---
title: הסופיסטים
description: הגותם של שניים מההוגים הסופיסטיים - פרוטאגוראס וגורגיאס
published: true
date: 2024-01-14T12:49:25.905Z
tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, קדם-סוקראטיים, סופיסטים
editor: markdown
dateCreated: 2023-02-21T19:16:03.999Z
---

> [היכרות](/פילוסופיה/יוונית/ההוגים_המילטים_(הסופיסטים).docx), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_4_(sophists).pptx), [חומר עזר](/פילוסופיה/יוונית/more_material_on_the_sophists.pdf),[טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/יוונית/sophist_materials.pdf),[טקסט](פילוסופיה/יוונית/hebrew_chapter_on_the_sophists.pdf)
{.is-info}
# פרוטאגוראס מאבדרה
> של כל הדברים האדם הוא קנה המידה,
של אלה שהווים
כפי שהם הווים,
של אלה שאינם הווים,
כפי שאינם.
*פרגמנט 80B1*

הרסיס הזה הוא המפתח להבנת הסופיסטים, אך יש מחלוקת כיצד לפרש אותו. קנה המידה של מה?
האדם?
הצדק והערכים?
או ההוויה כולה?

אפלטון מייחס לפרוטאגוראס את המשמעות הכוללת ביותר - כל אדם מעניק בעצמו משמעות להוויה שלו. זוהי תשובה מפורשת לפארמנידס - לפיה העיסוק בהוויה המוחלטת והמטאפיזית אינו ישים, ואנחנו צריכים להתעסק בהוויה כפי שהיא נתפסת בידינו - עולם התופעות.

כדוגמא, מספרו של שקולניקוב:
כשאני חולה, היין חמוץ לי. כשאני בריא, היין מתוק לי. מתבקשת השאלה - מה טעמו האמיתי של היין?
פרוטאגוראס יגיד, שבנקודה אחת בזמן - הוא חמוץ, ובאחרת - מתוק. לאחר יהיה בכלל משקה אחר. אין כאן סתירה - היין הוא כפי שהוא נתפס לפי כל אדם.

פרוטאגוראס תופס את ה-*אני* כרצף בלתי פוסק של חוויות - מה שמוביל את אפלטון לקשר אותו להיראקליטוס (שניהם *"מפקדים בצבא השינוי"*). ההגות שלו מציפה שאלות כמו *מה יפה?*, *מהו צדק?*, ודומות רבות אחרות. מאחר ופרוטאגוראס מייחס את טיב הדברים לכל אחד בנפרד - מבוא ליחסיות מוסרית.

> פרוטאגוראס הפך את הלוגוס החלש יותר לחזק יותר ולימד את תלמידיו לשבח ולהאשים את אותו האדם ^תמלול^

כדי להבין את החשיבה הסופיסטית ואת הרסיס הזה, כדאי להיעזר באנאלוגיית הרופא - אם אתה חולה והיין חמוץ לך, הרופא לא ייטען שהיין מתוק משום שכך הוא עבורו; הרופא יינסה להבריא אותך, כדי שהיין יהיה מתוק גם לך. הסופיסטים לא חותרים לאמת אובייקטיבית - קרי, טעם היין - אלא לשכנוע, כי הדברים הם כפי שהם נתפסים לכל אדם ואדם.

# גורגיאס מלאונטיני
גורגיאס נודע בעיקר בנאומו *שבחי הלנה*, שבו הוא מנקה את הלנה מטרויה מאשמתה באולמיפאדה למטרות שעשוע. הוא כתב גם את *על הטבע*, פארודיה אכזרית לפארמנידס ^162^ ^בספר^ ^של^ ^שקולניקוב^.

מסקנתו היא פשוטה: אין קשר בין הלוגוס שלנו לאמת. הלוגוס שלו, בדומה לפרוטאגוראס, הוא דיבור - לא סדר קוסמי.

בנאומו, גורגיאס מציג את נסיבות הליכתה של הלנה לטרויה.

האם חטפו אותה?
האם שכנעו אותה?

אם שכנעו אותה באמצעות לוגוס, הרי שאין זה אשמתה.

> לוגוס הוא שליט רב כח.
*פרגמנט 82B11 - בשבחי הלנה*

**דוקסה (doxa)**
1. דעה, סבירה ראשונית
2. איך שהדברים נראים לנו (מלשון dokein: to seem)

אנחנו מחפשים את ה**אורתודוקסה** - הדעה הישרה.

> לכוח הלוגוס יש אותו היחס (לוגוס) לסדר הנפש כסדר הסמים לטבע הגופים.
*שם.*


# פיזיס מול נומוס
אנטיפון הגה בקשר בין הפיזיס לנומוי:

> ...the decrees of *nomoi* are extra additions, those of *phusis* are necessary; those of *nomoi* are the product of agreement,. (...) those of *phusis* (...) of natural growth

> לא תוכל לעבור על דברים שטבועים בטבע (בין בסתר או גלוי) כי הטבע יפרע ממך


הסופיסטים קורעים את הקשר בין הטבע לחוקי האדם - לחוקי האדם אין הצדקה בטבע. ה*נומוי* - ואיתם רעיונות כמו צדק, שווין ואמונה - הם מלאכותיים לגמרי, בניסיון לרסן את הטבע שלנו. לכן גם את הנומוי תמיד מוצאים כיצד לעקוף.