---
title: אילו חלקים יש לי?
tags: - שנה_ג, שנה_ד, מטאפיזיקה
  - שנה_ג
  - סמסטר_ב
  - פילוסופיה
  - מטאפיזיקה
---
!!! info "מאמרים"
	[Carmichael, 2020](../assets/Carmichael_2020.pdf), [Olson, 2008](../assets/Olson_2008.pdf), [Baker, 1997](../assets/Baker_1997.pdf)


אורי מזהיר שהנושא הזה נועד לעצבן אותנו במטרה תחילה. למשל, 


## החידה של דיאון ותיאון

פילון האלקסנדרוני מתאר את החידה של [הפילוסוף קריסיפוס](https://en.wikipedia.org/wiki/Chrysippus) - 

> <div style="text-align: left">Suppose that Dion is a regular man whose left foot is annihilated at time $t$. Prior to $t$, Dion is exactly located in a region that is shaped like a fully intact man. After losing his foot, Dion is exactly located in a region (call it $R$) that is shaped like a man who is missing his left foot. If there was an object inhabiting $R$ prior to $t$—call this object either “Dion’s left foot complement” or “Theon”—then you might ask what is the relationship is between Dion and this object *after* $t$</div>


כלומר, היה אדם בשם דיאון. דיאון מאבד בנסיבות מוזרות את כף רגלו השמאלית, מבלי לזוז, ושרד את האירוע. עתה יש *משהו* בצורה של דיאון, באותו המקום, זולת כף רגלו השמאלית - ה*משלים-לכף-רגל-שמאל* של דיאון. מה קרה לעצם הזה? *מהו היחס* בין דיאון, שממלא את $R$ אחרי זמן $t$, לבין העצם הזה שמילא את $R$ לפני זמן $t$ ("תיאון" - משלים כף רגלו השמאלית של דיאון)?



## אין חלקים שרירותיים

ואן אינוואגן ואולסון דוחים את קיומו של "תיאון", או כף הרגל השמאלית של דיאון. דיאון הוא שלם ללא חלקים כאלה ואחרים שממלאים איזורים בחלל - יש "דיאון", אבל חלקים שממלאים אזורים בחלל - אין; אין  "כף הרגל השמאלית של דיאון".

למה ואן אינווגן חושב שאין לנו רגליים?

- דיאון שורד את השמדת כף רגלו השמאלית. אם היה "תיאון", גם הוא שורד את זה - לא קרה לו כלום (תיאון נותק מדיון, אבל באיזור של תיאון הכל בסדר). 
- אם תיאון אי פעם היה קיים, תיאון ודיאון ממלאים את אותו האיזור במרחב, וחופפים את כל חלקיהם החופפים (של תיאון). 
- אבל, זה לא אפשרי; שני עצמים חומריים לא יכולים להתקיים באותו האיזור במרחב.
- כלומר, אין ומעולם לא היה תיאון. תאכלו מודוס טולנס.
- כלומר, תיאון אינו שונה מרגל שמאל של דיאון מבחינה מטאפיזית; כל הבדל, אם יש כזה, הוא שרירותי.
- כלומר, אין ומעולם לא התקיימו לא תיאון ולא כף רגלו השמאלית של דיאון.

אין שום סיבה שתיאון ייכחד מפגיעה במשהו שהוא לא הוא; דיאון עצמו שורד את הפגיעה; וכך יוצא שיש שני יישים באותו האיזור בדיוק, וזה כמובן אבסורד.

(אורי מדגיש: זו מרגישה כמו שאלה סמנטית קטנונית ולא שאלה מטאפיזית רצינית. טוב מאוד).


אולסון מציע טיעון דומה:

- אם תיאון קיים, אז גם תיאון וגם דיאון הם ישים בעלי מוח אחד וכך ישנה גם אחדות במצביהם הפסיכולוגיים.
- אבל, **אין יותר מעצם אחד עם המצבים הפסיכולוגיים של דיאון - יש רק את דיאון**. 
- כלומר, אין תיאון. 
- אבל, תיאון לא שונה בשום אופן לא שרירותי מרגל שמאל של דיאון.
- כלומר, אין גם את רגל שמאל של דיאון.

אבל, גם דיאון לכאורה הוא חלק משלם גדול יותר כזה או אחר. למה הקיום שלו *לא* שרירותי מטאפיזית, כמו חלקיו?

לואן אינווגן ולאולסון יש תשובות שונות. הראשון אומר:

- דיאון הוא אורגניזם - יצור שיש לו חיים; יש הנושא את התכונה של *להיות-חי*. התכונה הזו היא הבדל משמעותי מבחינה מטאפיזית. 

והשני מוסיף:
- לא רק שדיאון הוא אורגניזם - הוא גם יש חושב. גם *זו* תכונה משמעותית מטאפיזית: הוא לא סתם חומר, הוא גם *חי*, ואפילו *חושב*[^1]. 


אז למה שנקנה נעליים?

### ביקורת 

להרבה אנשים יש כפות רגליים.


לזאת ניתן להשיב - *נדמה* לנו שזה נכון. אבל אפשר להסביר את זה כאינטואיציה שקיימים יישים שהם חלקים *לא-שרירותיים*. כלומר, אין כפות רגליים - יש דברים שמסודרים בצורת כף רגל. 

![duckies](./assets/duckies.jpg)
<small>ברווזוני גומי. לא קיימים.</small>


הטיעון של אולסון נשען על נוכחותם הבלעדית של המצבים הפסיכולוגים של דיאון בדיאון - רק לדיאון יש את מצביו הפסיכולוגים של דיאון. ניתן לטעון שזה לא המצב - שכל יש בעל המוח ומערכת העצבים של דיאון נושא את המצבים הפסיכולוגיים של דיאון. 

אולי אפשר להגיד שהוא *הדבר החושב היחיד שאינו חלק ממשהו אחר*, או לכל הפחות *הדבר החושב הכי גדול* עם המצבים של דיאון. למה שלא נגיד את זה?

אולסון טעון כנגד שהעמדה שלו מניחה שבכל תת-איזור של דיאון יש אובייקט שרירותי חושב.

אבל אז, מה קורה כשדיאון אומר "אני"? למה מותר לנו להגיד את זה?

- היא מצביעה על *כל* היישים החושבים. "דיאון" הוא לא שם דבר *אחד*.

- היא מצביעה על האובייקט הגדול ביותר שנושא את המוח של דיאון - חייב להיות אחד כזה. אבל לא ברור ש"דיאון" זה יש מובחן מספיק בכדי לכונן דבר אחד ויחיד כזה (השיער שלו הוא דיאון? זה סתם חלבון; את הלכלוכים? הציפורניים?...). איפה דיאון נגמר? 


יתרה מכך, העמדה של דיאון נשענת על כך שכל מה שעונה ל"דיאון" מכיל את המוח השלו וככזה את המצבים הפסיכולוגיים שלו. אבל, המוח יכול לשרוד והמצבים הפסיכולוגיים - לאו דווקא; המוח הוא גיבוב חומרי, ונשאר גם לאחר המוות - בלי לייצר יותר מחשבות. 


העמדות של ואן אינווגן ושל אולסון, כמובן, מוזרות. אין לכם כפות רגליים, ואין שולחנות או ברווזי גומי: יש רק *פשוטים*, שמסודרים בצורות כאלו וכאלו, שאנחנו אוהבים לקרוא להם *ברווז גומי*. הם לא יוצרים **יש** - הם ריבוי.


זו נשמעת כמו נקודה קטנונית למטאפיזיקאים, קנטרנים, ומטאפיזיקאים קנטרנים. כארמייקל חושב אחרת.
 
## יש רק חלקים רגילים
 
לטענתו, יש הבדל מטאפיזי מעניין בין כף הרגל השמאלית של דיאון לתיאון. למה?

כארמייקל חושב שאינווגן חייב להגיד כך: אם תיאון קיים אחרי $t$, אזי שיש שני עצמים חומריים באותו המקום - תיאון וכף רגלו השמאלית של דיאון. זאת אמרנו. אבל קיומה של כף רגל שמאל של דיאון *לא* גורר את זה - וזה הבדל משמעותי מטאפיזית. כלומר, ההבדל הנובע משני היישים הוא משמעותי מטאפיזית. הרעיון של אולסון נופל באופן דומה: קיומם של יישים חושבים מרובים לעומת דיאון הוא הבדל משמעותי מטאפיזית.

## יש חלקים

בייקר וזימרמן חושבים שאחרי $t$ גם דיאון ותיאון קיימים - *ישנם* שני עצמים פיזיקליים שונים באותו המקום ובאותו הזמן, המורכבים מאותם חלקים חומריים. 

המחיר של העמדה, הוא שצריך להסביר - איך ישנם שני עצמים פיזיקליים באותו הזמן ובאותו המקום בדיוק?

בייקר אומר כך - 

ב450 לפנה"ס, הפסל מירון (Myron) פיסל את ה*Δισκοβόλος* (דיסקובולוס - "זורק הדיסקוס"). ה*Δισκοβόλος* לא שרד, ויש לנו רק העתקי שיש רומיים. 

נניח ומירון יצר את המקור, מארד, כך:

- יצק את החצי הימני לתבנית מתאימה אחת
- יצק את החצי השמאלי לתבנית מתאימה אחרת
- התיך את החלקים ברגע אחד, וחיבר אותם (נניח לצורך הדרמה שבאותו הרגע אמר - "הריני קורא לגוש הארד שנוצר בהלחמה זו *גושארד*").

באותו הרגע בדיוק, אפשר לחשוב ש*שני* דברים באו לכדי קיום: גוש הארד (נכנה אותו "גושארד" - $BP$) השלם שממנו עשוי ה*Δισκοβόλος*, וה**פסל** - *Δισκοβόλος*).

אי אז כשהוא אבד, *שני* הדברים האלו אבדו: גם גוש הארד $BP$ חדל מלהתקיים, ובזאת גם הפסל. 

בייקר טוען:

- *Δισκοβόλος* הוא פסל.
- $BP$ אינו פסל - הוא יכול להיות קיים מבלי להיות פסל (סתם גוש ארד)

*פסל* היא *מילת סוג* - באות בשתי טעמים:
	
1. מילת עצם (*פסל*, צבי, חתול)
	מסמנת *מהות* - שום דבר שהוא *חתול* לא יכול להמשיך להתקיים ולהפסיק להיות *חתול*; היות-חתול מהותית לכל החתולים.
	
	כלומר, אנחנו מסווגים את *Δισκοβόλος* כעצם - הוא פסל, ולא יכול להפסיק להיות פסל ועדיין להתקיים.

2. מילת *שלב* (*גבר, אישה, שלב*)
	מסמנת *שלב* - *הייתי* ילד, ועכשיו אני *גבר*; שתי המילים האלו מתארות *שלב*, ששרדתי - לא הפסקתי להתקיים כי הפסקתי להיות ילד.


אם נתיח את גוש הארד, *Δισκοβόλος* יושמד, אך לא גוש הארד $BP$. כלומר, $BP$ הוא **לא** פסל במהותו. 


כלומר, הנחנו ש*Δισκοβόλος* הוא מילת עצם, וש$BP$ מציין *שלב* - לא מהות. $BP$ ו*Δισκοβόλος* הם **שונים** - כי האחד פסל במהותו, והשני **לא**[^2].

אם הם **שונים**, הרי ש**שני עצמים פיזיקליים יכולים להיות באותו המקום ובאותו הזמן**!

![discobolus](./assets/discobolus.jpg)
<small>*Δισκοβόλος* ו$BP$. מתקיימים באותו המקום ובאותו הזמן ([ויקיפדיה](https://en.wikipedia.org/wiki/Discobolus)).</small>

### ביקורת

1. ל*Δισκοβόλος* ול$BP$ יש את אותם האטומים ממש כחלקים. כל אטום של Δισκοβόλος הוא אטום של $BP$ ולהיפך.
2. אם ל*Δισκοβόλος* ול$BP$ יש את אותם האטומים כחלקים:
	- או שהם זהים זה לזה
	- או שהם שונים זה מזה *בסוג*

3. *אם* הם דברים מ*סוגים* שונים, *אז* חייב להיות משהו שנכון על האחד ולא על האחר, שמבחין ביניהם.
4. אין דבר כזה.
5. לפיכך, *Δισκοβόλος* זהה ל$BP$.

בייקר אומרת שהם שונים *למרות* שהם מורכבים מאותם האטומים, משום שהם שונים ב*סוג*. אלו שתי ההנחות הראשונות בטיעון לעיל. הטיעון הזה מבקש לומר - *למה* הם שונים בסוג? לפי מה? סתם ככה? אין לזה שום הצדקה; בייקר חייבת לנו הסבר מטאפיזי ל*למה* הם שונים בסוגים.


בייקר משיבה ש*Δισκοβόλος* ו$BP$ שונים בסוגים משום שרק אחד מהם בדיוק הוא במהותו פסל. יתרה מכך, *היות-פסל* היא תכונה חיצונית (איך *אנחנו* מתייחסים אליו), בעוד ש*היות-גוש-ארד* היא תכונה פנימית (ההרכב הפיזיקלי שלו).

זימרמן מסכים עם בייקר - ומציע טיעון אחר לטובת קיום של שני עצמים באותו המקום ובזמן:

- ישנן  כמויות (*מסות*) של חומר (*המים בכוס שלי, הזהב בטבעת שלי, החומר בגוף שלי*). מסות לא יכולות לקבל או לאבד חלקים - אי אפשר לקחת את *מסת הארד* שב*Δισκοβόλος* ולהוסיף או לגרוע ממנה חומר כך שתישאר *מסת הארד שבΔισκοβόλος* - היא תהיה מסה אחרת.
- הגוף שלי יכול לרכוש או לאבד חלקים - אני יכול להרזות, להשמין, לגדל שיער, לגלח שיער...
- כלומר, הגוף שלי נבדל מכמות החומר בגוף שלי.
- לפיכך, שני עצמים יכולים להתקיים באותו המקום ובאותו הזמן.


כארמייקל לא אוהב את הטיעון של זימרמן. הוא אומר כך - 

- זה שהגוף שלי נבדל מכמות החומר שממנו הוא עשוי לא גורר את המסקנה - ששני עצמים יכולים להתקיים באותו המקום באותו הזמן.

למה?

- *מסות* של חומר הן לא עצמים בכלל. במקום זאת, *כמות החומר ב$X$* זה ביטוי שלא מורה על אף עצם (אלא על *ריבוי* - ה*חלקים* של $X$).

זימרמן משיב - 

נניח והעולם לא היה מסתדר באטומים - והיה לא רק חומר, אלא גם *עוד* סוג של חומר - *גוש* - שלא מתחלק לאטומים (קצת כמו ש[לייבניץ](../../חדשה/לייבניץ) חשב על חומר - בר חלוקה עד אינסוף). נניח וכמות של ה*גוש* הייתה מסתדרת בצורה של בעל חיים. אז התכסיס של כארמייקל לא היה עובד - הוא מניח שאי-אז בסוף בעל יש חלקים *פשוטים*, בלתי-ניתנים לחלוקה. ואם אין כזה? אין שום נקודה לעצור, והתרגיל נופל.

מצד שני, ממשיך זימרמן, אולי כארמייקל ירצה להגיד שה*גוש* לא היה שורד את הסתדרותו כבעל חיים. אבל, אומר זימרמן, גם *זה* לא עובד - כי אתה לא משמיד את המסה; אין שום סיבה לחשוב שהתרחש שינוי.


כארמייקל מציע תשובת נגד - 

כמות ה*גוש* שמרכיבה את בעל החיים נכחדת ברגע שבעל החיים מתחיל  להתקיים, וארגון מחדש *כן* יכול להרוס מסה של חומר. למה? משום שבעל חיים חייב ב*חלקים* שיכולים לנוע באופן חופשי האחד ביחס השני - מה שמסות של חומר לא שורדות, ובכלל לא חייבות חלקים שנעים בחופשיות (אין כאלה בגוש ארד כמו $BP$). 



בשלב הזה, אומר אורי, אולי כבר התייאשנו. למה מלכתחילה אנחנו מתווכחים על השאלות המוזרות האלה - *האם מותר לי להגיד שיש לי כף רגל*? *האם אני חייב להגיד שיש לי פשוטים שמסודרים בצורת כף רגל?* האם יש הבדל ביני לבין הגוף שלי? בין הגוף שלי לבין החומר שממנו הוא עשוי? או שאלו כינויים רודפים?

זה מרגיש שאין תשובות טובות לשאלות האלו. אולי [אין תשובות אובייקטיביות לשאלות קיום?](../מטאמטאפיזיקה)


[^1]: אולסון לא כזה רוצה - מבחינתו יצורים חיים וחושבים הם היינו הך - אבל הוא ממש יכול. 
[^2]: משחק על [עקרון הזהות של הבלתי-נבדלים (לייבניץ)](../../חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה#_1).