות האלוהית כוללת בתוכה את השלמויות כולן - הדברים החיוביים: הטוב, והחוכמה, ולא הרע (היעדר הטוב) או הבורות (היעדר החוכמה). 
+
+### חופש
+> 7. **חופשי** נקרא אותו דבר, הקיים מתוך הכרח טבעו בלבד, והנקבע לפעול על ידי עצמו בלבד; ואילו הכרחי, או מוטב לומר כפוי, נקרא אותו בדר, הנקבע על ידי אחר להתקיים ולפעול בדרך קבועה ומסויימת.
+
+החופש של שפינוזה אינו חופש *שלילי*, כמו שנהוג לחשוב - לא היעדר כבלים. החופש של שפינוזה הוא *חיובי* - מה שפועל רק מתוך תוכו, מהכרח טבעו, ובהיעדר כוחות חיצוניים.
+
+> דמיינו, למשל, שבחרתם לא לאכול מוצרים מן החי, על דעת עצמו, אבל פתאום עברתם ליד מנגל עם *מדליוני פילה ברוטב יין אדום*. הריח נהדר. *לעזאזל עם זה*, אתם עלולים לחשוב, *זה מריח נהדר*, ולאכול. זה לא החופש השפינוזי. אולם, אם תעמדו בפיתוי, אין זה אומר שיש חוק שמנע מכם לאכול - אלא שעשיתם את מה ש*באמת רציתם לעשות*, מתוך הטבע שלו - ולא מתוך כניעה לגחמות ולפיתויים. זהו החופש החיובי של שפינוזה: לא לפעול מכורח הנסיבות, אלא מטבע עצמך כפי שקבעת אותו.
+
+זהו פתרון ל[בעיית החירות אצל דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#חירות-ורצון), שמתרץ את הפתרון כבלתי-נתפס על ידינו. היכן שדקארט עדיין סבור שיש חופש, שפינוזה שולל אותו, והוא **דטרמיניסטי לחלוטין**[^10]. האדם הוא ככדור ביליארד[^11], שזז לפי חוקי המכניקה; כל אשליה של חופש היא מבורות של אותם החוקים. *הריני עובר לדבר על בני האדם כאילו היו משטחים, קווים וגופים*, אומר שפינוזה במפורש; האדם הוא כגוף גיאומטרי, כמכונה, ואפילו מחשבותיו אינן אלא סדרה של אסוציאציות על פי חוקי הלוגיקה.
+
+אבל איך עולם כזה משאיר מקום לאתיקה (שמו של ספר זה)? הרי המוסר הוא זה שנזרק מהחלון ראשון בעולם דטרמיניסטי. איך מתיימר שפינוזה להעניק לנו *שחרור משיעבוד*, אחרי שהציב כ*חופש* הגדרה שנשגבת מכל בני האדם?
+
+
+### נצח
 > 8. ב**נצח** אני מבין את הקיום עצמו, כל עוד משיגים אותו כנובע באופן הכרחי מתוך הגדרתו בלבד של דבר נצחי[^5].
 
 יש קשר עמוק בין *נצחי* - חייב להיות סיבת עצמו -  *עצם* ו*חופש* - רק העצם הנצחי הוא חופשי לגמרי.
 
-
+## משפטים
 
 > משפט 14: חוץ מאלוהים שום עצם אינו יכול להימצא ולא להיות מושג.
 
@@ -72,7 +118,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 
 הגוף והנפש, לפי שפינוזה, הם רק *אופנים* של העצם היחיד - האלוהים. הגל מושל את האופנים לגלים בים: ביטוי של הטבע, אבל לא *חלק* מהים. 
 
-> משפט [^6]15: כל מה שנמצא, נמצא באלוהים, ובלי אלוהים שום דבר אינו יכול להימצא ולא להיות מושג.
+> משפט 15[^6]: כל מה שנמצא, נמצא באלוהים, ובלי אלוהים שום דבר אינו יכול להימצא ולא להיות מושג.
 
 אנו בסך הכל ביטוי של האלוהים; איננו חלק, כמו פיסת עוגה מתוך העוגה, אלא אופן - ביטוי - לדבר היחיד שיש. 
 
@@ -86,4 +132,49 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 [^3]: *in sed* בלטינית - *כשלעצמו* (יש להיזהר - קאנט יעלוב בהגדרה הזו)
 [^4]: התוספת הזו חוסכת "מאות שנים", לפי ארנון.
 [^5]: "אלוהים אדירים, כמה קשה להבין את זה".
-[^6]: משפט זה מכונה משפט ה*פאן-תאיזם* - זיהוי של האל והטבע כאותו הדבר.
+[^6]: משפט זה מכונה משפט ה*פאן-תאיזם* - זיהוי של האל והטבע כאותו הדבר.
+[^10]: מעט מאוד פילוסופיים מחזיקים בדעה כזו (לרבות שופנהאואר - שטען כי *אם תיתן לאבן לחשוב ותזרוק אותה, היא תחשוב שהיא מעופפת*). ובניגוד אף לאלו - שפינוזה לא מציע *לפרוץ את הדטרמיניזם*, ועוד העיז להבטיח אושר למי שמבין אותו.
+[^11]: והחיים אולי סוג של *שפינוזהפול*.
+
+## אקסיומות
+
+> 1. כל מה שנמצא, נמצא או בתוך עצמו או בתוך זולתו.
+
+שפינוזה מדבר כאן על העצם והאופן. העצם נמצא בתוך עצמו, והאופן קיים בתוך העצם.
+
+> 2. מה שאינו יכול להיות מושג באמצעות זולתו, חייב להיות מושג באמצעות עצמו.
+
+
+> 3. מתוך סיבה נתונה קבועה ומסוימת נובעת בהכרח תולדה; ולהפך, אם לא נתונה סיבה קבועה ומסוימת, אי אפשר שתנבע ממנה שום תולדה.[^12]
+
+בקיצור:
+`p->q = ~q->~p`
+`p->q = ~p->~q`
+הביטוי השני הוא כשל לוגי לכאורה, אך לא באמת - שפינוזה ואריסטו שניהם עומדים על כך: לדעת משהו זה לדעת את סיבתו; לא לדעת את סיבתו זה לא לדעת אותו. מתוך סיבה תנבע תולדה - אם לא תופיע סיבה, לא תופיע התולדה.
+
+> מעישון \(p), נובע סרטן (q); אך אם לא עישנתי (~p) אין פירוש הדבר שלא קיבלתי סרטן (q) - אולי *לעסתי אסבסט*. לפיכך אנחנו שוללים את
+`~q->~p`
+
+
+אך מה אומרים כאן אריסטו ושפינוזה?
+אנו לא מדברים על תחשיבים לוגים, אלא על טבע המציאות. בתרחיש הזה, אני לא יודע שעישון הוא ה*סיבה* לסרטן - ודאי יש עוד אינספור סיבות לסרטן. רק אם אדע את כל הסיבות האלה, אוכל להגיד שאני *יודע* שעישון גורם לסרטן. אין כאן כשל לוגי - אלא כשל אפיסטמי: אני לא יודע את הסיבה במלואה, החופפת את התולדה במלואה. אנחנו לא רק משרשרים כאן מחשבות לוגית - אלא משרשים אותם על טבע המציאות. הלוגיקה היא תנאי שלילי לאמת - בלי לוגיקה, אין אמת. אולם, אין משמעות הדבר שדי במחשבה לוגית לאמת וכל האמת. שפינוזה לא שואף למבנה תקף - אלא למבנה נאות.
+
+לכן מתחיל שפינוזה לעגן את המציאות ב**אל**. היכן שהעוגן של דקארט הוא האני, ה[*קוגיטו*](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#fnref12), שפינוזה מתחיל את התהליך הלוגי בעוגן הארכימדי הראשוני הן של הלוגיקה והן של המציאות.
+
+> משפט 11: אלוהים, או העצם בן אינסוף תארים, שכל אחד מהם מבטא מהות נצחית ואינסופית, קיים בהכרח.
+
+זוהי הנקודה הארכימדית של שפינוזה. כאן אנו פורצים מן עולם עם המחשבה אל המציאות. יש אלוהים - לא במקרה, לא אולי, לא כי נתקלנו בו במסדרון - אלא משיקולים אפריוריים.
+
+
+> משפט 16: מתוך הכרח הטבע האלוהי צריך לנבוע אינסוף \[של דברים\] באינסוף של אופנים (כלומר, כל מה שיכול להיכלל בתחומו של שכל אינסופי).
+
+> משפט 17: אלוהים פועל מתוך חוקי טבעו בלבד, ואינו כפוי על ידי אף אחד.
+
+> משפט 18: אלוהים הוא סיבתם האימננטית[^13] ולא הטרנזיטיבית[^14] של כל הדברים.
+
+ראו את הניסוח של המשפט הזה. לא *אין אלוהים, יש רק עולם* האתאיסטי - אלא יש אלוהים, *והוא* העולם.
+
+
+[^12]: *אנחנו נתעכב על האקסיומה הזו*, אומר דן, *ולו משום שזה עדיין **רודף אותי***.
+[^13]: שוכנת פנים.
+[^14]: הנמסרת מבחוץ.

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: פוליטאה
 description: Η ΤΟΥ ΠΛΑΤΟΝΟΣ ΠΟΛΙΤΕΙΑ
 published: true
-date: 2024-01-14T12:49:04.228Z
+date: 2024-02-05T12:50:46.414Z
 tags: שנה א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סמסטר ב
 editor: markdown
 dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
@@ -208,7 +208,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 
 כאן אנו שוברים את האופק הפוליטי המוכר וצוללים לשיח חדש לחלוטין.
 
-## מושא החוכמה (משל השמש)
+## משל השמש
 
 מעל הצדק, ומעל כל האידאות האחרות, ניצב מושאה של החוכמה - **הטוב**: הנעלה על כל דבר אחר, והמקור לדיוק בכל דבר אחר. את אותו הטוב קשה ביותר לתאר - נסו למשל להבדיל בין תענוגות 'טובות' לכאלו שאינן טובות. סוקראטס מציב את הטוב (505) בבסיס התועלת של כל פעולותינו בעולם. בעוד שלעומת התכונות אחרות אנו מסוגלים להסתפק במראית עין (של היפה, של הצודק, וכדומה), בטוב איננו מסתפקים בדבר זולת הטוב ביותר: סוקראטס סבור שהטוב הפרטני אינו מחזיק מים - רק הטוב המוחלט, אליו כולנו שואפים. 
 
@@ -220,6 +220,8 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 {.is-warning}
 
 מה קורה, איפוא, כשהנפש מנסה לדעת?
+
+## משל הקו המחולק
 סוקראטס מציג זאת ב**משל הקו המחולק**(509) - הוא מבקש מגלאוקון לצייר קו, ולחלקו לשניים[^36]: התחום המושכל והתחום הנראה. הוא מחלק כל תחום לשני חלקים נוספים. את התחום הנראה מחלק ל'צלמים'[^37] ו'כוח הדימיון'[^38] המקביל לו. אלו מייצגים את הפרטים המוחשיים בעולם[^39] והאמונה[^40]. אלא שכאן נשאלת השאלה - מה מייצג את הקרבה הבלתי אמצעית הזו בינינו לבין הפרטים המוחשים בעולם? כאן אנו פונים לתחום המושכל (510)
 
 את הפרטים המוחשיים בעולם אנו מסוגלים להפוך לישיים מתמטיים[^41] מדויקים (דוגמת המשולש הצולע של אנדי, המייצג את *המשולש כלשעצמו*). סוקראטס מדגים זאת (523) בדוגמת *שלושת האצבעות*. כל אחד מהחושים שלנו מעביר לנו מידע סותר: בין מה שקשיח (העצם) ולרך (העור), היחס והנראות, אך אנחנו מבדילים בין כל המידע הזה בכוח נפשי אחר: יש חלק קשה וחלק רך, חלק גדול וחלק קטן - אנו עושים אבחנה, חיבור, חיסור ועוד בכל תפיסה מעבר לתפיסה החושית ובכך תופסים *מונדות* שכליות. 

פילוסופיה/נוצרית.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: פילוסופיה נוצרית של ימי הביניים
 description: 
 published: true
-date: 2024-01-26T22:02:18.188Z
+date: 2024-02-07T15:37:54.925Z
 tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה נוצרית, ימי הביניים
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
@@ -16,7 +16,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
 
 יחסי היהדות והנצרות הם תופעה מיוחדת. הנצרות יצאה בבירור מהיהדות - כל אבותיה המייסדים היו יהודים דתיים - ולמרות זאת, היחסים בין הדתות עכורים[^1].
 
-# מקור הנצרות - יהודה
+# מקורות
 ישו נולד (בשנת 0) בממלכת יהודה, ממלכת חסות רומית - לא לגמרי ממלכה עצמאית ולא לגמרי פרובינקיה. באותה העת, היהדות נחלקה לשלוש קהילות עיקריות[^2] - קהילת א"י, קהילת מצרים, וקהילת בבל - בקירוב הגדולה ביותר. הקהילות היהודיות ניחנו בריבוי טבעי[^3] גבוה ביחס לאוכלוסיה הסובבת, ואופיינו בגרעין 'קשה' של קהילה יהודית ותיקה, שסביבו המוני מתגיירים או עובדי האל בדרגות קרבה שונות[^4] ליהדות שכונו *יראי ה'*.   
 
 
@@ -25,7 +25,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
 [^3]: בניגוד לאוכלוסיות אחרות מסביב, שנהגו לנטוש את התינוקות - קבלת התינוק למשפחה הייתה כרוכה בטקס, שטרם לו לא היה פסול לנטוש את התינוק. המנהג הזה הפסיק עם עליית הנצרות.
 [^4]: בקרב הגברים, היו *יראי ה'* שלא התגיירו ולו בגלל חוסר הנוחות שבברית מילה מאוחרת; הנשים והילדים גוירו, והגברים לא. מנגד, היו גם עובדי אלילים שפשוט הוסיפו את האל היהודי לפנתיאון שלהם, או בני נישואי תערובת. כאן עולה הפער בין יהדות הלכתית - שנובעת מקשר דם עם אם יהודייה - ליהדות תרבותית.
 
-# מייסד הנצרות - ישו
+# ייסוד
 בתקופתו של ישו, היהודים נחלקו לשלוש זרמים - הפרושים, הצדוקים, והאיסיים. כל אחת מן הקבוצות הללו הייתה קשורה למנהיג כריזמטי אחר. ישו נקשר ליוחנן המטביל[^15] - מורו של ישו, מקרב הפרושים - והלה מאמץ את ישו אל חיקו בשלהי גיל העשרה לחייו. ישו ממשיך להקים קבוצה פרושים אחרת, יהודית ארץ ישראלית.
 
 הנצרות מורכבת מ**הברית הישנה** - התנ"ך היהודי, בסדר אחר ותוספות[^5], ו**הברית החדשה** - המורכבת מארבע אוונגליונים[^6] , השליחים, והאפוקליסוס[^7]. תפקידו של ישו לא היה *חכם* קנאי, בדומה לרוב היהדות, אלא *צדיק*[^8] שחולל ניסים שונים - לרפא חולים, להביא לחם, להחיות מתים, וכו'. ישו ראה בניסים שהוא עושה אות לצדקת דבריו. הניסים משחקים תפקיד מרכזי בנצרות, העולה בכמה מונים על תפקידם ביהודות. התגובה לניסים של ישו נעה בין קבלה ('זה המשיח!'), לייחוס כוונה רעה ('זה השטן!'), להכחשה ('זה סיפורי סבתא!').  עוד לפני תקופתו של ישו שרר מתח בין החכמים לצדיקים, וישו שיחק על תחושת העליונות של החכמים (אמרה מפורסמת: 'לא משנה מה נכנס לפה[^9], אלא מה יוצא מהפה'). קבוצות שוליים שונות[^10] נמשכו לכריזמטיות של ישו, שנהפך למנהיג דתי בולט. מעמדו העולה של ישו החל לאיים על הקהילות המרכזיות בארץ. הקהילות בארץ היו קהילות גדולות, שלהן היה מונופל על הגזענות כנגד הזרים, שאיתם היו שרויים במתח מתמיד (זאת לעומת הקהילות הקטנות, שחיו בקרב הגויים ולא זכו ל"זכות" שכזו). גם ישו החזיק באמונות כנגד הזרים בארץ - כנענים, רומאים ויוונים, כמחצית מהאוכלוסיה.
@@ -40,7 +40,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
 [^10]: למשל, בתקופה הזו נהוג היה לסקול זונות באבנים. באחד המקרים, ישו עמד בגופו מול ההמון המוכן לסקול זונה וביקש ש'מי שלא חטא, שיזרוק את האבן הראשונה'. ההמון התפזר והזונות החלו לעקוב אחר ישו.
 [^15]: ממנו הגיע מנהג ההטבלה הנוצרי, שמקורו בטבילה היהודית - במקווה ובעת הגיור. בנצרות הקדומה, ההטבלה הייתה רק בגיל בגרות, במודע - כפי שעושים עד היום הבפטיסטים. הטבילה הנוצרית הנהוגה כיום הגיעה מאוחר יותר.
 
-# מותו של ישו
+# מות ישו
 המתח שמעורר ישו מוביל לכך שמלשינים עליו לרומאים שתיכנן מרד; זהות המלשינים נתונה במחלוקת מרה עד היום. הרומאים, להוטים להסכים לכל רעיון שמורדים בהם, מוציאים את ישו להורג בצליבה[^11] דרמטית. יחד עם ישו, נועד לצליבה מנהיג של מרד מקומי קטן; המוציא להורג, פונטיאוס פילאטוס, שואל את העם על מי לרחם. העם בוחר במנהיג השני, וישו מוצא להורג (פילאטוס קבע כי "לא ידי היו ששפכו את הדם הנקי הזה").
 
 פילאטוס קיווה שעם מותו של ישו ימחוק את השפעתה של הכת שלו; צליבתו של ישו הייתה כישלון יוצא דופן בהקשר הזה. כעת, במקום מחולל ניסים אחד, כל תלמידיו של ישו נהפכו כעת למחוללי ניסים - והכת מתפשטת כאש בשדה קוצים. הכת של ישו, שנולדה בגליל, מתשפטת לדמשק - אז קהילה יהודית גדולה. קהילת דמשק נחלקה ליהודים מקומיים, וליהודים דוברי יוונית. לפתע, רבים מהיהודים בדמשק מתחילים להאמין בישו, מה שמניע את דמשק לבקש מהרומאים להילחם בכת היהודית הזו בקרבם. השליח מקרב היהודים, שאול מתראקיה (שנהפך לפאולוס), לוקה בחיזיון בדרך, ומצטרף לפתע בלהט לכת החדשה.
@@ -48,7 +48,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
 
 [^11]: ההוצאה בהורג לצליבה הייתה שמורה למורדים ברומאים, שאינם היו אזרחים, משום שזו הייתה השיטה הכי כואבת, אכזרית, איטית ובזויה - השמורה לברברים. אזרחים רומאים זכו לבחור אם למות ברעל, או תחת הסכין. באותה התקופה, יהודה לא זכתה לאזרחות רומית - זה הגיע הרבה אחר כך - ולכן מורדים מקרבה נצלבו. ביהודה לבדה נצלבו רבבות בני אדם.
 
-# התפשטות הכת הנוצרית
+# התפשטות
 
 כדי להבין מה קרה לשאול, צריך להבין את ההבדל בין הקהילה היהודית בארץ לזו בגולה. הקהילה בארץ רואה ביהדות אמצעי לבנות קהילה גדולה בארץ ישראל; הקהילה בגולה עסוקה במעלותיה של היהדות באשר היא. שאול הגיע מקהילה כזו בגולה - קהילה קטנה באיזור תראקיה - ולכן חיפש את תרומתה של היהדות לאנושות. מסיבה זו, מרגע שהשתכנע בטובתה של הכת החדשה - הנצרות - החל לפתע להפיץ אותה בקרב העולם, לרבות הגויים.
 
@@ -97,7 +97,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
 [^20]: אפילו בקטילות האלה יש אלמנט ניסי - בהוצאות להורג המאמינים הנוצרים מפגינים את הדת שלהם בעוצמה, באופן שמרשים את הקהל.
 [^21]: באימפריה הרומית של אותה תקופה, פולחנים לאלים היו אקט ציבורי יותר מאשר אקט דתי - משהו כמו לקום ולשיר את 'התקווה'. 
 
-# גיבוש האמונה (dogma) הנוצרית
+# התגבשות
 קונסטנטינוס היה מנהיגה של מערב האימפריה הרומית. התנצרותו על ערש דווי היא האירוע המכונן בהיסטוריה של הנצרות, ואולי של המערב כולו. עם קבלת הנצרות, קונסטנטינוס הפך אותה לדתה של האימפריה הרומית, והפסיק את הרדיפות נגדה תחילה במערב ואחר כך במזרח האימפריה, אותה איחד עם המערב ב324. אין הכוונה שכולם התנצרו מיד - אלא שבין לילה, הנצרות נהפכה מעול על הנוצרים, שהופלו כנגדם ורדפו אותם, ליתרון מובהק - הנוצרים כעת מועדפים בעמדות הכוח. ההעדפה הזו, לצד היתרונות הקודמים של הנצרות, הפיצה את הנצרות ברחבי האימפריה כולה[^22]. 
 
 

פילוסופיה/נוצרית/אוגוסטינוס.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: אוגוסטינוס הקדוש
 description: 
 published: true
-date: 2024-01-31T15:13:31.524Z
+date: 2024-02-07T14:42:57.789Z
 tags: סמסטר א, פילוסופיה, קורסים כלליים, שנה ב, נצרות, אוגוסטינוס
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-01-03T14:06:51.689Z
@@ -91,6 +91,6 @@ dateCreated: 2024-01-03T14:06:51.689Z
 [^32]: תצורה נפוצה באותה התקופה - נשים נטו להתנצר יותר. יש האמורים שזה נובע מיחס טוב יותר לנשים בנצרות, האוסרת ניאוף וגירושין.
 [^33]: לימודים רומים פגאניים, בניגוד לנצרות שלה שאפה אמו; משום שהאב החזיק את הכסף, הוא זה שקבע.
 [^34]: הדואליסטים - אלו שמאמינים בעולם טוב, ובעולם רע, הגיעו מאיראן - ולכן ניתן לומר ש"השטן נולד באיראן". המניחאים היו דת גדולה בתקופה ההיא - יריב ראוי לנצרות.
-[^35]: זרם שיסד פלוטינוס, שחי באיליה וכתב ביוונית. התפיסה דוגלת בכך שיש נוכחות אלוהית בכל מקום - יש אל ששופע מטובו על העולם, ונוכח בו כל הזמן - בדומה לתפיסות קבליות ששאבו ממנו השראה. חלק מהזרם הזה התנצר, וחלק נשאר פגאני.
+[^35]: זרם שיסד [פלוטינוס](https://en.wikipedia.org/wiki/Plotinus), שחי באיליה וכתב ביוונית. התפיסה דוגלת בכך שיש נוכחות אלוהית בכל מקום - יש אל ששופע מטובו על העולם, ונוכח בו כל הזמן - בדומה לתפיסות קבליות ששאבו ממנו השראה. חלק מהזרם הזה התנצר, וחלק נשאר פגאני. ר' גם [ניאופלאטוניזם](/פילוסופיה/נוצרית/אוריגינה#ניאופלאטוניזם)
 [^36]: בנצרות רצה מחלוקת ארוכת שנים סביב חיי הפרישות: ישנם הטוענים שגם כמרים ובישופים יכולים לשאת נשים ואין בכך פסול, ואחרים שטוענים לטובת חיי הפרישות. אוגוסטינוס הטה את הכף לטובת הפרישות - והויכוח הוכרע עמוק בימי הביניים לטובת הפרישות.
 [^37]: מכאן צמח גם הזרם הספקני: היכן שהדת מתיימרת לספק את המוצא מהמבוי הסתום, הספקנות מקבלת עליה שאין מוצא, ושאיננו יודעים את האמת.

פילוסופיה/נוצרית/אנסלם.md

@@ -0,0 +1,51 @@
+---
+title: ההוכחה האונתולוגית לקיום האל
+description: 
+published: true
+date: 2024-02-07T15:43:42.598Z
+tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, נצרות, פילוסופיה נוצרית, ימי הביניים, אנסלם
+editor: markdown
+dateCreated: 2024-02-07T15:06:27.156Z
+---
+
+![anselm.jpg](/פילוסופיה/נוצרית/anselm.jpg)
+
+# הוכחות לקיום האל
+[**אנסלם מקאנטרבורי**](https://en.wikipedia.org/wiki/Anselm_of_Canterbury) (1033-1109) הוא ממציא [ההוכחה האונתולוגית לקיום האל](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#ההוכחה-האונטולוגית-היגיון-חמישי). ישנן הוכחות מטאפיזיות, הוכחות פיזיקליות, ואת ההוכחה האונתולוגית. מנהג של ההוגים הנוצרים היה לפתוח את כתביהם בהוכחה כזו או אחרת לקיום האל, ומכאן חשיבותן. 
+
+## פיזיקלית
+
+ההוכחות הפיזיקליות הן הגרועות ביותר. הן מתחילות בכך שיש את כדור הארץ[^1], והכוכבים, כפי שהאמינו, מסתובבים סביבו. בימי הביניים, חוק המשיכה אינו היה לפי מסה, כפי שאנו מבינים היום, אלא תמיד כלפי מרכז כדור הארץ. בימי הביניים האמינו כי הכוכבים נותרים תלויים בשמיים משום שהם תלויים על גלגלים[^2] (שבע עד כמה עשרות), ומוחזקים בידי ספרות מחומר שקוף. הכוכבים הרחוקים ביותר נחשבו כולם ליושבים על אותו הגלגל הרחוק ביותר. 
+
+בהיותם בורים לחוק האינרציה, בימי הביניים סברו כי משהו צריך להניע את הגלגלים האלה - משהו בהכרח אינסופי ובלתי נדלה. כלומר, כדי שהגלגלים ינועו, צריכים עצם בלתי-חומרי - משום שחומר הוא עם כוח מוגבל, בהיותו סופי - שיזיז אותם באופן מתמיד. זו ההוכחה לקיום האל. התפיסה הזו נשחקה בהדרגה במודלים שהלכו והשתכללו כדי להסביר יותר ויותר תצפיות, עד שהגיעו גלילאו וקופרניקוס וגילו שאם מציבים דווקא את השמש במרכז - העיגולים מסתדרים. כך קורסת תפיסת העולם האריסטותלית הזו, ומוחלפת בחלוף הזמן בזו של ניוטון. 
+
+
+[^1]: שבניגוד לסטריאוטיפ ידעו שהוא עגול כבר מהעת העתיקה המאוחרת, ואפילו ידעו את גודול.
+[^2]: הם ייחסו גלגלים שונים וכמות שונה מכיוון שראו שלא כל הכוכבים זזים באותו הקצב
+
+## מטאפיזית
+
+ההוכחה קובעת כי, מבחינה לוגית, הדברים בעולם מתחלקים לשלוש קבוצות: 
+
+- **דברים הכרחיים**
+דבר אשר, מעצם הגדרתו, הוא חייב להיות קיים.
+
+- **דברים נמנעים**
+דבר אשר מעצם הגדרתו, אינו יכול להיות קיים. זה ההסבר של ההוגים כבר מסוף ימי הביניים ודרך העת החדשה המאוחרת בהמשך לכך שהאל אינו יכול לעשות את הנמנע (ללבוש גוף, להתאבד, וכו'). ביכולתי לקבוע מראש על דברים אלו שאינם קיימים (כמו: משולש מרובע), מבלי לבדוק.
+
+- **דברים אפשריים**
+דבר אשר אין די בעצם הגדרתו לכונן או לשלול את קיומו. דברים אלו מתקיימים מסיבות מסוימות ויכולים להתקיים או לא להתקיים. העולם הוא כזה, בהיותו מורכב מאותם דברים אפשריים, והוא צריך סיבה חיצונית כלשהי - דבר הכרחי - כדי להתקיים[^3].
+
+
+[^3]: את ההוכחה הזו המציא איבן-סינה, ומשם היא התגלגלה גם לכתבים הנוצרים והיהודים. היא הופרכה על ידי אלרזאלי (1111) תחילה ועל ידי יום וקאנט אחר כך, בכך שטענו כי התפיסה הזו נובעת מתפיסה חושית, שאינה בעלת תוקף מוחלט (מי אמר שיש לי חושים? שהם לא משקרים? שאנחנו לא חלום של פרפר מסטול, וכו').
+
+## אונתולוגית
+יתרונה של הוכחה זו היא שאינה קשורה לא בפיזיקה ולא במטאפיזיקה - אלא רק בפסיכולוגיה האנושית. מכאן חיבתם של רבים בעת החדשה, לרבות [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט), להוכחה זו.
+
+אנסלם מתאר כיצד לא הסתפק בהוכחות הקודמות, והתפלל וצם ימים שלמים בתחנונים לאל כדי שיישלח לו הוכחה חדשה לקיומו. ההוכחה היא שבכל אדם ישנה תודעה של שלמות - וזו מגיעה מאלוהים, שהוא השלם ביותר. כאשר אנו שואפים לשלמות, זאת משום שיש בנו מושג של דבר שלם, טהור וזך לגמרי - שחייב להגיע מאיפושהו. בהינתן שהאדם אינו מושלם, ולכן לא יכול להגות את הרעיון הזה בעצמו, המקור חייב להיות אלוהים.
+
+> ר' להמחשה: [משל הפיצה](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#fn23)
+{.is-success}
+
+### ביקורת 
+הביקורת כנגד גישה זו היא שעצם הגדרת האל שונה מאוד בן ההוגים והתפיסות: הפילוסופים בכלל והדתיים בפרט חוקרים את המציאות מבלי להניח קיומה של ישות על-טבעית, ומתוך החקירה הזו מגיעים לאיזשהו רובד עליון, אותו הם מכנים *האל*. לפיכך, בהתאם לתפיסתם, *האל* שונה בין כל הוגה: [האל של שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#אלוהים) ודאי אינו האל של אנסלם, או של הרמב"ם, או של התנ"ך.

פילוסופיה/נוצרית/אריגנה.md

@@ -0,0 +1,31 @@
+---
+title: סקוט אריגנה
+description: 
+published: true
+date: 2024-02-07T15:30:16.582Z
+tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה נוצרית, ימי הביניים, סקוט אוריגנה
+editor: markdown
+dateCreated: 2024-02-07T14:38:49.130Z
+---
+
+![eurigene.jpg](/פילוסופיה/נוצרית/eurigene.jpg)
+
+[**סקוט אריגנה**](https://en.wikipedia.org/wiki/John_Scotus_Eriugena) (800-870) היה משכיל אירי[^1] אשר, איכשהו, דיבר יוונית - והכיר הרבה חומר שאיש אינו ידע בסביבתו. אוריגינה היה נזיר באירלנד - אשר אינה נפגעה מקריסת האימפריה הרומית. משום שלא נשטפה בגרמנים כמו שאר אירופה, אירלנד נהפכה למעין אי של שקט[^2], ומרכז אינטלקטואלי בולט. 
+
+עם כיבושי קארל הגדול, ששטף מקטלוניה עד רומא בסופו של דבר, הוא מחייה את התרבות הקלאסית הלטינית ומגבש את הנצרות בכדי לגבש את האימפריה. בניו של קארל הגדול ממשיכים במשימה זו, ובכדי להחיות את התרבות הרומית הם מזמנים משכילים רבים - לרבות אריוגנה.
+
+[^1]: את אירלנד ניצר פטריק הקדוש, הבולט שם עד היום, התנצרות איטית עם תחילת התנצרות האימפריה, במאה ה4-5.
+[^2]: אירלנד אפילו קיבלה בתקופה מסוימת תשלומי מס מן האנגלים
+
+# הגות
+## ניאופלאטוניזם
+הגותו של אריוגנה הייתה ניאו-אפלטונית, בדומה לקונסטנטינוס שהושפע מהם. התפיסה האריסטותלית מנתקת את האלוהים מן העולם; האל הוא הסיבה הראשונית, אך לא נוכח בעולם. לעומתה ייסד [פלוטינוס](https://en.wikipedia.org/wiki/Plotinus) (200-270) את התפיסה הניאו-אפלטונית, שקובעת כי האל שופע את עצמו לתוך העולם ובכך נוצרת המציאות - מתוך אותו השפע האלוהי. אריגנה החזיק אף הוא בתפיסה הזו, לפיה בכל דבר בעולם - בי, בכם, בשולחנות ובחתולים - יש עצמיות אלוהית. העמדה הזו בעייתית משהו בתפיסה הנוצרית, משום שהיא מעמעמת את הפער בין ישו לכל יצור אחר, לאור [ההתלבשות](/פילוסופיה/נוצרית#ההתלבשות). אוריגנה סבר כי ביכולתו של אדם לטפס בשאיפה של אותו השפע, האור האלוהי, עד שיגיע חזרה לחיק האל. אריוגנה יישב את המתח בכך שקבע כי אצל ישו, הנוכחית האלוהית הייתה חזקה במיוחד.
+
+הכנסייה אינה אוהבת את העמדה הזו כלל, ומגדירה אותה ככפירה. אריוגנה הוחרם עוד בחייו לאור עמדה זו, מה שלא השפיע על מעמדו כהוגה הבולט בתקופתו.
+
+## פסאודו-דיוניסיוס
+אריוגנה תרגם אוסף של ספרים הנקראים ה*Pseudo-Dionysius*, ספרי הגות מביזנטיון סביב המאה ה3-4, מיוונית ללטינית. הספרים עוסקים בחייו של [דיוניסיוס](https://en.wikipedia.org/wiki/Pseudo-Dionysius_the_Areopagite), יווני הקרוי על שמו של אל היין, היה מתלמידיו של פאולוס, וסייע להפיץ את הנצרות - יש הטוענים כי כתב חלק ניכר מן הברית החדשה, ומייחסים לכתבים האלו מעמד של נספח לברית החדשה, כמעט ספר קודש. כיום הוא איבד ממעמדו ונחשב כ'עוד ספר נוצרי רגיל'.
+
+בקרב הניאו הפלאטונים ניכרה תופעת הפסודו-אפיגרפיות[^3]. משום שהאמינו בגלגול נשמות, הסופרים לעיתים חשבו שהם עצמם גלגול של הוגה מסוים, ולכן ייחסו את כתביהם אליו (*אני כותב בשמו של אפלטון משום שאני נשמתו של אפלטון בגלגול חוזר*).
+
+[^3]: כתיבת ספר, אך ייחוסו למשהו אחר (כשם שהזהר, למשל, מיוחס לר' שמעון בר יוחאי).

פילוסופיה/נוצרית/בואתיוס.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: בואתיוס
 description: 
 published: true
-date: 2024-01-31T15:43:30.511Z
+date: 2024-02-07T15:33:11.434Z
 tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה נוצרית, ימי הביניים, בואתיוס
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-01-31T15:28:54.169Z
@@ -10,7 +10,7 @@ dateCreated: 2024-01-31T15:28:54.169Z
 
 ![boethius.jpg](/פילוסופיה/נוצרית/boethius.jpg)
 
-[**בואתיוס**](https://en.wikipedia.org/wiki/Boethius), אחרון הפילוסופים הרומיים, חיי ב480-522, עד שהוצא להורג. משפחתו של בואתיוס דבקה באימפריה הרומית עוד מימי ההתנצרות, ולכן אבותיו התנצרו יחד עם הקיסר. ב493, הגותים התנקשו בטוען האחרון לקיסרות הרומית, וכך נפלה לחלוטין האימפריה הרומית. בואתיוס, יחד עם רומים רבים אחרים, העביר את נאמנותו לשליט הגותי החדש, עד שהוצא להורג בקנוניה מקומית, אחרי שנתיים בכלא, מואשם בבגידה בנסיבות לא ברורות.
+[**בואתיוס**](https://en.wikipedia.org/wiki/Boethius), אחרון הפילוסופים הרומיים, חיי ב480-522, עד שהוצא להורג. משפחתו של בואתיוס דבקה באימפריה הרומית עוד מימי ההתנצרות, ולכן אבותיו התנצרו יחד עם הקיסר. ב493, הגותים התנקשו בטוען האחרון לקיסרות הרומית, וכך נפלה לחלוטין האימפריה הרומית. בואתיוס, יחד עם רומים רבים אחרים, העביר את נאמנותו לשליט הגותי החדש, תיאודוריק, עד שהוצא להורג בקנוניה מקומית, אחרי שנתיים בכלא, מואשם בבגידה בנסיבות לא ברורות.
 
 חשיבותו העיקרית של בואתיוס היא לאו דווקא כהוגה, אלא *כמתרגם*: הוא כיכב בתרגום מיוונית ללטינית.