---
title: מסה על עקרונות דעת האדם
description: 
published: true
date: 2024-06-10T12:36:28.741Z
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, ברקלי
editor: markdown
dateCreated: 2024-06-03T11:30:14.970Z
---

העמדה של ברקלי היא **אידיאליסטית**; הוא מתבסס על [שיטתו של לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה) אבל דוחה מעליו את הפסיכולוגיזם של ה*עצם*. הוא מצליח להסביר את המציאות בתורתו ה**אידיאליסטית** -

> **אידיאליזם**: יש רק רוח
>  (1) אם יש משהו מחוץ לרוח, לא ניתן להכירו

>  (2) וגם אינו מוסיף דבר להסבר (לא נדרש על פי [התער של אוקהם]())

!!! is-success ""
     (3) ומוביל לבעיות

ברקלי כופר בתורת הייצוג של [לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק) (על אף שאינו מזכירו בשמו) - מה שתופס השכל הישר שלך אינו עניין של *ייצוג*, הוא פשוט מה ש*ישנו*; ה*מושג* הוא גם ה*מושא*. העמדה המטאפיזית הזו רזה יותר, ולכן יותר עקבית - ומצילה אותנו מהתהום הלוקיאני. העצם הלוקיאני הוא טריז שדרכו נכנסת ספקנות - יכול להיות שזה *לא מה שיש במציאות*, אלא שאתם *חולמים*? בעצם שלילת הטריז הזה, ברקלי יוצר שוב מציאות מוצקה[^4]. 

ברקלי אומר ללוק - *אתה עשית שימוש שגוי בספקות שלך, והגעת איתן למסקנות שגויות. תן **לי** לעשות את העבודה בשבילך*[^5]. אבל בעצם מתברר, שהרבה מהבעיות של לוק נובע לא מבעיות של העצם, אלא מבעיות של [השפה](/פילוסופיה/לשון) - בעיותיות שגם [לוק היה ער לה](/פילוסופיה/לשון#תורת-השפה-הלוקיאנית)[^6].
 

## היות, היות נתפס
קיום נמצא שם בחוץ - באופן בלתי-תלוי מהמחשבות שלנו. אלא שברקלי תוקף את המושג הזה, במימרתו המפורסמת - 

> היות, היות נתפס

> Esse est percipi

תחת התפיסה הרגילה, כל מה ששום בחוץ קיים עצמאית, בלי קשר אליי - ייכחדו כל בני האדם עלי אדמות, עדיין יהיו חתולים, כוכבים וכו' - זה המובן הרגיל של קיום. לוק טוען בדבר אותו קיום בלתי תלוי - במושג ה**עצם**[^7]. האם בכלל יש דבר כזה? [לוק מתעקש שהוא שם](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי). אבל למה, שואל ברקלי, שנידרש למושג כמו *עצם* כדי להניח שהמושגים - *אדום*, *עגול* ו*מתוק* - זקוקים לדבר חיצוני כדי לאגד אותו? ברקלי טוען שה*רוח* היא זו שמאגדת את כל התכונות הללו - מה שמותיר את המציאות עם עצם *רוחני*; **יש** משהו, שמאגד עליו את כל התכונות האלו - זוהי ה**נפש** - ולא משהו חומרי חיצוני. 

ברקלי, כאימפיריציסט, אומר - *אני לא ראיתי[^8] עצם חומרי - הרי שאין דבר כזה*.

יש עצם; חייב להיות עיגון כלשהו למציאות. אבל למה לחפש אותו מחוץ לנו? *הרוח עושה זאת*[^8].

> אבל איך אתה יודע שיש *עוד רוחות* שם בחוץ? העמדה של ברקלי מתקרבת ל*סוליפסיזם*. אם אני תקוע ברוח שלי (אני ו*אלוהים* - לא נתווכח על אלוהים, אומר דן), מי אמר שיש שם עוד רוחות, כמו [חזי דין]()?

!!! warning ""
    ברקלי נותן על זה מענה מסוים, אבל אנחנו לא נספיק לכסות אותו.


להיות **עצם**, זה להיות דבר *בלתי תלוי* - לא *איכות* שמציתה *אידאה*, כמו שלוק טוען, אלא דבר בלתי ניתן להפרדה במחשבה מהדבר הקיים. 
אם נקבל את העמדה שלוק, הרי שהדברים שם בחוץ חייבים להיות קיימים באופן בלתי-תלוי בתופס. אבל עצם *המחשבה על כך* היא תפיסה של אותו הדבר, שלכאורה לא קיים - ולכן כל קיום גורר *בהכרח* תפיסה.

לחשוב על עץ שנופל ביער מבלי שאף אחד לא שומע אותו אומר שמישהו חושב עליו; זו סתירה מושגית. אין באמת אפשרות לחשוב על עץ שנופל ביער בלי שאיש חושב עליו - מישהו, איכשהו תופס אותו, מעצם האפשרות.

!!! warning ""
    ומה בדבר מה שקורה כשאף אחד לא שם לתפוס אותו? ברקלי אומר ש*יש* מי שתופס אותו. ומי זה? כן כן, זה **אלוהים**.

במבוא ל*עקרונות ידיעת האדם*, ברקלי מתאר תחילה את העמדה של לוק, שמתאר כיצד הנפש מפשיטה מאידאות מושגים - *צבע*, *תנועה* וכדומה. אבל, ברקלי אומר, אין באמת אידאה מופשטת עד כדי כך - של *צבע*, *צורה* או *חומר* - רק של צבע *מסוים*, צורה *מסוימת* או חומר *מסוים*; הוא כופר בכך שהוא יכול להעלות בעיני רוחו מושגים כאלה. מה זה אומר *צבע* 
שהוא נטול *צבע*? מי אמר שיש דבר כזה?

אין *גובה*; יש גובה מסוים. אין *תנועה*; יש תנועה מסוימת. אין *צורה*; יש צורה מסוימת. כל מה שיש הן *אידאות*, ו*נפשות*; **תופס** ו**נתפס**.

(ס' 34) מרחיק ברקלי לטעון כי הקיום של עצם חומרי - מעבר להיותו דבר נתפס - הוא, כאמור, **סתירה**.

נניח ואני נכנס לפה מהמסדרון, ועכשיו אין שם אף אחד. אני, מצורך פסיכולוגיסטי, מניח שהוא *עדיין שם בחוץ*, גם שאין שם אף אחד - שיש לו קיום חומרי בלתי תלוי. אבל עצם זה שאני חושב על כך הוא תפיסה שהוא לא בלתי-תלוי - זו **סתירה**. אז איך בכל זאת הוא עדיין קיים בחוץ? זה פתח נורא לספקנות. זה איזה וודו - אני לא פותח את הדלת יוצא ב*בת-ים*, כמו בDr.Strange? ברקלי חושב שלא - שיש מה שממשיך לתפוס אותו, לקיים אותו באופן *תלוי* - אלוהים.

הטעות הזו לא ייחודית ללוק; ברקלי מייחס אותה לרוב האנשים. למה אנחנו חושבים שיש עולם בלתי תלוי, עולם חומרי? ברקלי נותן על זה את הדעת. הרעיון הזה מגיע מצורך פסיכולוגי עז - מאיפה מגיעה החמצמצות הזו, המתיקות הזו, העגלגלות הזו של התפוח, אם לא מתפוח חומרי ששם? 

מה שקיים בטבע הם דברים פרטניים - לא מסתובב שם אדום כשלעצמו בשום מקום. אנחנו מסוגלים להעלות את הדברים הפרטניים האלה בדעתנו - האדמדמות של התפוח, היד של האדם, וכדומה - אבל לעולם לא נוכל לפרק דברים מופשטים ומהותיים יותר; לא נוכל לפרק **גובה** מ**אדם** - כך שיהיה מצד אחד **גובה** ומצד שני **אדם** בלי גובה. בעצם, מה שעשיתם עד עכשיו זה *פירוק* - לא הפשטה. לוק טען שאנחנו יכולים לחשוב על דברים מופשטים בקילוף הדברים הפרטניים - *האדום*, *האדם*. אבל אני לא יכול להעלות בעיני רוחי את ה*גובה*, את ה*תנועה* או את ה*חומר* במנותק מהדבר שהם באים איתו - איני יכול לקלף מהם את המסוימות שלהם - משמע, לפי ברקלי, שהם לא קיימים. *האדם הלא-מחונך המחונך* או *הרווק הנשוי* הם דברים שאנחנו לא יכולים לחשוב עליהם - משום שהם לא יכולים להיות קיימים במציאות. 

ולמשמע המילה *אדם* - האם את חושבים על משהו כללי, *האדם ככזה*? ברקלי חושב שלא; האדם שאתם חושבים עליו הוא בהכרח מסוים - גובה מסוים, צורה מסוימת, מאפיינים כאלו ואחרים. מה שיש הוא לא דבר מופשט - אלא *ייצוג* - האדם המסוים הזה מייצג עבורנו את כל שאר הדברים המסוימים האחרים. 

[^1]: שעל שמו נקראת אוניברסיטת ברקלי
[^2]: [הציטוטים](/פילוסופיה/הציטוטים#fnref8)
[^3]: הרי לכם אמפריציזם, אומר דן
[^4]: אבל [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) עושה לו את אותו המהלך בדיוק - על אף שהוא עצמו היה אתאיסט.
[^5]: כל האמפריציסטים עושים את זה אחד לשני, עד שמגיע [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט)
[^6]: ב*אי הזה*, שהיו צריכים לעשות בו *ניסויים ביולוגיים*, התפתחה ה*פילוסופיה האנליטית*, אומר דן בגועל ניכר.
[^7]: האימפריציסטים נשענו תחילה על מושג העצם [במובנו האריסטותלי](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being)
[^8]: אבל רגע - אם הכל ברוח, איך יכולים לראות? האם לא חייבים לראות משהו חיצוני? דן אומר שלא ממש. דמיינו לכם שאתם חולמים; אתם עלולים לחוש דברים בתוך החלום, למרות שאין שום דבר שם בחוץ שמעורר את זה. אם אני חולם על רודפן אספרסו (*ממממ,* **אספרסו**) אני ארגיש את הטעם שלו - למרות שבכלל לא שתיתי אספרסו (סיפור אמיתי).